ארכיון המסך המפוצל > 2009

בנדר מצליח בגדול

הבמאי המוביל והמפיק בפועל של \"אבודים\" שוהה בישראל והשתתף במפגש מיוחד עם מעריצים ואנשי קולנוע. איתן גשם חזר עם חוויות

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 14/07/2009

קשה לחלוק על העובדה ש"אבודים" היא סדרה פורצת דרך. מטבע הדברים, עיקר תשומת הלב מופנית לכתיבה המבריקה של הסדרה, ובצדק רב. אלא ש"אבודים" אינה סדרה מיוחדת רק בזכות הכתיבה שלה, אלא גם בזכות ההפקה הנדירה באיכותה. קשה לחשוב על סדרה שרמת ההפקה שלה מזכירה סרט כמו "אבודים". החל מהסטים המושקעים, הצילום המרהיב, המוסיקה המרגשת לעתים ומותחת לעתים אחרות וההקפדה הבלתי נלאית ומעוררת ההשתאות על הפרטים הכי קטנים.


בניגוד לקולנוע שם הבמאי הוא ה"מלך" של היצירה, בטלוויזיה זכות המילה האחרונה שמורה למפיק בפועל שהוא ה- Showrunner. אבל אין בכך בכדי לומר שאין לבמאי תפקיד חשוב, ובסדרה כמו "אבודים", שבה, כאמור, יש סטנדרטים "קולנועיים", לבמאי תפקיד חשוב במיוחד.


כמו מרבית סדרות הטלוויזיה בימינו, "אבודים" שוכרת במאים "פרי לנסרים" לצורך בימוי של פרקים במהלך העונה, אבל באותה נשימה מעסיקה "במאי על" שמשמש גם כאחד המפיקים בפועל, יש לו את זכות המילה האחרונה בכל הנוגע לסוגיות הנוגעות לבימוי, והוא נוהג להנחות את הבמאים ה"שכירים" לכיוון משאלת ליבם של התסריטאים הראשיים של הסדרה.


ג'ק בנדר הוא "במאי העל" של "אבודים" (ואחד המפיקים בפועל שלה), ומתוקף תפקידו זוכה להערכה רבה בברנז'ה. בנדר החל את דרכו כשחקן דווקא (גילם חבר של "ראש כרוב" ב"הכל נשאר במשפחה"), אבל עד מהרה גילה כי האהבה האמיתית שלו היא מאחורי המצלמה. לאורך הקריירה שלו ביים בנדר עשרות אם לא מאות פרקים בסדרות טלוויזיה שונות, ובראשן "הסופרנוס". בשלב מסוים החל בנדר לביים בסדרה עלומה בשם "פליסיטי" שאותה יצר ג'יי ג'יי אברהמס, ועד מהרה נוצרה כימיה טובה בין השניים. בנדר המשיך עם אברהמס ל"זהות בדויה", והתכוון לעבוד עמו על סדרה חדשה, עד שלפתע חובר אברהמס לפרויקט חדש ומפתיע בשם "אבודים" – והשאר היסטריה (עוד על הדרך שבה בנדר הגיע לסדרה – בהמשך).


בנדר, יהודי חם, מצוי בימים אלה בביקור בישראל, יחד עם משפחתו, וביום שני (ה- 12.7.09) השתתף באירוע שאורגן ע"י HOT במהלכו נשאל שאלות ע"י המנחה והקהל ושיתף את הנוכחים בלא מעט חוויות, מידע מעניין ואנקדוטות מפתיעות מהסט. בהזדמנות זו נאמר שאפו ל- HOT ויתר האחראים על ארגון אירוע מכובד ומעניין (ועל טקטיקה נבונה של הקרנת קליפים בחשיכה על מנת לנצל את ההזדמנות ולהבריח את האורח החוצה בלי הפרעה. ממש מוחות מבריקים!).  


מידע רב נשפך מפיו של מר בנדר במהלך האירוע. על מנת להקל על מלאכת הקריאה ולהימנע מספוילרים, נחלק את פיסות המידע לפסקאות לפי נושאים. תהנו!



בנדר על הסט


על הדרך שבה "נולדה" הסדרה


• למרות שהסדרה "מזוהה" יותר מכל עם ג'יי ג'יי אברהמס, בנדר חיזק את הגרסה לפיה אברהמס לא מעורב בסדרה כמעט מפרק הפיילוט.


