מלחמה. פצצות. אפגניסטן. פקיסטן. אל ג`זירה. בין-לאדן. בוש. בלייר. תאומים. פנטגון. התרסקויות.

בסדר הזה פחות או יותר נפתחת כל מהדורת חדשות. מה קרה מי מת ועוד. אז החליטו בחברת החדשות של שלום קיטל לסכם את כל זה במהדורה אחת, כצפוי בשבע וחצי. אין מה להגיד, עבודה נפלאה.

נתחיל במגיש, ערד ניר, שמביא את הניסיון שלו ויוצא מחדר המצב של הערוץ אל המסך הגדול ונותן סקירה מצוינת בשילוב הידע שלו. צעיר, כריזמטי, רענן. בדיוק האיש שראוי לשבת על הכיסא של יעקב איילון. סיכום של 6 יבשות בחצי שעה כשהוא עושה את זה בצורה יעילה.
הכתבות מצוינות, טוב שהחליטו לייבא אותן מתחנות הטלוויזיה בחו"ל. תחקירנים שהולכים עד הסוף, ולא משנה מה יעמוד בדרכם, בין אם זו נושאת מטוסים או חדירה את תוך גבולות אפגניסטן. פרשנות טובה, כרגיל, של אהוד יערי נותנת לנו, הישראלים, להבין מעט על שכנינו הערבים ללא מילים מיותרות. ולא שכחנו את הפינה הנחמדה של דני רופ שנותן גם את המצב במדינות המלחמה וגם את הטמפ` בערים בעולם, במקום שהבלונדינית התורנית תעשה את זה בחוסר תשוקה בתחזית במהדורה המרכזית. תאהב את המזג אוויר דני, ואולי הוא יאהב אותנו.

אבל כל זה לא שווה.

למרות כל מה שכתוב כמה שורות מעל, הערוץ הראשון לוקח, ובגדול.

קודם כל, התזמון. הערוץ השני העלה את `סדר עולמי` שנה וחצי אחרי `שבע וחצי` של רשות השידור, שבפעם הראשונה העלו מהדורת חדשות כמו שצריך. ציבור מכורי החדשות כבר התרגל.


למרות כל התשבחות לערד ניר, יעל שטרנהל היא המגישה האולטימטיבית. מפחידה כשצריך, קלילה במקומות הנכונים. כל מרואיין שמגיע יודע שהוא עומד לחטוף על הראש ממנה, ושהיא לא פוחדת לחתוך אותו כשצריך. ומה לגבי לחן הנפלא שלה? הבלורית המתנוססת של ערד ניר לא מתקרבת אליה. ערד גם לא מכיר את השטח של ראיונות עם פוליטיקאים מלבד כמה עסקנים בעולם הגדול ששם הוא לא חוקר לעומק השאלה אלא מודה ועוזב. בקטע הזה אני מקווה שהוא ירוחם ויקבל קצת ניסיון לפחות מסדר עולמי.





אבל עם כל הכבוד לעולם הגדול ולפינת התרסקות המטוס היומית, למה שאיזה מטורף יעניין אותי כשיש לי אקשן מהבית. חסר לנו פוליטיקה מבפנים, חסר כאן התרסקויות (ולאו דווקא של מטוסים). ובזמן שבערוץ השני שרים `למה לי פוליטיקה בשבע וחצי` הערוץ הראשון מנצל וגונב צופים.


על אף הפינה החמודה של דני רופ שעושה קפיצה קטנה לחו"ל (בלי פרסומת סמויה לדיוטי פרי... אופס) עם המעלות שבעולם ובאסיה, הבייבי של ערוץ 1 הוא ללא ספק הרעיון הגאוני של... המראיין אורח. כן כן השליפה של רשות השידור. פעם דתי, פעם חילוני, פעם ימני, פעם שמאלני. צו פיוס בשידור חי כשכל אחד נותן את החלק שלו בראיון וניתן לראות את ההשפעה על המרואיין היומי.

אז אתם רואים ערוץ 1? כשאתם רוצים אתם יכולים.