ארכיון המסך המפוצל > 2006

מאניה ועד טארה

מעבר לרעיון הגיבורה הנשית בעלת הכוח, \"באפי\" מציגה רעיונות פמיניסטיים גם דרך דמויות אחרות. אניה וטארה, למשל

מאת: ענבל וילמובסקי
פורסם בתאריך: 21/01/2006

הכתבה שלפניכם היא הרצאתה של ענבל וילמובסקי בכנס "מי ימלל גבורות סאנדייל". ענבל היא דוקטורנטית במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית ומתנדבת במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית..

Anya: Actually, there's an eensy something I could use a little help with. You're lesbian, so the hating of men will come in handy...a
Tara: Well, it's not really so much about hating the men...a
Anya: God! What kind of lesbians are you?! If you love men so much, go love men!a

(אנטרופיה, עונה 6)

הקדמה
הסדרה "באפי קוטלת הערפדים" היא סדרה שמנקזת אליה מעריצים מתחומים שונים. חלקם חובבי מדע בדיוני ופנטזיה, חלקם חובבי טלוויזיה איכותית, סדרות דרמה וסדרות נעורים למיניהן. אני הגעתי מהפמיניזם. למרות שיש הרבה סדרות שעוסקות בנשים ובחייהן ואף מציגות דמויות נשיות במרכז, לא על כולן ניתן לומר שהן פמיניסטיות (למעשה, לעיתים סדרות נשיות נראות בחלקן כמעוצבות על פי פנטזיה גברית על מהי אישה ואיך היא צריכה להראות ולהתנהג).

המודעות היא בעיני מילת המפתח שהופכת סדרה להיות פמיניסטית - מודעות להקשר החברתי בו היא נכתבת (חברה שהיא גברית פטריארכאלית). מודעות למגוון ההנחות הסמויות, הדעות הקדומות והסטריאוטיפים הקיימים בחברה לגבי נשים, גברים ומה שביניהם. יצירה מתוך מודעות יכולה לקחת סטריאוטיפים קיימים, להשתמש בהם ובמקביל לבקר אותם, להפוך אותם ואף לשבור אותם. זה בדיוק מה ש"באפי" עושה, החל מהרגע הראשון - שבירת הסטריאוטיפ של האישה הצעירה כקורבן חלש למין הגברי (הקורבן “כביכול” הופכת לקוטלת) ועד לסיום - בו הגיבורה מחליטה לשבור כללים וחוקים גבריים ולחלק את הכוח שלה למגוון רחב של נשים ברחבי העולם - בבחינת קריאה מהפכנית להתעצמות ושימוש בכוח הנשי. יחד עם זאת, הסדרה לא שוכחת לגעת במגוון נושאים שמעסיקים נשים צעירות, גם אם מדובר בנושאים כאובים (וביניהם קורבנות ודיכוי של נשים). כל זאת, תוך יצירת קשר רגשי והזדהות עם הדמויות (נשיות וגבריות) האמינות, המורכבות והעמוקות. במילים אחרות ולמען הגילוי הנאות - אני מאוד אוהבת את הסדרה ודמויותיה ולא רק מסיבות רציונאליות אלא גם באותו האופן ממש שבו מצהיר ספייק:
"Love isn't brains, children, it's blood... blood screaming inside you to work it's will"
ההזדהות הרגשית בשילוב האתגר המחשבתי הם אלה שהופכים את "באפי" בעיני לסדרה בעלת יכולת להשפיע ולשנות תפיסות עולם חברתיות של הצופים/ות האדוקים/ות.

עד כאן, הצגתי את הדעה הרווחת והמוכרת לגבי "באפי" כסדרה פמיניסטית. במאמר זה אציג את התפתחותה של התיאוריה הפמיניסטית בקצרה ואנסה להראות מקומות נוספים ודמויות נוספות שבהן מתבטאים רעיונות פמיניסטיים, מעבר לרעיון הגיבורה הנשית בעלת הכוח. אתמקד דווקא בשתי דמויות שונות אחת מהשנייה - אניה וטארה, כפי שהן מופיעות בעונות הרביעית עד תחילת השביעית. אתמקד פחות בסוף העונה השביעית אשר עלילתה מצהירה על פמיניזם באופן מאוד ברור וקל להבנה (בהקשר זה - מומלץ לקרוא את הסיכום של אסף רזון לעונה השביעית).



