ארכיון המסך המפוצל > 2007

מסע התבגרות מינית

כש\"באפי\" מדברת על שדים וערפדים, היא נוגעת ברבדים עמוקים בנפש. מסע התבגרות מינית של אישה צעירה

מאת: טארה
פורסם בתאריך: 30/04/2007

הכתבה שלפניכם היא הרצאתה של לי עברון-ועקנין (טארה) בכנס עולמות 2007. הכתבה מכילה ספוילרים לכל הסדרה "באפי"

ל"באפי", הסדרה שאנחנו אוהבים כל כך, מלאו עשר שנים. אם אנחנו צופים בה כבר עשר שנים התבגרנו יחד אתה, וגם אם לא, יכולנו לעקוב בהזדהות רבה אחרי ההתבגרות של באפי והסקוביז. נדמה לי שאחת הסיבות שאנחנו אוהבים את הסדרה כל כך הוא שהיא עוסקת בהתבגרות, נושא אוניברסלי ואינסופי. עוד סיבה להשפעה העמוקה של הסדרה היא האופן שבו היא עוסקת בהתבגרות: כמו אגדה, כמו מיתוס. לאגדות ולמיתוסים יש שפה משלהם שמדברת היישר אל התת-מודע. כמו שחלומות מדברים אלינו בדימויים, ככה כש"באפי" מדברת על שדים וערפדים, על מוות ועל קימה לתחייה, היא נוגעת ברבדים עמוקים בנפש שלא תמיד אנחנו יודעים לנסח אותם במילים.

בין שאר ההיבטים של ההתבגרות ש"באפי" עוסקת בהם ישנו היבט של התבגרות מינית. באפי היא אישה צעירה, היא מתחילה את הסדרה בת שש עשרה ומסיימת אותה בת עשרים פלוס, והתהליכים שהיא עוברת ביחס למיניות שלה יכולים לדעתי לעורר הזדהות רבה אצל כל אישה שגדלה בהקשר תרבותי דומה ואולי גם אצל גברים.

מבחינות מסוימות, גיבורי "באפי" בוגרים מינית כבר בגיל 17. פיזית הכל עובד כמו שצריך, ואולי גם נפשית - כמו שזאנדר אומר, אפילו כשהוא מסתכל על לינולאום זה עושה לו חשק לסקס. אבל בעיניי תפיסה בוגרת של המיניות כרוכה בכמה דברים נוספים: קודם כל, היכרות של האדם עם עצמו ועם המיניות שלו, ושנית - אינטגרציה, כלומר שילוב, של המיניות בתוך האישיות. באופן כללי אינטגרציה והרמוניה בין החלקים השונים של האישיות היא השאיפה בהתבגרות מוצלחת; שהאדם יכיל את החלקים השונים באישיות שלו ושיהיה ביניהם קשר ולא פיצול וניכור. פיצול הוא מצב מסוכן - למשל, דוגמה שטחית: אנשים שרצחו או עשו מעשה אלים מאוד ואחר כך מראיינים את השכנים שלהם בטלוויזיה וכולם אומרים: "הוא היה בנאדם כל כך שקט ונחמד". אולי אצל אותו אדם התוקפנות היתה מפוצלת משאר האישיות ולא משולבת בה, ולכן כשהיא התפרצה פתאום, היא השתלטה. גם ב"באפי" יש דוגמא מובהקת לסכנות שבפיצול - אנג'ל ואנג'לוס.

הגדרתי בגרות מינית כהיכרות של האדם עם המיניות שלו ואינטגרציה שלה בתוך האישיות. נגעתי גם בדרך המיוחדת שבה "באפי" מספרת את סיפור ההתבגרות המינית, בין שאר הסיפורים שהיא מספרת. בעיניי, מה שקורה ב"באפי", ובמיוחד מה שקורה עם שדים וערפדים ובכל המישור העל-טבעי, הוא בעל משמעות סמלית ומייצג דברים שקורים בתוך הנפש. העובדה שהחבר הראשון של באפי היה דווקא ערפד שקולל שתהיה לו נשמה אבל הנשמה הזאת תילקח ממנו אם יחווה אושר מושלם, ושיחסי המין עם באפי הם מה שגרם לו אושר מושלם, היא לא רק משהו שהנסיבות זימנו לבאפי, אלא שיקוף של מה שהיא חושבת על המיניות שלה ועל גברים באותו שלב בהתפתחות שלה, כשהיא בת 17. לכן, במיוחד כשאדבר על אנג'ל וספייק אצא מנקודת הנחה שלא סתם אנג'ל וספייק הם כפי שהם. אנג'ל וספייק הם מיתוסים שמשקפים את התפיסות ואת שלבי ההתפתחות של הנערה בת ה-17 והאישה בת ה-21 שגדלה בתרבות המערבית-האמריקאית.

