העונה הרביעית אינה העונה הטובה ביותר בתולדות הסדרה, לטעמי. העלילה המרכזית של העונה שעסקה "במאבק בין העולם הצבאי לבין עולם הקסמים" כפי שתיארו אותה ג'וס ושות' לא היתה מוצלחת במיוחד. ולמרות זאת, לא חסרו במהלך העונה פרקים טובים, חלקם אף גאוניים ("Hush", "Restless").

במהלך עונה 4 מתוודעים באפי וחבריה לחיים בקולג' ומנסים להתמודד עם ההשתלבות בעולם החדש ועם תהליכי ההתבגרות העוברים עליהם. באופן טבעי, חלה במהלך העונה התרחקות מסוימת בין הדמויות - הן התעסקו יותר ויותר בעצמן ובמערכות היחסים האישיות שלהן, בעוד שכמות הזמן שבילו בצוותא הלכה והצטמצמה.

באופן חד-פעמי נבחרו עבור הפרויקט שני פרקים מהעונה הרביעית. הראשון הוא גם הפרק הראשון של העונה, שמתמקד בבאפי ומתאר באופן אמין וחכם את קשיי ההשתלבות של הגיבורה שלנו במקום החדש. את הפרק כתב ג'וס ווידון עצמו והוא אמנם לא גאוני ומבריק כמו שני הפרקים שציינתי לעיל, אבל מדובר בפרק נפלא, שהוא גם אחד האהובים עליי בתולדות הסדרה.

תקציר העלילה
היום הראשון בקולג' מגיע והעניינים לא ממש נראים מלבבים עבור באפי. היא רואה בעיניים כלות איך ווילו משתלבת בטבעיות בסביבה החדשה ונהנית מכל רגע בעוד שהיא עצמה הולכת לאיבוד ברחבי הקמפוס, נזרקת מהכיתה ע"י המרצה וכמעט מתפלצת כשהיא רואה שהשותפה שלה מעריצה את סלין דיון (מה היא, חוצנית?) - והיא עדיין מתגעגעת מאד לאנג'ל. אבל שיא השיאים מגיע כשהקוטלת מושפלת ע"י חבורת ערפדים בראשות מנהיגה בלונדינית שלא רק מעליבה אותה אלא גם מכסחת לה את הצורה במכות. באפי מרגישה שהיא זקוקה לקצת עידוד, אבל אפילו ג'יילס כבר לא שם פתאום. נסערת ומתוסכלת היא הולכת לשבת ב"ברונז" ובשיא הייאוש צץ לו זאנדר, שחזר מטיול ומצליח להזכיר לה שהיא היתה ונשארה גיבורה. באפי מבינה שזה בסך הכל שלב בחיים ושעליה פשוט להתרגל אליו ולהתמודד איתו. בעזרת חבריה היא מצליחה לחסל את חבורת הערפדים ולהתחיל להשתלב בקולג'.



הסצינות הבולטות והדיאלוגים הטובים
גם בפרק הזה יש כמות נכבדת של סצינות יפהפיות ומשעשעות מאד, למשל: סצינת הפתיחה האירונית שבה ווילו ובאפי מדסקסות כיצד תוכל באפי לשלב בין חיי הקולג' לחייה כקוטלת מבלי לפגוע בחדות שלה, בזמן שהן לא שמות לב לערפד שמתגנב מאחוריהן.

סצינה נחמדה אחרת היא זו שבה פרופסור וולש מציגה את עצמה ומציינת כיצד הסטודנטים הקודמים שלה כינו אותה "מפלצת כלבתית מרושעת מהגהינום".

בסצינה משעשעת אחרת מגיעה באפי לביתו של ג'יילס ומגלה אותו עם חלוק ועם אישה שלבושה חולצה של גבר (ריפר, ילד רע שכמוך!).

סצינות משמעותיות אחרות הן זו שבה סאנדיי מעליבה את באפי ומרביצה לה עד שבאפי בורחת והסצינה שבה באפי מצליחה לחסל את סאנדיי ואת החבורה שלה. בכלל, החבורה של סאנדיי מאד משעשעת, בעיקר הדרך שבה הערפד המסטול מבצע חיקוי של קיאנו ריבס לפני שהוא מתאבק.

