ארכיון המסך המפוצל > 2009

המירוץ לריאליטי

למרות נתוני פתיחה לא מעודדים, הגרסה הישראלית של \"המירוץ למיליון\" עובדת דווקא לא רע. הריאליטי הישראלי הטוב ביותר? יש מצב

מאת: BS
פורסם בתאריך: 17/02/2009

בגרסתה האמריקאית, "המירוץ למיליון" היא תוכנית הריאליטי האהובה עלי. למעשה, היא תוכנית הריאליטי היחידה שבאמת ראיתי, מלבד תוכניות ריאליטי ישראליות, שבהן אני אף פעם לא צריך להתרכז יותר מדי ולכן יכול לראות אותן במקביל לעשיית כל פעילות אחרת שלא דורשת אוזניות. אני אוהב את הסגנון שלה - מעין שעשועון-אקסטרים כיפי, עם אווירה תיירותית, ויותר מכל: כמעט ללא שום "משחק חברתי". אין כאן יותר מדי תככים ומזימות, ומלבד כמה נקודות אינטרקציה בודדות, כל צוות נמדד בעיקר לפי היכולות שלו.


כששמעתי שמביאים את התוכנית הזאת לארץ, בגרסתה המקורית ולא בתור לוקליזציה בסגנון "רצים לדירה" (כמו "המירוץ למיליון", רק בקטן), הדבר הראשון שעבר לי בראש היה התלהבות. הדבר השני שעבר לי בראש זה "הם לקחו את העורכים של 'הישרדות 10'? לעזאזל, הם הולכים להרוס את זה".


אבל שני פרקים לאחר תחילת המירוץ, אני יכול להתחיל להפגין אופטימיות זהירה. אני לא בטוח אם החבר'ה של "הישרדות" למדו כמה דברים חדשים בשנה האחרונה, אם העובדה שמשודר רק פרק אחד בשבוע הופכת את הסדרה למאוסה פחות, או שפשוט יותר קשה להרוס את הפורמט של "המירוץ למיליון". אישית, אני מהמר על האפשרות האחרונה. אבל בשורה התחתונה - הגרסה הישראלית של "המירוץ למיליון" עובדת דווקא לא רע.


ההבדל העיקרי בין שתי הגרסאות הוא כמות הזמן שבה הצוותים מבלים בכל מדינה. ארבעים הדקות של הגרסה האמריקאית התנפחו לכמעט שלוש שעות בגרסה הישראלית. אבל בהתאמה, הצוותים בגרסה הישראלית מבלים יומיים בלוקיישן הנבחר, וצריכים להתמודד עם יותר משימות בין הדחה להדחה. אבל חוץ מזה, ומעוד כמה הבדלים קטנים (למשל - העונש שניתן לצוות שמגיע אחרון ב"קטע מירוץ ללא הדחה"), הפורמט שנשאר ברובו ללא הבדלים מיוחדים.


גם עם יותר משימות, הקצב של הסדרה הישראלית הוא קצת יותר איטי בהשוואה לזה של הסדרה האמריקאית. הנזק לא גדול יותר מדי - הגרסה האמריקאית מרגישה לא-מעט פעמים קצת מהירה ותזזיתית מדי, וחותכת בעריכה קטעים קריטיים (אתם רק עוצרים לרגע בשביל למצמץ - וכבר זוג כלשהו משיג חצי מהצוותים האחרים).


הגרסה הישראלית מושכת קצת חזק מדי לכיוון השני, אבל הפורמט בכל זאת מצליח למנוע ממנה לקחת את זה רחוק מדי. המנחה לא נמצא עם המתמודדים רוב הזמן, וכשהמתמודדים נמצאים בתנועה קצת קשה לקחת מהם את קטעי ה"עדויות" שטחנו לנו את המוח ב"הישרדות" וב"היפה והחנון". ההשפעה של זה פשוטה, אבל מוסיפה המון: המתמודדים לא מבלים חצי מהזמן בלחזור על מה שהמנחה אומר (והם גם לא מבלים חצי מהזמן בלחזור על מה שהמנחה אומר!), והמנחה לא מבלה חצי מהזמן בלספר לנו את מה שאנחנו רואים מול העיניים. ובנוסף לכל אלה, רז מאירמן הוא לא גיא זוארץ – הוא אמנם נשמע לפעמים כאילו הוא רק מדקלם את הטקסטים שלו מדף, אבל הוא נראה מתאים הרבה יותר לתוכנית שהוא נבחר להנחות.


עם צוותים מעניינים למדי (גם אם סטריאוטיפיים-קלות, כמתבקש מהפורמט) ופורמט מונע כל יכולת מההפקה להתערב בתוכן, נראה שאפשר להשמיע אנחת-רווחה ולשמוח על הגיור המוצלח של "המירוץ למיליון" לארץ הקודש. ובכל זאת - קצת מוקדם מדי להביע דעה סופית בנושא. בגרסה האמריקאית, כשמספר הצוותים מתחיל לרדת לקראת סוף המירוץ, הקצב של הסדרה מתאזן ומגיע למעין "Sweet Spot" טלוויזיונית. בגרסה הישראלית, המשמעות של ירידת הקצב עלולה להיות הפיכתה של הגרסה הישראלית לשעמומון-ריאליטי טיפוסי. אבל כרגע, הסימנים נראים מעודדים במיוחד. הריאליטי הישראלי הטוב ביותר? יש מצב.

תגובות (34)