ארכיון המסך המפוצל > 2009

הדרך לכוכב - תעויוט ואנטיתזות

למרות כל החששות, הפיינל פור נקבע ולמעט העדרו של חובי, הוא די מושלם

מאת: mwallens
פורסם בתאריך: 18/08/2009

הטור הזה קיבל תפנית חדה בסוף הערב של יום שני, כשקרו שני דברים: האחד, מורן מזוז, שנקטלה פה שוב ושוב, הודחה, ובעקבות זאת נאלצתי למחוק פסקה ארוכה ופיוטית במיוחד בה קיטרתי (שוב) על היחס החם והלא מוצדק שהיא מקבלת מהשופטים. השני היה סופו של מצעד ההתמרחויות של מועמדים מודחים שמתחנחנים ומודים לשופטים על כך שהביאו אותם עד הלום. התוכחה שהטיחה בהם מורן "אתם פשוט מדברים שטויות" היתה שיאו של הערב ואחד מרגעיה הטובים של העונה כולה.

מעניין שאבחנה כל כך מדוייקת שביטאה את מה שחשבנו כולנו כל העונה, הגיעה דווקא מכיוון מתמודדת שייצגה בדיוק את כל אותן "שטויות" עליהם דיברו השופטים – הלא מורן מזוז כבר מזמן לא היתה איתנו וספק אם בכלל היתה נכנסת לנבחרת הסופית - לו היתה מועמדת מן המניין. את מעמדה הגבוה בנבחרת אליו הגיעה עם סיום העונה, היא צריכה לזקוף לזכות לשופטים, שהצליחו להכתיב את דעת הקהל בעדה למרות השירה הבינונית מינוס. דווקא העוול הגדול ביותר של השופטים בשבועות האחרונים – חוץ מלמקם את רוני דלומי אחרונה בכל תכנית – היה למקם את מורן מזוז במקום גבוה כ"כ בכל תכנית, ולכן זה אך אבסורד שמשפט כל כך אמיתי ונכון - הגיע דווקא ממנה.

אז מורן סבלה מספיק לשבוע זה, ולכן לא אתעמר בה עוד, אלא אפנה היישר לליאת אשורי, שלאחרונה חסכתי ממנה את נחת לשוני, אך לאור המחדלים האחרונים אני פותחת מחדש את החזית נגדה. האם הגמר הקרב ובא שהולך לגזול מישראל בן זוגך את תואר הכוכב הנולד היוצא מערער את מצב רוחו, עד שהוא מתעלל בך כמו שאת מתעללת במתמודדים? האם שמלות הטאליבן נכנסו לפתע לאופנה או ששחור אֶבֶל עם מלמלה דודתית (ע"ע מורן מזוז בערב הדואטים) זה השיק החדש? האם בנות שגזרתן אינה גפרורית לא זכאיות ללבוּש שיחמיא לגזרתן (ע"ע מיי פיינגולד מדגמנת טייץ שחור מבריק ומזעזע)? והיי, בשביל מה משלמים לך אם לא בשביל לעצור זוועות אופנה כמו החולצה של ולדי בלייברג וארמון החול שהתמקם על ראשה של השופטת אינטרנשיונל בערב אביב גפן? יש לך בדיוק שבועיים להתיישר ולחזור למוטב.


מלמלה דודתית והדוד בלייברג

הערב שהוקדש לאביב גפן היה ערב שכולו אנטיתזות. מי מבינינו, "דור הנרות", שעמד בפסטיבל ערד 94 וצרח איתו את שיריו, האמין שיבוא יום והמורד הנצחי יצעד אל מעוז המיינסטרים הישראלי, "כוכב נולד", וישתלב שם בכזו טבעיות. בזמנו טען אביב כי בגמר של העונה הראשונה הוא צפה במכשיר הטלויזיה שבביתו והשליך עליה ספגטי תוך כדי, שכן החשיב את התכנית כתת תרבות המבזה את המוסיקה. אני מניחה שגם הוא, בחלומותיו הפרועים ביותר לא היה מניח ששש שנים מאוחר יותר יעשה השלמת הכנסה באותה תכנית ממש בתור המנטור של מתמודדות שהשם ישמור, המודל שלהן לחיקוי הוא סלין דיון. אבל ככה זה כשאתה הופך לאבא וצריך לדאוג לעתיד של הילד דילן.

ואביב אכן התייצב לתכנית עם כמויות המייקאפ שעל פניו (יש להסביר לאביב שבגילו מייקאפ זה כבר לא חלק מתדמית של מורד אלא אמצעי לטשטוש  קמטים), בגדיו האקסטרווגנטים (שרק ולדי בלייברג יכול להתחרות בהם) ואותו אגו של בלון מנופח (משפט כמו "תני לי להבין, אמרת בלקפילד ומירי מסיקה באותו משפט?" הוא יהיר, מזלזל וחסר כל שמץ של מודעות עצמית למה שנעשה בארץ מבחינה מוסיקלית).