אבל הסצינה הבולטת והחשובה מכולן היא הסצינה שבה באפי פוגשת את זאנדר ב"ברונז". זוהי הסצינה שבה מתבצע המהפך הנפשי החיוני אצל באפי והיא מבינה שלמרות המשבר הזמני הטבעי, הכל יעבור והיא תתגבר ותשתלב בקולג'. הסצינה מצחיקה מאד בעיקר בגלל סיפוריו של זאנדר על הטיול הפתטי שלו ועל הדרכים שבה הוא השיג כסף (רמז: החשפן לא יכול היה לעבוד באותו הערב, אבל אין סיכוי בעולם שאני אפרט את ההמשך...), שלא לדבר על מה שהוא חושב בלילות כשהוא לבדו (רמז: זה קשור לבגדים של באפי, אבל אין סיכוי שאני... בעצם, למה לא?). אבל מעבר להומור, זו סצינה מרגשת ויפה. זאנדר מסביר לבאפי בדרכו המיוחדת (שכוללת ניסיונות כושלים לצטט מ"ממלחמת הכוכבים") שלמרות הכל היא תמיד תהיה הגיבורה שלו והוא מעריץ אותה ומנסה לחקות אותה כי הוא יודע בדיוק מה היא שווה. הדברים האלה מצליחים לחדור אל ליבה של באפי והיא מתחילה להאמין בעצמה מחדש. מה שיפה במיוחד בסצינה הזאת הוא הבחירה של ג'וס דווקא בזאנדר להיות זה שיעשה את "שיחת המוטיבציה" שבאפי היתה כה זקוקה לה. דווקא הוא, שחייו נראים במצב גרוע ונואש יכול להזדהות עם מצבה הנוכחי ולהראות לה שמצבה לא כזה גרוע. לכן, כשהיא שומעת ממנו את הדברים ומפנימה זה נראה אמין ויפה יותר.



מלבד הסצינות היפות, הפרק הזה היה עמוס בכמות אדירה של דיאלוגים וציטוטים נפלאים. להלן לקט נבחר מהם:

מטיפה: "האם קיבלת את ישו הצלוב כמושיע האישי שלך?"
באפי: "אהה.... את יודעת, התכוונתי... אבל אז נהייתי נורא עסוקה".

ערפדה: "הסוודר הזה גורם לי להיראות שמנה?"
סאנדיי: לא, העובדה שאת שמנה היא זו שגורמת לך להיראות שמנה. הסוודר רק גורם לך להיראות סגולה".

ג'יילס: " לא אמורים להיות לי גם חיים פרטיים"?
באפי: “לא, כי אתה מאד מאד זקן וזה מגעיל".

באפי: "אוקיי, זוכר שלפני שהפכת להיות יו הפנר, היית פעם צופה?".

ווילו: "באפי בחיים לא תברח. זה לא בטבע שלה. חוץ מהפעם הזאת שהיא ברחה לכמה חודשים ושינתה את השם שלה. אבל אז היו נסיבות. כאן אין נסיבות!".

זאנדר: "איך אתה יכול להישאר כל כך רגוע?"
אוז: "שעות ארוכות ומפרכות של אימונים".

זאנדר: "אנחנו מתחבקים?"
אוז: "אני חושב שאנחנו גבריים מדי".

זאנדר (מנסה להסביר מה קרה לבאפי בלי שהשותפה תבין שהיא הקוטלת): "ובכן, כמה חברים של באפי עשו עליה מתיחה מצחיקה ולקחו את כל הדברים שלה ועכשיו היא רוצה שאנחנו נלך לעזור לה לקחת אותם בחזרה מהחברים שלה שלא ישנים בלילות ולא משתזפים".


