ארכיון המסך המפוצל > 2009

זה לא נגמר כשזה נגמר

איך מסיימים סדרה? סקירת ארבע אפשרויות לדרך בה סדרה עשויה לסיים את חייה

מאת: שלמקו GRAS
פורסם בתאריך: 16/06/2009


* אזהרה: הכתבה מכילה ספוילרים לסיום הסדרות 'נמלטים', 'טרמינייטור', 'החיים על מאדים' ו'החיים על פי נד'. בנוסף, ספוילר כללי לסופה של 'בבילון 5'.


כשיוצר טלוויזיה מתבשר על סיום הסדרה שלו, עומדות בפניו מספר אפשרויות. בעצם, "עומדות" זה ניסוח קצת מרוכך. לעיתים נדירות, סדרת טלוויזיה נכנסת לעונתה האחרונה בידיעה שהיא האחרונה. במרבית המקרים, צילומי העונה כבר הסתיימו והצוות התפזר כאשר מגיעה ההחלטה על הביטול ("המתנה", בשפה מכובסת).

ארבע סדרות שעקבתי אחריהן בעונת 2008/9 הגיעו לסיומן. כל אחת קיבלה את הביטול אחרת, כל אחת נקטה בשיטה אחרת לטיפול בפרק האחרון של הסדרה. ארבע הסדרות האלו הציעו ארבע אפשרויות לסיום, אפשרויות שמכסות כמעט את כל האופנים בהם סדרת טלוויזיה עשויה להסתיים, הכל בתוך עונה אחת.

אפשרות אחת שלא מכוסה כאן, והיא אפשרות שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, היא אפשרות המשך הסדרה בצורת סרט טלוויזיה. "פיוצ'רמה" כבר הוציאה שווה ערך של עונה שלמה בסרטים (ועכשיו בכלל חוזרת לחיים); "מתים במשרה חלקית" הוציאה השנה סרט שמתרחש חמש שנים תמימות לאחר סוף הסדרה; "נמלטים" הוציאה סרט טלוויזיה שבוע אחרי שנגמרה העונה; ועל "מסע בין כוכבים" אפילו לא כדאי להתחיל לדבר. אבל זה כבר נושא לדיון בפני עצמו.

ואל תחפשו כאן כרישים. ההתייחסות לסיומה של כל סדרה הוא בדיוק זה - התייחסות לסוף, ללא קשר למיקומו לפני, אחרי, מתחת או מעל לכריש.

אז כיצד ניתן לסיים סדרה?


1. נמלטים (או: בואו נסיים יפה)



קצת קשה להאמין ליוצר טלוויזיוני כאשר הוא מגדיר מראש ש"יש לו סיפור לספר והסדרה מתוכננת מראש". מעטים היוצרים שיסיימו סדרה רק בגלל שנגמר הרעיון המקורי, וזאת בהנחה שבכלל הם חשבו מעבר ל"בואו נעשה פיילוט, ואם יצליח נכתוב סיפור מסגרת כללי". ועם זאת: ל"נמלטים", גם במהלך העונה הראשונה, כבר רצו שמועות על סיפור של שלוש עונות בלבד. במקרה, העונה השלישית הייתה מקוצרת בגלל השביתה הגדולה, כך שהעונה הרביעית הייתה האחרונה (לפחות, אני האמנתי).

יכול להיות שלו הייתה עולה הצעה לעונה חמישית, העונה הרביעית לא הייתה נגמרת כפי שנגמרה; ויכול להיות שבאמת לא היה פיתוח להמשיך לעונה הבאה. אבל הפרק האחרון של העונה הרביעית דאג לסגירת מעגל כמעט מלאה. רוב הפרק עסק בסגירת העלילה העונתית, וכשסיים, מצא כל משתתף את מקומו: מי חופשי, מי בכלא. מי שמח, מי עצוב. מי חי, מי פחות חי. סגירת הקצוות הייתה מתוכננת מראש, ונבנתה כבר מספר פרקים מהסוף. בדקות האחרונות קיבלנו קפיצה של מספר שנים קדימה, שהרגישה כמו המשך ישיר, וסיפקה סוף סגור: נמלטים נגמרה. אין צורך ובמיוחד אין אפשרות להמשיך עוד. הפרק הכפול, שהוא מעין עונה חמישית, ומתרחש בתקופה עליה דילגו, הוא נחמד, הוא מוסיף, אבל הוא מנותק עלילתית.

