המסך המפוצל

הממיר 22/11/03

אליאס, המגן, טקס מסך הזהב, פרנקו וספקטור, הסימפסונים, ארבעים ומשהו, סקס והעיר הגדולה, אוז, 24, ג`ון דו. שבוע מטורף עבר על כוחותינו

מאת: ברק דיקמן

פורסם: 22-11-2003
92 תגובות
10. לא מרוצים מכמות המפגשים המצומצמת המתוכננת בעתיד הקרוב, התכנסו השבוע חברי פורום "באפי ואנג'ל" פעם נוספת. הפעם, נדחסו כ-30 חברי פורום עד לבאר שבע, לדירתו של Idanyd. התוכנית האומנותית כללה את הופעת "המפגש המפוצל" בתוכנית "פריים טיים", הקרנת ההקרנות הפעילות של המחזמר, רצף של הקרנות-תחילות-עונה הילאריות (לעונה התשיעית של חברים, העונה השניה של סקרבס והעונה השלישית של בנות גילמור - שלום), מפגש עם העורך המיתולוגי שגיא (כן, אנשים, הוא באמת קיים) ואפילו ריקוד הזוי אחד או שניים. אבל ללא כל קשר לתוכנית האומנותית, את ההצלחה האמיתית של המפגש אנחנו חייבים לאירוח ולארגון הנהדר של סניף באר-שבע של המסך המפוצל, וכמובן, לאנשים הנהדרים שנכחו במפגש. ואף מילה על הפיצה עם האננס. (BS).

עוד 10. אני מכיר מספיק אנשים שהתייאשו כבר באמצע העונה מיסוריה של סידני בריסטו. וזה חבל, ממש חבל, כי הפרק שלפני פרק סיום העונה התעלה לשיאים חדשים של מתח, אקשן, תדהמה ועלילה סבוכה, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. החל מה"חזרה לשורשים" האדומים של סידני, דרך קו העלילה המרתק עם אישתו של סלואן וכלה ברגע השיא של הפרק: וויל מגלה מהי עבודתה האמיתית של סידני והמרגלת החסודה מצילה אותו ממוות בהילוך איטי. ועכשיו נותר רק לחכות לפינאלה של העונה, שתשודר מחר.

10 אחרון ודי. גם "המגן" הגיעה לפרק סיום העונה (שישודר היום) עם אירועים דרמטיים במיוחד: קלודט ממשיכה להתקדם בצעדי ענק לקראת חשיפת מעשיהם הלא חוקיים של ויק וחבורתו לעיני כולם, ג'וליאן מוצא בכוח מהארון בו שהה קרוב לשתי עונות, אסוודה שנאלץ לבחור את מי לפטר בגלל הגשת הדו"ח ומסרב לעשות זאת, וכל האירועים הקשורים במשפחתו של ויק שהביאו כמה דקות טלוויזיוניות עוצרות נשימה, ולרגע השיא של כל הפרק, ממש בסיומו, כששוטרים הוציאו את ויק מאקי באזיקים מהתחנה, כשהיחידה הקטנה והנאמנה שלו מנסה להסתיר את ההשפלה. נפלא.



9. רגע אחד בפרק ששודר השבוע ב"24" הצליח לצמרר בצורה מיוחדת. הרגע בו התרחקה התמונה ממיטתו של חברה לשעבר של קים, רק כדי לגלות לעינינו את המראה המחריד של הרגל הקטועה שלו. חזק, מפתיע במיוחד ומרגש. גם הרגע בו קים מגלה שאביה עוד חי, רגע שלווה בנגינת פסנתר רכה של נעימת הנושא, היה עשוי היטב. בכלל, זה היה פרק טוב במיוחד, עם כל האירועים של ההיחלצות מהמצור, הירי של קייט באחד ה"רעים", וסיום הפרק המזעזע, שכלל את ניתוח השדה שהוציא את הראייה מחזהו של וואלאס.