פיתוח הדמויות בפרק
הפרק מתמקד באופן בולט בבאפי, אבל גם שאר הדמויות עוברות תהליכים משמעותיים. נסקור אותן אחת לאחת:

באפי - למרות שהיא סופר-גיבורה מגלה באפי שכמו כל אדם "רגיל", גם לה קשה מאד להתמודד עם שינוי משמעותי בחייה וגם היא עוברת תקופת משבר. למעשה, החיים שלה עברו זעזוע רציני באותה תקופה - אנג'ל עזב, היא עזבה את הבית, היא הגיעה למקום חדש ולא מוכר, הלימודים במקום החדש הם ברמה גבוהה בהרבה ממה שהיתה רגילה אליו (והיא ממילא לא היתה חרשנית גדולה), החברים שלה נראים רחוקים, הן נפשית - ווילו מצאה חברים חדשים וג'יילס שינה אורח חיים והוא כבר לא הצופה שלה, והן פיסית - זאנדר נסע לטיול. בנוסף, הסטודנטים מתייחסים אליה כאל "החברה של ווילו" ולא כאל "באפי", המרצים לא אוהבים אותה, השותפה שלה מוזרה ומעצבנת והערפדים נראים פתאום גדולים וחזקים מתמיד. באופן טבעי, באפי מתקשה להסתגל. הבעיה היא שבגלל שהיא גיבורה זה קשה לה במיוחד. בקולג' לאף אחד לא אכפת מזה שהיא גיבורה. כאן היא עוד סטודנטית מהמניין, מישהי שאם תלך לאיבוד אף אחד לא ישים לב. וזה בדיוק מה שסאנדיי והכנופיה שלה עושים - מעלימים סטודנטים שלאף אחד לא אכפת מהם. ובהתחלה זה מצליח להם גם עם באפי - היא הופכת למלנכולית וסימני הייאוש ניכרים בה. למזלה, זאנדר חוזר מהטיול והיא מוצאת מישהו יקר לליבה שיכול לא רק להזדהות איתה אלא גם להזכיר לה שהיא אדם חזק לא רק פיסית אלא גם מנטלית. בסופו של דבר היא שוב מתעשתת ברגע הנכון ומחליטה לצאת לקרב כפול - נגד הקשיים שלה ונגד סאנדיי והערפדים, והיא שוב מנצחת. באפי מגיעה למסקנה שאולי בכל זאת הקולג' אינו גרוע כל כך ובמקום לבכות על מר גורלה היא פשוט צריכה לנסות ולהתאים את עצמה, גם אם זה ייקח זמן.

ווילו מגיעה לקולג' ומרגישה כמו בבית. בניגוד לתקופת בית הספר, שם היא נחשבה כ"חנונית" והיתה מנודה חברתית, בקולג' היא מוצאת אנשים אינטליגנטים שאוהבים ללמוד ולקרוא. חיש קל היא מתחברת עם אנשים חדשים ונראית כאילו היא נהנית מכל רגע. למעשה, בניגוד לעבר, פתאום האנשים שמסביב מתחילים להגדיר את באפי דרכה, ולא להיפך. הבעיה היא שתוך כדי ההתלהבות היא קצת שוכחת את באפי דווקא כשזו זקוקה לעזרתה מבחינה חברתית. ווילו שוכחת שכשבאפי הגיעה לתיכון היא יכולה היתה להתחבר לקורדי ולשאר התלמידים הפופולאריים, אבל היא בחרה בה להיות חברתה הטובה למרות המחיר החברתי שהיא שילמה על כך. אלא שווילו מתעשתת אחרי שזאנדר מסביר לה את הבעיה ויוצאת לעזור לחברתה בקרב נגד סאנדיי. התחושה הכללית שהפרק יוצר היא שמתחיל להיווצר ריחוק מסוים בינה לבין באפי.

