המסך המפוצל

Jack is Back

פתיחת העונה הרביעית של \"24\" נראית לא רע בכלל: העלילה מורכבת ומעניינת, עלילות המשנה מרתקות והמתח גובר עם כל דקה שחולפת

מאת: איציק פ.

פורסם: 05-02-2005
39 תגובות


"24" הפכה בשנים האחרונות לאחת הסדרות האהובות ביותר על לא מעט צופים. רבים אחרים לעומת זאת, ששמעו על הפלא הטלוויזיוני שנקרא "24" מפי חבריהם הנלהבים, צפו בפרק או שניים או אפילו בעונה שלמה ויצאו מאוכזבים. "יש בסדרה הזאת יותר מדי פגמים כדי שנצפה בה", הם אמרו. גם צופיה האדוקים של הסדרה הודו בקיומם של הפגמים, אך הם טענו כי בסדרה עם פורמט כה ייחודי טבעי שיהיו לא-מעט פגמים, אך הם לא גורעים ממעלותיה של הסדרה.

אחד החסרונות הגדולים של הסדרה הוא הקושי לשמור על מתח. לא מעט מבקרים הגדירו את הסדרה כסרט מתח טלוויזיוני. אך בעוד שבסרט קולנוע ניתן לקבוע את אורכו ולסיים אותו כבר אחרי שעה וחצי, ולפעמים אף פחות מכך, נדרשים היוצרים של "24" לשמור על רמת עניין ומתח במשך 24 פרקים, או כמעט 17 שעות נטו (ככה זה כשכמעט שליש מימיו של ג'ק באוור מוקדשים לפרסומות).

בעונה הראשונה השכילו היוצרים ליצור עלילה שתהיה מותחת כמעט לכל אורך 24 השעות. כיוון שהיה מדובר בעונתה הראשונה של הסדרה, הוזמנו ממנה, כמו מכל סדרה חדשה אחרת שעולה ברשתות הגדולות בארה"ב רק 13 פרקים. לכן כבר מההתחלה נכתבה הסדרה כך שהסוף הטוב יגיע אחרי 13 פרקים. כשהסדרה עלתה וזכתה להצלחה והוזמנו ממנה עוד 11 פרקים, הצליחו הכותבים לכתוב עלילה חדשה שמתחברת בקשר הדוק עם העלילה הקודמת, אך יש בה רשעים חדשים ומרושעים (אחח, משפחת דרייזן) שהשאירו אותנו במתח למשך 11 שעות נוספות.



אך בעוד שבעונה הראשונה הצליחו הכותבים להצמיד אותנו קרוב לקצה הכיסא למשך 24 שעות, בעונה השנייה הם נתקלו בבעיה חמורה. סיפור הפצצה היה סיפור מותח מאוד, שנבנה בצורה מעולה, אך הפצצה היתה חייבת להתפוצץ מתישהו ולא היה ניתן למתוח את הסיפור על פני 24 שעות. בלית ברירה הניחו הכותבים לפצצה להתפוצץ, ונתנו לג'ק מטלה חדשה לתשע השעות הקרובות - להחזיר את פאלמר לנשיאות ולמנוע מארה"ב לצאת למלחמה מיותרת. בניגוד לתחילת העונה, סוף העונה לא התאפיין באותה רמת מתח וגם רמת העניין ירדה פלאים.

בעונה השלישית השינוי בעלילות היה בולט במיוחד, כאשר הרעים התחלפו כל כמה פרקים. האחים סלזאר החזיקו מעמד חצי עונה, אבל אז באו אמאדור, אלברס, וסטיבן סונדרס וסחפו את הצופים לעלילות מורכבות ומותחות נוספות. ייאמר לזכותם של הכותבים שהם הצליחו ליצור עלילה מעניינת עם כל אחד מן הרעים, וליצור שניים מהפרקים הטובים של הסדרה - פרק 14 שבו מתה נינה, ופרק 18 שבו ג'ק הורג את שאפל. אבל ההחלפה המהירה של הדמויות הרעות והמעבר במקומות ההתרחשות של העלילה הקשו מאוד על הצופה ולא גרמו לו לרצות ולהמשיך ולעקוב אחרי הסדרה, בלשון המעטה.

