טור יפהפה / איתן גשם אריק טיילור / 24/12/2007
אבל לדעתי העיתוי שלו קצת שגוי, כי אם הוא היה נכתב מייד אחרי סוף העונה הראשונה הוא היה גם טור מושלם בעיני.
לצערי, בעונה השניה הטור הזה מאבד קצת מהמשמעות שלו לאור מספר בחירות תסריטאיות תמוהות - בלשון המעטה - שפגמו מאד בהנאה שלי מהסדרה.
שלא יובן לא נכון - אני אוהב את הסדרה ואת (רוב) הדמויות בכל לבי, ואני עדיין חותם על כל מילה שלך כאן, JW ידידי (וכרגיל ניסחת את זה באופן מעורר התפעלות ומעורר געגועים לימים שכתבת כאן יותר. איפה אתה בן אדם? אוקיי, סליחה, נספחתי...) אבל לצערי, אני יכול להכין רשימה בדיוק הפוכה שמתייחסת אך ורק לעונה השניה - דברים שאני תמיד לא אוהב בסדרה בעונה הזו.
אז הנה הדברים האלה - כשג`ולי מתנהגת בצורה ממש בלתי נסבלת, כשסמאש הופך בן לילה מבחור קצת יהיר אבל חביב ולא מזיק למניאק אמיתי, כשהאחות המטפלת בסבתא של מאט מתגלה כבחורה יפהפיה חסרת כריזמה וכישורי משחק (גם כשהיא שיחקה את אנה ב- OTH היא לא הייתה ממש טובה, אם לומר בעדינות), כשמכניסים את לאנדרי וטיירה לסיפור מ- CSI מטולה בלי שום קשר לסדרה, כשליילה מתלילה עוד פעם עם הקטע הנוצרי שלה, כשהפנת`רס מפגרים בהפרש גדול במחצית ואז מנצחים (ברצינות, הם לא שמעו על שום דרך אחרת לתאר משחק פוטבול? דווקא מסדרה שמציירת חיים בצורה מציאותית מתסכל לראות שהם מסתכלים על משחק הפוטבול באופן כל כך קלישאתי ורדוד), כשהנצחון מושג בזכות מישהו בלתי צפוי שלא היה לו מושג בפוטבול לפני שהמשחק התחיל ואפשר היה לנחש שהוא יציל את המצב כבר מרגע הפתיחה (ראה הערה לעיל), כשמעלימים לנו דמויות בלי שמדברים עליהן בכלל (מישהו אמר ווייברלי?), כשליילה פותחת את הפה (מצטער, אני לא סובל אותה), כשג`ולי מתייחסת למאט כמו לזבל בלי שום סיבה הגיונית , כשמאט נדלק באופן שקוף על אותה אחות חסרת כריזמה וכישורי משחק, כשהאחות של תמי נדחפת פתאום משום מקום וכשג`ייסון יוצא לדייט דרך האינטרנט ונתקל בבחורה שהיא שיא הקלישאות של בחורות באינטרנט.
אבל מאחר שאני עדיין אוהב את הסדרה (למרות שהעונה השניה גורם לי להרבה רגשות חצויים לגביה), הנה רשימה של דברים שאני אוהב תמיד בסדרה מלבד אלה ש- JW אזכר בטור שלו:
כשסמאש מחייך את החיוך היהיר-אבל-חביב-שלו, כשסמאש מתגלה כאדם חסר בטחון להפליא, כשטים מבקש סליחה ממישהו, כשטיירה מחייכת את החיוך המבויש שלה, כשלאנדרי וטים יוצרים אינטראקציה כלשהי, כשלאנדרי מתסכל על טיירה בעיניים מצועפות, כשקואץ` טיילור מקנא לאשתו, כשתמי מסובבת אותו על האצבע הקטנה, כשתמי נותנת עצה קטנה וחכמה, כשתמי מחייכת, כשתמי מעמידה את ג`ולי במקום, כשתמי בוכה, כשתמי... (אוקיי, נדמה לי שהבנתם את הנקודה), כשרואים את סבתא של מאט ביציע, כשהדמויות מסתלבטות רצח אחת על השניה (ROAST) ועדיין מצליחות לרגש, כשקואץ` טיילור מגלה שגורלו נקשר בגורל של באדי גריטי, כשבאדי מגלה סימני אנושיות ואבהות, כשליילה לא מופיעה הרבה, כשאבא של לאנדרי מחבק אותו, כשאבא של לאנדרי מגונן עליו, כשקואץ` טיילור מדבר ברכות ובכנות אל ג`ולי, כשקואץ` טיילור יוצא דביל מוחלט, כשמאט מתעצבן ונראה פתאום הרבה יותר בטוח בעצמו, כשאנשים מתנהגים ומדבירם כמו בני אדם ולא כמו קופירייטרים, כששיחות בין אנשים נראות כמו בחיים, כשאמא של סמאש מופיעה על המסך, כשטים מגלה כשהחיים הם לא פיקניק ומישהו מעמיד אותו במקום, כשטים מסתלבט על סמאש וכמובן, הכי הכי הכי אני אוהב...
כשנעימת הפתיחה הנפלאה עולה ויש לי צמרמורת חזקה בכל הגוף. אין שום נעימת פתיחה אחרת בטלוויזיה שגורמת לי לכזאת התרגשות כמו הנעימה הזו, שמשקפת יותר מכל את הסדרה הזו - מחלחלת לאט לאט, נראית בתחילה כלא מיוחדת במיוחד, עד שמתרגלים אליה, ואז קשה מאד לשכוח אותה.
רק שיחזרו למקורות ויפסיקו עם קווי עלילה שלא קשורים לסדרה. אמן.
אאאמן / תמר / 24/12/2007
כמו כולם גם אני לא מתה על עלילת הרצח של לאנדרי וטיירה אבל אני חייבת להודות שהיא סיפקה את כמה מהרגעים החזקים של העונה. מהפרק הראשון והסצינה על הגשר ועד לאינטרקציות בין לאנדרי לאבא שלו (במיוחד כשהוא גרר אותו מחדר החקירות).
הבעיה היא שרגעים חזקים כאלו היו בשפע בעונה הקודמת והיו יותר קטנים ושקטים. כאילו שהם שכחו איך שתמונה אחת של מאט וג`ולי יושבים ביחד על המדרגות אחרי שהשכיבו את סבתא סירסון לישון יכולה לגרום ללב להתכווצ`ץ`.
וויברלי!
לא שאהבתי אותה במיוחד אבל מה באמת קרה לה?
בכל מקרה, פוסט יפהפה שאני מקווה שיתממש.
clear eyes full hearts / Foamy Latte / 25/12/2007
אני מסכימה שהעיתוי היה נכון יותר בסוף העונה הראשונה, אז עדיין היו לי עיניים מנצנצות ודפיקות לב של התאהבות חדשה בסדרה הזאת, שעכשיו כבר לא מצדיקה את הסופרלטיבים.
אני גם מסכימה עם ההמלצות של TWOP:
http://photos.televisionwithoutpity.com/twop/index.php?autocom=gallery&req=si&img=99
אמן / slayeret bojarsky / 25/12/2007
ללא תוכן