• רשת ABC החליטה לקנות פיילוט שנמכר לה ע"י בחור די אלמוני (בשם ג'פרי ליבר שאת שמו ניתן לראות תמיד בקרדיטים). הרשת אהבה את הרעיון של חבורת אנשים שתקועה על אי בודד בעקבות התרסקות מטוס, אבל הרגישה שכדאי למצוא תסריטאי מיומן יותר שיפתח את הרעיון לסדרה של ממש. הפור נפל על ג'יי ג'יי אברהמס. אלא שאברהמס היה עסוק בכתיבת פיילוט לסדרה חדשה, שאת הפיילוט שלה אמור היה לביים אחד ג'ק בנדר. איכשהו הצליחו אנשי הרשת לשכנע את אברהמס להקשיב לרעיון, והוא התלהב והסכים, אך התנה את מעורבותו בכך שיפטרו אותו מהניהול השוטף של הסדרה שעליה יופקד תסריטאי אחר. 


• באותם ימים הגיע תסריטאי צעיר שנחשב ככישרון עולה בתעשייה בשם דיימון לינלדולף  (שכתב עד אז ל"ג'ורדן") לפגוש את אברהמס כדי להצטרף לצוות הכותבים של "זהות בדויה". הבחור לא הפסיק לספר כמה הוא נרגש לפגוש את אברהמס, אותו הגדיר כ"גאון". כאשר שני אלה נפגשו נוצר החיבור, ואברהמס החליט להפקיד בידיו את הסדרה החדשה. מסתבר שאברהמס לא רק גאון בפיתוח אלא גם בזיהוי כשרון, כי הבחירה שלו הייתה מושלמת.


• זמן לא רב אחרי שהפיילוט צולם קיבל אברהמס את ההצעה לביים את "משימה בלתי אפשרית 3" ועזב את הסדרה באופן די פתאומי, כשהוא מפקיד אותה בידיו של לינלדולף בהתרעה קצרה מאד.


• לינדולף היה חסר ניסיון בכל מה שקשור בעבודה המטורפת מסביב לשעון במסגרת תפעול שוטף של סדרה, ונזקק לעזרה של אדם מנוסה יותר, וזו הגיעה בדמותו של קרלטון קיוז שהצטרף לסדרה בסביבות הפרק החמישי והפך ליד ימינו של לינלדולף (ומעתה והלאה נקרא לשני אלה בשם הקיצור "דרלטון").


על הדרך שבה מהלכים אקראיים השפיעו על הקאסט המקורי


• יונג'ין קים המהממת הגיעה לעשות אודישן לסדרה והלהיבה כל כך את מלהקיה שהם החליטו "לתפור" דמות של אשה קוריאנית, למרות שבתסריט המקורי לא הייתה בכלל דמות כזו, וכך "נולדה" לה סון.


• את חורחה גרסייה (הרלי) ראה ג'יי ג'יי אברהמס מוכר כרטיסים איפשהו יחד עם לארי קינג ומייד החליט שהוא רוצה אותו לסדרה, וכך אכן היה.


• בתסריט המקורי ג'ק שפרד מת כבר בפרק הפיילוט. הסיבה: אברהמס ולינלדולף חשבו שדווקא בגלל שהוא הרופא יהיה מעניין להרוג אותו. בסוף הם התחרטו (ואולי חבל שכך).


מספר אנקדוטות מהסט מעונות שחלפו:


• בימיה הראשונים של הסדרה אחד התסריטים התייחס לכך שסוייר מחזיק אצלו את התרופות נגד אסטמה, כשבמקור הדמות שסבלה מהמחלה הייתה שולית. בנדר התריע בפני דיימון על כך שלדעתו הדמות ההיא לא מעניינת מספיק, אך דיימון – שכאמור, התקשה להתרגל לניהול ההצגה לבדו – הודיע שהוא עמוס מדי ולא יוכל לשנות את התסריט. ג'יי ג'יי אברהמס (שעדיין היה קצת מעורב באותה עת) שמע את הרעיון של בנדר והתלהב מאד. הוא לחץ על דיימון ללכת על זה והצליח לשכנע אותו לעשות כן. ואכן, התסריט שוכתב לחלוטין.


