ארכיון המסך המפוצל > 2009

אירוויזיון 2009

סיכום אירועי האירוויזיון ה54

מאת: איימס
פורסם בתאריך: 17/05/2009

אפתח בוידוי מפתיע: אני בחורה, ובפרט לא הומו. זה אומר שאני רואה את האירוויזיון בגלל הסיבות הטובות והישנות. לא,לא בגלל המוסיקה, אלא כי יש פה הזדמנות לניצחון. אמנם לא ניצחון על ערבים (ומי שראה את סרט הטלויזיה המבריק, "הללויה", יודע שיש הבדל מהותי), אבל ניצחון לא פחות חשוב. מאז מלחמת העולם השניה, בערך, כל פעם שאנחנו זוכים במשהו, החל בפרס נובל לשלום וכלה בתחרויות שירה איזוטריות שאיש אינו צופה בהן, אנו מכריזים בגאווה שהנה, הראנו להם. ניסו להרוג אותנו וחרף כך אנחנו פה, מלווים נעימות קליטות בצעד תימני. לכן, האירוויזיון הוא האירוע הטלויזיוני של השנה. בדרך כלל יש מידור גדול בינינו ובין אירופה הגדולה. שם כיף, קריר, יש אחלה רווחה, הילדים יודעים חשבון והמבוגרים בטוח עושים יותר סקס, אבל אנחנו – אנחנו יודעים לשיר בסגנון חוצה תרבויות וסכסוכים, לנו יש את הגימיקים הכי שווים, לנו יש את אחינועם ניני ומירה עוואד!


כרגיל, האירוויזיון נפתח עם מופע פתיחה בקנה מידה של האולימפיאדה, רק יותר משעמם ופחות ארוך. השנה הלכו על פירוטכניקה ולוליינות שהסתיימו בהופעה של זוכה השנה שעברה, מינוס האלוף האולימפי לשעבר, יבגני פלושנקו.


בגמר השתתפו 25 שירים מ-25 מדינות: ארבע המדינות המייסדות, עשר מדינות שהיו פעם ברה"מ (ביניהן, כמובן, המארחת, אמא רוסיה), עשר מדינות שהיו פעם יגוסלביה (כולל החביבה עלי, פי"ר מקדוניה, שאני לא יודעת איך הוגים, אז אני קוראת לה פיר וזהו), ואנחנו. הסיכויים לא נראים כל כך חיוביים עבורנו (במיוחד עם הימורים עלינו כזוכים במקום האחרון), אבל הסיכויים האלה אף פעם לא נראים טוב, לא?
ואלו השירים:


1. ליטא: סאשה סאן, "אהבה"- בחליפה וכובע, בלדה באנגלית שמסתיימת במופע קסמים. מאוד אירוויזיון 95.
2. ישראל: אחינועם ניני ומירה עוואד, "חייבת להיות דרך אחרת" ("עיניים", בעברית). חגיגה של עברית, ערבית ואנגלית במחוכים הלקוחים ממופע במרתפי סאדו אפלים. גימיק כפול: גם ערביה וגם מופע הומו-אירוטי באמצע השיר.  ציון: 12, כמובן.




3. צרפת: פטרישה קאס, "ואילו זה היה צריך להעשות"
הצרפתים מעניקים לנו נקודות דרך קבע, ומראש אנחנו מחבבים אותם. מאידך, הם מתעקשים לשיר בצרפתית, והשיר הזה לא שונה. שנסון צרפתי עם נשמה. הצרפתים לא לקחו אירוויזיון מאז 77', מה שונה השנה? כנראה שכלום.
4. שבדיה, מאלנה ארנמן, "הקול", אמא – חכו לזה – 'לה. בובת ברבי מפחידה בשיר הדאנס הראשון הערב, המשלב גם אופרה, בשביל החזרה המושלמת לשנות ה-90, עת האירוויזיון ניסה עדיין להיות תחרות שירה רלוונטית. מזכירה יותר מכל את סצינת האופרה באלמנט החמישי, רק פחות מעניין.
5. קרואטיה, איגור צ'וקרוב ואנדריאה, "טנה היפה", הו רקסי, אתה כה סקסי. שובו של רקס מנינג. בשלב זה אפשר להיות בטוחים שהאירוויזיון השנה הוא רטרו מטורף לכינורות ומלודיות נעימות. ולא, זה לא דבר חיובי.
6. פורטוגל, פלור-דה-ליס, "כל רחובות האהבה", זה מתחיל טוב עם גיטרה אקוסטית, ומהר מאוד הופך להופעה בסגנון האנה מונטנה ודורה, שמדלגת על הבמה בפורטוגזית עם נגנית אקורדיון הלקוחה מערבי ההווי של קיבוץ בגליל המערבי. חנה ומרגלית, איה אתן?
7. איסלנד, יוהאנה, "האם זה נכון?", לא שמענו את זה כבר? בלונדינית נאה בבלדה ניינטיזית קלאסית. זה נשמע כמו משהו שלהקת בנות מתקתקה צריכה לשיר. השיר התחרה מולנו בחצי הגמר.

