ארכיון המסך המפוצל > 2009

אקסטרא

והפעם בטור: התפקיד הכי ... חכו לזה... חכו... חכו עוד קצת.

מאת: נעמי וינר
פורסם בתאריך: 13/08/2009

בואו נתחיל בהבהרה חד משמעית: משלמים לניצבים. נקודה. כשלא משלמים להם, זה לחלוטין לא בסדר, וכולם מודעים לזה. רבות מסוכנויות הניצבים פשוט לא מאפשרות פניה דרכן לעבודות ללא תשלום, וגם באלה שכן – בעיקר מאגרי האינטרנט הפתוחים לכולם -  לא קל למצוא ניצבים שמוכנים לעבוד ללא תשלום. למה? כי זו לחלוטין לא עבודה קלה.


הניצב הממוצע יגיע ליום צילום מוקדם מאוד מאוד (מאוד) בבוקר, כי כולם יודעים שסצינות מרובות ניצבים לוקחות הרבה יותר זמן, אבל אחרי שיקבל סנדוויץ' מוכן וקפה מהמיחם (בעודו מביט בערגה אל הקייטרינג של ההפקה, שמכין לצוות אומלטים), ויחביא עוד סנדוויץ' בכיס כי הוא כבר יודע איך זה הולך, הוא ישב לחכות. ולחכות ולחכות. ולחכות. הוא יחליף חוויות עם הניצבים האחרים, יתרברב בהפקות גבוהות-הפרופיל שהוא היה בהן ובשחקנים שהוא פגש וקיבל מהם טיפים הכי מעולים שיש למשחק (עוד לא פגשתי בארץ משיהו שהוא פשוט ניצב מקצועי, ולא מנסה לקדם קריירת משחק באספמיה).


בשלב זה או אחר יגיע עוזר הבמאי השני ויארגן את התור להלבשה (במרבית המקרים, שפצור קל של הבגדים שהניצב הגיע איתם מהבית) ולאיפור (טאץ' אפ מהיר, כי אין באמת זמן לאפר 38 ניצבים, אפילו עם עוזרת המאפרת שהובאה עבורם). הוא יגיח כל שבע דקות להזעיף פנים אל כל הניצבים ("אתה אחרי הלבשה ואיפור? מה זאת אומרת לא? למה אתם מחכים?!") ולהאיץ בעדינות במלבישה ובמאפרת שיצעקו עליו חזרה שאין להן זמן להלביש ולאפר 38 ניצבים בלי מספיק כוח אדם (אני לא יודעת אם שמתם לב כבר, אבל בטלוויזיה בישראל אף פעם אין מספיק כוח אדם). אחר כך הניצב ימתין, וימתין עוד. בשלב מסוים ימקמו אותו בסצינה, ואז הוא ימתין במיקום שלו. וימתין עוד. הוא יכרסם את הסנדוויץ' המעוך שהיה בכיס, שעה או שעתיים אחרי שארוחת הצהריים היתה אמורה להתחיל, בין ההמתנות. שעה או ארבע אחרי הזמן המקורי שקבעו איתו, הוא ילך הביתה.


משלם לניצבים שלו


לפעמים זו נראית לי קצת כמו עבודה טראגית. הוא מרגיש שחקן, ניצב'קה ידידנו, אבל לשחקנים הרבה פעמים אין זמן או כוח בשבילו. חלקם נחמדים, אבל זה ברור שהם נחמדים אליו מלמעלה, מרגישים טוב עם עצמם כשהם זורקים איזה טיפ לניצבים החמודים האלה. אחותו ניצבתוש הגיעה כדי להיות חלק מתוכנית טלוויזיה, אבל היא מצליחה לראות רוב הזמן רק את אזור ההמתנה ואת שאר הניצבים. היא חלק מהסצינה שלשמה גררו אותה עד מדבר יהודה (או עד קפה באזל), אבל היא כבר מספיק זמן באזור כדי להפסיק להתלהב מסצינה בודדת שאולי אפשר לראות אותה ברקע שלה, ואולי לא. ויש עדיין הפקות, אפילו בפריים טיים, שומו שמיים, שלא משלמות להם.


