ארכיון המסך המפוצל > 2008

המשרד, עונה 5, פרק 4

הפרק \"Crime Aid\" שודר ביום חמישי, 23/10/08. ספוילרים לפרק גם בתמונות

מאת: ברק דיקמן
פורסם בתאריך: 25/10/2008

דעתי על העונה-החמישית-עד-כה של "המשרד" קצת מבולבלת: את הפרק הראשון (הכפול) לא כל כך אהבתי, אם כי קשה לי להצביע על סיבות מדויקות. דבר דומה קרה לי גם עם הפרק השלישי. את הפרק השני, לעומת זאת, מאוד מאוד אהבתי, והוא היה הטוב ביותר בעונה הנוכחית, עד שהגיע הפרק הזה. "Crime Aid" הכיל בתוכו שילוב מנצח של עלילה משעשעת, כמה טקטסים הזויים, אבל הכי חשוב - כמה תהליכים מרגשים מאוד שעברו על דמויות מסוימות.

הרשו לי להתחיל דווקא עם פיליס. השימוש בעובדה שהיא היתה הראשונה לגלות את היחסים החשאיים בין דוויט לאנג'לה בפרק הנוכחי היה מבריק. קודם כל, כשהיא משמשת כיועצת לדוויט בנוגע למהלכים שיש להם סיכוי לאחד את דוויט ואנג'לה בצורה רשמית. אחר כך, כשהיא מייעצת לו לעבור הלאה, כי היא עשתה את הבחירה שלה כשסירבה לאולטימטום שלו (ודוויט שמפנצ'ר לה את האוטו היה פשוט מעולה), ובסוף - הסצנה המדהימה מכולן, המרגשת מכולן, השיא של הפרק: המכירה הפומבית לחיבוק ממנה, כשדוויט מוכן לשלם לא פחות מ-700 דולר (ופני אחד) כדי לקבל את זה (אבל בסוף מפסיד לבעלה). רגע טלוויזיוני נפלא של אושר צרוף, כשגם הרגע שבו לדוויט נופל סוף סוף האסימון, שפיליס ניסתה לעזור לו, היה רגע מצוין.



בהקשר של המשולש אנדי-דוויט-אנג'לה קיבלנו כמה רגעים מצוינים נוספים בפרק, רובם קשורים לדוויט עצמו. הבעת הפנים שלו כשהוא מבין שהוא עומד לפספס את הרכבת היתה גאונית. הרגש שהוא מביע על העובדה שהוא כנראה הולך לאבד סופית את אנג'לה - באמצעות מבע הפנים בלבד - גאוני אף הוא. ברגעים האלה פשוט כאבתי יחד עם דוויט את כאבו. מאוד מעניין לראות לאן זה יתפתח מכאן. אני ממש לא חושב שהמילה האחרונה בנושא נאמרה, בפרט כשברור לחלוטין שדוויט פשוט לא מסוגל לעבור הלאה, כפי שפיליס מייעצת לו.

גם אצל מייקל והולי יש התפתחויות מעניינות, ולא רק כי הם סוף סוף שכבו (פעמיים). מערכת היחסים הנבנית ביניהם היא גם מרגשת מאוד, בעיקר כי היא אמיתית הרבה יותר ממערכת היחסים ההזויה בין מייקל לג'ן בעונות הקודמות, אבל גם כי נראה שהם פשוט מתאימים זה לזו - הוא עם השגעונות שלה והיא עם השגעונות הרבים שלו. מצד שני, קשה לי שלא להשתחרר מהמחשבה שחלק גדול מדי מהתגובות שלה לשגעונות שלו, נעשות רק כי היא מאוהבת בו, וברגע ששלב החיזור ייגמר, יכול להיות שהיא פתאום תגיע למסקנות מעט שונות, ואולי אז כל האידיליה הזאת תישבר. בכל אופן, מאוד מעניין מה שקורה שם. כמובן שהגילוי של דיוויד וולאס על קיומו של הרומן הזה, עלול לטרוף את הקלפים הרבה יותר מוקדם.



גם אצל ג'ים ופאם העסק מעניין מאוד, בעיקר עם הופעתו הלא-צפויה של רוי (שבפרק הזה נראה בדיוק כמו אדיר מילר, משום מה), שגורם לג'ים לפקפק מעט בארוסתו ולתהות מדוע הוא לא הוזמן לערב ה"חברים" שלה (שנמשך עד שמונה בבוקר). הנסיעה הפזיזה שלו לניו יורק וההבנה שלו באמצע הדרך שהוא לא "כזה בנאדם" ושהם לא "כזה זוג" מאוד מעניינים. יכול מאוד להיות שזוהי תחילת הסוף.

הפרק הכיל גם הרבה מאוד דברים שהיו סתם מצחיקים: "פא-מו-לה!", העובדה שמייקל והולי אשמים בפריצה למשרד, מייקל שמבקש שאנשים יפסיקו לעזוב בזעם את הבמה, דוויט שמגלף סכין עם סכין ושואל את פיליס אם יש דרך אחרת, הצורה שבה מייקל מנהל את המכירה הפומבית ועוד ועוד.

פרק פשוט מעולה. ציון: 10.

תגובות (18)