אני קצת פחות מסכים / איתן גשם ג`ים הלפרט / 07/11/2007
לא יצא לי לכתוב מספיק על הסדרה בעונה הזו, והדעה שלי היא שהעונה הזו גורמת לי לאמוויוולנטיות קשה. מצד אחד, יש קווי עלילה ורגעים אדירים, ומנגד, יש דברים שממש מעצבנים אותי. וככה כל פעם שבא רגע מעצבן שגורם לי לחשוב "אוי לא, הם אבדו את זה" בא פתאום רגע גדול שגורם לי לחשוב "אוי, כמה שאני אוהב את הסדרה הזו".
הפרק הזה לא היה שונה בכך, אם כי אני מסכים שהוא היה יותר טוב מקודמיו ומגיע לו בסה"כ ציון טוב.
אני חייב לדבר עליו בקונטקסט של כל העונה הזו - אני רוצה להתייחס לדברים שאני ממש לא אוהב העונה.
אני לא אוהב בכלל את זה שפתאום סמאש הפך לסנוב מניאק. זה בפירוש אוף קרקטר. זה לא מה שהדמות הזה ייצגה, וזו לא שום "התפתחות" או "שינוי". סמאש תמיד היה גאוותן וקצת יהיר ואוהב "שואו-אוף", אבל הוא תמיד עשה הכל בחיוך ובקריצה והיה לא מזיק. פתאום - כמה נוח לעלילה - הוא נהייה שמוק רציני. למה? כי לא היה מה לעשות אתו, וכי זה התאים לסיפור. אסור אסור אסור לתסריטאים לשנות את קווי האופי של הדמויות רק כדי להתאים אותם לעלילה. אני מקווה שעכשיו שההדורים "יושרו" הדמות תחזור לעצמה. לגבי יישור ההדורים - גם כאן אני חצוי. מצד אחד, זה מתאים לאריק לחנך אותם ככה, וזה בהחלט נכון. מצד שני, כל הקטע הזה של הריבים שלהם הרגיש מאולץ וכפוי ופשוט לא נבנה מספיק טוב, לטעמי, במיוחד לאור הידידות האמיצה והיפה של סמאש ומאט בעונה שעברה.
עוד דבר שמעצבן אותי זו ההוספה של לאנדרי לקבוצה. למה צריך את זה? הייתי מוכן לסספנד הרבה מקטעי הפוטבול (שבאמת היו מלאי פאתוס וקיטש גם בעונה שעברה), אבל זה קצת מוגזם. פתאום הוא יודע לשחק? פתאום הוא נהיה כוכב? נו, באמת. דווקא היה נחמד שהכרנו מישהו שלא משחק פוטבול וזה לא מעניין אותו. סתם שינוי דבילי שנועד לצרכים תסריטאיים.
על סיפור לאנדרי וטיירה אני באמת לא רוצה להרחיב יותר מדי, כי הזכרתי אותו בעבר. אני עדיין לא אוהב אותו. בכלל בכלל לא. נכון שהטרגדיה של ליילה שחייבת להתנהג אל לאנס - סליחה, לאנדרי - בגסות כזו כדי שהוא לא יידע על אבא שלו והשיחה שלה אתו הייתה עשויה טוב, ואפשר להבין למה היא בכתה, אבל זה עדיין לא הופך את הסיפור לפחות מיותר או ליותר מעניין. הלוואי שהוא ייגמר כבר.
גם ג`ולי יצאה לי מכל החורים (לפני שבועיים כשהיא אמרה לתמי "התינוק שלך בוכה" באמת רציתי להעיף לה סטירה דרך הטלוויזיה. איזה משפט נורא), וההתנהגות שלה ממש לא תואמת את האופי שלה, לדעתי. טוב שמאט סוף סוף הראה חוט שדרה והעמיד אותה במקום. מגיע לה לחטוף.
עוד דבר שלא אהבתי בכלל זה השטחיות שבה הציגו את המאמן הקודם, שהיה אוסף של קלישאות והרגיש כמו מכשיר תסריטאי ותו לא. על זה לפחות הם התגברו בשבוע שעבר עם הסצינה המצוינת שלו שבה הוא הטיח באריק את המלים הקשות.
וכאן המקום להגיע למה שכן אהבתי וזה בעיקר את העובדה שסיפור החזרה של אריק לא ספוג בשושנים, ולמעשה, הוא כרת ברית עם השטן, או יותר גרוע - עם באדי גריטי - והרבה אנשים לא רואים את זה בעין יפה והוא לא ישן טוב בלילה עם זה. מאד אהבתי את זה שהוא מרגיש רע עם עצמו על הבחירה שעשה ועל כך שגזל, כביכול, פרנסה מאדם אחר. אהבתי גם בפרק הזה שמאט הטיח בו בלי בושה שהוא נטש אותם וראה בהם כ"קרש קפיצה". הרגעים האלה הם באמת נקודות החוזק של הסדרה.