האנטיתזה הגביהה ראשה בשנית, כשגפן, הנמצא בתקופה המפוייסת ביותר בחייו האישיים (וכנראה, הגרועה ביותר בחייו המקצועיים), בחר להופיע דווקא עם השיר הראשון איתו פרץ לתודעה בתור המהפכן פורץ הגבולות – "אור הירח". האבסורד המשיך כאשר הקדיש את השיר לשלום, אחווה והמאבק נגד האלימות, אך מאידך קרא לכולם להיות חופשיים ולשים ^%$#& על הכל. לך תסביר לבחור שהוא סותר את עצמו באותם שני משפטים. אין ספק, שכמו בגיל 20, כך גם כשהוא מתקרב לשנתו ה-40, הבחור כריזמטי בצורה בלתי רגילה, אך עם זאת מבולבל ומתקשה בניסוח מסרים.


רוצים שינוי? חבל

לבסוף, הגיעה האנטיתזה לשיא בביצועו של ולדי בלייברג לשירו של אביב גפן "סופר סטאר": שיר רוק כבד עם שם של להיט פופ מתקתק (מישהו אמר רוני סופרסטאר?), מחד 'ילד רע ובן זונה' עם משקפי שמש כהים, ומאידך קול פעמונים עם חולצה שהיא הדבר הכי גיי עלי אדמות. בהחלט מחזה ראוי לשמו. חוץ ממיי פיינגולד, אין ספק שולדי הוא המועמד היחיד שמצליח להפציץ גם בקצביים וגם בשקטים, הקול - שוּלי נתן, השואו – ג'סטין טימברלייק. כיוון שבכל זאת נרשמו נמנומים קלים בשירים איטיים בעבר, בכדי להגיע לגמר, אני מציעה לולדי להתמקד בנישה הפופית סטייל שירי מיימון, כך שגם נקבל ממנו את מנת הנענוע היומית וגם נוכל להנות מהווקליזציה המדהימה שלו.

ערב הדואטים של יום ראשון היה מהנה באורח מפתיע. חצי מהשירים היו לא מוכרים, שזה שינוי מרענן בתכנית שבה דואגים לבצע את "עד סוף העולם" של יואב יצחק לפחות פעם בשבועיים. הרשימו אותי הזיווגים בתוך השלישיה המופלאה של מיי-רוני-ראם. כל אחד מ-3 הדואטים שלהם היה מקסים ומעניין בדרכו שלו, כשהביצוע המהנה ביותר נרשם בהתחלה כשמיי פיינגולד ורוני דלומי חוללו על הבמה בגווני נזלת לצלילי "ודוד יפה עיניים". שוב 'שאפו' למיי על הבחירות האמיצות, ושוב 'בושו והיכלמו' לשופטים על ביקורות צפויות וידועות מראש, ועל הירתעות מהביצועים המעניינים באמת.

בחלומותיי הורודים ביותר, לא חשבתי שרוני דלומי תגיע כל כך רחוק, תצליח לעקוף ענקים כמו חובי סטאר ונודניקים "איכוצ'יים" כמו המלפפון תבורי ולהגיע למקום כ"כ גבוה בנבחרת. כן, העובדה שהיא עובדת קשה במהלך הביצוע שלה ניכרת בכל נים ווריד שעל גופה, וזה אכן פוגם מעט בחוויית הצפייה (לא משהו שלא ניתן לתקן עד לאירוויזיון הבא, ע"ע בועז מעודה) וכן, נרשם שימוש מוגזם ביד שלא מחזיקה את המיקרופון לצורך חיווי והפעלת הקהל, אבל הקול שלה כ"כ יפה והיא שרה כ"כ מדוייק, שזה היה ממש עוול לא להעניק לה לשם שינוי את הביצוע המצטיין בערב אביב גפן ל"עם הזמן". לא משנה כמה מיי פיינגולד תחדש, תאדיר בקולה הצרוד ותיפול על הקהל, בסופו של יום, אני תמיד אעדיף לעצום עיניים ולהקשיב לקול הזך של רוני. לא משנה כמה השופטים יכנו בקרירות את שירתה של רוני כ"בסדר", הרי בסופו של יום "הם פשוט מדברים שטויות".

ולסיום: גמר עם נינט טייב ואייל גולן, יש לי דז'ה וו... לא ככה נראה גם הגמר של עונה 1?

תגובות (11)