• כאשר תוכננה העונה הראשונה הרעיון שלוק הוא נכה בכלל לא עלה על הפרק. יום אחד נכנס דיימון לחדר התסריטאים וזרק לאוויר את המלים: "לוק הוא נכה". אף אחד לא הבין תחילה על מה הוא מדבר. דיימון הסביר שהאי אמור להיות בעל כוחות מיוחדים, וגילוי על כך שלוק הוא נכה גם ייתן נפח לדמות וגם יאדיר את היכולות של האי. בנדר מכנה את הפרק הזה "הרגע שבו הרגשתי שהסדרה מתחילה להתחבר".


• בפרק הסיום של העונה הראשונה ישנה סצינה מרגשת במיוחד כאשר הרפסודה מתחילה לשייט במים, רואים את וינסנט הכלב שוחה אחריה, עד שוולט – בדמעות – מורה לו לחזור לאי והכלב מציית. בנדר מספר שהקטע הזה לא היה כלול בתסריט המקורי, אלא היה רעיון שלו. הוא צילם את הקטע (בעזרת מאלפת הכלבים) ללא ידיעתם של דרלטון ו"עשה להם הפתעה". מיותר לציין שהם מאד שמחו לקבל את ה"מתנה" שהוא סידר להם.


• (ספוילר לעונה 3) בנדר מספר שהרעיון לכך שצ'ארלי יצטלב רגע לפני שהוא נופח את נשמתו לא היה שלו (כפי שחשבו אחרים שאף החמיאו לו על היצירתיות) אלא של דומיניק מוינהאן.


• (ספוילר לעונה 3) לפי בנדר, סיום העונה השלישית המדובר כל כך (עם הפלאש-בק שמתגלה בכלל כפלאש-פורווארד) בכלל לא אמור היה להיות הסיום שקיבלנו. במקור, ה"טוויסט" הגדול של סיום עונה 3 אמור היה להיות חזרתו המפתיעה של מייקל לעניינים. אלא שבדיוק באותם ימים קיבל הרולד פרינאו, שמגלם את מייקל, תפקיד בפיילוט חדש והחליט ללכת עליו ולוותר על "אבודים", ולכן הם נאלצו לאלתר ולשנות את סצינת הסיום. אמנם ה"טוויסט" הזה אמור היה לבוא מתישהו באותה עת, אבל השינוי בתכנית הביא לכך שהסצינה הפכה לסיום של העונה, וטוב שכך!


• (ספוילר לעונה 3) בנדר מספר שמספר צופים עירניים במיוחד שמו לב שהטלפון שבו ג'ק משתמש במהלך פרק הסיום של עונה 3 הוא בן זמננו וכך ניחשו את ה"טוויסט" (ומיהרו לפרסם זאת ברשת). הוא טוען שהוא היה ער לעובדה הזו במהלך הצילומים ושקל לשנות את הטלפון, אבל אז החליט שזה יפגע באינטגריטי של הסיפור, והחליט להשאיר אותו אבל לצלם אותו באופן שבו הוא יהיה כמעט בלתי נראה. הוא רק שכח מי בדיוק המעריצים של הסדרה הזו וכמה הם אובססיביים...


• (ספוילר לעונה 4) בסצינה שבה הרלי מגיע לראשונה לבקתה של ג'ייקוב, התסריט המקורי אמר שהוא בעצם רואה את עצמו בכסא הנדנדה, ונבהל. אלא שאנשי הרשת ששמעו על כך נבהלו (כי חשבו שזה "מוזר מדי". מצחיק...) ולחצו על דרלטון לשנות את הסצינה. דרלטון ביקשו מבנדר לצלם את הסצינה, אבל באופן שבו היא תהיה חשוכה במיוחד כך שלא ניתן יהיה לזהות את הרלי. בנדר ואנשיו עשו כמיטב יכולתם, והסצינה נשלחה לעיונם של דרלטון שמייד הודיעו לבנדר "חייבים לצלם מחדש", והסבירו שניתן לזהות את הרלי בקלות. בנדר הודיע להם שהם עושים טעות גדולה, כי "איך אפשר להעלים את חורחה גארסיה?", והציע לצלם את הסצינה אבל להכניס לכסא הנדנדה דמות אחרת. דרלטון קיבלו את דעתו, והפור נפל על דמותו של כריסטיאן שפרד, אבא של ג'ק, כי במקרה השחקן היה על הסט וזה חסך כסף. בסופו של דבר המהלך הזה הפך את הדמות של כריסטיאן למשמעותית למדי בסדרה, באופן מקרי לגמרי.


