10. "דוקטור הו" סיימה עונה.

10. "קוראים לי ארל" הפתיעה אותי השבוע בפרק מוצלח במיוחד, שהכיל המון דימיון. מאוד אהבתי את סיפורו של רנדי הסופר-הירו, אבל גם השאר היו מוצלחים - הקליפ של דרנל, סיפורה של ג'וי ומלחמתה בלכלוך של הילדים ושל רנדי, וקטלינה, אישה של אלף דמעות (והבדיחה המצוינת "עכשיו אני בוכה דמעות של פחדים"). אפילו הסיום היה מעט מרגש. "ארל" היא סדרה שקצת המאיסה את עצמה עליי, אבל מדי פעם, כשמגיעים הפרקים המיוחדים הללו, ניכר שהיא יודעת בכל זאת איך עושים את זה נכון.

9. "איליי סטון" סיימה עונה בפרק שהילך כולו על הקו הדק שבין מציאות אחת לאחרת. במשך כל הפרק ניסיתי להבין מה בעצם קורה כאן - האם הוא חי את השבוע האחרון שלפני הניתוח ורואה חיזיון ממה שיקרה לאחר מכן? או שאולי הוא נמצא כבר אחרי הניתוח ומשחזר את מה שקרה בשבוע שלפניו? או אולי הוא דווקא ממציא הכל? ככל שהפרק התקדם התחזקה אצלי ההרגשה שהוא בסך הכל ממציא את האירועים (ובהם ההפיכה לשותף והתביעה נגד האדם שלא רוצה יותר כימותרפיה - תפקידי אורח מפתיעים של ריצ'רד שיף, טובי מ"הבית הלבן", וג'יין ברוק, דיאן מ"שיקגו הופ") כשלמעשה בסופו של דבר לא קיבלנו תשובה ברורה אם האירועים שלפני הניתוח התרחשו או לא. סוף הפרק והעונה עם שיר נוסף של ג'ורג' מייקל בהשתתפות כוכבי הסדרה וההתעוררות של איליי היוו סיום הולם לעונה לא רעה. כל הכבוד גם ל-yes על שידורה של העונה השנייה ברצף.

8. "גווין וסטייסי". הקטע עם ההופעה של מיק בטלוויזיה היה פשוט מעולה. כל השלב של ההתכוננות היה גאוני בעיקר בגלל הצורה שבה אנו מתוודעים לסיפור - בלי בכלל להבין את הסיבה להופעתו בטלוויזיה - כשסיפור הגופה שהוא מצא נמצא בשוליים ולא באמת חשוב לאף אחד. סיום הקטע, זה שבו חותכים את מיק, כצפוי, לכדי משפט אחד חסר משמעות, היה מצוין אף הוא (אפילו ש"קרובים קרובים" עשו את זה קודם...). אהבתי גם את הדירה שהראו לזוג הטרי, דירה שבה המקלחת והמטבח הם אותו חדר, וכן את הסצנה הנפלאה והמקורית עם קלח התירס. קצת פחות אהבתי את ההתפרצות של סטייסי שנראתה לי מוגזמת מדי אפילו על רקע השעמום המתמשך שלה בעיר החדשה.



7.5. "גיבורים"

6.5. "24" פתחה עונה בפרק כפול. הנה הביקורת על הפרק הראשון והנה הביקורת על השני.

6. "סקרבס" סיימה עונה.

6. "צ'אק". אחרי פרק פתיחה מבטיח ומשעשע מאוד, הפרק השני קצת אכזב. היתרון של הסדרה היא נקודת המוצא שלה לפיה היא מסרבת לקחת את עצמה ברצינות רבה מדי. וזה מצוין כשהעלילה זורמת, אבל זה די מפריע כשהעלילה צפויה מדי כמו בפרק הזה. כל הרעיון שצ'אק מאמין תחילה לשרה שקייסי הוא סוכן כפול ואח"כ פתאום משנה את דעתו ומאמין לקייסי עד לקראת סוף הפרק היה די מעפן. הניסיון לתרץ את זה ב"מידע" שצ'אק רואה על שרה במוח שלו היה מאולץ וכפוי. גם כל הקטע עם צ'אק שמנסה להנחית את המסוק לא היה מעניין מדי. דבר אחר שהפריע לי - משהו בדמות של קייסי לא עבד לי. בניגוד לשרה שמשדרת כל הזמן את אותו קו ברור - מקצוענות מלאה עם חיבה מסוימת לצ'אק ול"קלאמזיות" שלו, אצל קייסי לא ממש ברור מה מניע את הדמות, ואדם בולדווין קצת נכשל בקטע הזה, באופן מפתיע ומאכזב משהו. מכל מקום, התחושה שקיבלתי מהפרק היתה של ניסיון להשלים את האקספוזיציה שהחלה בפרק הראשון - עכשיו הוא סומך על שני הסוכנים, המשפחה שלו שמחה בשבילו, החבר שלו ברייס מת והוא השלים עם העניין (מה שמעורר אצלי את החשד שהכותבים יילכו על תסריט ה"ברייס לא מת, כולם חושבים שהוא מת" המתבקש בהמשך) ועכשיו אפשר לצאת לדרך. מה כן היה טוב? אני מחבב את המשפחה של צ'אק ובמיוחד את אחותו (אבל יצטרכו לתת להם סיפורים משלהם ולא לגרום להם להיות פאסיביים), גם הרעיון הבסיסי של הסדרה - שילוב בין עלילות ריגול ואקשן להומור קליל וכיפי - בהחלט נשמר בפרק, גם אם פחות עבד הפעם. נקווה שבפרקים הבאים הכותבים יהיו חדים וממוקדים יותר, במיוחד בתחום ההומור, שלדעתי היה חלש הפעם (איתן גשם).

1. ערוץ 10 עושה כמיטב יכולתו להרוס אפילו את מעט המתח שנותר ב"הישרדות" הישראלית (המתנהלת בכל מקרה בצורה מסורבלת-משהו). משימת החסינות שצולמה ביום רביעי זכתה לשני פרומואים בתוך הפרק עצמו. הראשון הרס תוצאה של קרב אחד בלבד, אבל הפרומו השני הפך עוד 3 או 4 סיבובים בהשתתפותה של מיכל המוכשרת לצפויים מראש. באמת כל הכבוד (BS).

1. ...ובשבת הוקדם שידור הפרק בעשר דקות ל-20:50 מבלי לספר לאף אחד. באמת כל הכבוד (2).

בשולי הממיר
ב"איך פגשתי את אמא" פגשנו את דוסון מה"קריק" בהופעת אורח.