פמיניזם - סקירה היסטורית
מקובל לחלק את ההיסטוריה של הפמיניזם המודרני לשני גלים. הגל הראשון שטף את העולם המערבי החל מאמצע המאה ה-19 ועד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20. גל זה היה ליברלי באופיו והתאפיין במאב קים לכינון זכויות אזרחיות בסיסיות לנשים, בדומה לאלה שלהן זכו הגברים, כגון זכות הבחירה. הגל השני החל בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. שנות ה-60 היו תקופה סוערת בארה"ב ובאירופה ובה מאבקי סטודנטים (נגד מלחמת וייטנאם למשל), התעוררות של תנועות למען זכויות אזרח, המאבק לקידום מעמד השחורים בארה"ב, המהפכה המינית והתנועה הפמיניסטית. הפמיניסטיות של שנות ה-60 קראו לנשים להעלות מודעות בתהליך של התבוננות עצמית לתוך מציאות חייהן, יצירה של הגדרה עצמית חדשה, השמעת מצוקותיהן הייחודיות כנשים ופעולה למען שינוי חברתי בחייהן (בבית, בשוק העבודה, ביחסים זוגיים, במערכת אכיפת החוק ובמוסדות חברתיים אחרים). גל זה היה רדיקלי (ביקורתי) באופיו, כשדרש מהפכה תרבותית עמוקה בחברה הפטריארכאלית (הגברית) ושינוי סטריאוטיפים ודעות קדומות הממשיכים לחסום ולדכא נשים בפועל (גם כאשר באופן רשמי הן זכאיות לחופש ולשוויון). התארגנות קבוצות הפעולה הפמיניסטיות האקטיביסטיות במקומות שונים השפיעה והושפעה מכתיבה פמיניסטית ספרותית ואקדמית. הוגות פמיניסטיות מכל תחומי המחקר החלו לכתוב כתיבה נשית על נשים ומגדר בתחומים שונים כגון היסטוריה, ספרות, חינוך, פסיכולוגיה, משפט, סוציולוגיה, מדעי החיים וכו'. בתקופה זו התחדדה האבחנה בין מין - המין הביולוגי - גבר/אישה ובין מגדר (gender) - המשמעות התרבותית שכל חברה מייחסת למין - האופן שבו היא קובעת מה גברי ומה נשי, איך צריך כל מין להתנהג, מה נחשב מיני ומה לא וכן הלאה...

בתחום הקרימינולוגיה (ממנו אני מגיעה), הכתיבה הפמיניסטית העלתה שני נושאים חשובים לדיון:

1. נשים עברייניות והיחס הסטריאוטיפי אליהם (כאל נשים רעות, מכשפות, פתייניות וכו').

2. קורבנותיהן של נשים בחברה, והאלימות הפיזית, המינית והנפשית הקשה כנגד נשים, הן בספרה הביתית והן בספרה הציבורית. גם כאן הכתיבה האקדמית (והשאלות הקשות שהעלתה כביקורת למחקר הקיים), לצד הפעילות בשטח הניבו מחקרים חדשים וייחודיים המשמיעים את הקולות הנשיים וגרמו להקמתם של ארגונים ומרכזים למען נשים במטרה לסייע להן להתמודד עם מציאות החיים הקשה ולהעצימן.

