10. "חלום אמריקאי", שגם בימים רגילים מצליחה לרגש ולהקסים, התעלתה על עצמה השבוע וניפקה את אחד הפרקים הכי מדהימים בתולדותיה, אולי הפרק המרגש ביותר. המעבר ההדרגתי הזה שבין הביטחון בכך שהבן האהוב שלהם עדיין חי, יחד עם הפלאשבקים של הלן לרגעים החשובים בעברו, לבין התקוות שהולכות ופוחתות עם כל שבריר מידע שמגיע, ועד לשבירה הגדולה בסוף, כשהקלטת מגיעה, אותה קלטת ששמענו את ג'יי ג'יי מקליט, והפעם אנחנו שומעים אותה בנסיבות אחרות לגמרי, טראגיות. והסוף הכל כך מפתיע הזה, שבו אנחנו מגלים שלמרות הכל עדיין יש תקווה. פרק פרידה מרגש וסוחט דמעות, שיוצאים ממנו עם צמרמורת בכל הגוף. איך אפשר היה לבטל את הסדרה המקסימה הזאת?



9. אחרי הרבה יותר מדי זמן חזרה "סקרבס" אל חיינו, עם צמד פרקים נפלאים (ועם פתיח חדש, ארוך מעט יותר, ויפהפה). הרגעים החזקים בצמד הפרקים הללו: הפתיחה של הפרק הראשון עם נגן הגיטרה ששר על מצבו של ג'יי די, הסצנה שבה הדמויות מרחפות באוויר סטייל "האש", די ג'יי ("זה ג'יי די"), "זה בגלל אותו בחור ממקודם?", טרק וג'יי די ישנים ביחד, סצנת שבירת הגיטרה, ובפרק השני: רביעיית הזמרים מבצעת שירים מתוכניות פריים-טיים. אין ספק, מדובר באחת הקומדיות היותר מבריקות שמשודרות אצלנו. חבל רק שנאלצנו לחכות כל כך הרבה לשידור. טלעד, נו.

8. דווקא הפרק של השבוע ב"ורוניקה מארס" לא היה מבריק באופן מיוחד (זאת אומרת, הוא כן היה מרתק וכיפי כרגיל, עם טוויסטים מוצלחים - אבל זה כבר סטנדרט עבור הסדרה המצוינת הזאת), ובכל זאת, רגע אחד דורש התייחסות מיוחדת: הנשיקה בין ורוניקה ללוגאן. ככה בדיוק - אבל בדיוק - צריך לבנות רומן. זה היה מספיק עדין כדי שזה יגיע בהפתעה, ובכל זאת הצליחו לבנות את זה מספיק לאורך הפרקים האחרונים בשביל שזה לא יגיע כאילו משום מקום. נהדר.

7. גמר הסיבוב הראשון של "סוף הדרך" הזכיר לנו למה מדובר בריאליטי התחרותי הטוב ביותר שיוצר אי פעם בארץ (מכל הסדרות ששודרו ביום ראשון ומופיעה בהן המילה "סוף"): רעיונות חדשים, משימות מטורפות יותר, ומתח עד הרגע האחרון כמעט. משימת החיפוש, בה נדרשו המתמודדים למצוא האחד את השני כשהם אינם בטוחים אפילו איפה הם עצמם נמצאים, היתה הזויה ומשעשעת במיוחד (Bosco).

6. וכרגיל, הצליחו לשחק אותה ב"אולפן ליגת האלופות" עם הפקת סרטון קצר והומוריסטי לקראת משחק גמר ליגת האלופות (משחק שבפני עצמו, היה הדבר הכי דרמטי ומפתיע ששודר השבוע בטלוויזיה). במרכז הסרט: ענף הכדורסל מנסה לקחת מהכדורגל את זכות הקיום, חוטף את כל השדרים והפרשנים (חוץ מאת יורם ארבל, ששידר גם כדורסל, מה שהפך אותו אוטומטית ל-untouchable), ומכניס אותם לכלא טורקי במעין פארודיה על "אקספרס של חצות". אני מניח שמי שרצה יכול היה לראות את המשחק גם ב"ישראל 10", אבל בשביל מה? אצל מודי והחברים היה, כרגיל, כל כך כיף.

5. "אברווד" מתקשה בזמן האחרון להתרומם, ומתעסקת זמן רב מדי בקווי עלילה קצת משעממים, ובכל זאת, הצליחה סצנת הפרידה של איימי מקולין, לרגש ולהפתיע. תחת השפעת סם אותו לקחה, "פוגשת" איימי פעם נוספת את החבר המיתולוגי אותו מעולם לא הפסיקה לאהוב, גם לאחר מותו, והפעם, בניגוד לפגישה הקודמת שלהם, אז הזמין אותה להצטרף אליו, מבקש ממנה קולין להיפרד ממנו, לעזוב אותו, להמשיך הלאה. רגע מרגש ומקסים.

4. אז קיבלנו סוגים שונים של פרידות ב"חלום אמריקאי" וב"אברווד", ולאחר מכן נאלצנו להתמודד עם סוג אחר של פרידה - פרידה משחקן שמת במציאות, במהלך צילומי העונה. חלקו הראשון של הפרידה מג'ון ריטר ב"שמונה כללים פשוטים" היה מרגש, לפחות בתחילתו, אלא שהמשך הפרק היה קצת סתמי, ועושה רושם שיוצרי הסדרה לא ממש ידעו איך באמת צריך לכתוב את הפרק הזה. איפה הפלאשבקים? איפה הדמעות? איפה העצבות? דווקא כשהעצבות היא אמיתית, הדמויות כאילו נותרו מרוחקות יותר, כאלה שקשה להזדהות עימן, למרות הסימפטיה, וחבל, כי מדובר בסוג מסוים של פספוס.



