ארכיון המסך המפוצל > 2003

זה לא כל כך נעים לראות תיק סגור

מה הסיכויים לעונה שניה? תורג`מן - מת או חי? ומה נסגר עם השפם של בני לוי? ראיון עם שי כנות, במאי "תיק סגור" המופתית

מאת: Which Witch
פורסם בתאריך: 25/08/2003

שי כנות ורשף לוי הביאו לנו ביחד את אחת מהסדרות הישראליות המעולות ביותר שראינו. "תיק סגור" היא גם חכמה, גם מצחיקה, גם מותחת, וגם מחורפנת על כל הראש. 13 פרקים לאחר מכן נותרנו עם אהבה גדולה לדמויות, וסיכוי סביר שלא נראה אותן יותר. הרבה אי-וודאות יש סביב גורלה של הסדרה שזכתה להתעללות מהערוץ המשדר אותה מיומה הראשון, והצופים נשארו עם הרבה שאלות שלא היה להם את מי לשאול. החלטתי להפנות את השאלות האלו ישר למקור. וכך הלכתי לפגוש את שי כנות, הבמאי המופלא של הסדרה המופלאה, כשאני מצוידת בשאלות הגולשים (וכמה שאלות משל עצמי).

שי כנות הוא איש מקסים ומשעשע, שאוהב את קהל הצופים וגם מעריך אותו. אפשר להרגיש את זה כבר בסדרה - בדרך בה היא לא מנמיכה את עצמה כדי להתאים למכנה המשותף הנמוך ביותר, לא מזלזלת באינטליגנציה שלנו, ומצד שני לא מתנשאת מעלינו. אפשר להרגיש את זה גם בשיחה עם שי - כשהצעתי לראיין אותו עבור "המסך המפוצל", שהוא "בסך הכל" אתר קטן ולא מוכר במיוחד, שי ענה מייד בחיוב ובשמחה, כאילו הייתי כתבת מוסף התרבות של "הארץ". גם אם אני מייצגת "רק" כמה חובבי טלוויזיה בודדים, שי מתעניין בכל אחת מהשאלות שלהם, ויש גם הרגשה שהוא מתייחס אל כל אחד מהצופים כאל יוצר בפוטנציה. "תכתבי", הוא מבקש ממני, "כל היוצרים שם בחוץ - לא להתפשר על העקרונות ולא לאבד תקווה".



באופן טבעי, רוב שאלות הגולשים סבבו סביב עתיד הסדרה: מה הסיכוי לעונה שניה, בערוץ 10 או בכל גוף שידור אחר?

שי כנות: "מה הסיכוי לעונה שניה? אין הרבה סיכוי או תקווה. רק אם יגייסו כסף. בעקרון, ב"ישראל 10" היו מחויבים, לפי חוק הרשות השנייה, לעשות סדרות דרמה, מה שנקרא 'מהז'אנר העליון', אבל עכשיו הם קיבלו הקלות, והם כבר לא מחוייבים. הם כן הבטיחו לנו עונה שניה, ובעקרון הם רוצים אותה. כן התחלנו לכתוב אותה והם מימנו את הפיתוח, נכתבו טריטמנטים לשלושת הפרקים הראשונים... אבל אז "ישראל 10" קיבלו את המכה שאין כסף ואת ההקלות מהרשות השניה, והחליטו לא להשקיע בסדרות דרמה יותר, והקפיאו אותנו. התקווה היא שיהיה משקיע, ושישראל 10 תמריא מחדש, ואז נחזור".

לפי שי, גם תקווה לתפוס את הסדרה שוב בשידורים חוזרים בקרוב כנראה לא כדאי לטפח. "לערוץ 10 יש זכויות לעוד כמה שידורים חוזרים של העונה הראשונה והם לא יוותרו עליה, אבל הם מחכים כנראה לחזור למצב שידורים רגיל. לערוץ יש רצועה של סדרות דרמה, אבל לצערי הרב, לא הודיעו לנו על שידור נוסף".

מירית טובי, מנהלת מחלקת הדרמה של JCS הפקות, מאשרת ששידורים חוזרים יהיו בטוח. החדשות הרעות הן, שאין לדבריה שום כוונה כרגע להמשיך להפיק את הסדרה בערוץ אחר, כפי שקיוו רבים מאתנו.