מאז שנות ה-70 ועד היום, אנו עדים לכתיבה פמיניסטית ענפה שעלתה מקבוצות מיעוט שונות וייחודיות והתפתחה לזרמים שונים כגון - פמיניזם מרכסיסטי (שהוסיף אלמנטים כלכליים), פמיניזם שחור או מזרחי (שהוסיף אלמנטים של גזע וגזענות), פמיניזם לסבי (שהוסיף אלמנטים של מיניות אחרת - אלטרנטיבית), פמיניזם פוסט מודרני (שקרא תיגר על ההגדרות הקיימות המוכרות ל"נשי" ו"גברי").

כיום, הגישה הפמיניסטית כוללת בתוכה מגוון עצום של הוגות חוקרות, כותבות ואקטיביסטיות, ולכן גם מכילה בחובה ויכוחים משמעותיים הנובעים מהמגוון העצום והרב (למשל הויכוח על מהות מול הבנייה חברתית, הויכוח על זנות וזכות האישה על גופה, ויכוחים לגבי דרכי פעולה ושינוי חברתי וכדומה). לכן במקומות מסוימים מקובל לומר "פמיניזמים" ברבים ולא רק פמיניזם ביחיד.

מכיון שהכתיבה הפמיניסטית היא ביקורתית, חתרנית ומורדת בערכי החברה הפטריארכאלית, פמיניסטיות שהעזו לבטא את דעותיהן, סבלו מאז ומתמיד מדעות קדומות ומיחס סטריאוטיפי. קראו להן מכשפות, לסביות, שונאות גברים, "נשים שכל מה שהן צריכות הוא זיון טוב" (או בעל) ועוד שלל כינויים וייחוסים שונים.

כאן אנחנו מתחברים לאניה וטארה, שהרי מדובר, באופן פשטני בשדת נקמה, אשת קריירה המענישה גברים על פגיעה בנשים (ובעצם כל מה שהיא באמת רוצה זה סקס) ובמכשפה לסבית. אבל, שתי הדמויות מצליחות לשבור את הסטריאוטיפים הללו ולהציג מורכבות אנושית, המבטאת רעיונות פמיניסטיים עמוקים יותר תוך שימוש בסטריאוטיפ ושבירה שלו לכל אורך הופעתן בסדרה.



אניה וטארה הן שתי דמויות מאוד שונות לכאורה. יחד עם זאת, שתיהן דמויות שנכתבו (על ידי כותבי הסדרה) מתוך מודעות מסוימת לרעיונות פמיניסטיים. בחלק מהמקרים ניתן אף להצביע על מקומות בהן הדמויות עצמן מודעות לדיכוי מגדרי (נשי). כך שבכל זאת, יש להן מן המשותף. יש לשים לב שאינני מנתחת את הדמויות בהיבט פסיכולוגי שבוחן את המניעים שלהן, אלא מנסה להסתכל על הרעיונות שמייצגת כל דמות ובכך מביאה פרשנות שלי - מעין "קריאה פמיניסטית של הטקסט", שאינה "האמת המוחלטת" ולכן ניתן להתווכח איתה ולהציג פרשנויות אחרות, משלימות או סותרות.
להלן נקודות הדמיון בין שתי הדמויות:

1. שתיהן באות ממקום של דיכוי על בסיס מגדרי ושתיהן מודעות לכך. אניה סבלה מפגיעה על ידי בן זוגה, וטארה מגיעה ממשפחה פטריארכאלית שמנסה לדכא את מיניותה ולשלוט בה.

2. שתיהן נוקטות בפעולה לשינוי מצבן הקורבני מתוך מודעות לחווית החיים שלהן. אניה הופכת לשדת נקמה וטארה עוזבת את הבית ויוצאת מהארון.

3. שתיהן מגיעות כנשים בוגרות, מנוסות מבחינה מינית ביחס לסקוביס (שמתחילים את הסדרה בבתוליהם) ומצטרפות לסדרה כ"בנות זוג של".

4. שתיהן מודעות למיניות שלהן, לרצון לממשה, לגוף שלהן, למשיכה ולנטייה המינית שלהן.