הסוף של "נמלטים" מדגים את היתרון בכך שסיום הסדרה מתוכנן מראש: כמעט שום דבר לא נזרק כלאחר יד, הכל נבנה באופן מסודר, ובסופו של דבר לא נשארו כמעט שאלות פתוחות. זה אולי קצת משעמם, אבל ל"נמלטים" אף פעם לא תהיה תחושת החמצה מהסוף. משאר הסדרה, יכול להיות.

דוגמאות נוספות: כמעט כל סדרת "מסע בין כוכבים" (מלבד הראשונה) נכנסה לעונה האחרונה בידיעה שהיא האחרונה וסיפקה פרק סיום אמיתי. כך גם "באפי", שלמרות המשכה במדיומים אחרים, סיימה את הפרק האחרון בסוף אמיתי. וכמובן, "בבילון 5", אחת מהסדרות המועטות בהן אפשר להאמין ליוצר כשהוא אומר שכל הסדרה תוכננה מראש והעונה האחרונה הייתה אכן מתוכננת ככזו.


2. טרמינייטור: יומני שרה קונור (או: על קצה צוק לנצח)



עונות של סדרות טלוויזיה נוטות להיגמר בקליף-האנגרים, או "על קצה צוק". על מנת למשוך את הצופים להמשיך לצפות בסדרה גם לאחר הפסקת הקיץ. הפרק האחרון של העונה מסתיים באמצע סיטואציה מותחת, והוא פתוח ככל האפשר. רק ש, מה לעשות, לפעמים הקליף-האנגר כבר צולם כהכנה לעונה הבאה, ורק העונה הבאה לא תבוא. הסדרה בוטלה, והצופים נשארים עם כל המתח ביד ובלי שום המשכיות.

כך הסתיימה לה "שרה קונור": ג'ון קונור, מסיבת שקר כלשהו, נסע אל העתיד, אל תקופת המלחמה. תחושת ה-
WTF על בלבולי הזמנים הייתה יכולה להיות יופי של טיזר לעונה הבאה (או לסרט הבא), אבל העונה הבאה כבר לא תבוא. למי שלקח את הסדרה ברצינות, מדובר בטראומה קטנה ובפצע פתוח בעולם הטרמינייטור. אמנם העולם של הטרמינייטור נראה גם ככה כמו אזור מלחמה גרעינית מרוב פצעים פתוחים, אבל לפחות ניסו לספק לנו תשובות. עם סיום הסדרה במפתיע, אפילו את זה לא קיבלנו.

לעצירה בתוך קליף-האנגר ישנן שתי גרסאות נוספות: בראשונה, העונה אמנם מסתיימת באופן סגור, ללא קליף-האנגר, אבל ללא ההרגשה של סיום סדרה, אלא בהרגשה שעונה נוספת בדרך. במקרים כאלו עוד ניתן איכשהו להתייחס לסוף הסדרה כאל סוף סגור, גם אם לא הסוף לו ציפינו. הגרסה השנייה, והחמורה יותר, הוא ביטול באמצע העונה, כשמופקים פרקים שאפילו לא משודרים באופן מסודר, ואפילו קליף-האנגר מסודר אין. לא רק שהסדרה לא נגמרה, אפילו לעונה אין סוף אמיתי.

דוגמאת נוספות:  יש כל כך הרבה דוגמאות, שאין מקום לפרט בכלל. לכל אחד יש את הסדרה שלו שנגמרה באופן פתאומי. בשבילי זאת הייתה "ארץ 2", שנגמרה באמצע קליף-האנגר, הראשונה שעשתה את זה עבורי וגרמה לי לאבד אמון בטלוויזיה. אבל אחרי ההלם הראשוני, ובמיוחד אחרי עוד פעם-פעמיים, שוקעת ההבנה שזאת רק טלוויזיה, וגם אם לא נדע מה קורה בהמשך - לא נורא. סדרה שנגמרה באמצע קליף-האנגר זאת גרסת הטלוויזיה להתבגרות מואצת. בנושא הביטול באמצע העונה אי אפשר שלא להזכיר את "פיירפליי" למשל, ואגב פיירפליי - יש יוצרים שיודעים על הביטול מראש ובכל זאת בוחרים לסיים את הסדרה בקליף האנגר, בכוונה. כמו למשל ב"אנג'ל".


3. החיים על מאדים (ארה"ב) (או: סוף מודולרי)



לפעמים, יש ליוצר אפשרות להתחכם לרשת שמנופפת בחרב הביטולים. מדי פעם קורה מצב בו לפרק האחרון אין עלילה שקשורה ליניארית לפרק שלפניו; פרק סיום הסדרה עומד עלילתית בפני עצמו, והוא פשוט הפרק האחרון של הסדרה.