שי: "דווקא היתה פניה מערוץ 2, רצו ממני ומרשף סדרה. אבל לא 'תיק סגור', משהו שדומה יותר ל'אהבה קולומביאנית' (הסרט שסיימו להפיק בימים אלה - WW). בגלל הקנאה והתחרות בין הערוצים הם לא מודים שהם רוצים משהו כמו 'תיק סגור'. חוץ מזה, כרגע, התעשייה בכלל לא עושה סדרות דרמה, הטיימינג לא טוב".

שי ואני מסכימים על כך שלסדרה מעולם לא היה טיימינג מי יודע מה. כזכור, כשעלתה לראשונה, הספקנו לצפות בארבעה פרקים בלבד, ואז היתה הנפילה הגדולה של הערוץ, והסדרה היתה בין הראשונות שהוקפאו. בהיותה דרמת פריים-טיים היא גם יקרה, ועל כן מיהר הערוץ להקריב אותה לטובת הישארות עם הראש מעל המים. אותו חוסר מזל תוקף אותה גם היום, כשכולם רוצים עונה שניה, אבל התנאים בשוק לא מאפשרים את הפקתה.

שאלות רבות של הגולשים נסובו סביב הטיפול הרחוק מלהיות מושלם של ערוץ 10 בסדרה. די ברור שגם שי מתוסכל מזה בדיוק כמונו, ואולי אפילו יותר. נקודת המבט שלו היא, כמובן, של יוצר שמרגיש שהיצירה שלו לא קיבלה את כל התנאים להצליח. "לדעתי, ערוץ 10 עשו כמה שגיאות. קודם כל מבחינת זמן השידורים - לא תמיד ידעו באיזה שעה הפרק מתחיל, והקדימו או איחרו אותו, או לא שידרו בכלל. וזה שיגע אותי ואת כל מי שעבד על הסדרה. הם עשו טעויות גם בקטע של השיווק - היה יכול להיות יותר אגרסיבי". ומייד הוא מחייך ומסתייג, "טוב, אבל על זה יוצרים תמיד מתלוננים..."

נכון, אבל נראה שבמקרה של "תיק סגור" נעשה ממש עוול לסדרה בגלל טיפול לקוי של הערוץ.

שי: "כן, זה מאוד מתסכל. אני יכול להגיד לכם, שישבתי בבית, הסתכלתי בטלוויזיה והתבאסתי. ביום בו נולדה התינוקת שלי הסתכלתי על פרק 2, ובכיתי שלא התחילו בזמן, ושהווליום לא היה חזק מספיק, ושחתכו לפרסומות לא בזמן. התקשרתי לעורך, הסתכלנו ביחד, און-ליין, והתעצבנו ביחד, איך זה יכול להיות, זה לא מה שתכננו... אישתי היתה בצירים, מסכנה, ואני אומר לה: 'חכי, אני חייב להתקשר לרשף!'".

הרשה לי לסכסך בינך לבין אישתך - רואים מה הבייבי האמיתי שלך...

שי: "לא, לא, חלילה. קודם כל הסדרה! (צוחק...) לא, לא, סתם".

***

אז מצד אחד, הסדרה לא הצליחה להגיע לקהל רחב, מצד שני - אלה שצפו בה העריצו אותה, התמכרו אליה, השוו אותה ל'רצח מאדום לשחור' והביקורות קראו לה "הסדרה הישראלית הטובה ביותר אי פעם". אבל האם זה מנחם את היוצר לדעת שיש קהל אי שם שמעריך את היצירה מאוד והתחבר אליה לגמרי, גם אם הרייטינג נמוך?

שי: "החלום של כל יוצר הוא שגם נזכה בפרסים, גם יאהבו אותנו המבקרים, וגם יבואו הרבה צופים. זה מאוד מנחם ודי מגניב שיש צופים נאמנים, אבל המטרה שלנו היא למשוך כמה שיותר צופים, אז זה מתסכל באיזשהו מקום. אבל אין לי טענות. זה כנראה מה שאמור להיות".

אתם מקדימים את זמנכם? הקהל לא מוכן?

"הקהל מאוד מוכן. מי שרואה - אוהב. אבל אני ורשף "מחתרת". שיווקית, אנחנו לא מספיק במיינסטרים. בואי נגיד שאם היינו מלהקים את אקי אבני זה לא היה קורה..."

