10. "הנובוריצ'ים" היתה מעולה השבוע בעיקר בזכות שני דברים: היום הראשון של וויין בעבודה, שכלל את הנאום עם הסלע ואת הפיטורים של האדם שהחליף בעבודתו החדשה; והתרגיל המבריק להכנסת הילדים אל בית הספר היוקרתי (עם התוכי). בין לבין קיבלנו גם כמה סצנות מצוינות נוספות, כמו הויכוח על הפחד מבית הספר בתחילת הפרק. וכך, כמעט בלי שהרגשתי, הסדרה הזאת הופכת לאחד התענוגות הגדולים של השבוע. כיף.

9. "אבודים".

9. "סמנת'ה מי?". לא היו לי ציפיות מהסיטקום החדש בכיכובה של כריסטינה אפלגייט, אבל למרבה ההפתעה, פרק הפתיחה היה מצחיק, חמוד, ומעורר חשק לעוד. קודם כל, ג'ין סמארט בתפקיד אמה של סמנת'ה, עושה תפקיד קומי נהדר. אחרי התפקיד הדרמטי המוצלח מאוד שעשתה ב"24", הפתיע אותי הכישרון הקומי האדיר שלה ("דודה פולי. דודה פ-ו-ל-י-!"). בכלל, הפרק כולו חמוד מאוד, ומפתיע בכמה וכמה מקומות (הגילוי ש"סוקי" לא באמת היתה חברה שלה, למשל; או גילוי הזהות האמיתית של רנה). גם הפורמט, שבו סמנת'ה נזכרת אחת לכמה זמן במאורע מהעבר ששופך אור על דמותה, חביב למדי, אפילו שאני עדיין לא לגמרי בטוח כמה זמן יכולה הסדרה להיות בנויה על הגימיק הזה. סך הכל פרק פתיחה טוב, מצחיק וחמוד.
(הפיסקה הזאת נכתבה אחרי צפייה בפרק אחד בלבד. כמה פרקים לאחר מכן, ואני יכול להגיד שמדובר בקומדיה קצת מעצבנת, לא תמיד מצחיקה, ושלא כדאי לבזבז עליה 20 דקות בשבוע)

8. "סוכן מחוק" נפתחה השבוע בפרק קצבי ומעניין על סוכן ביון שיום בהיר אחד, באמצע משימה מסוכנת, מישהו מחליט להוריד עליו את השאלטר ו"למחוק" אותו לחלוטין. אף גורם לא מכיר אותו, מלבד כמה אנשי מפתח שדווקא מנסים לעזור לו, אבל ידיהם קשורות. אחד האנשים הללו הוא סאם, שמסתמן כדמות היחידה שמצליחה לעצבן בסדרה הזאת. מה שכן, הדמות הראשית, מייקל, היא דמות מגניבה. השילוב של חוסר האונים שלו (בלי חשבון בנק, כרטיס אשראי או חברים), עם היכולות שרכש במסגרת 15 שנות עבודתו כאיש ביון, הפכו את פרק הפתיחה למעניין ומבדר. גם העלילה הפרקית היתה מעניינת, למרות היותה צפויה מעט. בסך הכל, "סוכן מחוק" מסתמנת כסדרה כיפית עד מאוד.

7.5. הפרק השני של "אחת שיודעת" השלים את האקספוזיציה שבה החל הפרק הראשון. הוא המשיך באופן ברור את המאפיינים של פרק הפתיחה, הן על חסרונותיו - מחסור מדאיג בהומור (למעט האינטראקציה של חברי משפחת האמפריז שמזכירה לפעמים את החיבור של בני משפחת כהן, בימים היפים ב"האו-סי"), עלילות סבוניות להפליא ודגש חזק מדי וקצת ילדותי על קלישאת "העולמות השונים" ו"הבדלי המעמדות" ודמויות פלקטיות (נייט), חד מימדיות (צ'אק) או סתם מעצבנות (בלייר) והן על יתרונותיו - דמות ראשית מוצלחת (סרינה), דמויות של "אנדרדוג" שקל להזדהות עמן (בעיקר בני משפחת המפריז), קונפליקטים מעניינים (ג'ני שנקרעת בין חיבתה לאחיה לבין רצונה להתקבל לעולם העשירים הנוצץ), כימיה טובה (בעיקר בין סרינה לדן, אבל גם בין אבא שלו לאמא שלה) וקצת מסתורין (למה באמת עזבה סרינה, מה היה בין פאפה המפריז למאמא סרינה וכו'). הפרק עצמו היה סופר סבוני, ועל כן קצת פחות טוב מקודמו. יותר מדי קונפליקטים נוצרו מהר מדי (בעיקר הגילוי של דן על סרינה ונייט), יותר מדי צירופי מקרים והחלטה אחת תמוהה במיוחד (למה שדן יסכים ללכת למסיבה של צ'אק אחרי כל מה שהיה ביניהם? למה הוא לא התעמת עם סרינה על זה שהיא גוררת אותו לשם? זה פשוט נראה כמו אילוץ תסריטאי). אבל למרות הכל, בדיוק כמו הפרק הראשון גם הפרק הזה השאיר איזשהו טעם של עוד - בעיקר בזכות הכימיה המצוינת של דן וסרינה, בזכות ג'ני המתוקה, בזכות אביהם המקסים, הרצון הבלתי נשלט שדן וסרינה ישלימו ושצ'אק יחטוף איזו "לאטמה" לפרצוף המעצבן שלו, שבלייר תפסיק עם רגשי הנחיתות שלה ותתחיל להראות מה היא יודעת ובעיקר בזכות בלייק לייבלי שמגלמת את סרינה שהיא כל כך מוכשרת ומקסימה שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בה (איתן גשם).

