שזה מאולץ, אבל כל הוצאה של מידע מהאוס על עצמו היא מאולצת, זה הרי לא יקרה באופן טבעי. גם בשלושה סיפורים (ואני כמובן לא אומרת שהפרק הזה, טוב ככל שיהיה, הוא ברמה של שלושה סיפורים, אני רק משווה מאספקט אחד) משתמשים במרצה חולה והרצאה כפויה כדי לגלות לנו דברים על האוס, וב-no reason משתמשים בהזיה שלו. הם חייבים כל הזמן למצוא נסיבות מיוחדות ותירוצים בשביל שזה יקרה, אחרת זה לא תואם לדמות. ומבחינתי בתור תירוץ זה עבד יפה והיה מעניין.

אגב, את בטח כבר יודעת, אבל למקרה ולא - דוריס איגן כתבה את הפרק. אולי היא כתבה עליו שוב בבלוג שלה וזה יעזור לך עם העיכול שלו.

למה להיות מונע מהרצון לקבל את האישור של אבא שלו הופך את האוס לפתאטי. מבחינתי זה הופך אותו לאנושי וזה מניע מובן לגמרי.

ואני גם לא חושבת שהאוס מונע אך ורק מתוך הרצון הזה. אני חושבת שבין היתר העובדה שאבא שלו אף פעם לא נתן לו אישור תרמה לאופי שהוא גיבש, אבל יש עוד פקטורים.

העונה הזאת מתדרדרת מפרק לפרק.

אפילו הפרק הזה, שהיו בו כל המרכיבים לפרק מצוין, היה... לא, רגע, זה באמת היה פרק מצוין. אפילו מעולה (אצלי מעולה נחשב יותר ממצוין).

לא יודע אם זה בגלל שלא כל כך אהבתי את שני הפרקים האחרונים, או בגלל שסוף סוף האוס חזר לצפות במיניTV שלו בחדר של הקומה גאי (נורא התגעגעתי לדברים הקטנים האלה), אבל על הפרק הזה כל מה שיש לי לומר זה- או, ככה עושים פרק טוב! (תחרות צמודה בינו לבין 303 על הפרק הטוב בעונה בינתיים).

דבר ראשון- מה שפחות אהבתי (כי יש מאוד מעט):
די, זה כבר מוגזם. נגמרו הפשעים בעיר הזאת? אין יותר פושעים לעצור? כולם מתנהגים כל כך יפה וטוב, ששוטרים מתחילים לבזבז את כל זמנם על אנשים גסי רוח? והפעם העלילה של טריטר דווקא הייתה טובה (למרות שטריטר עדיין מעצבן), רק הנקודה הזאת הפריעה לי.

אה, וגם הפריע לי שהפסיכי הזה גונב להאוס קאצ´ פרייזס. אני מתחיל לחשוב שהוא עושה הכל מקנאה.

וזהו עם השליליות להיום, כי את כל שאר הפרק, כאמור, ממש אהבתי.

לפני הכל- קומה גאי! והבן של קומה גאי! כבר הרבה זמן לא ראינו אותו, ואני מניח שכבר לא ממש נראה אותו (אלא אם להאוס יהיה בא לראות טלוויזיה ולאכול במורג), אבל יופי של יציאה. מאוד אהבתי את הדמות שלו, ולמרות שהתסביכים שלו לא היו הכי מקוריים (לא הצליח להציל את אשתו, לא רוצה להסתכל בעוד הוא לא יכול להציל את בנו. מה שאירוני בהתחשב בעובדה שהוא כן הציל אותו בסופו של דבר), אבל הביצוע היה נהדר והמשחק של ג´ון איכשלאקוראיםלו היה טוב מאוד ובהחלט שידרג את כל העסק. ואהבתי את ההסוואה של הבעיות האמיתיות שלו בסנדוויץ´. לא רק שזה רעיון חמוד בכללית, זה גם העסיק את ווילסון והפך אותו ליותר סימפטי (ונראה לי שבכללית חזרתי לחבב אותו שוב).