אנג'ל
אחרי הרבה רומנטיקה וחרדת נטישה באפי ואנג'ל מממשים את אהבתם, וזאת גם הפעם הראשונה שבאפי מקיימת יחסי מין. בבוקר שאחרי, אנג'ל הוא לא מי שהיה אתמול. לכאורה יש פה סיפור מוכר, מסוג הסיפורים שהורים או דמויות אחרות מזהירים נערות מפניהם: עכשיו הוא נחמד, אבל כשתיתני לו מה שהוא רוצה הוא ישתנה, הוא כבר לא יכבד אותך. ובאמת בשיחה בין באפי לאנג'ל בבוקר שאחרי, זו בדיוק הסיטואציה שאנג'לוס "מביים": מה את רוצה, היה כיף, מה את עושה מזה עניין.
אבל כידוע, השיחה הזאת היא רק הסחה. זה לא הסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי הוא אחר ויש בו שתי נקודות מאוד מעניינות.



נקודה אחת היא הפיצול: אנג'ל השתנה עד כדי כך שהפך למישהו אחר. הוא איבד את נשמתו והפך ממלאך לש?ד. אם אנחנו רואים בזה שיקוף של השלב ההתפתחותי שבאפי נמצאת בו, באפי עדיין לא התבגרה מספיק בשביל להכיל מורכבות של אדם אהוב. האדם שהיא אוהבת הוא מושלם, הוא מלאך. ברגע שהוא לא מושלם ומלאך, הוא שטן שאין לו נשמה. בילדות כולנו כאלה: מחלקים את העולם לטובים ורעים, וכשאנחנו רואים פתאום רוע במישהו שעד עכשיו נתפס כטוב, אנחנו מזדעזעים לגמרי.

נקודה אחרת, מעניינת אפילו יותר מבחינת מה שהיא אומרת על התפיסה העצמית המינית של באפי, היא האשמה והאחריות שהיא חשה. אם על פני השטח באפי היא הקורבן, היא "נתנה לו את מה שרצה והוא דפק וזרק אותה", אנחנו רואים בשיחה שלה עם ג'יילס בסוף הפרק "תמימות" עד כמה היא מרגישה אשמה ואחראית: היא זו שגרמה לאנג'ל לאבד את נשמתו. זה מראה לנו שבעיני באפי למיניות שלה, ליכולת שלה לענג ולגרום אושר, יש כוח אדיר, אבל זה כוח מאוד מסוכן. היא יכולה לגרום לגבר "לאבד את הראש" (ובמקרה הזה את הנשמה). זאת תפיסה גרנדיוזית, מגלומנית, וילדותית – כמו שילד קטן חושב שהכעס שלו יכול להרוס את האדם שהוא כועס עליו. וזו גם תפיסה שנטועה בתרבות שבה בחברות דתיות רבות, למשל אצלנו, האישה צריכה לכסות את גופה כי היא זו שאחראית על מה שיקרה לגבר אם הוא יראה את המיניות שלה. המיניות של האישה יש לה הכוח לגרום לגבר לאבד את הראש, יש לה הכוח להוציא ממנו את השטן שבו.

פארקר
כאמור, הסיפור של באפי ואנג'ל היה רק לכאורה, ולא באמת, הסיפור המוכר והידוע על גבר ש"דפק וזרק" אישה. כשבאפי מגיעה לקולג' היא "זוכה" לחוות את הסיפור הזה באמת, ולנו יש הזדמנות להשוות.

