ארכיון המסך המפוצל > 2001

הזמן של דאג וטוני

הרבה לפני קיובול והסליידרס היתה סדרת מד"ב אחת דגולה שעסקה במסעות בזמן. יס פלוס מחזיר לשידור את "מנהרת הזמן", אחד הדברים היותר מגניבים ששודרו בימיו של הערוץ היחיד

מאת: ברק דיקמן
פורסם בתאריך: 28/10/2001

הרבה לפני קיובול והסליידרס, הרבה הרבה לפני "זיכרון גורלי" ו"בחזרה לעתיד", ובמקביל לגיחתה של סטאר טראק לאוויר העולם, היתה סדרת מד"ב אחת דגולה שעסקה במסעות בזמן. קראו לה "מנהרת הזמן" והיא שרדה במשך עונה אחת בלבד, בין השנים 1966-67, ובסה"כ הופקו בה 30 פרקים. הערוץ הראשון, שהיה אז הערוץ היחיד, שידר את הסדרה הזאת בכל קיץ מחדש, החל מפרק הטיטאניק המפורסם (שכמובן נוצר לפני שהתחילו בכלל לחשוב לתכנן את הפגישה בין הוריו של ליאונרדו דיקפריו), דרך פרקים עם חייזרים מרושעים (יותר או פחות) שבנו אף הם מכונות זמן מתוחכמות (יותר או פחות) וכלה בפרק הסיום הדרמטי במיוחד, שמרוב שהוא דרמטי, אני ממש לא זוכר מה קורה בו, ואם להודות על האמת, שנים רבות מלווה אותי תחושת בטן חזקה, שערוץ 1 שידר אותו פעם אחת בלבד, כשהוא נוהג ככה רק כדי לשמור את האגדה בחיים. או כי הטכנאים שם היו כבר אז מאד מאד מיומנים.

והאגדה נשארה בחיים. ולמעשה היא חיה שנים ארוכות ושלומה בסדר גמור, תודה ששאלתם. האנשים שגדלו על הסדרה הזאת נמצאים היום קרוב מאד לשנות השלושים לחייהם (מי מלמעלה ומי מלמטה). אפשר למצוא אותם, את האנשים האלה, אם ממש מתאמצים, מזמזמים לעצמם לעיתים רחוקות ובזמנים מתאימים, את נעימת הפתיחה המענגת אך מצמררת משהו של הטיים טאנל.

טוני: אן, איפה אנחנו?
דאג: כמה פעמים אני צריך להסביר לך, טוני, שהשאלה הנכונה היא לא איפה אנחנו אלא מתי אנחנו.
טוני: אה, אופס, סורי דאגי, אן? מתי אנחנו?
אן: אני לא בטוחה, המסר שאני מקבלת כאן הוא לא חד משמעי.
הגנרל קירק: נסי לייצב אותם, אן. נסי לייצב אותם.




הסדרה עוסקת במעבדת מחקר סודית שעומדת בפני השלמת מכשיר מדעי מסובך במיוחד, שתפקידו העיקרי הוא להעביר חפצים (אולי אפילו גם אנשים, אם ירצו התסריטאים. והם רצו) לזמנים אחרים, קדומים מהזמן הנוכחי, או מאוחרים ממנו. הבעיה היא שטוני, הגיבור המתלהב במיוחד של הסדרה, היה חייב "לבדוק" אם העסק הזה באמת עובד. הוא משגר את עצמו בפרק הפתיחה לזמן עבר זה או אחר ומנסה לוודא היכן הוא נמצא. הפרופסורים שבנו את המכונה מגלים את דבר שיגורו של טוני, ושולחים אחריו את דאג, שיתפוס אותו באוזניים, ויחזיר אותו הביתה. אבל הסדרה חייבת להימשך איכשהו וצריך איכשהו להפיק פרקים חדשים, דבר שגורם לדאג ולטוני להישאר אבודים במרחב הזמן חלל. כן. בדיוק כמו בסליידרס.

דאג: תיזהר מהחרב, מהחרב.
טוני: ממתי אני מפחד מחרבות? אני יודע כבר להמציא את אבק השריפה.
דאג: מצויין. בוא נעזור לאנשי ימי הביניים המסכנים הללו להגן על הטירה שלהם.
אן: אני חושבת שאני יודעת לאיזה תקופה הגעתם. אבל אני לא בטוחה שתאהב לשמוע את זה.
הגנרל קירק: נסי לשלוח להם סיוע, אן, נסי לשלוח סיוע.




מכונת הזמן כאמור לא ממש מושלמת, דבר שמקשה נורא על המדענים החביבים שלנו להחזיר את צמד החוקרים שנורא אוהבים ללבוש חולצות גולף ירוקות בשלום הביתה. באחד הפרקים היותר מדהימים בסדרה, מצליחים דאג וטוני לחזור אל המעבדה בשלום, רק כדי לגלות שהזמן במעבדה קפא, וכדי לגרום לו להמשיך, הם חייבים לחזור למסעות המופלאים שלהם.

אן: דאג? טוני? אני קולטת אתכם משובש. אבל ממש משובש.
דאג: לא יכול להיות, עברנו ללווין.
אן: אני אומרת לך, אני לא רואה אתכם כמו שצריך.
טוני: תגיד לה שתפסיק להציק לנו, שאנחנו עסוקים.
אן: מה לעשות, דאג? מה לעשות?
דאג: לא נורא, אן, לא נורא. יש שידורים חוזרים. בינתיים תעבירי לג`יי לנו.
אן: אבל דאג, ג`יי עוד לא נולד!
דאג: בשביל מה יש לך מכונת זמן?




הזכרונות שיש לי מהסדרה הזאת באים בהבזקים. אני זוכר משהו עם עיירת רפאים שאנשים הסתובבו בה כמו זומבים, משהו עם מערה מסתורית בזמן קדום במיוחד, בו השתכנו חייזרים ובנו להם מעבדה עם מכונת זמן, משהו עם חייזרים נורא מתוחכמים שמסוגלים להחזיר את צמד החוקרים האמיץ שלנו אל חיק מעבדתם החמימה אבל הם לא ממש מעוניינים לעשות את זה משום מה, משהו עם גנרל מטורף שמוצא את דרכו איכשהו אל המעבדה ומאיים על חייהם של אן ושאר החבר`ה, ועוד כל מיני משהו-אים שהם כל כך קטנים שאני אפילו לא מסוגל לתאר אותם.

הגנרל קירק: אן? איפה הם?
אן: אני לא יודעת גנרל, אני פשוט לא יודעת. אני אובדת עצות. מה עושים?
הגנרל קירק: פרנקלי מיי דיר, איי דונט גיב אה דאם.





אין ספק שהצעד של יס פלוס לשבץ את הסדרה המגניבה הזאת במסגרת רצועות "יהלומים לנצח" שלהם, הוא צעד מבריק. כולי תקווה ש"מנהרת הזמן" נראית גם היום כל כך טובה, כפי שהיא נראתה בילדותנו.

ואנקדוטה לסיום: בימים אלה ממש מתמודדות ביניהם שתי רשתות טלוויזיה גדולות בארה"ב על הזכות להפיק את גירסת שנות האלפיים ל"מנהרת הזמן". יש למה לחכות.

תגובות (1)