אז למה אין רייטינג? ממה נרתעים הצופים? זה הז'אנר, השפה, או אולי רק הפלטפורמה?

"זה קשור להרגלי צפייה - ערוץ 2, כידוע, מושך את כל הקהל. אבל ברור שאם הפלטפורמה היתה יותר טובה הסדרה היתה מצליחה יותר. אבל, כמו שאמרתי, אנחנו מעודדים מזה שמי שכן ראה אהב, והמבקרים אהבו, וכמובן שאנחנו אוהבים. יצא לי לעשות הרבה סדרות בחיים - 'שבתות וחגים', 'חלומות נעורים'... אבל אני חושב שזאת הסדרה היחידה שאני אראה לילדים שלי עוד שלושים שנה".



אז כמו שאמרנו, העבודה על העונה השניה היתה רק בתחילתה כשערוץ 10 ניתק את הזרם, אבל לרשף ולשי כבר יש תכניות רבות לגביה. "יש אחלה עונה שניה, מטורפת. יש כבר סיפור אורך (arch), ידוע לנו מה קורה לכל אחת מהדמויות, מה הכיוון".

שי מגלה לנו בשמחה רבה כמה ספוילרים (זה המקום להסיר את המבט, אם אתם אנטי-ספוילרים פנאטיים, שהם גם אופטימיים חסרי תקנה): "בעונה השניה יהיה דגש יותר על הדמויות. אחד הלקחים של העונה הראשונה היא שאנחנו רוצים להעמיק את הסיפור של כל דמות. אני יכול לרמוז... שתהיה מפקדת חדשה ליחידה".

בהתחשב בעובדה שהמפקד הנוכחי גסס בפרק האחרון, זה גם עונה על השאלה - האם כל השחקנים המקוריים יחזרו לשחק בעונה השניה?

שי: "לא, לא התחייבתי לגבי שחקנים או דמויות!"

זה ספוילר ערמומי?

שי: "בדיוק. אני לא מתחייב על גורלו של תורג'מן. גורלו לא ברור. אבל כן תהיה מפקדת חדשה. לא אקמן - מישהי אחרת. עוד ספוילר מטורף - אנחנו מתכננים חתונה לרונה חלפון. שוב, לא מתחייב עם מי ומה ילך שם, אבל תהיה חתונה בעונה השניה. יש גם תכנון לפושע כבד, קטלני, שילווה את העונה, מלבד אלי מנה-חמה. הרבה ספוילרים, לא?"

***

בשלב הזה התעניינתי לשלומו של האופי המחורפן של הסדרה. אתם יודעים, הרגע הסוריאליסטי הזה שיש בכל פרק של "תיק סגור", שבו הסצנה הופכת פתאום להיות פנטסיה, חלום, או הזיה של אחת הדמויות. האם הם מתכוונים למתן אותו, או אולי להקצין את רמת הטירוף? שי מרגיע, שגם אם אין כוונה ממש להקצין את אלמנט הפנטסיה, הם בטוח מתכננים להמשיך באותו הקו. "אבל חשוב להדגיש שאנחנו חושבים שפלאש-בק, או הזיה, או כל יציאה כזאת מהמציאות, צריכה תמיד להיות קשורה למה שעובר על הדמות במהלך הפרקים. אין לנו מדיניות של להיות הזויים. זה לא חירפון לשם החירפון, אלא קשור לפרק עצמו, הסאב-טקסט של הדמות. לכל דבר יש סיבה".

איך התקבלה ההחלטה להכניס "תמהוניות" כזאת בתוך סדרה שהיא כל כך דרמתית?

שי: "אני רוצה להגיד שהקטעים ה"הזויים" הם הדבר הראשון שביקשו מאתנו להוריד. כל פעם היינו צריכים להילחם, להתנצל, לשקר שנוריד את זה בצילומים, ושזה לא יגיע לחדר עריכה, ובכל פרק מחדש "הגנבנו" את הקטע ההזוי פנימה. אז שזה יהיה מסר לכל הכותבים אי שם... תהיו אמיצים, תלכו עם החלומות עד הסוף, שזה יהיה אחד הדברים שינחו אתכם".

