כבר אמרתי את זה בעבר, והפרק הנוכחי מוכיח זאת שוב: סיד הוא הדמות המרתקת ביותר בסדרה (גם בגלל השחקן הנפלא שמגלם אותו). עזבו רגע את האירוע הטראגי, שתיכף נדבר עליו. כל החצי הראשון של הפרק, שעסק במשפחתו של אביו של סיד, הכיל כמה רגעים קצת בנאליים (אב שמעריך רק בן אחד ומעביר לו את השליטה בעסק המשפחתי), אבל בזכות סיד הצליחו האירועים הללו לשמור על הרמה הגבוהה של הסדרה. אם זה בגלל צמד הבני-דודים הקטנים והמעצבנים שהתעללו בו, ואם זה בזכות הדברים שהוא אומר לאביו, על כך שהוא צריך להגיד לו את מה שהוא חושב עליו, גורם לו לעשות זאת סוף סוף.



עוד אירוע שצריך להתעכב עליו, הוא ההבנה הלא נכונה של סיד, כשהוא רואה את חברתו-בשלט-רחוק, קאסי, שוכבת, כביכול, עם בחור אחר. מה שמוביל את סיד לשיחה כעוסה בה הוא מאשים אותה בבגידה, בעוד היא נעלבת מכך שהוא לא סומך עליה. ניתוץ המחשב שהגיע אחר כך, שלווה במכונית שנכנסת בעוצמה אל תוך הבית, הביאו למסך סצנה מצוינת נוספת.

אבל אין ספק שהאירוע המכונן של הפרק הוא מותו של מארק. זו היתה סצנה מדהימה ומבריקה, שהזכירה ביותר ממובן אחד את אותו פרק בעונה החמישית של "באפי". התגובה של סיד, שפשוט עמד שם מבלי לעשות כלום, ובניגוד לבאפי, בשעתה, פשוט הלך לבית הספר, כשהוא בעצם נתון בסוג של הלם, היתה תגובה מרתקת ומפעימה. מאוחר יותר, כשטוני לוקח אותו לאיזה מועדון והוא מתפרק בזרועותיו, ממרר בבכי, הגיעה ההבנה הכואבת, באחת מהסצנות החזקות ביותר בסדרה. אגב, אני לא בטוח, אבל נדמה לי שאפילו פעם אחת במהלך הפרק הזה לא אמר סיד (או מישהו אחר) שאביו מת - אף אחד מהם כנראה לא יכול היה לדבר על זה בצורה מפורשת. אין ספק - מדובר באירוע מדהים, מפתיע וחזק מאוד. איזו סדרה אדירה. ציון: 10.