פארקר, שמפתה את באפי, הוא דון ז'ואן אמיתי שמטרתו לכבוש. הוא אומר לה את כל הדברים הנכונים כדי שהיא תשכב איתו, ואחר כך מניח לה לחשוב שהיא עשתה משהו לא בסדר או שהיא לא הבינה נכון ("אני מצטער אם הבנת לא נכון"). החוויה של באפי כאן היא הניגוד הגמור לחוויה שלה עם אנג'ל: עם אנג'ל היא היתה האחת והיחידה שיכולה לגרום לו לאבד את נשמתו. עם פארקר היא אחת מאלף, לא מובחנת, אין בה שום דבר מיוחד.



אבל ב"באפי" ענייני הנפש הם מה שמעניין, וענייני הנפש באים לידי ביטוי כשיש בסביבה ערפדים. וכך בפרק הזה, "The Harsh Light of Day" בעונה הרביעית, דווקא כשבאפי מוחלשת מבחינה נפשית ונכנסת לעמדת התנצלות מול פארקר, מי יכול לצאת לאור אם לא ספייק? לא בכדי מצא ספייק דווקא עכשיו את אבן החן של אמארה, שעושה אותו חסין מפני פגיעה ומפני אור השמש בפרט. ספייק יוצא לאור כדי לחשוף רובד עמוק יותר של הפחדים של באפי, כשהוא שואל אותה אם היא היתה "חזקה מדי בשביל הבחור ופגעה בו" וגם מזכיר את אנג'ל. אנחנו רואים שלמרות החוויה המנוגדת כביכול, באפי עדיין נושאת אתה את הטראומה מאנג'ל ואת האמונה שהיא חזקה מדי, שהמיניות שלה היא "יותר מדי" במובן כלשהו.

בפרק הזה יש גם שני זוגות אחרים שמשקפים היבטים מעניינים של מה שקרה בין באפי לפארקר. הרמוני המסכנה מנסה בכל כוחה להשיג תשומת לב מספייק ומסתפקת גם בתשומת לב שלילית - כשהוא אלים כלפיה. הסיפור שלהם עצוב ופשוט: הוא לא אוהב אותה.

מהצד האחר ישנם גם אניה וזאנדר. אניה מנסה להשיג שליטה ברגשות שלה כלפי זאנדר. בהתחלה היא חושבת שאם הם ישכבו היא תוכל להשתחרר מהמחשבות עליו. אחר כך מתברר לה שזה לא מספיק לה ושהיא רוצה מערכת יחסים, וגם את זה היא רוצה לעשות "לפי הספר". קשה לה להרפות ולהניח לעניינים להתפתח מאליהם. הרצון של אניה בשליטה, שברובו מתבטא בצורה ישירה, הוא בסך הכל תמים ולא מזיק, בניגוד לרצון של פארקר בשליטה. פארקר מחזר אחרי בחורות ויוצר אתן סיטואציות שבהן הוא התסריטאי והבמאי, אבל הוא עצמו לא נחשף ולא משתתף. הצורך שלו בשליטה הוא צורך הרסני שמונע את קיומה של מערכת יחסים אמיתית.

ריילי
ואם במערכות יחסים אמיתיות עסקינן, נגיע אל מערכת היחסים שרבים אוהבים לשנוא - באפי וריילי. לדעתי אחת הסיבות שרבים לא אוהבים את ריילי היא שהוא פשוט מציאותי. הערפדים ב"באפי" שייכים לרובד המיתי, הסמלי, הנפשי. הם מייצגים צדדים של הדמות עצמה. מערכות יחסים עם בני אדם, לעומת זאת, שייכות לרובד המציאות, לאור היום ולא לחלומות.

השאלה היא אם באפי מוכנה למערכת יחסים כזאת, באור היום. והתשובה - נראה שעוד לא. מראים לנו מספיק ממערכת היחסים של באפי וריילי כדי שנבין שבאפי נמשכת אליו ונהנית מהמין איתו, אבל מצד שני ריילי מרגיש כל הזמן שבאפי לא מתמסרת לו, לא משתפת אותו מספיק ולא זקוקה לו. הפחד של באפי מהכוח שלה ומלפגוע בו פגיעה פיזית גם הוא נוכח כל הזמן.



