ארכיון המסך המפוצל > 2009

דולהאוס, פרק תשיעי

הפרק \"A spy in the House of Love\" שודר ביום שישי, 10/4/09. ספוילרים לפרק

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 19/04/2009

לא רק שהפרק התשיעי בסדרה לא פגע במומנטום החיובי של הסדרה, הוא היה, לטעמי, הפרק הטוב ביותר בסדרה עד כה.


בפרק נעשה שימוש בטכניקה שבה סופרו ארבעה סיפורים קצרים שונים מארבע נקודות מבט שונות, אחת של כל "בובה". מדובר בבחירה אמנותית מאתגרת למדי, כיוון שבקלות אפשר ליפול בה למלכודות צפויות, מה גם שכדי שהעסק יעבוד כל ארבעת הסיפורים חייבים להיות מעניינים מספיק, ושונים מספיק האחד ממשנהו כדי שהקהל לא יאבד עניין.


ובכן, מה אתם יודעים? זה עבד היטב כי הפרק השיג את כל המטרות: לא רק שכל ארבעת הסיפורים היו מעניינים (ותיכף נגיע אליהם), הם גם היו שונים מאד באופי שלהם, כשכל סיפור התאים, למעשה, ל"ז'אנר" אחר, וזה שיחק בדיוק על היתרון של הקונספט הזה של הסדרה - היכולת שלה לפעול במסגרת של ז'אנרים שונים בלי שום בעיה.


הסיפור הראשון, זה שסופר מנקודת המבט של "נובמבר/מלי" התאים לז'אנר המסתורין/סרט אפל, השני (של "סיירה") היה אקשן פרופר (ונראה כמו מחווה אחת גדולה ל"זהות בדויה"). השלישי, של "ויקטור" סופר בסגנון רומנטי והרביעי (של אקו) כסרט בלשי/מתח.


נתחיל עם הסיפור של נובמבר. מה שהתחיל כמו המשך הרומן בין מלי לבין פול התגלה כ"טריגר" (תרתי משמע?) לקידום העלילה של פול באופן דרמטי. עכשיו פול יודע שהוא נתון תחת מעקב שוטף של "בית הבובות" ושמלי היא, בעצם, "בובה", ועכשיו הוא צריך להמשיך לשחק את המשחק עד שימצא את הרגע הנכון לפעול. מעניין מאוד, והרגע שבו הוא מגלה את האמת אבל מסרב לקבל אותה, לפחות בהתחלה, היה מרתק ממש. העובדה ש"מלי" חוזרת אח"כ לעצמה מבלי להבין מה קרה קודם רק הופך את הרומן הזה לטראגי עוד יותר, כמו שווידון המרושע אוהב לעשות.


הסיפור של סיירה היה הפחות מעניין מבחינה עלילתית והפיתוח של הדמויות, אבל הוא היה עשוי היטב ולימד את הצופים לא מעט על העוצמה וכמות הידע של "בית הבובות", ועד איזו רמה של תכנות ושליטה הם יכולים להגיע כשהם רוצים להשיג משהו. ה"סידני בריסטואיות" של סיירה רק הוסיפה מימד חביב לעלילה הזו.


החלק של ויקטור היה המעניין מכולם. הוא פחות נגע לויקטור עצמו, כמובן, אבל איזה טוויסט מרהיב זה היה עם אדל שהתגלה כ"קת'רין" שבורת הלב האמיתית. כמה למדנו על אדל בפרק הזה: על הבדידות שלה, הצימאון שלה לאהבת אמת, המיאוס שלה ממה שהיא עושה והמשיכה שלה לסכנה שבדבר. השיא היה, כמובן, בסצנה בה היא מאבדת את העשתונות ובוכה (משחק מעולה, כרגיל, של אוליביה וויליאמס) כשהיא מבינה שהיא חייבת לסיים את העניין, כנראה כי העסק נהיה מסוכן מדי. שאלה מעניינת אחרת היא האם לא קיבלנו כאן אולי רמז לגבי זהות ה"חפרפרת" האמיתית (עוד מעט נגיע גם לזה)? הרי כדי להסוות את ה"רומן" הזה היא חייבת לדעת לתכנת את ויקטור בלי שאף אחד יידע. ומכאן, שיכול מאוד להיות שהיא יודעת לתכנת גם את ה"בובות" האחרות בלי ידיעתו של אף אחד.


החלק של אקו הביא את הפרק לשיא המתח ואז לקתרזיס. הקטע שבו אקו באה להציע את עצמה לטופר מיוזמתה היה מאוד מעניין ונראה שהוא מצביע על האבולוציה של אקו וההבנה שלה לגבי מה שקורה סביבה. המסקנה של אדל בסיום הפרק (שאקו בעצם רצתה להיפטר מדומיניק שבו ראתה כאויב שלה) אפילו מרתקת עוד יותר.


וכאן אנו מגיעים לדומיניק. הדמות שלו היתה אחת היותר טובות בסדרה (וריד דיאמונד עשה עבודה משובחת, כהרגלו). הגילוי שהוא סוג של "מושתל" לא היה מפתיע במיוחד, אבל לא נראה שהוא ה"חפרפרת" האמיתית, כיוון שהמניעים שלו, כפי שהציג אותם, כלומר: סוכן NSA שמנסה לשמור שהטכנולוגיה הזו לא תצא משליטה לא נשמעים תואמים למסרים שקיבל בלארד מה"בובות" שנשמעים יותר כמו מסרים של מישהו בעל אג'נדה פרטית נגד "בית הבובות". הקטע שבו דומיניק נשלח ל"עליית הגג" היה ממש קריפי וקשה לצפיה, ועדיין חזק מאוד.


אז איך דומיניק נחשף כך? ייתכן שמישהו גילה שיש עוד "חפרפרת" בסביבה ושמח להפיל אותו כדי להוריד את החשד ממנו. כאן הייתי שם את הז'יטונים של על טופר דווקא, אם זה המצב, כי מבחינתו זה ממש נהדר. הוא צבר נקודות אצל אדל כמי ששומר על הבית, ובפועל נפטר ממה שיכול היה לסכל את התוכנית שלו (ותחשבו על זה: לטופר יש גישה לתוכנות, הוא יכול להשתיל מה שהוא רוצה ואפילו לגרום ל"אקו" להיות מה שהיא בכוונה, וכל הקטע שהוא משחק אותה "שמוק" יכול להרחיק ממנו את החשד עוד יותר).


בכל מקרה, סיפור ה"חפרפרת" הפך למעניין יותר מהסיפור של "אלפא" שדי נזנח בפרקים האחרונים, והגיע הזמן לגעת בו, כי הוא די איבד מהמומנטום שלו. הסדרה, בכל מקרה, נכנסה לתנופה, ואני לא יכול לחכות לפרקים הבאים. ציון: 10.

תגובות (18)