ארכיון המסך המפוצל > 2004

יהירות ודעה קדומה

היחס המזלזל לצופי אופרות הסבון גרם לאורלי לערוך השוואה מעניינת בין אופרות סבון לכדורגל ולנסות להבין מה גורם לזלזול הזה

מאת: אורלי
פורסם בתאריך: 07/07/2004

מדוע אנשים חושבים שהם יכולים לשפוט בלי לדעת את הנתונים? מדוע אנשים חושבים שזה בסדר לגלות התנשאות כלפי אנשים אחרים, רק מפני שיש להם טעם טלוויזיוני שונה? מדוע זה אכפת לנו?

משיטוטיי באתר בחצי שנה האחרונה נראה לי שיש לא מעט אנשים שיכולים להעיד כי זכו ליחס מתנשא בשל חיבתם ל"באפי" - "מה זה השטויות האלו על ערפדים?". אבל אתם יודעים שגם אם היחס שלו זוכים מעריצי "באפי" הוא מזלזל, הרי שהיחס שלו יכולים לצפות מכורי אופרות הסבון גרוע יותר.

עת התמודדתי עם ייסורי הגמילה מאופרת הסבון "סנטה ברברה" שהורדה בטרם עת על ידי שידורי רשת (ואת זה אני לא שוכחת ועל זה אני לא סולחת) עלו בי כמה הרהורים לגבי השאלות הנ"ל. הקטעים הבאים לא בדיוק מספקים תשובות אבל אולי הם נותנים עוד קצת חומר למחשבה על הנושא. היו אתם השופטים!

אופרות סבון וכדורגל, יש מקום להשוואה?

"על מה אתה חושב?", היא שואלת. בשלב זה אני משקר. לא חשבתי על מפלגת הלייבור או על ז'ראר דפרדייה, אבל לאובססיביים אין ברירה, במקרים כאלה חייבים לשקר. אם היינו אומרים את האמת לא היינו יכולים לקיים מערכות יחסים נורמליות עם אף אחד מהעולם האמיתי, היינו רובצים על הרצפה וצופים שוב ושוב בקלטות המשחקים, בניסיון לזכור בעל פה את כל הפרשנויות - זו האמת, למשך נתחים גדולים להחריד של יום ממוצע אני אידיוט גמור.
מתוך הספר "קדחת המגרש" מאת ניק הורנבי


בציטוט הזה מהספר נתקלתי בעיתון, בזמן שהסרט, שנעשה על פי הספר הזה, הגיע לבתי הקולנוע בארץ, והרגשתי שאם רק מחליפים את המילים "קלטות המשחקים" במילים "קלטות הסדרה" ואת המילה "פרשנויות" במילה "אירועים", ואם היה לי חוש הניסוח המשובח הזה, הרי שהיה זה משפט שהיה יכול לצאת בקלות מפי. התחלתי לחשוב על דברים נוספים המשותפים לכדורגל ולאופרות סבון, מלבד האובססיביות של חלק מהצופים והאוהדים, שהרי אובססיביות יכולה להימצא בתחומים רבים ללא שום קשר ביניהם. יתכן שזה יישמע קלוש, אבל נדמה לי שהצלחתי למצוא כמה תכונות כאלה:

1. "גל אחד מגיח, פתע שב ונמלט" - הכוונה לכך שהצפייה מתבססת על ציפיית הצופים לרגעי האמת (רגעי אמת: בכדורגל - שערים, באופרות סבון - כשהאמת תסתבר לאלה שהיא מוסתרת מהם בכוונה), אולם ברוב הזמן הציפייה מלאה בגלים של כמעט, דהיינו התקפות חסרות מחץ, פספוסים, ורגעים של כמעט (שהאמת מתגלה), אבל לא. ברור שאנשים שלא יודעים ליהנות מרגעי ה"כמעט", או שמדלגים עליהם, לא יוכלו להפיק את מלוא ההנאה שברגעי האמת, במיוחד כשהם לטובת הצד שאתה מעדיף.

יוון זוכה ביורו 2004

2. "איני רואה דבר, איני רואה דבר" - או במילים אחרות: עיוורון זמני, מוטיב המופיע אצל הגיבורים של כמעט כל אופרת סבון שמכבדת את עצמה, לפעמים אפילו יותר מפעם אחת באותה סדרה (עיוורון תמיד טוב ליצירת מתח לקראת רגעי אמת). בכדורגל, העיוורון הזמני הוא ליקוי שמאפיין בדרך כלל את השופטים במגרש, שמצליחים לפספס עבירות או לראות כאלה שלא היו, לשרוק או לא לשרוק למצבי נבדל שהיו או לא היו, או, כפי שנהוג לומר: "טעויות שיפוט הן חלק מהמשחק".