• (ספוילר לעונה 4) עקב חשש כבד מספוילרים צולמה סצינת הסיום של עונה 4 כאשר לא פחות מ- 4 דמויות שונות (!) שוכבות בתוך ארון המתים.



על ההשפעה שלו כבמאי על הסדרה


• הפרק שבו מתגלה הנכות של לוק היווה אתגר מיוחד עבורו, כיוון שלאורך הפרק צריך היה למצוא פתרונות יצירתיים כדי להימנע מלהראות את כסא הגלגלים מחד, ומנגד, לא ליצור חוסר תאימות בין המתרחש על המסך לבין המצב הפיסי של הדמות. זה הצריך צילום בזוויות צילום מיוחדות, הצבת הדמות במצבי ישיבה לאורך הפרק וסידור האביזרים באופן שבו הם הסתירו את הרגליים שוב ושוב.


• בזמנו, עלתה אפשרות לצלם את הסדרה באמצעות מצלמות כתף, שמייצרות תחושה של "ריאליזם" (כמו בסדרות "המגן", "אורות ליל שישי", "רצח מאדום לשחור" וכו'), אבל בנדר היה זה שהחליט שיותר מתאים לצלם באופן ה"קלאסי".


• בנדר גם אמון על הבחירה לצלם את סצינות הפלאשבק בצבעים "רגילים", ולא להשתמש בצבעים מיוחדים כדי להדגיש את האפקט כמו שמקובל בסדרות אחרות ("פשע מן העבר", "ורוניקה מארס" ועוד רבות). לדבריו, הרעיון היה שהפלאשבקים ייראו בדיוק כמו העולם ה"אמיתי", ובכך לשלוח מסר שהעבר של הדמויות הוא חלק בלתי נפרד מהן.


• זכור לו מקרה שאחת הבמאיות החליטה לצלם סצינת חלום (של קלייר) בשחור-לבן. בנדר הסביר לה שזה לא מקובל בסדרה, כי ברגע שייעשה שימוש בטכניקה הזו זה יגלה לצופים שמדובר בפלאשבק וזה לא מה שהסדרה עושה. הבמאית הזו המשיכה להתעקש על העניין, עד שהוא נאלץ להפעיל את מרותו ולהודיע לה שזה פשוט לא הולך לקרות. לדבריו, זה היה מקרה די נדיר שבו הוא ממש כפה משהו על אחד הבמאים.


על העבודה כבמאי בטלוויזיה


• בנדר מספר שהיו לא מעט במאים שביימו כמות מצומצמת של פרקים ולא חזרו לעבוד על הסדרה. לדבריו, כדי לשרוד בסדרה כזו כבמאי לטווח הארוך על הבמאי להיות מצויד במספר תכונות חשובות, כגון: לאהוב לקפוץ לתוך מים, לאהוב לצלם בגשם וכו'.


• לדעתו, הפערים באיכות ההפקה בין הקולנוע לבין הטלוויזיה הולכים ומצטמצמים. הסטנדרטים של הפקות טלוויזיה לא נופלים במקרים רבים מההפקות הקולנועיות, ולמעשה, כיום ההבדל נעוץ בעיקר בטיב הסיפור, וכמו בכל מקום ישנם סיפורים מצוינים וסיפורים גרועים בלי קשר למדיום.


• בנדר סבור שבעבר היה הבדל גדול יותר בין במאי קולנוע לבין במאי טלוויזיה. במאי קולנוע עדיין "נחשב" יותר, אבל, לדעתו, עבודה כבמאי טלוויזיה בסדרה בעלת אופי "סיריאלי" (מתמשך) זו עבודה קשה ומאתגרת יותר, ואין זה פלא שגם במאי קולנוע נוטים היום לבוא לטלוויזיה ולו להופעות אורח, בד"כ בימוי של פרק פיילוט (לא במקרה, כי במקרה כזה אם הפיילוט מוזמן ע"י הרשת הוא צפוי לקבל "בונוס" רציני).



על תהליך היצירה של הסדרה מבחינתו כבמאי


• בנדר מספר שהוא עצמו אינו יושב בד"כ בחדר הכותבים (אלא אם הוא מזדמן ללוס אנג'לס), אלא שורץ רוב הזמן בהוואי. הוא מקבל תחילה "Outline" של העלילה של הפרק כארבעה ימים לפני קבלת הטיוטה הראשונית. במהלך ארבעה ימים מתחילות להתבצע עבודות הכנה ראשונות בהתאם למה שכתוב שם, ומתחילים "להתניע את העגלה". לאחר מכן הם מקבלים טיוטה ראשונה ומתחילים לעבוד במרץ במשך ארבעה ימים נוספים. אח"כ נערכת פגישת צוות במהלכה עוברים על הסצינות, שמים דגשים ומבררים אם ישנן סוגיות שצריך להבהיר.