בשלב זה של הערב אפשר לקבוע בוודאות שמעניין לא יהיה פה. אין להקות מאטל במסכות, אין מחליקים על הקרח. בשנה שעברה ניצחה בלדה, ועכשיו אנחנו נשארנו לשלם את המחיר. אתם יודעים מה אומרים, "תמיד מתכוננים לאירוויזיון של השנה שעברה"...

8. יוון, סאקיס רוביס, "זה הלילה שלנו", פטריק סוויזי פוגש את ריקי מרטין בהתקף אפילפטי מתמשך. לעתים חששתי לחייו, לפרקים חששתי שימשיך ויחיה. עוד שיר קצבי, אבל אפילו זה משעמם.
9. ארמניה, אינגה ואנוש, "ריקוד חדש". אמא'לה. אם חשבנו שאנחנו הלכנו על בגדים ממרתפים אפלים, הגיעו הארמנים להראות לנו מה זה. השיר הוא בעיקר קריאה להכיר בשואת הארמנים על ידי ביצוע רצח עם בנו. אבל אנחנו, אנחנו עברנו נסיון רצח עם אחד, זה קטן עלינו.
10. רוסיה, אנסטסיה פריחודקו, "אמא", המדינה המארחת זוכה לפי המסורת למחיאות הכפיים הכי רמות, ולפחות ל-5 נקודות מכל מדינה, על האירוח. נראה שרוסיה השנה יצטרכו להסתפק בזה, למרות שהם מתחנפים לאוקראינים, ושרים גם בשפתם. ברקע אנו רואים את הזמרת מזדקנת. בתום שלוש שעות של שירים גרועים, גם אנחנו מרגישים את אותו הדבר.

קטעי הקישור גם הם משהו ששווה לחכות לו, אבל השנה חוץ מנשים פרועות שיער אני לא מבינה מה מנסים לומר לנו. משהו על רוסיה, נראה לי. אולי שאם נאמר עליה משהו רע, ירעילו אותנו.

