ארכיון המסך המפוצל > 2009

שותים לנו את המוח

כמה תהיות פסימיות על הטלוויזיה המסחרית בישראל

מאת: עין הלל
פורסם בתאריך: 29/07/2009


"כשנבוא לבדוק כיצד ומדוע נפלה המדינה – נדע מאיפה להתחיל" אמר לפני זמן מה דורון צברי בראיון שהתפרסם עימו במוסף "7 לילות" ("ידיעות אחרונות"). לטובת מי שלא קרא את הראיון, צברי כיוון חיציו אל לא אחר מאשר הערוץ השני. אבל לא היינו זקוקים לדבריו החריפים של צברי בשביל לדעת את מה שהיה ברור כבר מהיום הראשון בו נסתיימו שידורי הניסיון והתחיל דה-פקטו עידן הטלוויזיה המסחרית בישראל: ערוץ 2 שותה לנו את המח עם קשית של טרופית וכולנו משלמים את המחיר. מבחינתי הפתרון היה פשוט - הפסקתי לצפות. ערוץ 2 מוקצה, ערוץ 10 גם, ובעצם בכל מסגרת אחרת שבה אני חש חמש דקות מתחילת הצפייה שמישהו מנסה למכור לי איזה מוצר בגלוי, בסמוי או בהזוי.

משקלו הסגולי של מרבית החומר המשודר במסגרות האלה הוא כשל בועת סבון מעופשת. צריכים הוכחה? נסו להיזכר בשמם של הפיינליסטים מ"כוכב נולד 3" או לפרט על איזו משימה בעלת ערך מוסף כלשהו מ"הישרדות". כולם בוהים, בוהים ושוכחים. הרי כבר הוכח מדעית שפעילות המח בשעת בהייה בטלוויזיה, נמוכה אף יותר מאשר בשעת שינה. אבל כל זה כבר ידוע, אני רוצה להתייחס לעניין אחר: הפער שנוצר מהרגע הראשון בין התקנות ובין המציאות בפועל, המפרה דה פקטו את הנאמר באותם ספרי תקנות; הפרה המתרחשת בפרהסיה לעיני כל.

מדוע נחקק "חוק הרשות השנייה" והותקן תקנון הפעלה מפורט לערוץ המסחרי אם מספיקות מילות הקסם "רווחים מיידיים" כדי לסלול כביש עוקף תקנות? מה טיבם של הגופים המפקחים - כמו מועצת הרשות השנייה והרגולטור - אם בסופו של דבר הם מגנים על זכיין השידור במקום על צרכן השידור?

כבר מיום הקמתו דרשו קברניטי הערוץ השני לקבל היתר להחליט עצמאית על אופן פריסת "זמן הפרסום" לאורך היממה; כך נוצר מצב אבסורדי בו תכניות-דגל כמו "ארץ נהדרת" טובעות בהפסקות מכירה, עד שלא ברור אם זו תכנית סטירית שבה משולבות פרסומות, או פרסומת שבה משובצים קטעי סטירה. ביתר שעות היום - המצב מזכיר את רוממה. בתקופה מבצע "חומת מגן" ושוב בעת "עופרת יצוקה", ביקש הערוץ השני להגדיל את זמן הפרסום במשך היממה, בטענה המופרכת ששידור כפוי (כפוי!) של חדשות בלופ מבריח את הצופים ועל כן מקטין את כמות הפרסומות הנמכרות ואת ההכנסה מהן. הערוץ ביקש והערוץ קיבל, כמובן.



והנה זרועות התמנון של הערוץ השני לופתות קורבן חדש – ערוץ 24. מהי מטרת הערוץ פרט להגדלת מספר השעות ביממה בהן משודר זבל טלוויזיוני, תכניות-לוויין של תכניות ריאליטי המשודרות בערוץ האם? אם קל כל כך לרכוש זיכיון להפעלת ערוץ שידור בתפוצה ארצית, ממה נבע מלכתחילה הצורך ליצור את הדרמה המגוחכת הזו, בתקופה בה עבר הערוץ השני ממתכונת של שלושה זכיינים למתכונת של שניים? היו מעניקים לטלעד את ערוץ 24 וגומרים עניין.

בזמן ששודרה בערוץ 2 תכנית "האח הגדול VIP", ערוץ 24 שידר יציקות בנוסח "הנבחרים של ליאון" או "השירים שעינב שומעת באמבטיה". מאז עלתה לשידור "כוכב נולד 7" (מרגיש כמו 700), משודרות ב-24 תכניות "גלגל הצלה מיוחדות", "מאחורי קלעים" ושאר חומרים טפלים להדהים. כנראה לא מספיק לטדי ושות' 4 שעות שבועיות של הפקעת "המסך של המדינה" ועוד בפריים-טיים.

גם אם אתה מהזן שלא מהסס להתכתש, אתה מבין מהר מאוד שכמו דון קיחוט בזמנו, נלחמים פה בטחנות רוח. אחרי שקיבלתי את הסנוקרת הראשונה במעבר בין טלוויזיה שמשדרת לי שקופיות חסות לטלוויזיה שצועקת עליי, כתבתי מכתבים לכל מי שחשבתי "שיש לו מילה" בתחום. היחיד שענה לי היה מאיר שניצר. המלצתו - "מחאה שקטה": מכתבים נזעמים למועצה, למנהלת ולעוד כמה גופים עם שמות הסתדרותיים. אולי בסוף מישהו ישמע, יפנים ויישם. אולי.

ולהזכירכם, התכנית הראשונה אי-פעם ששודרה בערוץ 2 הייתה הדוקו-דרמה "עגיל בזין". מי שרצה, יכול היה כבר אז לראות בכך סימן לבאות. מאז חלפו 15 שנים, במהלכן בעיקר עודכנה אמרת-שפר מפורסמת: "הזמן עובר מהר גם כשסובלים, לא רק כשנהנים".

תגובות (23)