5. שתיהן נופלות שוב קורבן במהלך הסדרה לפגיעה ונוקטות באותה סוג של פעולה כבעבר. אניה - נפגעת על ידי זאנדר כשננטשת על ידו ביום החתונה וחוזרת להיות שדת נקמה. טארה - נפגעת הן על ידי גלורי שחודרת לה למוח והופכת אותה למשוגעת והן על ידי ווילו שמפעילה עליה כישוף וגורמת לה לפרידה. יחד עם זאת שתיהן חוזרות אל החבורה ממקום יותר חזק של העצמה ובחירה מחודשת.

6. שתיהן הופכות לדמויות משמעותיות החל מהעונה הרביעית, שהיא עונה המייצגת ביקורת פמיניסטית על הכוח הגברי ההגמוני שבא לידי ביטוי בעיקר בצבא (למשל - באפי שנכנסת ל"יוזמה" ומעיזה לשאול שאלות ולחתור תחת הסמכות הפיקודית - מעין "בשמלה אדומה ושתי צמות, ילדה יחידה ותמה, עמדה ושאלה למה?").

7. שתיהן מתות במהלך הסדרה - אבל לזה אני בוחרת שלא להתייחס ברשותכם.

יחד עם נקודות הדמיון ישנו הבדל ניכר בין שתי הדמויות, וכל אחת בתורה מייצגת מספר רעיונות בתוך הגישה הפמיניסטית. להלן, אצביע על מספר רעיונות שמייצגת כל דמות:

אניה
אניה מגיעה לסדרה כשדת נקמה, שונאת גברים, אשת קריירה מצליחה בתחומה. היא מתפקדת כדמות שמערערת על הקיים - מפרקת את ההבניות החברתיות, בודקת את הנחות היסוד ושואלת שאלות שלכאורה אינן מוטלות בספק. היא עושה זאת החל מהפרק הראשון בו היא מופיעה בסדרה, כשהיא שואלת את ג'יילס - כיצד הוא יודע שזהו העולם הטוב ביותר שיכול להיות.



השאלות שאניה מעלה באופן קבוע, מייצגות לעיתים את המחשבה הפמיניסטית הרדיקלית שאינה מקבלת את המציאות כמובנת מאליה, אלא כתוצר של חברה שנשלטת בידי כוחות גבריים שקובעים חוקים מסוימים ומחליטים על ערכי הצדק המקובלים עליהם. אניה, בהיותה שדת נקמה שמודעת לסבל הנשי ולדיכוי של נשים בידי גברים, מנסה להפעיל מערכת צדק אחרת, אלטרנטיבית, שאינה נקבעת בידי הממסד. היא מנסה להעניש את התוקפים במידה שתהלום את הנזק שגרמו לנשים (ולראיה - העונש שהיא מטילה על אותם נערי קולג' שהשפילו את חברתו של אחד מהם. ניתן לראות כאן רמז לאונס קבוצתי, ואניה בהתאם תולשת את ליבם). הבעיה עם תפיסת העולם הנקמנית של אניה היא עצם המעבר שלה מפטריארך אחד לפטריארך אחר. ד'הופרין הוא זה שמשמש עבורה כבוס וכאבא ולכן - למרות כוונתה להשיג צדק אחר - היא נכשלת בניסיון שלה להשיג צדק אחר וממשיכה לשמש כלי בתוך מוסד גברי.

גם כאנושית, אניה ממשיכה לשאול שאלות הקוראות תיגר על החברה. כל היחס שלה למיניות, ליחסים בין המינים, לזוגיות ולאהבה, הוא בבחינת חקירה וחשיפה של המובן מאליו לכאורה (היא עושה זאת לא רק בתחומים שקשורים למגדר, אלא גם בתחומים אחרים - כגון היחס שלה למוות בפרק "הגופה"). כך, מצד אחד היא מייצגת דמות חתרנית, מורדת, ומצד שני כדמות אנושית ומורכבת היא מנסה כל הזמן להתקבל לחברה, להשתייך אליה ולעסוק במגוון הפעילויות החברתיות המקובלות - עבודה, זוגיות, נישואין וכו'. כל זאת היא עושה מתוך מודעות למצבן של נשים בכלל ולמצב שלה כמי שמוגדרת - אישה. היא אינה מקבלת את עובדת היותה אישה כמובן מאליו ומנסה לבחון את תפקידי המין הנשיים בכל מעשיה. כך למשל היא מבטאת את רצונה במין עם זאנדר, למרות הסטריאוטיפ הנשי המקובל (ותוך כדי הפיכתו של זאנדר ל"אישה").