כן, אני יודעת שהתחלתי בהבהרה שטענה בתוקף את ההפך. אבל אם תשימו לב, היא אמרה גם שכשלא משלמים להם, זה לחלוטין לא בסדר. כמה סדרות הן לא בסדר? לא מעט. הנה רשימה קצרה של מקרים ו/או תירוצים שבהם נתקלתי כשהפקה כזו או אחרת החליטה להיות לא בסדר:


יש לנו סצינה עם חמישים ניצבים (למי יש כסף לשלם לכולם?!). יש לנו סצינה עם כוכב בינלאומי גדול (וכולם רוצים להתחכך בו, עדיף פיזית). יש לנו סצינה עם כוכב רוסי גדול (וכל הנערות העולות מחבר העמים רוצות להתחכך בו, עדיף פיזית). יש בסדרה הרבה סצינות מרובות ניצבים (ואם נשלם לכולם, לא תהיה סדרה). בית ספר למשחק רוצה לאפשר לתלמידים שלו גישה לסט, וזה התנאי שלנו (וחוץ מזה, שילמדו משהו על האמת המרה של הסט, שידעו מה מחכה להם בחוץ). שמענו מהרבה חברים במושב שאנחנו מצלמים בו שהם רוצים גם להיות חלק מהסדרה (אנחנו רק ממלאים פקודות, סליחה, נענים לדרישת הציבור). אנחנו מצלמים סצינה בבר ותהיה שתיה חופשית, תזמינו את כל החברים שלכם! (אבל רק הגולדסטאר יהיה חופשי, הבר מצפה להרוויח מהיום הזה כי גם לו לא שילמנו). חברים של הבמאי רוצים לבוא (שילמדו כמה קשה אני עובד ויפסיקו לצחוק עלי, החצופים). ושיא השיאים, עד כה: כל הריאליטי הזה גורם לאנשים מבוגרים לרצות לשחק או סתם להתנסות, אנחנו נותנים להם הזדמנות.


נכון, חלק מאלה הוא פשוט חלק מהמציאות: כמו בנושא שיתופי הפעולה, יש סדרות שפשוט לא ישרדו אחרת. עשיית טלוויזיה וקולנוע בארץ גם ככה דורשת הרבה טובות מהרבה חברים, בדרך כלל. מצד שני ,הייתי מרגישה טוב יותר עם עצמי אם הפקות שמשתמשות בניצבים ללא תשלום – שהם, לרוב, אנשים בלי נסיון בהפקות (אחרת לא סביר שהיו מסכימים), ולכן לא יודעים מה מצפה להם – היו מחתימות אותם קודם על איזה כתב ויתור כזה, כמו לפני ניתוח, שיידעו אותם בכל הסכנות וההמתנות על הסט. משהו בסגנון...


"אני, ניצב'קה / ניצבתוש הח"מ, מצהיר/ה בזה שהשתכנעתי לחלוטין שההפקה המנצלת אותי חסרת ברירה בנושא, אחרת היתה משלמת לי. בנוסף, אני מודעת לכך שאין סיכוי שיתנו לי תפקיד משחקי כל שהוא, או שהיו לוקחים שחקנ/ית אמיתי/ת לתפקיד, כיוון שרוב הניצבים הלא מנוסים לא מסוגלים לומר שורת טקסט שאינה טכנית לחלוטין בצורה אמינה. אני מצהיר/ה מראש שויתרתי על צפיה בכל מאחורי הקלעים של הסדרה, ואסתפק בלמידה מדוקדקת של הסצינה שאני משתתפ/ת בה, מבפנים. אני מתחייב/ת שלא להטריד את השחקנים מעבר למקובל (דברי נימוסין, הערצה ובקשת עד שלושה טיפים). בנוסף, הבהירו לי שרוב היום אני אעסוק בעיקר בהמתנה, ושזמן הפקה אינו בהכרח זמן אמיתי, ואיחורים הם נפוצים מאוד. על החתום:_________, פראייר/ית".



פרייארים?


דיסקליימר:
אין האמור מעלה מתייחס כלל ועיקר להפקות של סרטי סטודנטים ו/או סרטי חובבים, בהם הווי ההתנדבות וההנאה ממנו מגבשים את הסט לגוף אחד ומהווים שכר בפני עצמם לכל תפקיד באשר הוא. אף ניצב אמיתי לא סבל במהלך כתיבת טור זה. החתומה מעלה שמעה פעמים רבות מאנשים רבים שהם נהנו מאוד מביקור על הסט כניצבים, ולחלקם היא אפילו מאמינה. אין בטור זה משום עצה כנגד השתתפות בהפקה כל שהיא כניצב/ת, במיוחד לא בהפקות של החתומה מעלה עצמה.

תגובות (25)