11. אזרבייג'אן, אייסל וארש, "תמיד", עוד נעימה קצבית נטולת כל מקוריות או עניין. נראה שהמגמה השנה היא לשלוח קשיש חביב עם קוזינה נאה שתביא את קולות הגברים. מה שהם לא ידעו הוא שאין קולות גברים. אין. מאידך, קולות הגברים שכן מצביעים באירוויזיון דווקא אוהבים את הקשיש החביב.
12. בוסניה והרצגובינה, רגינה, "מים צלולים". אח, בוסניה והרצגובינה. שמך כה קשה להגייה. זה בערך הדבר הכי מעניין או משמעותי שאפשר להגיד על השיר.
13. מולדובה, נלי טשובאנו, "הורה ממולדובה". אנחנו שלחנו הורה ראשונים. אני רק אומרת. ולקחנו מקום שני. זה היה בשנת 82'. לקח למולדובים 27 שנים לחקות אותנו. זה אומר הכל. מה יצא להם מזה? חוץ מזה מי יתן להם קולות על ריקוד עם ישראלי? פלגיאט! פלגיאט!  וברצינות – השיר נשמע כמו חיקוי לא מוצלח להורה, כולל הריקוד ואדם ברקע.
14. מלטה, קיארה, "ואם יכלנו...". ואם הם היו יכולים לנצח. קיארה הפסידה פעמיים. פעם אחת לדנה אינטרנשיונל בשנת 1998 (לפני 11 שנים, מה שאומר שיש לה קילומטראז' אירוויזיוני ארוך), ופעם שניה ב-2005, ליוון. בשתי הפעמים הגיעה למקום השני והמכובד, אבל היא רוצה אירוויזיון במלטה, וזו זכותה. קיארה למדה איך להגיש שיר באופן אפקטיבי, והיא הראשונה הערב עם נצנצים, אבל משעממת לאללה.
15. אסטוניה, סימפוניה אורבנית, "הנוודים", חשבתי שסיימנו עם כינורות באירלנד לפני 15 שנה, אבל כנראה שלא. בשלב זה אני זועקת – משעמם לי! איפה הכיף של שנים עברו? האם האירוויזיון חזר להיות נחלתן של הדודות?! תודה רוסיה, ממש תודה.
16. דנמרק, ברינק, "להאמין שוב". אם לא האמנו עד עכשיו שאנחנו בחזרה בשנות ה-90, הגיע השיר הזה, וגרם לנו להאמין שוב, עם הווסט והבנדנה שלו. ברצינות, בנדנה. ברקע גיטריסטים עם מניירות.
17. גרמניה, אלכס רוקד ואוסקר שר, "מיס קיס קיס בנג", בסווינג נעים, מנסה גרמניה לגרום לנו להסיר את החרם. אנו לא מכניסים נאצים הביתה, ולכן מחרימים את הגרמנים. אם גרמניה יתנו לנו נקודות, נסיר את החרם. או אם הזמר יפסיק לעשות גבות.
18. טורקיה, הדיסה, "דום טאק טאק", זמרת ורקדנית בטן באחד, שלא עושה אף אחד מהם יותר מדי טוב. סוג של דאנס אתני שהולך חזק באירוויזיון. לי, לעומת זאת, זה כאב במח.
מעולם לא היו כל כך הרבה אנשים ששיוועו להפסקת פרסומות בעת ובעונה אחת, כמו עכשיו. כל כך הרבה שירים ברצף מכאיב בעור התוף, והאורות עושות לי מיגרנה בקרנית.
19. אלבניה, קייסי טולה, "קח אותי אל חלומותיך", עם בלו מן גרופ בהופעת אורח. גם קייסי מנסה כוחה בריקודי בטן, אבל מתקשה במשימה. כמו כן, לקחה דוגמא מנערת המעברים, והגיעה פרועת שיער.
20. נורבגיה, אלכסנדר ריבאק, "אגדה". כל ההימורים הורו על נורווגיה. בחור חביב ומגולח למשעי, עם כינור ביד ושיר בלב. שיר נעים וחביב ומשעמם להפליא. הפעם אני מרגישה שאני באירוויזיון הלקוח משנות ה-70, מינוס הסמים הקשים (ג'ינגיס חאן, וכאלו).




עכשיו אנחנו מגיעים לבעיה מהותית באירוויזיון: אם יש הימורים על המנצח, והמהמרים גם מצביעים, מה מונע מהם להטות את התוצאות? החל מהשנה, מטלת ניקוד השירים מחולקת בין ועדה מסדרת (כמו בבחירות, רק פחות מושחתת) והקהל בבית. האם זה יעזור למנוע את תופעת ההימור שהגשים את עצמו? כנראה שלא.

21. אוקראינה, סבטלנה לובודה, "הייה אהובי", מופע סאדו של ממש, כולל הנצנצים והכל. בשביל זה אנחנו כאן, לא? בשביל לצחוק על רומאים חצי ערומים מנענעי אגן, ואנחות סקס חלושות. באמצע השיר הזמרת עוברת לנגן על התופים.
22. רומניה, אלנה,"בנות הבלקן", שירי מיימון הרומניה, כולל הציצים והכל. השיר מספר על השתרללותן של הרומניות בחיפוש אחר האביר עם הקונדום הלבן. מעבר למסר החשוב, יש לנו פה עוד שיר קצבי, ועוד נצנצים.
23. בריטניה, ג'ייד אוון, "השעה שלי", כבר שנים שאנגליה לא ממש מתאמצת ושולחת שירים מטופשים כדי למלא את חובתה בתור מדינה מייסדת. השנה הם שולחים בלדה מחזמרית, שאמורה לפנות לליבו של הקהל הגאה, ואנדרו לויב וובר על הפסנתר בהחלט לא מזיק.
24. פינלנד, וולדוס פיפול, "איבוד שליטה". הצילו, אני כבר לא זוכרת איך קוראים לי. מתי זה נגמר? למה מרשים לכל כך הרבה מדינות להכריז על עצמאות?
25. ספרד, סוראיה, "הלילה נועד לי"שון. הלילה נועד לישון. שיר הדאנס האחרון של הערב.