3. רבות נכתב כבר על "הדוגמניות", אבל גם אם נתעלם לרגע מאיכות התוכנית ומהרמה שלה, מדוע צריכים הצופים שדווקא כן נהנים מהתוכנית, ורוצים כבר לראות את הסוף, לקבל שלושה שבועות רצופים של לקט במסווה של גלגל הצלה? תוכנית החזרה אחת לא מספיקה? היום הגמר, כנראה. ברוך שפטרנו (Bosco).

2. "חברים" ממשיכה להתחיל מספר דקות לפני הזמן שמעודכן בלוחות השידורים הדיגיטליים. קשת, נו.

1. שלום yes, מה שלומכם? הכל בסדר? אז זהו, שלא. לא מספיק שהעברתם את ערוץ 3 מ-13 ל-30, ואת yes Weekend מ-19 (שכרגע נותר ריק ועצוב) ל-13, גם החלטתם לשים הודעה גדולה ומכוערת במיוחד מתחת ללוגו הרגיל של הערוץ. במקרים מסוימים (הולמרק, למשל) העדפתם לשים הודעה מכוערת הרבה יותר, גדולה הרבה יותר ומעצבנת ברמות שאי אפשר לתאר, על פני השליש העליון של המסך. נכון, ניתן להסיר את ההודעה הפולשנית הזאת, אבל חשבתם פעם מה זה עושה למי שיוצא מהבית ומנסה לכוון הקלטה לאחת מהתוכניות? מי שעשה זאת נאלץ לחזור הביתה לתוכנית שהקליט ולגלות שדי קשה לצפות באותה הקלטה, כי - מה לעשות? - לא היה מי שיסיר את הכתובית באופן ידני. וזה בכלל כשמדובר בהודעה שאפשר להסיר מהמסך. את ההודעה "ערוץ יס אינדיה עבר לאפיק 90" שנמצאת מתחת ללוגו של ערוץ 3, אפילו אי אפשר להסיר. אז אולי אין לכם בעיה עם ערוץ שהוא לא "שלכם" (למרות שזה די טיפשי), אבל למה צופי yes Weekend צריכים לסבול מהודעה דומה? בושה וחרפה.


בשולי הממיר
בתוך שבוע אחד הספיק ג'ונתן טיילור תומאס (כנראה לרגל השידורים החוזרים של "שפץ ביתך") לבקר בשלושה פרקים בשלוש סדרות שונות השבוע. זה התחיל ביום רביעי עם "ורוניקה מארס", שם היה בן, סוכן צעיר שמנסה לסכל פיגוע בבית הספר (אגב, אחיו של ג'ונתן ב"שפץ ביתך", השחקן זאקרי טיי בריאן, הופיע אף הוא ב"ורוניקה מארס", בשני פרקים קודמים), נמשך ב"סמולוויל" (שם שיחזר את תפקידו כאיאן, הבחור שמצליח לשכפל את עצמו), והסתיים ב"משפחת סימפסון" בערוץ הראשון. עוד התארחו בפרק של הסימפסונז: הזמר דיוויד ביירן ואנדי סירקיס, גולום מטרילוגיית "שר הטבעות".



מלבד איאן, חזרו ל"סמולוויל" השבוע גם שון אשמור וג'ס מטקאלף (שמנהל רומן סוער עם גבריאל ב"עקרות בית נואשות"). כמו כן, פגשנו לראשונה בסדרה את איאן סומרהלדר (בון מ"אבודים"). איך הכל מתקשר, הא?

סטייסי מיסטיסין, מי שהיתה קייטלין נסיכת הקרח ב"דגראסי" ומושא חלומם של רבים מבוגרי שנות ה-80, הפציעה ב"קלף משוגע" כג'ינג'ר, משתתפת בלונדינית בתוכנית ריאליטי רצחנית. איך נפלו גיבורים!

סם לויד, "ד"ר אלברט גולדפיין" יועץ הנישואין ב"עקרות בית נואשות" הוא גם טד באקלנד, העורך דין המפוחד-תמיד ב"סקרבס".

ונסה פרליטו, הידועה כקלאודיה סאלאזר מהעונה השלישית של 24, הופיעה השבוע בתפקיד טינה המפתה והחושנית ב"חוק וסדר" (פרק מעולה, אגב) ובתפקיד... נכון, טינה אחרת, המפתה והחושנית ב"הסופרנוס". טייפ קאסטינג?

השחקנית הותיקה קלוריס ליצ'מן (בין השאר, סבתא אידה ב"מלקולם באמצע") התארחה השבוע ב"ג'ואן מארקדיה" כדודתה הקצת חריגה של ג'ואן.

"האו-סי" ממשיכים מסורת לא רעה לפיה הם מביאים בכל פרק להקה אחת שתופיע במקום העבודה החדש של סת'. ובפרק הזה קיבלנו את "הקילרז", אחת הלהקות המגניבות ביותר בזמן האחרון. איזה כיף!