3. "אני עוד חי" - מוטיב נוסף שחוזר רבות באופרות סבון הוא המת החי, דהיינו מי שנחשב על ידי מכריו לבר מינן ובעצם מסתבר שהוא מנהל את חייו במקום אחר, עד שהוא שב במפתיע לחיי מכריו משכבר ומשנה את התמונה. במגרשי הכדורגל אפשר להתייחס אל תופעת התעוררות של שחקן ש"לא היה במשחק" ולפתע מצליח "להכניס חיים" ברגע אחד, ע"י כיבוש שער או מהלך מבריק. אפשר גם להקביל את זה לשחקן שחזר מפציעה, או כזה שנראה כאילו עבר את השיא ולפתע הוא מפגין ביצועים מופלאים. "היה מוקדם להספיד אותו" הוא הביטוי החביב על מדורי הספורט במקרים כאלה.

4. "אני לוקח ת'זמן" - ניהול מהלכים שהם בפירוש בזבוז זמן, כי יש מסגרת זמן קבועה אבל אין את הכוח או הרצון להשקיע בדקות המתות אחרי שרגעי האמת מוצו. בעיטת כדורים לשמיים והחלפת שחקנים בדקות הסיום הם המאפיינים של התופעה בכדורגל. באופרות סבון, התסריטאים הם אלה שבועטים כמה מהגיבורים שלהם לכיוונים משונים כשברור לכולם שזה לא הולך לשום מקום, אבל העיקר שהעברנו עוד כמה דקות.

5. "אני שוב בתמונה" - שידור נוסף של רגעי השיא, שכוללים את רגעי האמת ועוד רגעים חשובים המשפיעים על ההמשך. יש רגע שיא אותו הצלחתם לפספס? אל דאגה, מייד יגיע שידור נוסף שלו, אולי אפילו בהילוך איטי. וזה נכון גם לכדורגל וגם לאופרות סבון.

כי בכדורגל אפשר לשחק ובאופרות סבון גם; בכדורגל יש מספיק מחליפים לכל אחד מהתפקידים ובאופרות סבון גם; קבוצת כדורגל יכולה להתקיים עשרות שנים עם שחקנים אחרים ואופרות סבון גם. כדורגל משחקים 90 דקות ואופרות סבון... מה פתאום? סתם.


מה הקשר בין אופרות סבון, אינטליגנציה ושייקספיר?
היתה תקופה שכזאת, בה כל שחקן ישראלי ששיחק באיזושהי סדרה על המסך, נשאל לדעתו על הטלוויזיה, ורובם טענו שאופרות סבון הן עלבון לאינטליגנציה. בתחילה הייתי נעלבת מזה (ממש, לא רק באינטליגנציה), בייחוד כשזה נאמר על ידי שחקנים שהערכתי את משחקם, מה גם שידוע לי שהם לא היחידים שזו דעתם. ואז החלטתי לנתח את האמירה הזאת ולראות לאן יוביל אותי הניתוח הזה.

כמובן שהיום, כשיש שפע של אופרות סבון / טלנובלות / דרמות יומיות ישראליות - השתנתה קצת המנטרה של השחקנים. נכון, אופרות סבון הן עדיין ז'אנר נחות, אבל רק אם אתה לא משחק באחת מהן, ואז, בהתאם לכלל "לא יורקים לבאר שממנה שותים" אופרת הסבון הוא ז'אנר נחות בדרך כלל, אבל זו שאתה משחק בה היא משהו מיוחד ויוצא דופן.

השיר שלנו

אבל אני עוד בשלב הבדיקה של העלבון לאינטליגנציה, וכדי לבדוק אותו צריך קודם כל לברר למה בדיוק הם מתכוונים, הרי עם אמירות כלליות הרבה יותר קשה להתווכח. אז ניסיתי לפרוט את כוונתם לפרטים ולראות היכן בדיוק הוא עמק השונה שלנו.

הדבר הברור הוא שבעלי הטענה הזו כנראה לא אוהבים לצפות באופרות סבון בעוד שאני כן, אבל אני חייבת להניח שהם צפו בכמה פרקים מהז'אנר לפני שהם הגיעו למסקנתם, כי אחרת הדעה שלהם היא דעה קדומה בלבד, וקטונתי מלהתווכח עם דעות קדומות. עכשיו נותר לי רק לנסות להבין, מה בפרקים שהם ראו גרם להם להגיע למסקנתם, או ליתר דיוק, מה הם ראו שאני לא הצלחתי לראות.

רמת המשחק הוא הקריטריון הראשון שעולה בדעתי, שהשחקנים מבינים בו יותר ממני, מה שאני יכולה להגיד כאן הוא שבאופן כללי יש שחקנים טובים יותר ופחות בכל סדרה ובכל ז'אנר, מה גם שלדעתי, לאופרות סבון - יומיות במיוחד - יותר מאשר כל סוג אחר של סדרה, יש נסיבות מקילות של הצורך לנפק 250 פרקים בשנה, מה שיכול להשאיר זמן מועט יותר לחזרות ושיפוצים, ולהסביר גם הבדלים ברמה בין פרק לפרק. ייתכן שאני טועה בהערכתי שחקן זה או אחר, אבל לא נראה לי שאני טועה כל הזמן, עובדה שגם הערכתי את יכולת המשחק של חלק מהשחקנים שזו טענתם.