לכל אורך הסדרה היא ממשיכה לבחון את עצמה כבת זוג, לאור המודעות למקום שממנו היא באה. ניתן לראות זאת מאוד יפה בחזרות לקראת שבועת החתונה, כשהיא מוכנה להתחייב לאהוב, אך לא לציית לבעלה. בכך מדגישה אניה את המאבק הפמיניסטי של נשים להשתייך לחברה ולקחת בה חלק פעיל, אך מתוך מודעות, מתוך בחינה ביקורתית של החברה ושינוי במקומות המדכאים.



לאניה יש גם תפיסת עולם פוליטית חברתית רדיקלית. בתחילת דרכה היא משתתפת במהפכה הרוסית (או אף גורמת לכך לקרות). בכך היא ממקמת את עצמה לא רק על ציר של מגדר אלא גם על ציר של מעמד חברתי. לאחר מכן, בעונה החמישית היא ממשיכה לעסוק באלמנט הכלכלי כמשפיע על חייה ומנסה למקם את עצמה בעולם כנערה עובדת. בכך היא מייצגת רעיונות של הזרם המרכסיסטי בתוך הפמיניזם, שמדבר על שילוב של מעמד ומגדר כמשפיע על נחיתותן של נשים מסוימות ודיכוין הן בהיבט כלכלי והן בהיבט מגדרי. גם כשהיא מחליטה שהיא קפיטליסטית, היא אינה עושה זאת ממקום תמים, אלא ממקום של בדיקת הנחות היסוד והפשטתן. בכך, לדעתי, דרך הכתיבה של הדמות שלה יש ביקורת מסוימת על הקפיטליזם.

בעונה השביעית, מצליחה אניה להשתחרר מכבליו של הבוס/האבא המדכא והפעם אינה פונה לזוגיות המנחמת, אלא מחליטה להגדיר את עצמה כסובייקט עצמאי, ללא צורך ב"אחר" שיגדיר אותה. כך, בסוף הסדרה היא מצליחה לעשות מה שניסתה לעשות לאורך כל חייה, אך הפעם היא משתחררת באמת ובוחרת בשינוי החיים שלה ובעצמאות. היא עדיין מודעת למיניות שלה, לגופה האנושי ולרצון שלה לממש אותה, אבל היא גם יודעת שעליה לכונן את עצמה קודם כל כאישה עצמאית ורק אחר כך כבת זוג, חברה, בת של, וכו'. כך באנקדוטה מצחיקה, היא מייצגת את ה"מיניות שאינה תלויה באף אחד" בדבריה לאנדרו - "מדוע אינך יכול לאונן כמו כולנו?"

טארה
אם נראה כי אניה אינה מקבלת את ה"מהות הנשית" כמובנת מאליה, הרי שטארה מנסה להתחבר למהות נשית אחרת ושונה, במובן של עוצמה נשית. אנחנו מתוודעים אליה לראשונה בקבוצת מכשפות כביכול, שמנסות להעלות מודעות ולהוות קבוצת העצמה לנשים דרך התחברות לכוח נשי טבעי, לאלות שונות, לטבע ולאדמה. הקבוצה הזו היא כמובן סטריאוטיפ של קבוצות העצמה נשיות והגחכה שלהן. שהרי דרך עיניה של טארה, שמושתקת על ידן, אנו מבינים שלא כל קבוצת העצמה נשית היא בהכרח מחזקת ותומכת. יש כאן ביקורת חשובה כלפי הפמיניזם.