אהבתי גם את תמי, כמו תמיד. ואהבתי את הדרך שבה היא יוצאת מהדכאון, בזכות ההבנה של אריק שהוא צריך לתמוך בה, ועוד יותר את הדרך שבה הוא הגיע להבנה הזאת (השיחה הקורעת שלו עם קואץ` מק`גיל).
אשר לסיפור השלישייה במקסיקו - לא אהבתי בהתחלה את העלילה הזו, אבל בפרק הזה דווקא היה בסדר. טים היה מצוין, ליילה הייתה מעצבת וצדקנית (כומ תמיד) וג`ייסון עשה את הקפיצה למים וכל זה - האמת? בזמן הצפיה לא אהבתי את הקטע הזה, אבל ככל שחשבתי על זה פתאום זה הרגיש לי הגיוני ונכון. ג`ייסון הגיע לתחושה שבה נמאס לו מהכל והוא איבד תקווה וזרק את עצמו למים באקט התאבדותי, אבל שם - רגע לפני המוות - הוא תפס את עצמו יצר ההישרדות שלו הוביל אותו איכשהו לחוף, והוא הבין שלמרות שהוא לא מרוצה מהחיים שלו עכשיו, הוא כן רוצה לחיות.
אבל מעבר לעניין הזה היה ברגע הזה פן נוסף - הזינוק הזה למים ומה שבא בעקבותיו הוא גם מעין מטאפורה דתית - ה"הטבלה" הזאת (שגם רמזו עליה קודם עם ליילה) הובילה ל"לידה מחדש" של ג`ייסון שעמד למות ו"חזר לחיים". הסצינה הייתה בנויה כך שכל אחד יכול לראות אותה בדרך שלו - או כסימבול דתי או כמהלך הישרדותי לכל דבר של אדם שאיבד חשק לחיות והחליט בכל זאת להילחם. ואת זה אני כן אוהב.
לסיום, לגבי המשחקים - אני שמח שאת נהנית מהם, סליירט. האמת היא שכחובב פוטבול זה ממש עולה לי בבריאות לסספנד את מה שקורה שם, ואולי זה טוב שאת לא מבינה במשחק, כי הדברים שהם עושים שם מבחינה תסריטאית (לא מבחינת הצילום וההפקה שהם ברמה גבוהה מאד) פשוט לא מתקבלים על הדעת ומלאי קיטש באופן שלא מתאים לסדרה. יש בעיה בכך שאנחנו לא מכירים הרבה שחקנים בקבוצה, למעט מאט, סמאש, טים ועכשיו לאנדרי, וכל הסצינות מתרכזות בהם ומתעלמות מהשחקנים האחרים, ובסופו של דבר, לטווח הארוך, זה בעייתי. אולי כדאי שיציגו בפנינו עוד דמות אחת או שתיים מהקבוצה, ואז יהיה להם יותר חופש להראות לנו קטעים מהמשחק שלא מתייחסים רק לחבר`ה האלה.
בסה"כ הייתי נותן לפרק 8, וגם זה בהיסוס קל.
תמיד טוב לא להבין במשהו / slayeret bojarsky / 07/11/2007
כשרואים את זה בסדרה. זה אף פעם לא יהיה ריאליסטי. אתה רואה, שווה לא לאהוב ספורט... ;-)
אני מסכימה לגבי הכנסתו של לנדרי לקבוצת הפוטבול, פשוט שכבר אמרתי את זה עוד בפרק הראשון, אז וויתרתי. זה גם סתם מחזור של הסיפור של מאט משנה שעברה - האנדרדוג שהופך לכוכב הקבוצה. צר לי להגיד את זה, אבל אני חוששת שתסריטאי הסדרה לא שופעים רעיונות.
לגבי מכסיקו, ג`ייסון, לילה, טים והכריש, הריקאפית בטוופ אמרה את זה הכי טוב שאפשר (אם אתם לא קוראים ריקאפים בטוופ, אני מציעה להתחיל ממנה, היא אדירה) :
The intervention goes about as badly as an intervention can, when Jason literally throws himself overboard after hearing them out. Unfortunately, nowhere in this storyline does either Kurt Russell or Goldie Hawn show up. And that`s the end of that storyline. Seriously. Jason throws himself overboard but then, after washing up on shore, he`s like, "Eh, didn`t actually want that surgery anyway." Which is fine with me, because the moment we stop having to pay attention to Jason`s surgery is the exact moment we get back to some hot Y Tu Mam? Tambi?n stuff going on between the three of them. What`s sexier: Jason and a shark, or Tim and Lyla? I think you know what my answer is.