ג'יילס מודע לכך שהוא סיים את תפקידו הן כספרן (מכיוון שהתיכון פוצץ) והן כצופה. מכיוון שגם ראש העיר הושמד אין לו ממש תפקיד בהצלת העולם כ"פרי לאנסר". הוא חש שאין לו ממש חיים כרגע, אבל מחליט בינתיים ליהנות ולנצל את החופשה. הוא מתחיל לחיות חיי רווקות הוללים מבלי לעבוד, תוך שהוא מסתמך על תהילת העבר ומנהל חיי מין אקטיביים. במלים אחרות, ג'יילס החליט להפוך לצביקה פיק. כשבאפי מגיעה אליו לעזרה, הוא אינו מגלה עניין במצבה ומסביר לה שהוא כבר לא פקטור משמעותי בחייה. דבריו של ג'יילס נאמרים בעיקר מתוך כעס על עצמו. הוא דווקא היה מאד רוצה לחזור להיות גורם משמעותי בחייה של באפי ולמרות הרצון הזה, באפי מאוכזבת מהדברים שנאמרים לה מכיוון שהיא זקוקה לו מאד באותו זמן. בכל מקרה, בסופו של דבר גם ג'יילס מתעשת ומבין שעדיין יש לו מה לתרום ועם כל התסכול על המצב הנוכחי של חייו באפי זקוקה לו ורוצה שהוא יהיה שם בשבילה. ג'יילס אמנם מגיע מאוחר מדי הפעם ולא ממש מצליח לעזור, אבל באפי יודעת ש"מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" ושמחה לגלות שג'יילס הוא עדיין דמות מפתח בחייה.



זאנדר לא מוצא את מקומו. הוא נוסע לטייל במערב ארה"ב במעין מסע "חיפוש עצמי" (מה קרה? בהודו יש סארס?), אבל אפילו המסע הזה מתפקשש לו והוא נתקע בלי כסף וצריך למצוא דרכים כדי להרוויח את הכסף (אף מילה!). הוא חוזר לסאנידייל מתוסכל ואומלל. לא רק שהטיול לא הצליח, הוא לא נרשם ללימודים ועדיין אין לו עבודה, אין לו חברה קבועה, המשפחה שלו לא ממש שמה לב שהוא נסע והוא חי לבד במרתף המעפן. אבל למרות מצבו העגום, הוא שמח לגלות שבאפי מאד שמחה לראות אותו. אחרי שהיא מספרת לו על צרותיה, הוא מסביר לה שכמה שהיא חושבת שהיא פתטית - עדיין יש אנשים בעולם שמצבם גרוע משלה ושהיא צריכה לשמוח שאלה הצרות שלה. מעבר לכך, הוא מצליח להזכיר לה שלמרות הכל היא היתה ונשארה המודל שלו לחיקוי והגיבורה האחת והיחידה. החיים של זאנדר אמנם בזבל באותה תקופה, אבל הוא שוב מוכיח שהוא בחור נהדר וחבר אמיתי.

סאנדיי - מה חשבת, ג'וס? למה?! למה הרגת אותה? סאנדיי היא אולי הדמות המבוזבזת ביותר בתולדות הסדרה - שנונה, חזקה, מגניבה וכריזמטית. יש האומרים שהיא היתה ההשראה לדמותה של "גלורי" בעונה 5. סאנדיי היא בעצם המטאפורה לקשיים של באפי. היא לא נראית כמו איזה "ביג באד" חזק יותר שבאפי ניצחה בעבר, אבל משום מה באפי לא מצליחה להתמודד איתה ואפילו משפטי המחץ שלה לא עובדים עליה. למעשה, המשפטים של סאנדיי הרבה יותר שנונים. סאנדיי והחבורה שלה נהנים להפוך סטודנטים בודדים לערפדים ולשתול הודעות כאילו הם התייאשו מהחיים. הם נהנים מההשפלה ומההתעללות באותם מסכנים. סאנדיי היא ערפדה מרושעת שאוהבת להתעלל בקורבנות שלה נפשית, ובמובן הזה היא מזכירה קצת את אנג'לוס, אם כי היא לא חזקה פיסית כמוהו. אבל כמו אנג'לוס, גם היא שוגה מול באפי ועוברת את הגבול. הניתוץ של פרס "מגינת הכיתה" בו זכתה באפי בעונה השלישית, יוצר את הטריגר שהוציא מבאפי את הכוחות שהיתה זקוקה להם כדי לנצח בקרב. ההשפלה הזאת כבר היתה מוגזמת, וסאנדיי שילמה את מחיר שחצנותה ורשעותה.