ב"באפי נגד דרקולה", הפרק הפותח את העונה החמישית, יש עיסוק נרחב במיניות, בשלב ההתפתחותי שבאפי נמצאת בו ובמה שהיא מבטאת ולא מבטאת ביחסים עם ריילי, וכרגיל צריך ערפד - הפעם דרקולה - כדי לבטא את הרבדים הנפשיים הנסתרים.

הפרק נפתח בבאפי השוכבת חסרת מנוחה במיטה ליד ריילי, קמה לצוד ערפדים ואחר כך חוזרת רגועה יותר להתכרבל עם בן זוגה. נראה שהזוגיות, עם הביטחון שבה והיומיומיות שלה, השינה יחד כל לילה, לא יכולה להכיל את ההיבט הפראי והציידי של המיניות - בשביל זה צריך לצאת החוצה. בפעם הבאה שבאפי יוצאת לפטרול בפרק הזה היא לובשת מכנסי עור אדומים נוסח פיית' שמרמזים שעכשיו ציד הערפדים הוא באמת מיני מבחינתה, גם אם לא תמיד היה כזה. בסוף הפרק באפי מספרת לג'יילס שהתחילה לצוד ככה מאז הכישוף שבו זימנו את הקוטלת הראשונה, ובקוטלת הראשונה אפשר לראות משהו קדמוני, היבט פראי וראשוני של המיניות שלא מוכל בתוך הזוגיות, או שבאפי מרגישה שהיא לא יכולה כרגע להביא לתוך הזוגיות.

דרקולה מופיע לפתע בסאנידייל והקשר שלו למיניות ברור ומודגש. באפי, ווילו ואניה מוקסמות, מתארות אותו כסקסי ובעל עיניים חודרות, וריילי, זאנדר וטארה מקנאים. דרקולה מגיע לחדר השינה של באפי והדיאלוג ביניהם מיני במובהק. דרקולה מדבר על האפלה שבבאפי שהיא קרובה לאפלה שבו. יש כאן בעצם גבר, או פנטזיה על גבר שאומר לאישה שהיא מינית לא פחות ממנו, ושמותר לה להיות מינית לא פחות ממנו; אם היו בעבר גברים שלא עמדו בזה, הבעיה היתה אצלם. וספציפית - אנג'ל, זה שטעם אותך ובכל זאת ויתר עלייך - הבעיה היתה אצלו ולא אצלך. לבאפי קל יותר להתפתות לפנטזיה הזאת מאשר להעמיד במבחן את הגבר הממשי, את ריילי, ולבדוק שמא הוא כן יכול לקבל אותה כמו שהיא. לכן דרקולה אומר לבאפי "I can feel your hunger", בעוד ריילי לא זוכה לחוש שבאפי באמת זקוקה לו וחושקת בו. בעולם החלומות והפנטזיות קל יותר לבטא את התשוקה מאשר במציאות.

לדרקולה יש שליטה בקורבנות שלו, thrall. לדעתי מקור הכוח הזה של דרקולה לשלוט הוא ההדחקה. באפי עדיין מדחיקה חלק מהמיניות שלה, המיניות שלה עדיין מפוצלת מהיבטים אחרים באישיות שלה. כשמשהו מודחק ומפוצל, קל יותר לעשות עליו מניפולציה ולהשתלט עליו. ג'יילס אומר משהו חשוב מאוד על המלחמה בדרקולה. הוא אומר שהסוד להבסת דרקולה הוא "to separate fact from fiction". זאת נקודה מאוד חשובה בחברה שלנו גם ביחס למיניות האישה ולמיניות בכלל. יש כל כך הרבה מיתוסים, אמונות, סטריאוטיפים שמוצגים בפנינו עוד לפני שאנחנו מתבגרים ומכירים את עצמנו, שכדי להכיר את עצמנו ואת העובדות הכרוכות במיניות שלנו אנחנו מוכרחים קודם כל לזהות את הפיקציות האלה ולהניח אותן בצד.

