ארכיון המסך המפוצל > 2004

Chosen

\"Chosen\" הוא כל מה ש\"באפי\" הביאה עמה למסך. ההחלטות, הנחישות, המסירות, וקוטלת אחת שהיא גם אישה מדהימה

מאת: אסף רזון
פורסם בתאריך: 07/10/2004

"Chosen" הוא כל מה ש"באפי" הביאה עמה למסך. הפרק הזה הוא "באפי", מתחילתו ועד סופו. ההחלטות, הנחישות, המסירות, וקוטלת אחת שהיא גם אישה מדהימה.

הפרק מצליח לשלב ביחד אידיאולוגיה ובני-אדם, פאתוס ועדינות, טרגדיה ורגעים קומיים. הרגעים הגדולים-מהחיים, המיתיים, ורגעי האינטימיות הקטנים משלימים זה את זה לכדי אמירה מלאה ומשמעותית לכל חובבי הסדרה.

בפרק אחד הצליח ג'וס להביא לסיום, או לזווית חדשה, את כל סיפור התמודדותה של ווילו עם הרוע, את היחס של פיית' לגברים, את בעיות הגברים של באפי, את הרע הראשון, את סאנידייל, ואפילו את הבאניז.

חובבי אנג'ל קיבלו הופעה מקסימה של הערפד עם הנשמה (כבר לא היחיד). חובבי ספייק קיבלו עוד רגעי אינטימיות והקרבה נהדרים ביניהם. וכולם קיבלו את נאום העוגיות של באפי .במיוחד קרצו למעריצים כשסידרו את סגירת המעגל עם הפרק הראשון ("כדור הארץ אבוד") ועם ארבעת אנשי החבורה המקורית על כל מה שעברו מאז, שמתאספים מחדש לפני הקרב ושורדים גם לאחריו. אבל כמו בכל פרק סיום טוב, מישהו חייב היה למות, מישהו מרכזי מספיק כדי שיהיה איכפת לנו, אבל בשביל הסוף הטוב לא יכול להיות אחד מהרביעייה האהובה שנמצאת מתחילת הסדרה.

תם חלק חשוב בסיפור ההתבגרות. באפי משלימה את המעבר מנערה לאישה. היא מגיעה למסקנה שאולי הסיבה לחוסר ההצלחה שלה עם גברים, היא לא היותה קוטלת, אלא היותה עדיין אישה צעירה שכל החיים לפניה. המעגל מושלם עם באפי האדם שרק לא רצתה להיות קוטלת, לבאפי הקוטלת שמגלה מה זה להיות אישה.

אבל אסור לשכוח את העובדה ש"באפי" אינו רק סיפור התבגרות אישי. הסדרה התחילה כולה מדימוי של הנערה הבלונדינית שבמקום לצרוח למראה המפלצת, הולכת ומכסחת לה את הצורה. הפמיניזם סוחף איתו את כל הפרק האחרון ומטעין אותו בעוד ועוד דימויים של כוח ואחווה נשית. החל מהחיסול של כיילב - אותו סמול-בד של סוף העונה, דמות שמייצגת את הדת, הגבריות, השמרנות שרואה באישה חוטאת ומחטיאה, בצורה סמלית ביותר במכה מן האשכים ומעלה. המשך בשורת הבנות שפותחות את פי-השאול כאשר כולן מדממות ביחד באחווה שאף גבר אולי לא יוכל להבין, ובעיקר - במהלך המכריע של באפי, הפיכת כל הפוטנציאליות בעולם לקוטלות.

מבחינת דימויים פמיניסטים, זהו כנראה הרגע החזק ביותר בסדרה, והוא במידה מסוימת המסר העיקרי שג'וס רוצה להשאיר אחריו. בקטע שמצליח לרגש כל פעם מחדש, נשים מסביב לעולם מוצאות עצמן פתאום עם כוח חדש, לא מתגוננות כי אם נאבקות. במיוחד מרגש הדימוי של אותה ילדה צעירה המתמלאת בכוח ובביטחון על מגרש הבייסבול - מעוז הגבריות האמריקני.



אם מסתכלים על המהלך מבחינה סוציולוגית-חברתית, אפשר לחשוב שמדובר על עזרה לחלשות. אבל המונח "עזרה" הוא פטרוני מדי, הוא מניח מישהו חזק שמואיל להאציל מטובו על מישהו חלש שצריך להכיר לו תודה.

