דור--ק 
יום שלישי, 04 בינואר 2011
ענק!!! סדרה שלא מורחת את עלילה בניגוד להרבה סדרות שאני מכיר, יודעת לתת לצופה את הסיפוק שצריך, לוקחת סיכונים עלילתיים כמו שלא תראו בשום מקום אחר. כל פרק שונה מקודמו ומגיע למקומות בלתי צפויים.
5 כוכבים
הביקורת נערכה על ידי המשתמש
מיקה
יום שבת, 18 בדצמבר 2010
בעקבות הביקורות התחלנו לצפות בסדרה. אנחנו רק בהתחלה (סיימנו דיסק ראשון, כלומר ארבעה פרקים) אבל כבר ממש מכורים. הבוטות שלה לפעמים ממש מכאיבה לעין ולנפש (לחשוב שהיו תקופות שלא כל בני האדם היו שווים, והתייחסו אליהם כמו לחפצים - זה מטורף. הכי היתה לי קשה הצפיה בסצינה בה החברה הגבוהה מתכנסת סביב גלדיאטור שמצווה לזיין בברוטליות שפחה וצופה בהם בעיון. אפילו היו הימורים על כמה זמן הוא יצליח להחזיק מעמד. כשנגמר מבקשת בת הקיסר מגבירתו של הגלדיאטור ש"יעשה את זה שוב" כאילו מדובר בטריק שעושה הכלב שלה. משפיל, נורא, איום). אבל בסך הכל, והרבה בזכות אנדי וויטפילד - מצוין להפליא.
yaddo
יום חמישי, 04 בנובמבר 2010
אכסנייתה דלת התקציב של הסדרה הייתה לה לרועץ בתחילת העונה - הדבר הכי בולט לעיני היה ה-CGI הזול, המגוחך לעתים והקלאוסטרופובי לעתים אחרות. גם בפני עצמה הבעיה הייתה בולטת, אבל נוסף לה מיקומה ההיסטורי של העלילה שפשוט לא מאפשר להימנע מהשוואות ל"רומא" של HBO ו-BBC, אחת הסדרות הכי עתירות תקציב אי פעם, וההשוואה בתחילה לא עשתה חסד עם "ספרטקוס". לצד האפקטים הרעועים נחו טקסטים מליציים ועתירי פאתוס כמתבקש מהתקופה, משהו נוסף שנדרשתי להתרגל אליו, אולם למרבה המזל המשחק היה מצוין ללא יוצא מן הכלל.
אני עדיין לא בטוח אם בחלוף הפרקים פשוט התרגלתי לאפקטים הדלים בגלל שהסדרה הלכה ונעשתה מעולה יותר ויותר, או שמא כמו העלילה גם התקציב גדל והאפקטים השתבחו. על כל פנים נדמה שכך קרה, הגם שהם עדיין רחוקים מהתקציבים המפוארים של HBO. ואם חשבתם ש"רומא" אלימה ועתירת מין, הרי שלעומת "ספרטקוס" מדובר באגדת ילדים חביבה. עם זאת, האפקטים הלא מושלמים תורמים לתחושה הגרוטסקית והמופרכת למראה כמויות הדם האדירות והאיברים המעופפים שגודשים את המסך, כך שבדיעבד הם הופכים את המחזות הללו למשהו שרוב הזמן אין בעיה אמיתית לצפות בו.
אותם דם ואיברים, הניתזים בסגנוניות ויזואלית נאה א-לה "300" של זאק סניידר, הם חבריה הטובים של "ספרטקוס", כמו גם הסקס והעירום ההדוניסטיים הבלתי כלים (כולל הפשטתה החוזרת ונשנית של לוסי לולס, לצהלת מעריצי "זינה" רבים). הם משקפים משהו נוסף הנובע מהפלטפורמה שבה משודרת הסדרה ? רשת כבלים הנמצאת במקום השלישי, אחרי HBO ושואוטיים, שמרגישה שאין לה מה להפסיד. למרבה השמחה, גישת ה"אין אלוהים" לא מוגבלת רק לאלימות ולמין אלא חודרת גם לנבכי העלילה ויוצרת בהדרגה ספקטקל מחושב, רב עוצמה, רגש, רבדים ותפניות עלילתיות מפתיעות.
לא בכדי. את הסדרה יצר סטיבן ס. דקנייט, תלמידו של ג'וס ווידון שעבד תחת ניצוחו ב"באפי", "אנג'ל" ו"בית הבובות". אם בפרקים הראשונים של "ספרטקוס" ? שעסקו יתר על המידה בחוויית אילוף הגלדיאטורים ובזירה ? תהיתי מה הבחור לקח איתו מניסיונו מווידון, הרי שלאורך הזמן הבנתי שהמון. העונה הזו הייתה עקומה חדה כלפי מעלה, שורטטה באופן שנראה כי כולו נהגה מראש (מעבר לפרטים ההיסטוריים שעליהם הסדרה מתבססת, כלומר), ובסופה אני יכול לומר בלב שלם שהיא הייתה חוויה טלוויזיונית אפית ואדירה, משלהבת ומרגשת, שכמותה לא חוויתי כבר הרבה זמן. כזו שלאורך עונתה גרמה לי לצעוק, לדמוע ופעם אחת אפילו למחוא כף מתוך אינסטינקט. מהבחינה הזו "רומא", שאמנם אהבתי מאוד אבל אין ספק שהייתה מעט מפוזרת בעלילותיה, מוטלת בצלה של "ספרטקוס".
5 כוכבים
שגיש
יום שישי, 14 במאי 2010
דרמה תקופתית רווית דם ואלימות. "ספרטקוס", אסיר ועבד ברומא שלפני הספירה, הופך לגלדיאטור אגדי שסיפורו מוכר לנו עד עצם היום הזה. מזמן לא נראתה על מסכינו הפקה ברוטאלית כל כך, שדומה שכל קודמותיה, המצונזרות או לא ("רומא") מחווירות לידה - הן ברמת האלימות (איברים נכרתים ועפים לכל עבר) והן ברמת המיניות (רוב הסדרה הנשים חשופות חזה והגברים עירומים יותר מלמחצה). ההפקה היוקרתית מתיימרת לשקף תמונת מצב הוגנת של רומא של אותם ימים, אשר לצד זירת הגלדיאטורים אנחנו נחשפים גם למרבץ הפוליטי והמיליטינטי של אותם ימים.
4 כוכבים
עדכוני RSS