ארכיון המסך המפוצל > 2008

צ`אק, עונה 2, פרק 5

הפרק \"Chuck Versus Tom Sawyer\" שודר ביום שני, 27/10/08. ספוילרים לפרק גם בתמונות

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 01/11/2008

הסיבה המרכזית שבגינה נפלתי שדוד ברשתה של הסדרה המתוקה הזאת היא היכולת שלה לשלב בין עלילה מטופשת להחריד לבין נגיעה אנושית ודרמה חזקה. בפרק הזה היכולת של הסדרה הגיעה לשיאה - כמה סדרות אתם מכירים שיכולות להנדס עלילה שבה הגיבור הראשי מציל את העולם בזכות היכולת שלו לנצח במשחק וידאו, ועדיין לעשות את זה באופן שנראה אמין (יחסית) ונוגע ללב עד כדי כך שממש לא אכפת לנו שהסיפור מופרך וחסר כל היגיון?

הרגע שבו צ'אק עמד על הבמה וכל ה"מעריצים" מריעים לו על ההישג שלו, בלי לדעת שבעצם הם מריעים למישהו שהציל את העולם, היה מחמם לב ומקסים, ולמעשה, שיקף את כל הפרק.

אז כן, העלילה היתה מטופשת להחריד ומלאה בחורים, אבל כשסדרת טלוויזיה מלכתחילה לא מתיימרת להיות "אותנטית" אלא מציגה את עצמה כ"סדרת כיף" אין בכך פסול. להפך. וכשהסדרה הזו מצליחה לגרום לנו להזדהות אפילו עם דמות שהיא בדיחה מהלכת כמו ג'ף, אשרינו שזכינו לכך. אהבתי מאוד את ההתמקדות בג'ף בפרק הזה. הנה דמות שעד היום ראינו אותה בסך הכל כאתנחתא קומית. כמישהו מוזר, קצת סוטה ופתטי. הבחירה התסריטאית להציג את ג'ף כמי שבעברו ימים של תהילה היתה מבריקה, ואפשרה לנו לראות את הדמות מזווית אחרת לגמרי ולהבין יותר מה מניע אותה ומה הביא אותה למצב הפתטי של היום. מה שהיה יפה זה שעדיין שמרו על הגיחוך שבדמות, למשל: עם כרטיס הביקור שלו למקרה שהוא שוב מתעלף ועל הסטיות שלו (הקטע שלו עם אנה), בלי לפגום ביכולת של הקהל להזדהות אתה, אבל בה בעת ג'ף עדיין לא עמד בלחץ ושמר על הפן האנושי שלו. במיוחד אהבתי את סצנת הסיום שבה ג'ף קם ומשחק את המשחק בכיף ובלי לחץ. סצנה אנושית ויפה שלא נועדה לצחוק על הדמות אלא דווקא להפך, וטוב שכך.



אשר לצ'אק - שוב הוא הראה יכולת מרשימה לאלתר ברגע האמת ולהתעלות על עצמו, אבל טוב עשו הכותבים שלא גרמו לו להצליח במשחק הוידאו בזכות היכולות הטבעיות שלו, אלא בזכות משהו שהוא רואה בחיזיון, וכך שמרו על איזון בין היכולות הטבעיות שלו לאילו שקשורות בחזיונות.

אם בעונה שעברה הכותבים קצת פספסו בכך שהעלילות הראשיות לא תמיד הצליחו לייצר אמירה לגבי חייו האישיים של צ'אק, הרי שבעונה הזו זה עובד מצוין, כמו גם בפרק הזה. הדאגה של אלי והקפטן לכך שצ'אק לא משלים את הלימודים שלו השתלבה יפה בתוך העלילה של הפרק, והביאה לסצנת הסיום המרגשת עם התעודה ששרה וקייסי דאגו להוציא לצ'אק. שוב, קצת מופרך, אבל יפה ומרגש מכדי שבאמת יהיה אכפת לנו אם זה יכול לקרות במציאות. אהבתי גם את הרגע הראשון שבו אנו מוצאים את צ'אק בפרק, עם שפם על הפנים אחרי משימה עלומה. מהלך יפה של התסריטאים שבו הם לא רק השאירו מקום לדימיון, אלא גם רמזו לנו באופן עדין שצ'אק משתלב באופן טבעי בחיי עולם הביון, ושלא כל משימה שלו אנחנו חייבים לראות על המסך.

הדמות של אמט (שאותה מגלם טוני הייל המצוין, הלא הוא באסטר מ"משפחה בהפרעה") נראית כמו דמות שהולכת להישאר בסביבה, ונראה שטוב שכך. ג'וש שוורץ ושות' בנו יפה את הקטע שבו כל העובדים הציגו את צ'אק כ"עוגן" של החנות, וכשהוא עצמו נתקל בו הוא רואה מישהו שיוצר בלגן גדול, ולמעשה, מחמיץ את הנקודה שזו בדיוק הגדולה של צ'אק. הנוכחות שלו תיצור עוד מכשול לצ'אק בניסיון לבצע את המשימות שלו, ותוסיף עוד אלמנט קומי לסדרה.



הסצנה האהובה עליי בפרק היתה בהנהלה של "אטארי", כשצ'אק וקייסי (לא רואים מספיק ממנו!) נכשלים בניסיון להתגנב ואז עוברים ל"תכנית ב'" ורואים איך שרה, בבגדים סקסיים להחריד, מצליחה להסיט את תשומת לבם של כל החנונים שם באופן מוחלט. היסטרי לגמרי. חוץ מזה, אהבתי את הנון שאלאנטיות שבה הקפטן משיב לשאלה של אלי ("תגיד, אתה חושב שאחי משתמש בסמים?"), בתשובה המתבקשת: "זה מסביר הרבה דברים". איזה מלך הוא.

עוד פרק משובח, בעונה מצוינת של סדרה מקסימה. ציון: 9.5.

תגובות (3)