יוצרי הסדרה טענו שחוץ מהפורמט ישנה עוד בעיה שגורמת לשינוי התכוף בעלילות ולירידות המתח - העובדה שכל עונה לא נכתבת כולה מראש, אלא רק שישה-שבעה פרקים קדימה, כאשר אחרי כתיבה של כל פרק מתחילים הצילומים ואין הרבה זמן לשנות תסריטים. הסיבה לכתיבה הדחוסה הזאת היא שהכותבים עובדים על הסדרה כמעט כל השנה. כל עונה של "24" (מלבד הרביעית, אבל על כך בהמשך) עולה לשידור בארה"ב באוקטובר ומשודרת עד מאי, אבל הצילומים של כל עונה מתחילים באמצע יולי והכתיבה מתחילה כחודש לפני זה. לכן נוצר מצב שבו חודש לאחר שמסתיימת עונה, היוצרים מתחילים לעבוד כבר על העונה הבאה. זה לא מאפשר להם לשבת ולפתח מראש את כל העונה.

למרבה המזל, ב-FOX הבינו את הבעיה והשנה סוף סוף מצאו פתרון - במקום שהעונה תשודר מאוקטובר עד מאי עם שתי הפסקות באמצע, העונה החדשה נדחתה לינואר ותשודר עד מאי ללא הפסקות. בכך תפסו ב-FOX שתי ציפורים במכה: לכותבים היה יותר זמן להכין את העונה הרביעית ולתכנן את כולה מראש, והצופים אמנם חיכו קצת יותר זמן לעלייתה של העונה הרביעית, אבל הם לא יצטרכו לסבול מהפסקות מעצבנות באמצע והם יזכו למנת ה-24 השבועית שלהם (כשלפעמים הם אפילו יזכו למנה כפולה).



אז האם הפתרון באמת עבד? עד לרגע כתיבת שורות אלו שודרו בארה"ב שישה פרקים מהעונה החדשה, ולפי מה שזה נראה, זה בהחלט עובד.

ליצור מתח בתחילת העונה זו אמנם לא חוכמה (וכמובן שבעונה הרביעית "24" עושה זאת ובהצלחה) אבל כבר בפרקים הראשונים ניתן לראות סימנים שמעידים על כך שכל העונה תוכננה מראש. אם בעונות הקודמות ידע ג'ק מראש מה האיום והוא רק ניסה לנטרל אותו, הרי שבעונה הרביעית גם הוא וגם הצופים אינם מודעים בהתחלה לגודל האיום. וזה לא שהשעות הראשונות ביומו החדש של ג'ק באוור עוברות בשלום, כי הן ממש לא. כבר בפרק הראשון נקלעים ג'ק וחבורתו לאיום חדש, וג'ק יהיה כמובן הראשון שינסה לנטרל אותו.

וזה לא רק העניין של העלילה שמתפרשת על פני כל העונה. הכותבים גם השכילו ליצור עלילה שתהיה כל כך מורכבת כך שהיא תיצור מספיק עניין בכל אחד מן הפרקים.

ואם בעונות הקודמות היו גם עלילות משנה מעצבנות (מישהו אמר פומה?) שניסו לכפר על ניסיון ליצור מתח בזמן שבעלילה הראשית אין מספיק מנת מתח, הרי שבעונה הנוכחית עלילות המשנה מצליחות ליצור לא פחות מתח ותדהמה מהעלילה הראשית, וכמובן שנראה שיש להן חשיבות לא פחותה שתתגלה בהמשך.

עוד יתרון חשוב שיש לעונה הרביעית על פני האחרות - האקספוזיציה התמציתית שיש בתחילת העונה אשר לא תופסת יותר מדי "מקום" בתוך העלילה ולא מתפרסת יותר מדי. למרות שבעונה הרביעית עזבו הרבה דמויות ותיקות ודמויות חדשות רבות הצטרפו, ולמרות שעל ג'ק עברו הרבה שינויים בתקופה שבין העונה השלישית הרביעית, הצליחו הכותבים להראות לנו מה קרה בשנה וחצי שבין שתי העונות כבר בפרק הראשון מבלי להפריע לרצף העלילה. בעונות הקודמות הצגת הדמויות בפרקים הראשונים היוותה מעין מכשול שהעיב על התקדמות העלילה, וכשראיתי את הפרקים הראשונים שמחתי, יחד עם צופים רבים נוספים, לראות שבעונה הרביעית התגברו הכותבים על המכשול.




אז אמנם העונה רק התחילה וכבר אי אפשר להסיק לגבי כל שאר העונה, אבל כפי שזה נראה כרגע, זו עומדת להיות עונה טובה במיוחד.





העונה הרביעית צפויה לעלות בערוץ 10 באביב 2005.