לסיכום הסיוט בינתיים:
25 מדינות זה יותר מדי. אנחנו צריכים לשאוף לאיחוד באירופה. לא לכל עם יש זכות להגדרה עצמית. כמו שניסו לאחד בין יהוד וסביון בשביל לחסוך בעלויות, כך אנו צריכים לעודד את איחודן של צרפת ובלגיה. גם ככה הם מדברים באותה השפה. אבל גרמניה חייבת להשאר לבד, ראינו מה קורה כשהיא מתאחדת. וגם רוסיה. אבל למה קפריסין ויוון צריכות הפרדה? הן כאלו חברות טובות.


הגימיק הבא בתור הוא פתיחת ההצבעה על ידי חברי תחנת החלל הבינלאומית, שבדיוק כשחשבו שברחו רחוק מספיק, משכו אותם בחזרה לסיוט שהוא האירווזיון.
בתוכנית האומנותית, עושים חליקות על המים על הגג השקוף, שלאט לאט יורד ומאיים להטביע את הקהל כולו. זה נראה נחמד ומרשים, אבל לא עובר מסך טוב בכלל. נראה בעיקר שיש בלאגן והתלהבות הקהל, אבל אנחנו לא מקבלים את הקסם.


שלב ההצבעה הוא השלב הקשה מכולם. פעם היה שמח, היו מקריאים את כל הנקודות, היה מותח, והיו דמעות. היינו שומעים ממש את המילים "ישראל – אה פואה" וצווחים באושר. היום אנחנו מחפשים את הדגל שלנו בטבלה הארוכה כל כך ואם אנחנו לא שם, מקווים לשווא לשמוע את המילים הנפלאות "ישראל – דוז פואה". אין, אין על השמחה והששון של 12 נקודות שלמות. כמובן שבין לבין צריך לעמוד ב42 מדווחים, מ-42 מדינות, רובם לא יודעים אנגלית או צרפתית, ובעיקר רוצים לזכות בפרסום. אני חייבת לציין שכבר שנים הדבר שאני מצפה לו הכי הרבה באירוויזיון הוא הייצוג הגרפי של חלוקת הנקודות. באירוויזיון 99', כמובן, זה היה הכי יפה. השנה סתם מסדרים את כולם בטבלה ארוכה מנשוא. אפילו פה אין כיף.


הכיף הכי גדול בשיטה החדשה הוא שלמרות שרק 25 (באיזה עולם זה "רק"?) מדינות משתתפות, 18 המדינות שלא עברו את חצי הגמר, מצביעות גם הן. בדרך כלל מדובר בהצבעה למדינות שהשתתפו איתן בחצי הגמר וכן עלו, כי אם נחשוב על זה, הם אלו שהעלו את המדינות הללו לגמר. בכל מקרה, ההצבעה נותרת ארוכה כרגיל, אפילו שמקצצים חצי מהמדינות בחצי הגמר. וכמובן שזה אומר שהקשר הברה"מי מתחזק, היגוסלבי נשאר כשהיה, והקשר המנדטורי (נו, זה של הבריטים והחבר'ה שלהם) קם שנית. לנו אין עדיין בני ברית, מלבד צרפת, שמתים עלינו באופן עקבי.