הרעיון המרכזי
הרעיון המרכזי של הפרק הוא העיסוק בהתמודדות עם שינויים משמעותיים בחיים, במקרה זה - הכניסה לקולג'. המטרה של הפרק היא להשתמש בדמותה של באפי ובקשיים שהיא עוברת כדי שהצופים יוכלו להזדהות עימה ולהבין שגם אם התהליך אינו פשוט ואפילו די מייאש, בסופו של דבר אפשר להתרגל לשינוי ולהפיק ממנו את המיטב.

הגדולה של הפרק היא בשילוב בין הבעיות האמיתיות - הסילוק מהכיתה, השותפה המעצבנת, הריחוק מהבית ומהחברים לבין המטאפורה - הקושי להתמודד עם ערפדים. למעשה, באפי נלחמת בו-זמנית בשתי חזיתות, החזית הנפשית והחזית הפיסית. בשתיהן היא נכשלת בגדול בהתחלה, מפני שהיא נמצאת במצב מנטלי לא טוב ומכיוון שהיא בורחת מההתמודדות ולא נלחמת עם הבעיות. באפי מחפשת משענת מנטלית להיעזר בה ומוצאת אותה במקום הכי לא צפוי מכולם (זאנדר). אבל ברגע שהיא מבינה שהיא נותרה אותה באפי ושהכל בסדר אצלה, פתאום הכל הולך הרבה יותר טוב והיא לוקחת את העסק בגישה בריאה וקלילה יותר, ופתאום גם מבחינה פיסית, למרות הנחיתות הברורה, היא מוצאת את הכוחות להתמודד ולנצח.

השבירה של היד, שהיא החלק הפיסי שבאמצעותו באפי נלחמת, מסמלת את שבירת הרוח שלה. הרעיון הוא שגם הקולג' לא קשה יותר מהתיכון, אבל בגלל המצב המנטלי שבאפי נכנסה אליו ובגלל השינוי, הקולג' נראה לה פתאום כמו משהו שלא ניתן לנצח. רק כאשר באפי משנה את הלך הרוח, פתאום היא מסוגלת לנצח את סאנדיי אפילו עם יד שבורה. נקודת המפתח בקרב ביניהן היא ניתוץ פרס "מגינת הכיתה". זהו צעד סמלי, שמציין את הניסיון של סאנדיי לחסל כל זכר להיותה גיבורה, את כל מה שעשתה בתקופת התיכון. למעשה, זוהי מטאפורה למאבק המנטלי של באפי - עם כל הקושי שבמעבר, היא לעולם לא תסכים שמישהו ידרוך על המהות שלה כקוטלת ועל מה שעשתה למען האנושות, והידיעה הזאת נותנת לה את הכוחות הנפשיים להתמודד.


סיכום
מי מאיתנו לא הגיע למקום חדש (בית-ספר, אוניברסיטה, עבודה, עיר) והתקשה להסתגל? מי מאיתנו לא הרגיש שהכל הולך הפוך בהתחלה, שהוא מתגעגע למקום הישן ושהוא בכלל לא רוצה את המקום החדש? נכון, לא תמיד הכל בא על מקומו בשלום ולא תמיד מסתגלים בסוף, אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות. זה לא אומר שצריך להרים ידיים ולברוח. החכמה היא להתמודד ולעשות הכל בכדי להסתגל, אחרת כל מי שמנסה להסתגל יהיה עסוק ברחמים עצמיים במקום ליהנות מהאפשרויות שהמקום החדש מציע עבורו. בסופו של דבר, בהחלט יתכן שהמסקנה תהיה בדיוק כמו זו שבאפי הגיע אליה בסיום הפרק - שאולי בכל זאת המקום החדש לא כל כך גרוע ושאולי אפילו אפשר ליהנות ממנו. נדמה לי שמכל הפרקים של הסדרה, זה הפרק שהכי הרבה צופים יכלו ויוכלו להזדהות עימו. כל זאת, בצירוף שפע הדיאלוגים והציטוטים הנפלאים שהוא מספק הופכים אותו לפרק נפלא ומקסים במיוחד.


חזרה אל "פרויקט הרשימה האלטרנטיבית"