כשבאפי טועמת מהדם של דרקולה, היא חוזרת לשליטה. באפי צריכה לדעת אותו ולדעת את עצמה, לדעת את הדם שהוא סמל למיניות ולחיים, לטעום את מה שדרקולה טען שהיא רעבה אליו, כדי להיטיב להכיר את עצמה ולהחליט על סמך היכרות מה היא רוצה ולא רוצה. גם כאן היא לא השלימה את המסע שלה - היא מחליטה בינתיים לדחות את המיניות, ולכן צפוי לה פרק נוסף במסע, עם ספייק, אבל עכשיו היא כבר התקדמה בהיכרות שלה עם עצמה. היא מדחיקה פחות ולכן לדרקולה אין עוד שליטה בה והיא יכולה אפילו ללעוג לו. היא גם מזכירה את הסרטים שלו, ואם מדברים על מיתוסים וסטריאוטיפים, המקור העיקרי לשטיפת מוח ולמיתוסים וסטריאוטיפים על מיניות נשית ומיניות בכלל הוא הסרטים.



בסוף הפרק באפי פונה אל ג'יילס ומבקשת את הדרכתו. היא רוצה ללמוד על המהות שלה כקוטלת, אבל נראה שבתוך זה כלולה גם המשאלה שלה ללמוד על עצמה כאישה ועל המיניות שלה, וזה מסע שאולי קל יותר לאישה לצאת אליו כשיש לה דמות אב טובה ויציבה שמשגיחה עליה - Watcher.

ספייק
כאמור, באפי מודעת יותר אבל עדיין לא קיבלה את המיניות שלה לגמרי. את השלב הבא במסע הגילוי העצמי וההתבגרות שלה היא עוברת עם ספייק. ספייק אמר בזמנו לריילי "The girl needs some monster in her man", ואולי הוא צודק - אבל אולי הבחורה צריכה קצת מפלצת בגבר שלה כי היא מרגישה שבה עצמה יש מפלצת.

יש שני דברים שחשוב מאוד לשים לב אליהם בתחילת מערכת היחסים המינית של באפי וספייק, בסוף הפרק "מנופצת". הדבר האחד הוא שבאפי היא בבירור היוזמת, והדבר השני הוא שהיא יוזמת את המין עם ספייק - למרות שהיו כבר כמה נשיקות - אך ורק אחרי שמתברר שהשבב המנטרל שהשתילו במוחו של ספייק לא פועל עליה, כלומר ספייק יכול לפגוע בה. נראה שהפחד העמוק של באפי, הפחד שהיא נושאת אתה עוד מימי אנג'ל, הוא הפחד להיות "יותר מדי" בשביל הפרטנר שלה, לפגוע בו ולהזיק לו. הפחד שלה הוא לא מספייק הערפד הרוצח, אלא מהמיניות שלה עצמה.

המיניות של באפי עדיין נפרדת מכלל האישיות שלה, עוד לא עברה אינטגרציה. כשבאפי וספייק שוכבים בפעם הראשונה, הבית מתמוטט סביבם - מטאפורה חזקה להתפוררות של האישיות. בשביל באפי, בשלב זה, המיניות המפוצלת היא משהו שיכול להרוס את הבית, להרוס אותה.

יש כאן התקדמות מאז אנג'ל. עם אנג'ל ראינו את באפי מפחדת שהמיניות תהרוס את הרומנטיקה, את האהוב האידיאלי ואת הקשר האידיאלי. שם ההתמקדות היתה בבן הזוג, וגם העיסוק במיניות היה העיסוק ביכולת לגרום לו הנאה. עכשיו באפי עסוקה יותר בהנאה שלה עצמה וגם נוגעת עמוק יותר בפחד שלה - בפחד שהמיניות תהרוס אותה, את כל האישיות שלה.