עוד 9. סצינת אונס חזקה, נועזת ולא מתפשרת. זו הדרך בה הפרק של "פרנקו וספקטור" נפתח השבוע. אבל הדברים אף פעם לא פשוטים כפי שהם נראים והסצינה מעוררת הצמרמורת הזו הובילה לפרק, שעוסק בעניין ה-הו-כה-מורכב של שאלת ההסכמה. כדי להפוך את הדברים לעוד יותר מסובכים הוסף הפן של תקשורת אינטרנט. התוצאה הסופית - פרק מעניין ומאתגר. יפה להם. אפילו העלילה הפחות מעניינת של זכויות היוצרים קיבלה טוויסט מפתיע בדקה ה-90 והפכה את הסוף לקליפ-האנגרי ומסקרן עם פתח לעלילה טובה לפרק הבא. נקודה שלילית אחת: השימוש בבנו הקטין של פרנקו לפיתוי איילה "מוניק" שגב. עזבו נושאים של חוסר אתיות והתנהגות שאינה הולמת את המקצוע, זו התנהגות הורית לחלוטין לא לעניין. (Slayeret).

8. סדרה בריטית חדשה, חביבה וקלילה החלה את דרכה השבוע ביס פלוס בלווין, "ארבעים ומשהו" שמה. היא מספרת את סיפורם של גבר נשוי בן ארבעים ומשהו (דה!) ומשפחתו החביבה. רגעים לא מעטים של צחוק מתפרץ, ושל סיטואציות משעשעות בצורה עדינה. מעין "הבורגנים" עם משב רוח של "חברים", בשילוב הומור בריטי מתחכם. לא מתוחכם, מתחכם. זה אולי לא ה"רגליים קרות" הבא, אבל בסך הכל, מצליחה ארבעים ומשהו להעביר ארבעים ומשהו דקות של הנאה.

עוד 8. פרק פתיחה של סדרה נוספת שודר השבוע, בערוץ 10, "מעורב ירושלמי" שמה. הפעם מדובר בהפקה ישראלית מקורית שמספרת את סיפורה של משפחה ירושלמית שחלקה חילונית, חלקה דתית (כיפה סרוגה, מה שנקרא) וחלקה חרדית. רמת הפקה גבוהה, סיפור אמין, צילום משובח ושחקנים מצוינים הוכיחו שוב שבארץ יכולים ויודעים לעשות יצירה מקורית טובה.



7. טקס מסך הזהב 2003, הרגעים הטובים: צביקה הדר עושה פארודיה חיננית על "24"; השיר האמיץ על "אסונות העשור", שבו ידע צביקה הדר לצחוק גם על "שישי שואו" שלו, כמו גם על תוכניות כושלות רבות, שעלו ונעלמו; זכייתם המפתיעה של מיקי ויעקב בקטגוריית מגישי החדשות וזכייתו הפחות מפתיעה של ג'ק באוור; הבאתה של רעיה אדמוני, המדובבת המקורית של פינוקיו, לטובת הסרטון בערוץ התכלת. הרגעים הפחות טובים: "שרון ויואב בעוד עשרים שנה"; שלישיית "מה קשור" במערכון תוכניות הטלוויזיה שלהם, שהתעקשו להתמקד בעיקר בדברים המשודרים בערוץ 2; דחיקת עובדת זכייתה של "24" אל הפרסומות. בסך הכל, טקס חביב, אבל ארוך מדי, כרגיל. ומילה אחת על זכייתה של "כוכב נולד": לא ברורה לי ההתבכיינות של אנשים כיגאל שילון ודודו טופז על הזכייה של התוכנית בתואר תוכנית העשור. זוהי בחירה של קהל, וככזאת אין לצפות מהבחירה לסמל את "מפעל החיים החשוב ביותר" או "התוכנית שרצה הכי הרבה זמן בראש טבלת רייטינג כזו או אחרת". הבושה היא שלכם, דודו ויגאל.

עוד 7. האייטם בתוכנית "המכורים" ששודרה השבוע ב"פריים טיים" וכללה כמה צילומים של כל מיני אנשים שמסתובבים כאן תכופות היה סביר למדי והציג באור הוגן אותנו, המכורים לטלוויזיה.

6. "סקס והעיר הגדולה" פתחה השבוע עונה שישית בפרק פתיחה סביר וחביב לפרקים. הבשורה? אין חדש תחת השמש של ניו יורק. שארלוט ממשיכה לנסות להיות האישה הנכונה, סמנת'ה ממשיכה להיות האישה הפראית, מירנדה ממשיכה להיות האם החד הורית הלוחמת, וקארי ממשיכה לשאול שאלות. לא רע במיוחד, אבל אנחנו מחפשים גם קצת ריגושים חדשים.