ואם כבר ווילסון, אז הקטע שהכי אהבתי בפרק היה שהאוס מודה שאולי גם הוא לא כל כך רוצה שהקשר בינו לבין ווילסון ישבר. אמנם הוא מתייחס לווילסון בצורה איומה, כמעט גורם לפיטוריו, יורד עליו באכזריות לפחות פעמיים כל פרק, משגע אותו, עושה עליו טריקים שבנות עושות אחת לשנייה בסאמר קאמפ, ומזייף את החתימה שלו כדי להשיג עוד ויקודין, אבל מתחת לכל זה הוא גם מאוד אוהב את הקשר שלהם, וזה נורא חמוד. הקטע הזה היה ממש מרגש.

ועוד משהו אירוני- עד כה האוס השתמש בקומה גאי בשביל דברים יותר שטחיים כמו אוכל או טלוויזיה (שטחיים בסדרה! בסדרה! טלוויזיה רולז!!1), ועכשיו השתמשו הכותבים בקומה גאי בשביל להוציא דברים יותר עמוקים מהאוס.

אה, וכמובן, משחק השאלות שלהם היה רעיון מעולה עם ביצוע מעולה, ומעניינים מאוד הדברים שגילינו על האוס. אף פעם לא חשבתי על השאלה הזאת, למה בעצם האוס בחר במקצוע שמחייב אינטרקציה עם אנשים כשהוא היה יכול לבחור במקצוע שונה שמערב פתירת פאזלים (האוס בצוות של CSI יכול להיות משעשע), והתשובה לשאלה די הפתיעה אותי. כן, זה די עצוב, ואני לגמרי יכול להזדהות עם הרצון להתייחסות. עם הקטע של האבא פחות... (אבל גם זה מעניין).
ואגב, הוא בילה כמה שנים בסין- מסביר מאיפה הוא יודע מנדרינית (או סינית, או מה שזה לא היה).

בקשר לסוף העצוב שמח- יאדה. זה היה טוב, חזק, ואהבתי את כל רעיון האליבי. ומסכנה קאדי, נראה שדי נמאס לה להיות טייסת קרב כל הזמן.

יאללה, רק שורוניקה גם תהיה טובה השבוע ותיאוריית ה"כשהאוס טובה, ורוניקה לא, וההפך" שלי תופרך והכל יהיה טוב.

יופי שהאוס חזרה לעצמה (אני רק מקווה שזה לא יהיה חד פעמי).

ראיתי בהחלט, ואני נהניתי מכל רגע (כמעט)
קודם כל כמסורת עד שהפרק יורד בואו נראה אם אני אצליח לקלקל לעצמי עם איזה ספוילר ממי שכבר ראה, קראתי באתר פולייט דיסנט, רק את שתי השורות הראשונות והאחרונות בכדי לדעת באופן כללי את הרושם שהפרק הזה עשה בנכר, והנה אני רואה שהוא אומר שם שבעיניו היה פרק של מיש מש, ולא הצד הרפואי ולא הצד של העלילתי (או של האופרת סבון כמו שהוא קורא לזה) היו משהו.
ואז דילגתי שם לתגובה האחרונה, שהייתה של מישהו שתמך בתגובה של קיית שחיפשתי קצת יותר למעלה, והיא כתבה שם שאם הסדרה לא משתפרת תוך שניים שלושה פרקים היא נוטשת אותה, ואני תהיתי, האומנם ייתכן שאפשר להרוס פרק עם שם כל כך מבטיח כמו "הבן של האיש בתרדמת"?