7. הפרק השלישי של "חמישה גברים וחתונה" הכיל כמה רגעים מעולים, בעיקר בזכות המשחק המדהים של סמי הורי. אהבתי מאוד גם את סצנת הפיטורים המצוינת, שבה חברתו מתנקמת בו על היחס שלו כלפיה בכל הנוגע לחתונה המתקרבת. בסך הכל מדובר בסדרה שהחוזק שלה הוא בדמויות המעניינות שיש בה, ופחות בעלילה ובעלילות המשנה שבה.

5. "פלאש גורדון" נפתחה השבוע ב-AXN. עזבו את העובדה שמדובר ברעיון לא מקורי - כבר גילינו שניתן לקחת רעיון לא מקורי ולעשות אותו טוב. הבעיה היא ש"פלאש" כתובה לא טוב, יש בה כמה שחקנים לא מוצלחים ובאופן כללי היא לא מעניינת במיוחד. וואו, אבא שלו לא באמת מת. איזו הפתעה מדהימה. וואלה, אפשר לעבור בין מימדים מקבילים. כאילו מעולם לא "גלשנו בזמן". אבל שוב, למרות הרעיונות הממוחזרים הללו (גם מהגרסה המקורית של הסדרה הזאת, מן הסתם), זו לא הבעיה העיקרית של "פלאש גורדון", אלא רק סימפטום.



4. "תעשה לי ילד", מיני-סדרה מקורית בחמישה פרקים, נפתחה אמש, ואפשר לומר שלא אהבתי את הפרק הפותח. נתחיל מזה, שאנשים מעשנים, לוקחים סמים, מקיאים, משתתפים באורגיות, ובאופן כללי מאבדים מדי פעם צלם אנוש ממש לא עושים לי את זה. מעבר לזה, תגידו - האין סיפור בנאלי מזה? כוכב רוק נהנתן שמחליף בחורות בקצב של השירים שהוא שר, תופס לעצמו את הגרופית התורנית, ובסיום המיני-סדרה יזרוק גם אותה (אם יישאר בחיים?). היו גם כמה רגעים חביבים, כמו הקטע באולפן ההקלטות שרם מבקש מאסנת שתגיד לו איזו גרסה טובה יותר, ומתעצבן עליה כשהיא נותנת לו את התשובה ההגיונית. אבל באופן כללי - לא, פשוט לא.

3. "מתי נתנשק" הסתיימה השבוע. אחרי עונה שלמה שבה נהניתי מסדרה ישראלית קלילה וכתובה היטב, הגיע הפרק האחרון והצליח לעצבן אותי. פתאום שירה ויובל מתנשקים, פתאום רונה ודוב מתנשקים, אחרי שרונה סוף סוף מבינה שהאדם שעומד מולה הוא האדם הכי טוב עבורה. פתאום יש איזה מוות טראגי. הכל בצורה פתאומית. שום דבר לא נבנה בצורה חכמה או אמינה במיוחד. התהליכים העדינים שנבנו לאורך פרקי הסדרה כאילו נשכחו בפרק האחרון, שתפר בגסות את כל החוטים שכולנו ידענו שאמורים להיתפר בסיום, ועשה את זה גרוע וטיפשי. ממש אכזבה.

2. שוב ענייני Start Over של HOT. השבוע צפיתי באחד הפרקים באמצעות פונקציה זו, והפרק נקטע דקות מספר לפני סיומו והחזיר אותי לשידור החי. השורה התחתונה: אל תסמכו על ה-Start Over.

1. וגם השבוע גיליתי חוסר דיוקים בלוח השידורים של Xtra HOT. כל לוחות השידורים הראו ש"אבודים" צפויה להיפתח ביום שישי ב-19:35. בפועל היא נפתחה בשבע וחצי. גם ה-Start Over, אותו ניסיתי ב-19:40, החזיר אותי ל-19:35 (כלומר לחמש דקות בתוך הפרק). השורה התחתונה: אל תסמכו על לוח השידורים - על אף לוח שידורים - כשמדובר ב-Xtra HOT. מה יהיה, HOT?


בשולי הממיר
מסתבר שהמזכירה האסייתית הקופצנית של סם מ"החיים בלופ" היא גם המזכירה האסייתית הקופצנית של סם מ"סמנת'ה מי?" וגם המתחמחה האסייתית החדשה בעונה הרביעית של "האנטומיה של גריי". משתלם להיות קופצנית (Siri).

בפיילוט של "סוכן מחוק" השתתפו גם דיוויד זייס, אנג'ל מ"דקסטר" ואנריקה מוראלס מ"אוז", וגם ריי וייז, שהיה לילנד פאלמר מ"טווין פיקס" ועומד להיות בקרוב השטן ב"ריפר".