5. גם "אוז" חזרה לעונה חדשה (האחרונה בהחלט!) וגם היא נראית בדיוק כמו שנראתה בעונות שקדמו לה: חזקה, סוחפת, שומרת על מתח גבוה, כזה שניתן לחתוך בסכין (דבר שקורה על בסיס שבועי), אלא שנדמה כאילו משהו חסר. כבר אין את אווירת ה"זה הדבר הכי טוב שיש בטלוויזיה", אולי בגלל סדרות כמו "המגן", שהשתלטו על ההגדרה הזאת.

עוד 5. מצד אחד, נחמד מצד קשת שהם מקבלים בזרועות פתוחות את "חברים" ומזכירים לנו את פרק פתיחת של הסדרה (ששודר אתמול, יום שישי) ואת פרק סיום העונה השמינית (הערב ב-22:23). מצד שני, למה-הו-למה החלטות שכאלה נעשות ממש ברגע האחרון, מאוחר מכדי לפרסמם בצורה ראויה באמצעי התקשורת?

4. טלעד העלתה השבוע (ביום רביעי, בשעה המעניינת 13:38) את "המופע של ווין בריידי", השואו של יוצא "של מי השורה הזאת בכלל?". לצד כמה מערכונים "עצובים", היו גם כמה חביבים למדי, כמו זה שהזכיר את אחד המשחקים של "השורה" בו היו צריכים ווין וחבר לשחק סצינה, כשבכל פעם עוצרים אותם ונותנים להם לחזור אחורה בתוך הסצינה, או לעשות דברים שוב בהילוך איטי. האלתורים הללו הם המערכונים בהם היה צריך ויין המוכשר להתמקד, במקום באלו הכתובים. בכל מקרה, הסדרה בוטלה לאחר מספר מועט של פרקים, והיא מהווה אתנחתא קומית סבירה למי שנמצא בשעות הללו בבית.



עוד 4. עצוב. באמת עצוב. שלושת הפרקים הראשונים של העונה ה-15 של הסימפסונז כבר שודרו בארה"ב והאמת הלא נעימה היא שזה פשוט לא זה. ההומור פחות מצחיק, הסיפורים כבר לא מה שהיו פעם והגימיקים לא מצליחים לחפות על הבעיה האמיתית: עייפות החומר. דרוש ריענון של ממש לפני שיקרה אסון. ובכל זאת, עדיין נותרה התקווה שהפרקים הבאים יצליחו לעשות את העבודה. על הנייר, הופעתם של ג'יי קיי רולינג, של טוני בלייר ושל עוד רבים וטובים, נשמעת מסקרנת מאוד.

3. כבר מזמן המלצנו כאן לנסות ולהימנע מהפרומואים המספיילרים לפרקים העתידיים של "24". אבל למה צריך ערוץ 10 לדחוף אותם לכל חור אפשרי? מדוע אי אפשר לשמוע את המוזיקה של כתוביות הסיום של "מעורב ירושלמי" (למשל) מבלי שהמסך יתחלק שלא לצורך לשלושה חלקים, כשבאחד מהם מופיע הפרומו האמור?

2. "ג'ון דו" עבר מיום שלישי ב-21:45 ליום חמישי ב-21:45. למה? ככה. ואם זה לא מספיק, הפרק עצמו שודר דווקא כן ביום שלישי, אבל ב-23:05. יופי, ערוץ 10. זו הדרך הנכונה להפוך לטלעד.

1. יום ראשון, ערוץ 2, 22:50, השעה היעודה לפתיחה של "זהות בדויה". מקבץ פרסומות רגיל מתחיל. כשהפרק עצמו עולה לאוויר מספיקות בדיוק 40 השניות של ההקדמה הקבועה שמציגה את דמויות הסדרה לרצד על המסך לפני יציאה ל"פרסומת אחת וחזרנו". הפרק מתחיל ומקץ שמונה דקות נוספות, יציאה נוספת לפרסומות, הפעם ארוכה יותר. אפילו הפתיחה הרגילה של "אליאס" עוד לא הספיקה להגיע. עוד שתי יציאות נוספות לפרסומות נרשמו במהלך הפרק. כל כך קשה לשבץ פרסומות בצורה הוגנת? רשת, ששידרה למחרת את פרק פתיחת העונה של "אוז", הוכיחה שאפשר גם אחרת: ב-23:25 החל הפרק עצמו והוא נקטע רק פעם אחת, לחדשות חצות ולהפסקת הפרסומות הארוכה שאחריה. תנו לנו הפסקה אחת של רבע שעה במקום ארבע הפסקות שהאורך הכולל שלהן הוא קצר יותר.