ארכיון פורומים / סדרות ותוכניות טלוויזיה

שובר שורות - רשמים משתי העונות הראשונות (ספ')

מאת: מיקה
פורסם בתאריך: 22/07/2011

אז זהו, אתמול סיימנו לראות את העונה השניה. מדהים איך הסדרה הזו מצליחה להחזיק אותך על הקצה למרות שהיא בכלל לא מסתיימת בקליפ האנגרים. יו, ג'יי ג'יי מן, קח ת'דוויד ותעשה קצת שיעורי בית בכתיבה טובה. פו ריל!

למרות הסופרליטיבים דנן, יש משהו שקצת הפריע לי; דיסקליימר - אני בנאדם שכל החיים שלו הם צירוף מקרים אחד גדול ומתמשך, וככזאת, הכתיבה שלי הואשמה לעתים בעודף צירופי מקרים. במיוחד ספר הביכורים הראשון שלי (זה מכוון. ולא, הוא עדיין לא יצא בסופו של דבר). אבל אפילו לי, בחורה שכל החיים שלה הם הצטרפויות של מקרים פנטסטיים ודאוס אקס מכינות שלו ראיתם בסרט הייתם פוטרים ב"אה, נכון. כאילו ש*זה* יכול לקרות אי פעם", אפילו אני לא יכולתי להרגיש קצת שיש פה עודף של צירופי מקרים, ושאה, נכון. כאילו *זה* יכול לקרות באמת אי פעם. אני בעיקר מדברת על הפרק החותם של העונה;
זה שהאנק מביא טייק אאוט ממסעדת דה פויוס ארמנוס שבבעלות הדילר החדש של וולט? בקטנה. לגמרי החלקתי. לא היתה לוולטר סיבה לשים לב אליהם לפני כן. אבל כשוולטר הולך לשבת בבר אחרי שהעביר את החבילה לג'סי וג'יין, ובמקרה אבא של ג'יין יושב באותו הבר ומתפתחת ביניהם שיחה? ואז גאס במקרה מגיעה ליחידה של האנק בדיוק כשקופת ההתרמות עם התמונה של וולטר נמצאת שם? (האמת? זה, לולא ריבוי הצטפויות המקרים היה יכול להיות פשוט גאוני ונהדר. אבל לאור כל ההצטרפויות זה היה קצת מציק). אבל הכי הרבה - אבא של ג'יין חוזר לעבודה לא מפוקס ועושה טעויות, ובדיוק גורם בטעות לטיל/פצצה/לא ברור מה זה היה ליפול דווקא על הבית של וולטר מכל הבתים? *זה* גמר אותי. אם יש משהו שהייתי משנה, זה את הקטע הזה. בסדר, שיעוף טיל על הבית של וולט. בכיף. אבל בגלל טעות של האבא השכול של ג'יין? ראבאק, כבר יצא לנו לראות שני מקסיקנים רטובי גב שעברו את הגדר שלא היה להם קשר לעלילה הראשית או בכלל, חוץ מזה שהם מצאו את השיניים של טוקו שהאנק זרק. כל כך היה קשה שהאיש שאחראי על הטעות שמפילה טיל על הבית של וולט יהיה זר?

אבל בסופו של יום, זו סדרה מהפנטת ונהדרת. הלב שלי מתפוצץ עם ציפיה לעונה הבאה. מי היו הגופות בגראג'? מה יהיה עם וולט וסקיילר? ועם פלין (אגב, פלא שהוא קורא לעצמו פלין? מי לא יחליף שם אם כל הזמן קוראים לו "ג'וניור" כאילו אין לו זכות קיום משל עצמו? אם כי, פלין, באמת ג'וניור? דווקא פלין?).
אהבתי את האהבה של וולט לג'סי שבאה לידי ביטוי אחרי הרבה זמן שוולט היה ממש מניאק מהשורה הראשונה. ממש אהבתי את האנק ומה שקורה איתו. הרבה פחות את סקאילר (ואם כבר צירופי מקרים, דווקא הבחורה הזו עם הרגישות הגבוהה שלה למה מוסרי ומה נכון נופלת על הלבנת הכספים/מעילה של הבוס החדש-ישן שלה?). רומן ג'סי-ג'יין הזכיר לי קצת את דם אמיתי, ג'ייסון ואיימי. בהתחלה היא היתה משב רוח רענן. אחר כך נהייתה מעיקה וטוב שפטרנו. ואפרופו - רק אני חושבת שוולט לא היה לגמרי חסר אונים כשהיא התחילה להתעוות ולגסוס ויכול היה לעשות משהו, או לפחות לנסות?

אהבתי כאמור את האנק וקו העלילה שלו. האנק וג'סי הן דמויות מאוד מעוררות אמפתיה בעיני, מה שלא ממש ניתן להגיד על וולט וסקאילר. או על אחותה של סקאילר. ואני אוהבת שהוא חכם, ואוהבת שהוא נפל כשעבר ליחידה היותר מובחרת, וזה היה חתיכת מטריד מה שקרה שם ואיך שזה קרה. מסכן טורטוגה.
והכי אני אוהבת איך שהסדרה בעצם עובדת "בזמן אמת", פחות או יותר. אין סופי עונה בומבסטיים ופתיחות עונה בומבסטיות. יש רק המשכיות יציבה ומוצלחת.

דיון (11)