הורים במשרה מלאה

אלעד (ברנט) לוי

אוקיי, אז יש בסדרה הזאת כמה רגעי קיטש. ויש את הנטייה הזאת לסיים כל פרק במונטאז' משפחתי משמח. מצד שני, מזמן לא ראיתי סדרה שבה מדברים כל כך נכון. זה לא רק השנינויות שמצליחות להיות גם חכמות וגם ריאליות (כי אנשים לא באמת מדבירם כמו הדמויות ב'בית הלבן'), זה האובר-דאבינג. בד"כ כשאנשים מדברים, הם לא באמת עד שהדובר השני יסיים את השיחה, הם עולים אחד על השני, כי החיים זה לא מ"ק 77. ובמקום לתת לצופה מנוחה ולרווח את הדיאלוגים, הכול כאן עולה אחד על השני, ועריכה חכמה ועורך סאונד נהדר עושים את אפשרי.
וחוץ מזה יש את הפסקול, שהוא נהדר. אין פרק שלא שולח אותי לחפש את השירים בtune find בסופו.

4 כוכבים

תתש

עדכון אחרי צפייה בחצי מן העונה השנייה:

עבר הזמן בו אני יכול לפתור את החסרונות הבולטים של הסדרה הזאת כמחלות ילדות ולקוות שהכותבים יפתרו אותם בעתיד.
הבעיה שלי היא שאני פשוט לא אוהב את רוב הדמויות. למעשה אני יכול לספור על יד אחת את מספר הדמויות שאני כן אוהב. אני רחוק ארבעה או חמישה פרקים מלהפסיק לצפות אם לא יהיה שינוי משמעותי.


עדכון אחרי צפייה בכל העונה השנייה:

מסדרה חביבה על סף הטובה בעונה הראשונה, הדרדרה "הורים" למחוזות ה-"למה אני ממשיך לצפות בסדרה הזאת?". החצי השני של העונה גם הרס לגמרי את אמבר, הדמות היחידה שהייתה טובה ומעניינת לאורכה של הסדרה.


עדכון אחרי העונה השלישית:

חזרה לפורמה של עונה אחת ברובה (אמבר חזרה לשלוט!1). ישנה דמות אחת שממש הורסת כל סצנה בה היא נמצאת ואני מקווה שהיא תמות במהרה בימנו.

3.5 כוכבים