***

לשי יש 85 שעות דרמה ברקורד, וזה כולל סדרות, סרטים, ודרמות טלוויזיה (בנות 50 דקות). זה גם כולל סדרות טלנובליות כמו "המוסד", וסבוניות כמו "חלומות נעורים". שאלתי אותו איך עושים את המעבר הזה מטלנובלות שנחשבות לז'אנר נחות, לדרמת משטרה מורכבת, שהיא "ז'אנר עליון".

"הצופים צריכים להבין שכדי להגיע למצב שאתה עושה בארץ סדרה כמו 'תיק סגור', שהיא רבת תקציב ועם חופש יצירתי כמעט מוחלט, אפשרות להכניס פנטסיות ודברים כאלה, אתה צריך לזכות באיזשהו מוניטין בתור יוצר, ולעבור איזושהי דרך. הדרך שלי התחילה באוניברסיטה בשנה ב', עשיתי את 'המוסד' שהיתה טלנובלה עוד הרבה לפני שמישהו העז לגעת בז'אנר. אחר כך 'חלומות נעורים', 'שבתות וחגים', ודרמות... לא כל דבר אתה עושה באותה התלהבות, אבל יש איזושהי מקצוענות שחייבים לרכוש תוך כדי עשייה. 'תיק סגור' שונה מכל הדברים האלה, כי היא הדבר הראשון שהוא אישי שלי. היא אמנם סדרה מז'אנר 'משטרתי' אבל היא גם מאוד אישית. זו הפעם הראשונה שהסיפורים לא הונחו ולא צונזרו על ידי אף אחד, היה חופש. אני שמח שניתנה לי האפשרות הזאת".

את רשף לוי הוא פגש לראשונה לפני 6 שנים, בפגישת "סיעור מוחות" לקראת תוכנית הלילה של טל ברמן, "פרפר לילה". "שנינו עזבנו בסוף הדיון. אני רציתי בעצם לעשות דרמות, ורשף הבין שהתוכנית הזאת לא נשכנית מספיק בשבילו... יצאנו למסדרון ונהיינו חברים. ניסינו לכתוב כל מיני דברים ביחד, ושום דבר לא ממש תפס עד 'תיק סגור'. רשף מגיע מעולם ההומור ואני מהדרמה. יוצא שכשעובדים, אני כל הזמן אומר 'אין סיפור!' ורשף כל הזמן אומר 'אין מספיק בדיחות!'.

בדרך כלל יש חלוקה די ברורה בין עבודת התסריטאי לעבודת הבמאי, אבל במקרה של 'תיק סגור', פותחה הסדרה מראשיתה על ידי שי ורשף במשותף. שי מתאר את תהליך כתיבת התסריט כעבודת צוות. הוא ורשף יושבים ומדברים על סיפורי אורך, ואז רשף כותב טריטמנט (תקציר העלילה) עבור הפרק, ולפיו הוא כותב תסריט. הם יושבים על התסריט יום יום במשך שבועיים, אצל רשף בבית. "לרשף יש דרך מיוחדת לספר סיפור", אומר שי "והוא גם זה שמעודד אותי כשאנחנו במצב שצריך לשכנע את הבוסים שמה שכתבנו זה טוב... למרות שבדרך כלל אין לנו בעיות עם אישור תסריטים. את רובם קיבלו".

משלב הטריטמנט מתחיל ללוות את הכתיבה יורם מנדל, עורך תסריטים ראשי ב-JCS הפקות. הוא עורך את התסריט, מייעץ, ובעיקר מקצר - "לרשף יש נטייה לכתוב פרקים של שעתיים". אדם נוסף שייעץ בכתיבת הסדרה הוא הסופר אורי אדלמן ("משוואה עם נעלם"), שחידד מקרי פשע ונתן טיפים לפיצוח חקירות.

שלב הכתיבה מסתיים בדרך כלל כשסוגרים את הליהוק, ומתחילה ההפקה עצמה, שנחשבת יותר התחום של הבמאי. בשותפות בין רשף לשי, לעומת זאת, מעורב רשף גם בבחירות הליהוק, במציאת הלוקיישנים, וכו'. "לרשף יש say בהכל, ואנחנו גם די מסכימים על הכל".