באפי שוכבת עם ספייק, כך שבמובן מסוים היא כן מקבלת מעט יותר את המיניות שלה, אבל היחס שלה למיניות הוא עדיין יחס של הכחשה, בושה ואשמה. בפרק "נעלמה", אחרי שספייק מחמיא לה על השיער היפה שלה, היא לוקחת מספריים וגוזרת את השיער, וזה נראה כמו עונש לנשיות, עונש למיניות (יש גם תקדים לעונש כזה ב"באפי": בפרק "Where the wild things are", בבית רדוף רוחות של נערים ונערות שעברו דיכוי מיני, הסטודנטית ג'ולי גזרה לעצמה את כל השיער כעונש על הנשיקה שלה עם זאנדר). אחרי התספורת הזאת באפי גם נעלמת כולה - הטריו יורים בה באקדח הבלתי נראו?ת. אולי אני מרחיקה לכת, אבל לי ההיעלמות הגופנית הזאת על רקע של קונפליקט עם המיניות ותחושת אשמה קצת הזכירה אנורקסיה. בכל מקרה, אם נלך בכיוון הזה ואם לא, ברור שכשבאפי בלתי נראית היא פתאום מרשה לעצמה להיות עם ספייק, או כפי שהוא עצמו ניסח את זה - "The only reason you're here is that you're not here". זה ממחיש את הפיצול - ההיבט המיני של באפי יכול להיות נוכח כשהיבטים אחרים שלה לא נוכחים, ולא כחלק ממכלול האישיות והחיים שלה, כשאפשר גם לראות אותה.



הפרק שממחיש יותר מכל עד כמה קשה לבאפי עם המיניות שלה ועד כמה היא לא מקבלת אותה הוא "דברים מתים". הפרק נפתח בגניחות ובחפצים נשברים, ולאחר מעשה ספייק מציע לבאפי לראות את סימני הנשיכה שהיא עשתה לו. הוא הערפד אבל היא זו שנושכת אותו. שוב יש כאן הדגשה של האקטיביות של באפי ושל העובדה שמדובר במיניות שלה. היא לא נערה חסרת ישע שמאפשרת לערפד המפלצת לעשות לה דברים - היא עושה לו דברים. וזאת בניגוד לקטרינה המסכנה, שהטריו מנסה בפרק הזה לשלול ממנה את הרצון החופשי שלה בתחום המיני ובסופו של דבר היא גם נרצחת.

באפי פונה לטארה ומבקשת ממנה שתבדוק את הכישוף שהחזיר אותה לחיים. באפי בעצם מקווה לשמוע ממנה שהיא חזרה משובשת, שמשהו אצלה לא בסדר, כי היא עדיין מסרבת לקבל את המיניות שהיא מגלה בתוכה. היא עדיין רוצה לפצל את המיניות ממנה, להגדיר אותה כמשהו שלא שייך לה, לבאפי האמיתית. ספייק מגיע לברונז ומשמיע באוזניה את הפחד שלה: "איך החברים שלך יסתכלו עלייך אם ידעו מי את באמת?". אם טארה תגיד לה שזאת לא באמת היא, היא תוכל לברוח מהקונפליקט הזה. אבל טארה מכזיבה ומודיעה לבאפי שהיא אכן עצמה, ולא חזרה משובשת, והיא אפילו מוכנה להבין אותה ולסלוח לה. לזה באפי עוד לא מוכנה, היא עצמה עוד לא מוכנה להבין ולקבל את המיניות שלה, ולכן בסצנה קורעת לב היא בוכה ומתחננת לפני טארה - "אל תסלחי לי".

ניתן לשאול: אם המיניות של באפי גורמת לה כל כך הרבה סבל, למה היא מוכרחה לקבל אותה? למה לא לפצל ולהדחיק? יש סצנה יפה בפרק שעונה גם על זה. באפי יוצאת לפטרול ומתקרבת לדלת המאורה של ספייק. היא בחוץ, והצבעים בחוץ מאוד קרים: כחול ושחור. ספייק בפנים, הצבעים אצלו חמים, זה עתה הוא מזג לעצמו כוס דם אדום ובגלל הנרות המרצדים האור אצלו לא רק חם אלא גם פועם. כשבאפי מתרחקת מן המאורה ולא נכנסת פנימה, נראה שהיא ממש מתנתקת ממקור של חיים, מלב פועם. והמיניות באמת קשורה לבלי הפרד בחיוניות, בחיות. וגם על כך מרמז שם הפרק - "דברים מתים". בלי המיניות, בלי התשוקה, כמו שאמר אנג'לוס בפרק מוקדם יותר, אנחנו לא ממש חיים.