ידוע לי שיש תופעות מעצבנות שחוזרות על עצמן יותר בז'אנר של אופרות הסבון ואני אסקור אותן במהירות על מנת לגלות האם שם נמצא הבסיס לטענת העלבון לאינטליגנציה.

1. גילומה של דמות מסוימת על ידי מספר שחקנים - מעצבן, אך קורה גם בסוגים אחרים של סדרות, קומדיות למשל ("רוזאן"), ומאחר שלא שמעתי איש יוצא כנגד סוג זה של סדרות, אני מניחה שלא זו הסיבה.

2. תפאורה לא מושקעת, אין כמעט יציאות מהאולפן - שוב, זה אופייני גם לתוכניות אחרות כמו שזה מובן מאליו בתיאטרון, ואולי אני טועה אך אינני יכולה להניח כי העלבון לאינטליגנציה של הצופים נעוץ בתופעה הזו, שבסך הכל, אם היא מעודדת משהו זה את דמיונו של הצופה.

3. קצב איטי של הפרקים, לוקח זמן עד שהדברים זזים - ואם כן, אז מה? קצב איטי הוא מעצבן, רק אם התוכן רע גם כן (חרוז מקרי - תופעה שלא תחזור שוב), המצב הרי שונה, אם התוכן מהנה (שיקרתי, מה תעשו לי?). במילים אחרות - הכיף נמשך לאורך יותר זמן. בימים שהמכללות לקריאה מהירה היו באופנה תמיד תהיתי מה כל כך טוב ביכולת לסיים קריאה של ספר בעשר דקות, והאם זה אינו גורע מההנאה שבקריאה, אבל זו באמת רק תהייה אישית שלי.

4. השחקנים נבחרים בשל טיב מראם ולא בשל טיב משחקם - אני לא אתווכח עם הדעה הזו ברגע שיראו לי את הסדרה המצליחה, שכל שחקניה הם מוכשרים ומכוערים להפליא.

כך או כך, אם הביקורת על אופרות סבון לא נובעת מקריטריונים חיצוניים, היא כנראה נובעת מקריטריונים תוכניים. כנראה שהתוכן של אופרות הסבון נראה טיפשי לאותם האנשים. אולי אותם מתנגדי אופרות הסבון יהיו סבורים שיוצרי הסדרות הללו עושים מניפולציות כדי למשוך עוד צופים, והם לא מחפשים להכניס ליצירותיהם משמעות מעבר לזה, כשאני מייחסת משמעות לכל פרט הכי קטן, אבל כמו שאמר לש"י עגנון, ברוך קורצווייל, אחד המנתחים החשובים ביותר של יצירותיו: "אני אמנם מעריך אותך כמשורר גדול, אבל לא כפרשן של יצירותיך" וכמוהו, גם זכותי להעריך את פרשנותי ליצירה יותר מאשר את כוונת המשורר.

כל זה כמובן לא הפריע לי לשמוח כשגיליתי שגם יוצרי הסדרה שאהבתי "סנטה ברברה" - ג'רום ובריג'ט דובסון, התייחסו ליצירתם במלוא הרצינות. אולי איני אינטליגנטית מספיק, ולכן התוכן מוצא חן בעיני, אבל אני עדיין לא ראיתי מחקרים המוכיחים שככל שרמת האינטליגנציה עולה, יורדת רמת ההנאה מאופרות סבון, ולהפך. ועד שמישהו יחליט לבדוק את הנושא, אני כנראה לא אצליח להבין מהו העלבון לאינטליגנציה שיש באופרות סבון.

סנטה ברברה

השאלה הנותרת, אם כך, היא שאלת הקשר בין אופרות סבון לשייקספיר. אחד ממפיקי הסדרה "רמת אביב ג'" סיפר פעם בראיון איתו על הוראות הפעולה שהוא נותן לגבי כתיבת הפרקים בסדרה, וטען שאופרות סבון הן אופרות סבון, והגיבורים לא מצטטים משייקספיר ולא צריכים להידרש לכך. לי דווקא היה זכור איזה קטע בו מייסון (הדמות האהובה עליי ביותר מ"סנטה ברברה") מצטט קטע שכזה, ואם להיות קצת קטנוניים, כמו כל האנשים שלא מקבלים מה שהם רוצים ומקנאים באנשים שכן, אז בדיוק באותו הרגע הבנתי מדוע "רמת אביב ג'" זכתה להגיע לעונתה החמישית בארץ עם כ-25% צפייה בעוד ש"סנטה ברברה" לא שרדה אצלנו ולא עברה את 12% הצפייה.


התמכרות מעבר לפינה

תגובות (149)