ואז הגיע זמן תחילת הצפייה, האוס ווילסון מדברים, על יד מיטתו של חולה התרדמת, ואני אומרת לעצמי, החולה השבועי מן הסתם ייכנס בכל רגע לתמונה, ובמקרה שלו כשידוע לנו שזה הבן של חולה התרדמת, (או החולה במצב צמח כמו שהאוס נהנה להדגיש), זה נראה נחמד לדעת את זה מראש, ולדעת שהם בחרו באמת להתחיל עם האוס ווילסון ולא לעשות פתיח עם הבן מגיע למצב דורש אישפוז ורק אחרי שהוא מגיע לבית החולים מגלים שאבא שלו גם מאושפז שם, שגם זו יכלה להיות אופציה.
ועוד יותר נהניתי לראות את העובדה שהאוס גילה עניין רב בבן של האיש בתרדמת מראש, כי זה רק הוכיח לי, שיש לו משהו שמאוד מתחבר למי שכביכול האחרים בכלל לא רואים אותו (האיש בתרדמת, ובנו) , ולמי שרואה את אלו שהאחרים לא רואים אותו (הבן).
ובעצם הסיפור שלו על הדמות שבשלה הוא הפך לרופא, גם התחילה ממקום של הזדהות עם זה שלא רואים אותו ולא מתייחסים אליו, ואחר כך מתגלה שהוא יותר חכם מכולם בעצם.
וחשבתי על זה שזה גם כנראה המקום שבו זה מתקשר לאבא שלו, שהוא הודה שהוא רוצה לשמוע אותו אומר לו שהוא צדק ועשה את הדבר הנכון, ואני מניחה שהוא גם הרגיש סוג של הזנחה מאביו שנסע כל הזמן ממקום למקום, ולא ראה אותו באמת. ולכן המקום שלו שמזדהה עם אלה שאחרים לא רואים אותם, מצד אחד, וגם המקום שלו שחייב להיות הכי יוצא דופן ושערורייתי כאומר תראו אותי אני פה.

אה, אבל סטיתי כי אני הייתי עדיין בפתיחה, והרגע שבו האוס אמר "אני אוהב את המשפחה הזו" פשוט קרע אותי מצחוק, וידעתי שלא אכפת לי מה אומרים אנשים שמבינים ברפואה, או בדברים אחרים, זה נראה לי פרק שהולך להיות פרק משובח.
ולדעתי זה אכן היה,
היו שני רגעים שפחות אהבתי בפרק, את רגע ההתעוררות של האיש בתרדמת, והמבטים המופתעים של כולם שהיה מן גרסה מגוחכת של רגע דומה בפרק הראשון העונה, ואת הרגע שהאוס מדסקס עם האב את האפשרויות להרוג אותו, שכן גם אני לא רציתי שייצא שמעירים את האבא רק כדי שיהרגו אותו אחר כך.
אבל הצער שלי על כך שהרגו אותו ועל כך שהאוס היה שותף להתאבדות לכאורה, חלף די מהר כשהגיע הקטע שבו האוס מוסר לבן את המסר שאביו "מסר" לו, ושוב נשפכתי מצחוק.
אם כי חשבתי לעצמי שזה בטח מאוד קשה לאדם כמו האוס שחושב שבכל דבר יש נכון ולא נכון, לקחת על עצמו כל הזמן את האחריות של החלטות קשות כאלה לגבי החולים, ולא פלא שהוא עצמו היה רוצה לשמוע דמות סמכות שלא משקרת (כי ככה הוא תיאר את אבא שלו ב2-05)
אומרת לו שהוא עשה את המעשה הנכון.

בקשר לשוטר אהבתי את החקירות של כולם, אהבתי כשפורמן שאל את קמרון אם היא האמינה לשוטר או להאוס , ושהוא מאמין לשוטר הוא רק רוצה לדעת עד כמה היא תמימה, אהבתי שניסיון העבר של פורמן עם המשטרה צף ועלה, ואהבתי גם שפרק שני ברציפות שהאוס שואל איפה צ´ייס, כי נראה לי שזה לא סתם שדווקא צ´ייס היה זה שלא היה כשהאוס שאל אותם, אמנם זה לא היה קשור הפעם דווקא לחיים הפרטיים של צ´ייס, אבל נראה שיש בזה עניין.
אני מניחה שנהיה חכמים יותר אחרי הפרקים הבאים.

התפקיד של ווילסון בבי"ח זה לא לעזור להאוס לפתור מקרים?
זה לא כאילו יש לו מחלקה משל עצמו לנהל... ;)

אבל אני חושבת שההסבר שהם נתנו זה האמפיטמנים שנתנו לו. גם בקטע של הנהיגה האוס אומר לוילסון: "יש לו חושים חדים כמו של בן נוער..."
האם זה הגיוני? לא ממש נראה לי. אבל אולי יש להם על מה לסמוך...

אבל אני הפסקתי לצפות שהרפואה בסדרה תהיה סופר ריאליסאטית (בעצם אף פעם לא היו לי ציפיות כאלה).

לראות את האבא כל הפרק בקושי הולך ולא מצליח לדבר היה מאד משעמם. הדרמה שקיבלנו ממנו מצדיקה את הצורך בסספונד מבחינתי.