בצק עוגיות ואינטימיות
המיניות של באפי כפי שהיא חוותה אותה עם ספייק אכן התבטאה בקיצוניות שקשה לשלב אותה במכלול החיים. למעשה, הקשרים של באפי עם אנג'ל ועם ספייק ביטאו שתי קיצונויות, שני קצוות - אפשר לקרוא להם הקצה הרומנטי והקצה הפורנוגרפי. אף אחד מהקצוות לא משתלב טוב בחיים. מה שיכול להשתלב בחיים בהרמוניה רבה יותר הוא המרכז שבין הקצוות. זאנדר ואניה, למשל, הצליחו - עד שנפרדו מסיבות אחרות - לשלב את המיניות בתוך הזוגיות והאינטימיות.

אבל נדמה לי שבאפי לא היתה יכולה להתקדם ולהתפתח בלי לגעת קודם כל בשני הקצוות. לכן מערכת היחסים עם ריילי, שהיתה יכולה להיות מאוזנת, לא הצליחה. היא הגיעה טרם זמנה.

כזכור, באפי מסיימת את הסדרה בהכרה שהיא בצק עוגיות שעוד לא נאפה לגמרי. היא עוד לא השלימה את המסע שלה ועוד לא חוותה את האיזון. אבל היא כן חוותה בעונה השביעית חוויה משמעותית מאוד, שוב עם ספייק, שלדעתי היתה שלב חשוב מאוד נוסף בהתפתחות שלה וגם מתווה את הדרך להמשך.

בפרק "נגעת בי" באפי וספייק מבלים יחד לילה בלי מין, לילה של אינטימיות וחיבוק. בשבילם זו חוויה חדשה וחשובה, ובשיחה שלהם אחר כך הם מבהירים עד כמה החוויה היתה משמעותית לשניהם. באפי אומרת לספייק במפורש שהוא והאינטימיות איתו הם שנתנו לה את הכוח למצוא את המגל, הסמל העתיק לכוח הנשי של הקוטלת. יש לזכור שהמגל הזה הוא שישמש אותה להרוג את כיילב, הכומר שונא הנשים ושונא המיניות הנשית. אולי לא סתם הנבל (או יד ימינו של הנבל) בעונה האחרונה של הסדרה מתאפיין בעיקר בשנאת נשים ובשנאת המיניות הנשית. כשלב אחרון במסע ההתבגרות של באפי, היא צריכה להרוג את המטיף הפנימי הזה שאומר לה שהיא "Dirty Girl" ושהמיניות שלה מתועבת. ובזכות האינטימיות עם ספייק, דווקא ספייק הזה שראה את הצדדים הכי אפלים שלה, יש לבאפי סוף סוף הכוח לקבל את עצמה ואת המיניות שלה ולעשות זאת.



כמעט לא עסקתי כאן בווילו, ובכלל בדמויות האחרות, אבל במהלך העונות יש הקבלות בין ווילו לבאפי (שתיהן מתמודדות עם פן חייתי של האהוב - אנג'לוס והזאב שבאוז, ובעונה החמישית, כשבאפי חוששת שהזוגיות עם ריילי לא יכולה להכיל את המיניות שלה, טארה מביעה חששות דומים לגבי המיניות של ווילו). כעת, ב-"נגעת בי", ווילו עוברת גם היא חוויה מתקנת עם קנדי. היא מפחדת שההתמסרות לתענוג המיני תהפוך אותה שוב לווילו הרעה, אבל קנדי מבטיחה לשמור עליה ולקרקע אותה, כך שנראה שבשלב הזה של ההתבגרות - שהוא לא סוף הדרך, אבל מתי הדרך אי פעם נגמרת? - שתי הגיבורות שלנו מבינות שהמיניות היא לא רק כוח מפחיד שיכול לגרום להן או למישהו אחר לאבד את הנשמה, אלא שבתוך מכלול האישיות ובתוך מערכת יחסים שיש בה חברות ואינטימיות המיניות יכולה גם לחזק אותן ולהאיר להן את הדרך.

תגובות (113)