• אשר לצילום עצמו – הוא נמשך עשרה ימים בפועל, מתוכם שמונה ימים של "הצוות הראשון" ויומיים של "הצוות השני" (אלה שבד"כ עובדים יותר על "צילומי נוף").


• בין לבין, הצוות שעובד על הפרק הבא כבר מתחיל לעבוד על הפרק שלו.


• אשר לעריכה – למרות שהוא יושב בהוואי והעורכים בלוס אנג'לס אין בד"כ קשיי תקשורת. הוא בד"כ לא מתערב לעורכים בעבודה, אלא אם הוא חושב שצריך להדגיש נקודה מסוימת או שהיא צולמה בדרך מסוימת שלא כדאי לשנות אותה. לעתים, העורכים מתקשרים אליו כדי לברר אתו סוגיות מסוימות. אח"כ הוא מקבל DVD של העריכה ועובר עליה, ואז הוא יושב במשרד שלו בהוואי ומשוחח טלפונית עם העורכים ו"סוגרים קצוות". לבסוף, העריכה עוברת אל דרלטון שבודקים אותה, מנהלים אתו דיון אם יש מחלוקות, מחליטים איך לערוך ומקבלים תוצר מוגמר.


• לבנדר אין כמעט השפעה על התסריטים וזה לא מתפקידו, אבל אם הוא מזהה משהו ש"לא עובד לו" והוא מעיר על כך בקול רם, בד"כ מקשיבים לו.


• מדי סיום עונה יש מפגש מרוכז בן כשבועיים של כל התסריטאים במהלכו הם מריצים דאחקות ומתחילים לזרוק רעיונות לקראת העונה הבאה.


על העונה השישית המתקרבת והולכת (ספוילרים כלליים לעונה הבאה)


• הצילומים אמורים להתחיל ב- 24 באוגוסט 2009 (לכן, הוא יכול להרשות לעצמו חופשה בחו"ל...).


• הוא עדיין לא ראה את התסריט של פרק הפתיחה, אבל הוא יודע לומר שהוא יביים אותו ושזה יהיה פרק כפול, וכזה יהיה גם הפרק שיחתום את הסדרה כולה שישודר בחודש מאי.


• המפיקים בפועל דנים כל הזמן ומתלבטים כיצד להימנע מספוילרים לפרק הסיום של הסדרה, והם עובדים על פתרונות לעניין (הוא לא פירט, כמובן, מהם).


• לפני שנתיים בערך דרלטון החליטו כיצד תיראה סצינת הסיום של הסדרה. הוא עצמו יודע כיצד תיראה הסצינה, ולדבריו, הוא "מאד מרוצה" ממנה והסיום הוא "מרתק ומרגש".


• לדבריו, בעונה האחרונה הדגש יחזור אל הדמויות ה"בסיסיות" (אלה שראינו בפרקים הראשונים של הסדרה).


סיכום


בנדר התגלה כאיש חביב וידען וכמרואיין נוח, קולח ומעניין, שנראה שמח לחלוק מידע עם הקהל ודי מרוצה מההמולה סביבו. בנדר התגלה גם כבעל חוש הומור בריא (למשל: כאשר אחת השואלות מהקהל "התקילה" אותו בבעיות המשכיות במהלך עונה 5, כאשר קליע מסוים נצפה במקום אחד ברגע אחד ובמקום אחר ברגע אחר, השיב בנדר במהירות: "זה האי!"), ונוכחותו הייתה בהחלט נעימה. בנדר סיפר לקהל כי הוא כבר עובד על פרויקט אחד קולנועי ועל פרויקטים עתידיים בסדרות טלוויזיה מתהוות. לדבריו, מבחינת הסטנדרטים של ההפקה והמקצועיות של השחקנים וכל מי שמסביב הוא רואה את העבודה על הסדרה כ"חוויה של פעם בחיים". אין ספק ש"אבודים" היא אכן חוויה יוצאת דופן, אך אסור לשכוח שלג'ק בנדר יש חלק גדול בחוויה הזו.

תגובות (28)