ב"חיים על מאדים", הגרסה המקורית ובמיוחד בגרסה האמריקאית, פרק הסיום עומד בפני עצמו. אמנם ישנו סדר מסויים של התפתחות הדמויות, אבל מעט מאד סדר עלילתי. כאשר סאם טיילר עוזב את 1973, הוא לא מתייחס ישירות למה שקרה בפרקים הקודמים. לו הסדרה הייתה מוארכת לעוד עונה, היה אפשר באותה המידה להזיז את הפרק לסופה. הפרק מתחיל בעלילה כלשהי, שקשורה אמנם להתפתחותו של סאם, אבל לא קשורה עלילתית לפרק שלפניו; ואז פתאום הוא נזרק לסוף, שבו סאם מתעורר ועוזב את שנות השבעים אל מאדים.

סוף מודולרי טוב יכול להיכתב ולהצטלם, באותה מידה, ביחד עם הפרק הראשון. הפתרון האידיאלי ליוצר שאף פעם לא בטוח שיתנו לו להשלים את העונה. והוא גם סימן לכתיבה מתוכננת שלא נובעת מהכרח עלילתי. וזאת הסיבה שהוא מאד נדיר, ולפעמים אפילו מפסיק להיות פרק סיום כשהסדרה מוארכת מעבר לרעיון המקורי.

דוגמאות נוספות: פרק הסיום של "בבילון 5" הוא דוגמה מרכזית. הוא נכתב וצולם כסוף לעונה הרביעית, כשהסדרה הייתה אז בסכנת ביטול, והוא גם היה פרק הסיום הדפניטיבי של הסדרה. כש"בבילון 5" חודשה לעונה החמישית והמתוכננת, היה פשוט יחסית להזיז את פרק סיום הסדרה עונה קדימה, ולהכניס במקומו פרק חדש ואחר, שיהיה סוף עונה אבל לא סוף סדרה. בצורה זו נוצרו אנכרוניזמים משעשעים, כאשר פרק סיום הסדרה מנותק כמעט לחלוטין מהעונה שקדמה לו; אבל הנרטיב העלילתי לא נפגם.


4. החיים על פי נד (או: מהר לפני שייגמר)



לפעמים, רק לפעמים, קורה משהו מעניין. הסדרה מבוטלת, בכך אין ספק. אבל ליוצר, ולמשתתפים, חשוב מספיק לסגור את העלילה. ברובו הגדול, הפרק האחרון של "החיים על פי נד" הוא פרק סטנדרטי ורגיל לחלוטין, ביחס לשאר הסדרה. אבל אז, חמש דקות לפני סוף הפרק, ולאחר שעלילתו הסתיימה, אנחנו מוטחים בתוך רכבת הרים של סגירת מעגלים: המספר מתחיל לרוץ, מפרט "לזה קרה ככה ולזו קרה ככה" וסוגר את המעגלים בעדינות של דב גריזלי. יש נושא פתוח עם אמרסון והבת שלו? היא תופיע על סף דלתו. במשך שתי עונות צ'אק התחמקה מהדודות שלה? היא מופיעה על סף דלתם. וכך הלאה, וכך הלאה. קשר למה שהיה ברוב הפרק? לא קיים.

הסגירה החפוזה, מבחינה טלוויזיונית, היא אסון. מדובר במסלקת מידע אחת גדולה, ללא התפתחות עלילתית, ללא הכנה, ללא הצגה של סיבות או תוצאות. מבחינת הצופים, מדובר כאן בשירות: במקום לסיים בסוף פתוח, ולהשאיר את כל השאלות, יש סוף סגור. כל השאלות נענו. הגיבורים מצאו את מקומם. הסוף נסגר, במקום בעונה נוספת (שאת הפוטנציאל שלה היה אפשר לראות לפי הקצוות שנסגרו), בכמה דקות של ריצה מהירה. יותר מהכל, זה מראה על צוות שאכפת לו מספיק מהצופה בשביל להסביר לו מה הוא נאלץ להפסיד.

***

על קצה המזלג, הוצגו כאן האפשרויות לסיום סדרה טלוויזיונית. הטלוויזיה היא מדיום די ייחודי, שבו שיקולים כלכליים לא רק משפיעים על העלילה, אלא אפילו על עצם האפשרות להציג אותה עד תומה. מה שחשוב, בסופו של יום, הוא שסוף העונה היה מספיק חשוב בשביל להתרגש ממנו, בקצוות פתוחים או סגורים. רק שיהיה סוף סגור. ולפעמים, במיוחד אם אתה סדרת אנימציה עם מכירות גבוהות של DVD, הסוף הוא רק זמני.


 



- The End -


תגובות (38)