מפת עזר למתקשים
 
הערב מתחיל טוב עם בלגיה, שחיים בסרט ונותנים לנו 8 נקודות.
הצ'כים מודים על מאות תיירים לפראג, עם 4 נקודות.
המנקדת השוודית מתעקשת לשיר את שלושת הגדולים במקום להגיד שמות ולסיים עניין. היא לא מבינה שהספיק לנו בפעם הראשונה?
אם היו לוקחים חייזר שלא ראה מעולם מפה של אירופה, או אמריקאי, הוא היה יכול לסדר את כל המדינות על מפה אילמת רק מאופן ההצבעה.
הצרפתים, שכולם יודעים שהם הכי נאצים ורק מחכים שגרמניה תפלוש שוב, מכפרים על כך, כרגיל, עם 10 נקודות שלמות. רגשות אשמה נאציים זה הכי כיף.
אחרי 11 מדינות, נורווגיה כבר בפור של 50 נקודות. איך יוצאים מזה? זה כמו לזכות בשרשרת חסינות בהשרדות ועדיין ללכת הביתה. רוצה לומר, היו דברים מעולם.
מונטנגרו (איפה הם? הם אמיתיים?) נתנו לנו 4 נקודות. המנקדת מנסה למשוך את הזמן ולסחוט עוד כמה דקות של זמן מסך. למה? היא לא רוצה ללכת הביתה?
אנדורה, עוד מדינה שאף אחד לא יודע היכן היא, נתנה לנו 7 נקודות. ונורווגיה כבר בפור של 80 נקודות. ספרד, עם 0 נקודות, מקבלים 12 נקודות ראשונות מאנדורה. גוגל מספר שאנדורה היא פרבר של ספרד. מסביר כמה דברים.
שוויץ ניטראליים כרגיל (AKA עוכרי ישראל) ונותנים לנו נקודה. לישראלים באולפן זה מספיק, שקוראים בשמחה.
אחרי 20 מדינות, הפער של נורווגיה הוא של 90 נקודות. הכל עוד פתוח, וזה, אבל אין באמת חילוקי דעות. כבר בשלב זה אפשר היה לומר כי נורווגיה לוקחת, וללכת לישון.
סלובקיה חוזרים אחרי 11 שנים מחוץ לאירוויזיון כדי לתת לנו 5 נקודות. המצב לא נראה כל כך עגום כל עוד אנחנו מבלים בעמודה השמאלית.
בחור תמהוני מבוסניה הרצגובינה נותן לנו 8 נקודות. אני חוזרת בי: זו מדינה מצויינת שצריכה לעלות לגדולה.
אוקראינה נותנת לנו נקודה אחת.
גרמניה ופולין לא מנסים אפילו להכחיש, ושוב מודים שהם לא חושבים שיש לנו קיום, עם 0 נקודות מכל אחת מהן.
סיכום ביניים: קיארה ממלטה שוב לא תראה את הזכייה, עם 16 נקודות בינתיים בלבד. הגרמנים הנאציים מקבלים את שלהם במקום השלישי מהסוף. אנדרו לויד וובר לא מצליח להביא זכיה בתחרות של הומואים, חרף יכולתו לעשות מיליונים מהמוסיקה שלו.
אחת לכמה הצבעות דואגים להזכיר לנו מי במקום הראשון, ואת העובדה שהשיר הזה הו-כה-משעמם.
אסטוניה נותנים לנו 5 נקודות.
פורטוגל מחליטים לבגוד בספרד ולתת למולדובה דוז. מה קשור? איש אינו יודע.
גם הרומנים נותנים למולדובה, ואנחנו עוברים בבושת פנים לעמודה הימנית.  מולדובה קיבלו שני דוז פואה ברצף, ואנחנו לא קיבלנו אפילו אחד לרפואה. אפילו לא מפיר מקדוניה, חברתינו הותיקה.
בערך ב1:00, כשנראה שאין כבר שום סיכוי לאף אחד זולת נורווגיה, ניסחנו מטרה חדשה: לעקוף את פורטוגל ולהיות בחצי המפסיד פחות. שלוש דקות אחר כך אפילו לזה אין סיכוי.
ונורווגיה לקחו.


הטוויסט האחרון בערב הארוך הזה: כשהזוכה מקבל את הפרס הוא חושף את העובדה שבעצם, גם הוא רוסי. זה כמו אזור הדמדומים של אירופה, או משהו.


למי ששרד עד כאן מסר חשוב: כמה ששונאים יהודים, ו-וואלה, שונאים בגדול, שונאים ערבים יותר. אז אני אומרת שבמקום להתבאס מעצמנו, נתחיל להאשים את מירה עוואד, ונצא למלחמה.
הרי בסופו של דבר, ההומואים של אירופה מחפשים רק דבר אחד: גבר צעיר ומגולח למשעי.

תגובות (62)