יחד עם זאת טארה אכן מייצגת נשיות שונה ואחרת. היא מייצגת את קולן של הנשים שלא תמיד נשמע ואין זה מפליא שאנו פוגשים אותה לראשונה ב-Hush - פרק שעוסק בתקשורת ללא מילים ובהשמעת קול ללא קול. כבר בפרק הזה אנו מכירים את העוצמה של טארה כשהיא נוקטת בפעולה אקטיבית ביציאתה האמיצה לעבר ווילו על מנת לעשות קסם כדי לשפר את המצב. כך שגם היא, בדומה לאניה, אינה מקבלת את המצב הקיים ומנסה לשנותו מתוך מודעות, גם ללא יכולת להשמיע קול. זה מאוד מתחבר לרעיונות של פמיניזם פוסט קולוניאלי, שמדבר על נשים בחברות פרימיטיביות ונשות העולם השלישי שקולן אינו תמיד נשמע במערב, והניסיון הפמיניסטי של נשים מערביות לעזור להן לא בהכרח מוצלחים. בהקשר זה יש לשים לב לכך שבאופן מפתיע בפרק "רסטלס" טארה היא זו שמדברת עבור הקוטלת הראשונה שבאה מעולם פרימיטיבי ואין לה קול לבטא את עצמה. בהמשך אנו מבינים שהקוטלת הראשונה גם היא קורבן לחבורת גברים שהחדירו בה שד והפכו אותה לכלי מלחמה (ותודה לבר חן על ההארה).



נראה כי טארה מאוד עסוקה בכוח. היא מודעת מאוד לכך ששימוש לא נכון בכוח עלול להביא לפגיעה מאוד קשה. כבר מההתחלה היא מבינה את כוחה של ווילו, ומביעה חשש משימוש לרעה בכוח הזה, מכיוון שהיא באה ממשפחה שבו הופעל עליה כוח וניסיון לדיכוי העצמיות שלה. כאשר גלורי חודרת למוחה היא הופכת ל"משוגעת", ובכך מייצגת את האופן שבו נתפסות נשים שנפלו קורבן לתקיפה של חדירה לגופן והסימפטומים שהן חוות נראים לחברה מבחוץ כשיגעון (גלורי, גם היא דמות נשית - אל שכלוא בתוך גוף נשי ומוגבל על ידו. ראו למשל את העקב שנשבר לה בעת המאבק עם באפי - הביקורת הפמיניסטית על העקבים כמדכאים תנועה של נשים). יחד עם זאת כאשר היא נפגעת שוב והפעם מצד ווילו אהובתה, היא מצליחה להתייצב מולה ולעזוב אותה. מעניין לראות שהיא שוב נפגעת על ידי שתי נשים שמשתמשות לרעה בכוח, חודרות ופוגעות. בכך אנו חוזרים לביקורת מן ההתחלה - פמיניזם הוא לא בהכרח "מלחמת עולם" בין נשים לגברים. יש נשים מאוד כוחניות ופוגעניות כמו שיש גברים רגישים ומודעים (זאנדר? ספייק בתקופות מסויימות?). האלמנט החשוב כאן הוא מודעות ורגישות ל"אחר".

בהמשך הסדרה, טארה מתחזקת עם עצמה ואף מצליחה להעצים נשים אחרות בסביבתה. היא עושה זאת עבור ווילו בעמידתה מול אניה כשהיא מנסה לכפות על ווילו לחזור ולעשות קסמים. היא עושה זאת עבור דון בהיותה מעין אמא דואגת. כמו כן היא מצליחה גם לתמוך בבאפי במשבר הקשה שהיא עוברת ביחסיה עם ספייק. היא מתייצבת לצידה ואף עורכת איתה שיחת סיוע (המזכירה מאוד את הכללים המנחים של שיחות במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית), שבה היא לא שופטת אותה לרגע, אלא מנסה לשמוע את קולה של באפי, לתת לה לבטא את תחושותיה ולהבהיר לה שכל מה שהיא מרגישה זה בסדר ולגיטימי. היא לא נוקטת כלפיה גישה פטרונית ולא מנסה להגדיר עבורה את החוויה, אלא פורשת בפניה אופציות ונותנת לה לבחור ולהגדיר את החוויה בעצמה. בכך היא מציגה רעיונות פמיניסטיים של חברות נשית ו"Sisterhood" - מונח משנות השבעים המבטא תמיכה ופרגון של נשים זו בזו.

