ארכיון פורומים / סדרות ותוכניות טלוויזיה

הרהורים על המפץ הגדול

מאת: רמונה
פורסם בתאריך: 30/12/2012

אז ככה, כמעט סיימתי את מרתון "המפץ הגדול" שלי, אני כרגע בעונה השישית יחד עם צופי "יס" (הפרק האחרון שראיתי הוא השביעי). התחלתי את הסדרה בלי התלהבות (הפיילוט לא היה משהו), אבל בהדרגה היא הלכה והתחבבה עלי וגם שעשעה אותי, והרי זה מה שסיטקום אמור לעשות, לא? אבל למרות שהיא עדיין מצחיקה, ככל שהעונות התקדמו התחלתי להרגיש דכדכת הולכת וגוברת מהקשרים הרומנטיים שמוצגים בסדרה.

הביקורת הגדולה שלי על הסדרה היא שהיא כתובה ברישול. למרות שהדמויות עצמם חביבות עלי מאוד, ובראש ובראשונה שלדון, אלא מה, הצגתם לא שומרת על עקביות. אני אפילו לא מדברת על קוי עלילה שנתפרים ביד גסה (האוורד יוצא עם ברנדט, פתאום הוא כבר לא והופס, הוא בעצם כן מעוניין בה והם חוזרים) וגם לא על סיטואציות לא סבירות בעליל (כל פרק 13 בעונה הרביעית, פרק הסיום של אותה העונה) אלא שקווי האופי של הדמויות משתנים בהתאם לעלילות. למשל: לפעמים שלדון נרתע ממגע עם בני אדם ברמה היסטרית אבל רוב הזמן הוא שוכח מזה, לפעמים יש לו בעת קהל שגורמת לו להתעלף ולפעמים הוא מרצה לפני קהל בלי בעיות. איימי בהתחלה הוצגה כשלדון נשית שאין לה עיניין במין והיא די רובוט ועם הזמן הפכה למי שדווקא משתוקקת להיות אחת מהחבר'ה (עם הבנות, שזה דווקא שיפור בעיני, שהיא לא שלדון ממין נקבה ויש לה אופי משל עצמה) ומישהי שנותנת להאוורד הרווק פייט בחרמנות (כלפי שלדון, כלפי פני ולפעמים בכלל).

ראג' הוא בכלל עלה נידף ברוח. בהתחלת הסדרה הוא לא היה מסוגל לדבר עם בנות אלא בהשפעת אלכוהול ואז הוא היה הופך למטרידן מיני או מאהב שרמנטי או יצור מעצבן ומרגיז, מה שיתאים לפרק. אחר כך שכחו מזה, ולפתע שוב חזרו לתמה הזו עם העוזרת החדשה של שלדון. בנוסף לכך הפכו את ראג' מסטרייט ביישן וגמלוני להומו לטנטי - אבל גם, רק בפרקים מסויימים וגם רק לצורך הבדיחה (מאפיינים נשיים, התייחסות להאוורד כאל מי שנמצא איתו במערכת יחסים, אבל הכל על פני השטח). חבל שלא מטפלים בדמות של ראג', פשוט שיחליטו אחד ולתמיד מיהו וילכו על איזשהו קו עלילה רציף ועקבי ביחס אליו, כזה שיאפשר לו להתפתח כדמות.

הדמות הכי עקבית בסדרה היא של לאונרד, אולי מכיוון שהוא על תקן הנורמלי בחבורה (גם פני, אבל לה יש דווקא תנודות באופי). לזכותו של ג'ים פארסונס יאמר שלמרות שהמאפיינים של שלדון משתנים לפרקים הוא עדיין יוצר דמות אמינה ונהדרת. בעצם גם עם האוורד אין לי בעיה, הוא גם השתנה אבל אצלו זו התפתחות לינארית של דמות שזה דווקא סבבה מבחינתי.

אז חזרה למה שהתחיל להפריע לי בעונה השישית: הליבה של הסדרה היא מערכות היחסים. יש את הברומנס של הבנים והסיסטרהוד של הבנות, שזה אחד המאפיינים שאני אוהבת בסדרה (אם כי אני צריכה לסספנד את העובדה שלפני אין חברות מלבד איימי וברנדט) ויש את מערכות היחסים הרומנטיות: לאונרד ופני, האוורד וברנדט, שלדון ואיימי. באופן משונה, דווקא האוורד הוא זה שזכה למערכת היחסים הכי טובה בסדרה. למרות הבעיות הוא וברנדט באמת אוהבים אחד את השניה ונמשכים זה לזו ולא רואים בקשר הזה פשרה (האוורד בהתחלת הקשר כן ראה בברנדט פשרה אבל בהדרגה הוא נקשר אליה יותר ויותר).

אצל לאונרד ופני המצב די עגום. לאונרד מעריץ את פני אבל היא רק מחבבת אותו. היא יודעת שהוא חומר טוב לזוגיות אבל היא לא מאוהבת בו, רוב הזמן מתייחסת אליו כמובן מאליו ובעיקר רואה בו את הבחור הטוב שצריך קצת לכוונן והוא יהיה בעל טוב שאבא שלה יאהב. כשמישהי אחרת מעוניינת בו אז היא קצת נלחצת, כי היא יודעת שהוא "שידוך טוב" ולא רוצה לאבד אותו. לאונרד הוא כמו העבודה בצ'יזקייק - נוחה, בטוחה, מספקת את צרכיה אבל לא מסעירה כמו החלום שלה להיות שחקנית.

אבל הכי מדכדכת אותי מערכת היחסים בין שלדון לאיימי. כל עוד הם היו חברים אפלטונים זה היה חמוד, אבל ברגע שהפכו את איימי ליצור מיני עד חרמני גבה גלי זה התחיל להטריד אותי. שלדון, לפי איך שהוא הוצג עד כה, אמור להיות א-מיני. לפחות מהבחינה הזו שמרו על עקיבות: אין לו שום משיכה למין הנשי ומבחינתו סקס הוא פיכסה איכסה והספר שלאונרד ופני קנו לו בנושא עושה לו סיוטים. זו מערכת יחסים אומללה שאף אחד בה לעולם לא יהיה מסופק, או שיאנסו את שלדון להיות משהו שהוא לא או שיגזרו על איימי יבוש טוטאלי, כך או כך אף אחד מהם לא יהיה באמת מאושר. אני לא רואה איך זה ישתנה אלא אם שוב הם ישנו את האופי של הדמויות כדי שיתאימו לעלילה. כבר עכשיו העובדה ששלדון יוצא באופן רשמי עם איימי ומתפקד כחבר שלה נראית לי בעיקר מאולצת.

דיון (44)