בשלב ההפקה עצמה, יש שלושה "סשנים" של צילומים - שלוש תקופות אינטנסיביות שבהן מצלמים את כל הפרקים, כל פרק במשך 6 ימים. שיטת הצילום היא, כמקובל, "צילום לרוחב", כלומר צילום קבוצות של סצנות על פי נוחות ההפקה, סמיכות לוקיישנים, או קבוצות שחקנים, ולא על פי הרצף הכרונולוגי של הסצנות. "למשל, מצלמים את כל הסצנות במשרד של תורג'מן ביחד. צריך לזכור כל פעם להחליף לו פרי..."



מאיפה באים הרעיונות לסיפורים? החקירות מבוססות על מקרים אמיתיים?

"לרוב מדובר בסיפורים אמיתיים, ששמענו ממשטרת באר שבע. היו כמובן סיפורים שקראנו בעיתון ושילבנו, ויש סיפורים שרשף המציא כדי לחזק את הסיפור האישי של הדמות. למשל, חטיפת הילד של אמיל בפרק 9, או פרק "הרצח מהעבר" שבו השתמשנו גם כדי להכניס את הדמות של אמיל יותר חזק לסיפור. מתוך הרצון שלנו להדגיש את אמיל".

למה פתאום אמיל? למה דמויות שנמצאות רוב הסדרה ברקע, פתאום מודגשות בפרקים מיוחדים להן? התאהבתם בהן תוך כדי עבודה?

"ניסינו ליצור איזשהו תהליך בסדרה - להתחיל את הסיפור עם שוטר אחד, שפוגש שוטר שני, ושניהם מול המפקד. וזו המטרה של שלושת-ארבעת הפרקים הראשונים. ואז לאט לאט להביא גם את הדמויות האחרות שפועלות שם, את שאר השוטרים. הדרך היחידה לעשות את זה היא להקדיש להם זמן משלהם, לתת להם את קטעי העלילה שמתאימים להם, קטעים שלא תיתן לבני ומדמוני. ההרגשה הזאת של הצופה שיש דמויות שבכלל לא היית מודע לקיום שלהן, אבל פתאום הן שם ויש להן עלילה, זו החלטה מודעת שלנו. זה אולי לא היה מתוכנן ברמת הסצנות והדיאלוגים, אבל אתה לומד מהניסיון שהמהלך של הדמות לאורך העונה זה הדבר שקובע בסופו של דבר, ולא העלילה הקטנה שלה בכל פרק ופרק. עבדנו על זה מההתחלה מאוד קשה. לבנות סיפור למדמוני ולאישתו, או סיפור לרונה. ואלה דברים שאתה בונה לאט לאט. וכמובן משתדל לא לעשות את זה יותר מדי צפוי ובנאלי, לא לחזור על דברים שכבר עשו במקומות אחרים".

כמה רחוק מתכננים כל דמות? כמה היסטוריה וכמה עתיד יש להן?

"כשמתחילים לכתוב בונים לגמרי את הרקע של כל דמות, ההיסטוריה שלה, ומוצאים לה קונפליקט עונתי שיישאר מספיק פתוח, ומספיק "בדמו" של הגיבור כדי שיוכל להחזיק עונה שלמה. ידענו איפה נגמרת העונה, מה נסגר ומה נשאר פתוח, אבל לא מעבר לזה. למשל, ידענו שרונה ובני יפגשו בפרק הראשון וייפרדו באחרון, וזה יהיה בגלל סמים, אבל לא תכננו מראש מה יהיה באמצע. ידענו מה הסיפור עם אבא של בני, ידענו שהוא חולה, אבל לא החלטנו איך זה יתפתח עד הסוף. גם מקרי הרצח לוקחים הרבה זמן מפיתוח הדמויות, אז בתחילת העבודה אתה לא יודע אם הרעיון יחזיק עונה, או ימצה את עצמו".

לא שמרתם משהו לעונה השניה?

"לא שמרנו כלום. אין ממש טעם כי אי אפשר לדעת מה הולך להיות. מניסיון, זה גם לא תמיד עובד. ב'שבתות וחגים', למשל, דברים ששמרנו לעונות הבאות, אבדו".



איך הגעתם ללו?ק שנות ה-70? זו היתה החלטה של בימוי או החלטה תסריטאית?