בנוסף לכך טארה מייצגת את המיניות ה"אחרת" - הלסבית - ובכך מחברת בין רעיונות פמיניסטיים לרעיונות קווירים שקוראים תיגר על המבנה החברתי ההטרוסקסואלי (גבר שוכב עם אישה) כמבנה מקובל ודומיננטי. גם הדמות שלה מציגה אלטרנטיבה - הנאה מינית ללא גבר ויצירת משפחה אלטרנטיבית. גם כאן יש לציין כי בניגוד לסטיגמה, לא כל פמיניסטית היא לסבית ולא כל לסבית היא פמיניסטית. הזרם הלסבי בפמיניזם עלה כביקורת לשתי תנועות מהן צמח. מצד אחד - ביקורת כלפי נשות התנועה הפמיניסטית ההטרוסקסואליות שפחדו מהזיהוי שלהן כלסביות ולכן התנערו מהלסביות. מצד אחר, ביקורת לתנועות הגייז שבהן ההומוסקסואלים הגברים היו הדומיננטיים והכתיבו את סדר היום שלהם בתוך התנועה. הדמות של טארה מראה לנו אישה שהיא גם פמיניסטית וגם לסבית, אך כפי שהיא אומרת לאניה ב"אנטרופיה", אין המדובר בשנאה של גברים, אלא באהבה של נשים ובבחירה בחיים מתוך שלמות ושמחה מתוך תשוקה ואהבה ולא מתוך סבל וקורבנות.



ביקורת פמיניסטית נוספת שמעלה דמותה של טארה, אינה קשורה לדמות עצמה, אלא דווקא לבחירת השחקנית כאישה שמבנה גופה אינו אנורקסי, אלא נשי ומלא מעט. בעבר, השחקנית אמבר בנסון פרסמה מכתב בתגובה לתלונות מעריצים, על מבנה גופה ובו היא יוצאת כנגד הדרישה החברתית מנשים למימדי גוף זעירים עד כדי אנורקסיה, אשר מהווה גם היא ניסיון לדיכוי הגוף הנשי ופגיעה בדימוי הגוף של נשים. כך, הצליחה הסדרה שוב לייצר שיח על דיכוי נשים גם מחוץ לתוכן העלילתי - גם בתוך הדמויות וגם מחוצה להן...

לסיכום, ניתן לומר כי גם אניה וגם טארה, מצליחות שתיהן יחד וכל אחת לחוד, לייצג רעיונות פמיניסטיים רבים ולבטא את העושר והגיוון הרעיוני שמציגה התפיסה הפמיניסטית שהיא גם הגות פילוסופית וגם תפיסת עולם שפועלת לשינוי ולאקטיביזם בשטח. למרות ההבדלים הרבים ביניהן, מדובר בשתי דמויות נשיות מודעות, הקוראות תיגר על המציאות המוכרת ופועלות לשינוי מצבן שלהן כנשים ושל נשים בחברה גברית באופן כללי. זו הסיבה שאני כל כך אוהבת את שתיהן.

***

בתקווה שהצלחתי לעורר בכם סקרנות מספקת לצאת ולקרוא עוד על פמיניזם ולגבש דעה שאינה סטריאוטיפית ואינה דעה קדומה, מומלץ לקרוא את הספר "פמיניזם זה לכולם" של בל הוקס. אשמח להמליץ על ספרים נוספים ולקבל מכם המלצות בנושאים קשורים, על ספרים, סרטים, אתרים, קומיקס ועוד (בעיקר בתחום של מדע בדיוני שהוא פחות מוכר לי).

תגובות (197)