לכן בשנים האחרונות המושג נזנח לטובת מונח אחר שמוכר לכל מי שעוסק בתחום: "העצמה" (Empowerment). לתת לחלשים את הכוח לעזור לעצמם. וזה מה שג'וס יודע. וג'וס יודע גם בדיוק איך הוא רוצה להראות את המושג הזה, פשוטו כמשמעו.

באפי שהלכה וגידלה דור של קוטלות-לכאורה, משלימה את המהלך ומפקידה בידיהן את הכוח שלה - מעין סוג של הענקת השרביט. הן מספיק בוגרות כעת כדי להתמודד עם הכוח והאחריות שבאה איתו. אבל אותה העצמה היא יותר מטקטיקה לשדה הקרב. זוהי אידיאולוגיה פמיניסטית שלמה, במודע ולא במודע.

"יש רק קוטלת אחת כי כמה גברים שמתו לפני 1000 שנה החליטו כך... האישה הזאת חזקה מכולם ביחד, והיא תשתמש במגל לשנות את גורלנו. עכשיו תבחרו - אתן מוכנות להיות חזקות?". המשפט הזה מופנה אולי אל הקוטלות, אבל הקוטלות הפוטנציאליות כתמיד, הן רק מטאפורה. המשפט מהדהד בכל הצופים והצופות כמסר מהכותבים אלינו. הכוח הנשי החדש משנה סדרי בראשית, משנה את העולם, והבחירה נמצאת בידיכן - להמשיך להיות חלשות או למצוא בכן את הכוח הפנימי. "אני אומרת שנשנה את העולם. אני אומרת שהכוח שלי צריך להיות הכוח שלכן" היא אומרת, וגם ג'וס אומר (בקומנטרי): "רציתי לומר - זה נהדר שהערצתם את הדמות האיקונית הזאת, אבל תמצאו את זה בתוך עצמכן. כולכן".

המהלך הזה מתכתב עם תיאוריות פמיניסטיות נוספות בצורה מורכבת ועמוקה יותר. כי באפי כבר שקלה את האפשרות של כוח נוסף. "אנשי הצללים" הציעו לתת לה עוד ועוד כוח בתמורה לאיבוד האנושיות שבה. זוהי הבחירה הגברית, הפטריארכלית, שמעניקה את הכוח ליחיד שבראש הפירמידה ודורשת ציות מאלו שמתחתיו. באפי סירבה לכך. הבחירה שלה היא הבחירה הנשית. היא מבזרת את הכוח במקום לרכז אותו, מסתמכת על שיתוף פעולה ועל אחווה נשית במקום על היררכיה וציות, ובסופו של דבר דמוקרטית יותר.

הבחירה שלה היא הסיום הכי טוב שהיה יכול להיות לבאפי - היא לא משאירה את העולם ללא קוטלת. היא מחלקת את הנטל. היא עוזבת את סאנידייל, העיירה "הקטנה" בה גדלה (והעיירה אשר גדלה עמה) לטובת העולם הגדול.

ואיך נגמרת הסדרה? בקלוז-אפ על באפי שאינה אומרת מילה, אבל חיוך קטן של אושר נמצא על פניה. "מה את הולכת לעשות עכשיו?" זו שאלה מעצבנת של מעריצים חסרי סבלנות. "מה את הולכת לעשות בשביל לשמור על המקום אליו הגעת?", זו אחת השאלות המהותיות. הסדרה, שעסקה בהתבגרות, הגיעה לסיומה. קהל הסדרה, ותיק וחדש, סוגר יחד עם הסדרה סיפור התבגרות של שבע שנים. שבע שנים של התמודדות עם קשיים. עם מוות. עם שדים שיחזרו עד שתימצא הדרך להתמודדות עמם. שבע שנים שהיו מלאות כל-כך במוות, עד שהיה קל לשכוח כמה חיים היו שם. שבע שנים של אהבה מסוגים שונים, של נתינה וקבלה.

ובאפי בסוף, ששותקת? היא שותקת כי היא מאושרת. כי לראשונה, אין לה מה להגיד. הכל נעשה, ועל הדרך הטובה ביותר - הדרך בה הסוף היה צריך להיות. הקול שלה (מ"האש") נמצא. היא גם אישה, וגם קוטלת, והסביבה שלה מבינה את זה ומכבדת את זה. ומה עכשיו? ראינו בצילום הקודם - דרך ארוכה שסופה אינו נראה לעין, ומחכה לגיבורינו שיבואו ויעברו בה.


הבחירה שלנו

תגובות (130)