"כל הקטע הזה שכולם מדברים עליו, של אווירת שנות ה-70, זה משהו שממש לא התכוונו אליו. זה קרה לגמרי לא במודע. כל הארט, כל העיצוב של הסדרה בכלל כיוון לשנות ה-50. ההלבשה סיפרה את הסיפור של הדמויות - לכל דמות יש את הקטע שלה. אבל היו השפעות כמו טרנטינו, Boogie Nights, סטארסקי והאץ'. בסוף יצא שנות ה-70. דיסקו".

אז מה בכל זאת היה בתכנון מבחינה ויזואלית?

"יש כמה דברים שתרמו לויזואליות של הסדרה. קודם כל, אחת ההחלטות הכי חשובות היתה לבנות תחנת משטרה. ממש לבנות אותה. זה נבע ממגבלות גודל אולפן. אנחנו רצינו שני מסדרונות ארוכים לשוטים יפים, ופשוט לא היה. אז מיגל מירקין (המעצב - WW) ואני גיבשנו מראה של חדר חקירות כמו שרצינו אותו. והריהוט הוא מבית חולים קפלן... זכרתי את האווירה של בית החולים מהצילומים של "לילה ללא לולה", וזה התאים לי".

כל מי שראה אפילו עשר דקות מהסדרה, לא יכול שלא להרגיש כמה היא שונה מכל דבר אחר בטלוויזיה. על האימפקט המיידי הזה אחראי הצלם, עופר הררי. "עופר ואני עובדים יחד הרבה שנים. עופר הוא קולנוען, וכל גישת הצילום היתה כמו יצירת סרט קולנוע. קודם כל, צילום במצלמה אחת. ניסיון לספר את הסצינה בדרך 'השראתית', 'מגניבה', שגם תגרום הנאה. בטלוויזיה יש מגבלה של זמן, ונוטים להזניח את הצד האסתטי. אבל אני אסתטיקן".

***

לקראת סיום, השאלות החשובות באמת. שי, מה נסגר עם השפם של בני לוי?

"טוב, יש את הגרסה הרשמית, ואת הלא רשמית... הרשמית אומרת שהשפם של בני לוי בעצם מפצה על הפגיעות שלו, מסתיר את הזהות הרגישה שלו. הוא מתחבא מאחורי פאסון של איש קשוח, שוטר לפני הכל. הגרסה הלא-רשמית, כלומר מה שקרה באמת, זה שגבע הגיע לאודישן ישר מהצגה, עם השפם, וזה הגניב אותנו, אז הוא נשאר איתו".

בתור שאלה אחרונה בחרתי בתהייה של גולשת, שמתייחסת לאירוע ספציפי בפרק שבו נאנסת השוטרת ארבלי: "למה האנס לא תקף אותה כבר בפעם הראשונה שהיא באה לביתו? האם, כמו שהשוטרים האחרים אמרו, הוא החליט לא לתקוף אותה בגלל שהיא שמנה, ואז כשראה אותה ברחוב והבין שהיא עבדה עליו, התרגז והחליט 'להעניש' אותה?"

"אוקיי... העובדה שזה לא היה מובן היא בעייתית. כלומר, טעות שלנו. אם תשימו לב, בסצנה שבה ארבלי נמצאת עם האנס בדירה, יש צילצול טלפון והוא יוצא מהחדר. פה היה קטע שלם של שיחת הטלפון שלו שירד בעריכה. לפי השיחה מבינים שמשהו צץ והוא חייב פתאום ללכת. אחר כך הוא רואה אותה ברחוב במקרה".

"פאק שלי, אני לוקח את זה עלי..." מוסיף שי בחיוך לתשובתו לשאלת ארבלי. זהו ציטוט מתוך הסרט "אהבה קולומביאנית", הבייבי החדש שלו ושל רשף לוי, שהפקתו מסתיימת בימים אלה ממש, גם כן ב-JCS הפקות. מדובר בקומדיה משוגעת על מערכות יחסים, בקרוב על מסך כלשהו הקרוב למקום מגוריכם. "לא בקלות עברנו לדברים אחרים," מסכם שי, "אבל צריך להמשיך ליצור. בכל מקרה לא איבדנו את הדרייב ואת התקווה ש'תיק סגור' עוד תשוב, אינשאללה".

ולנו לא נותר אלא לחזק את ידיו ולקוות לנס.

תגובות (40)