ארכיון המסך המפוצל > 2009

קונטיניואיני

היום בטור: הטור של השבוע הבא. שבוע הבא: הטור של היום.

מאת: נעמי וינר
פורסם בתאריך: 26/08/2009

התפקיד החביב עלי בהפקות – שבהן אני לא הבמאית, מן הסתם – הוא מנהלת תסריט. אתם בוודאי מכירים את התפקיד הזה מטרילוגית "שמות מוזרים", ולכן יודעים שזהו השם הרשמי לנערת תסריט, מאז שיש גם נערים. למעשה, נערת התסריט נקראת גם Script Girl וגם Continuity Supervisor, אפילו בארץ, אבל בכל השמות, התפקיד דומה, ועיקרו:
א. לוודא שהשחקנים יודעים מה הטקסט, מה הסצינה, מה היה קודם ומה יהיה אחר כך, וגם לוודא שכל מה שנמצא בתסריט ממש הצטלם (החלק הסקריפטגירלי של הענין) ב. לרשום מתי בקלטת התחיל והסתיים כל טייק של כל שוט של כל סצינה, ואיזה מהם היו טובים ("לוגינג") ו-ג. לשבת מול המוניטור במשך כל זמן הצילומים ולשמור על הקונטיניואיטי שלא יברח. שהוא, מן הסתם, החלק הקונטיניואיטי של הענין. או, כמו שאמר אחד הילדים הצעירים שעבדתי איתם בהפקה מסוימת ומאז שיבש ללא היכר את המושג בפי אפילו בראיונות עבודה, קונטיניואיני.


אבל מי הוא אותו קונטיניואיני? מה הוא עושה? רובכם יודעים לפחות חלקים מהתשובה. הקונטיניואיני, הלא הוא ההמשכיות: השמירה על האשליה שלמרות שהסיקוונס שאתם רואים כרגע צולם בארבעה לוקיישנים שונים בשלושה חודשים שונים הוא קורה בתוך הטלוויזיה שלכם ברצף, בלי להתבלבל. כלומר, הוא שומר שלא תדעו שאנחנו מרמים.
אבל איך שומרים עליו? אהא. זו כבר שאלה יותר טובה.


בבואכם לשמור על הקונטיניואיני עליכם להתחמש במצלמה (דיגיטאלית או פולארויד, בתקציבים ישראלים לרוב דיגיטאלית), בעט ובשלל דפים, רצוי טבלאות שהוכנו מראש. בנוסף, עליכם לחדד את עיניכם וזכרונכם חדד-היטב, להיות מרוכזים היטב במשך שתיים עשרה שעות הצילומים ביום, כל יום, ולעולם לא למצמץ.


בעיית מסגרות תמונה ב"אבודים", סדרה שמעריציה פאנטים של המשכיות


השמירה על הקונטיניואיני המצוי מתחלקת, כמו כל נוהל בצה"ל, לשלושה חלקים: מראה השחקן, מראה הלוקיישן וההמשכיות-בתוך-הסצינה. כל אחד מהם הוא החלק החשוב ביותר בקונטיניואיני, ולא תצליחו לרמות איש בלעדיו.


שמירה על מראה המשכי של השחקן גם היא מתחלקת לשלושה: 1. ביגוד. 2. איפור. 3. שיער. לשם כך, יהא עליכם לשתף פעולה עם המחלקות המתאימות – 1. מלבישה. 2. מאפר/ת. 3. ספר/ית (שהיא לרוב המאפרת, בהחלפת כובע). שמירה על המשכיות מראה השחקן במשך כל חודשי הצילום דורשת 1. חלוקת התסריט ל"ימי תסריט" ורישום מדוקדק של לבוש השחקן ומראהו בכל "יום תסריט" שכזה. 2. צילום ורישום מדוקדק של השחקן לפחות בסצינה אחת מכל יום תסריט, ושוב בכל פעם שנערך שינוי במראה כתוצאה מה"אירועים" ב"יום התסריט". 3. בחינה מדוקדקת מ-א-ו-ד של התמונות והרישומים בעת שלב ההלבשה והאיפור של השחקן. שימו לב במיוחד ל: מידת הלכלוך והקימוט של הבגדים בכל שלב של "יום" התסריט; צבע הגרביים ושרוכי הנעליים, מהם נוטות המלבישות להתעלם; סוג וצבע החגורה, סוג וצבע הגופיה שמתחת לחולצה, מספר הכפתורים המכופתרים, מידת הקיפול של השרוולים, אורך הזיפים, גוון השיער (במיוחד אצל שחקניות) ואורך השיער (במיוחד אצל שחקנים), צבע הקוקיה, מיקום השביל בשיער, גוון השיזוף ועד כמה מילאו הפרופס את התיק.


שמירה על מראה המשכי של הלוקיישן, למרות שהוא כבר הפך שלוש פעמים מחדר-ירחמיאל לחדר-זרובבלה לחדר-ירחמיאל חזרה, דורשת גם היא 1. חלוקה ל"ימי תסריט" 2. צילום מדוקדק של כל פינות החדר ורישום מדוקדק של פריטים המיועדים להשתנות (מצעים, למשל – לא יכול להיות שבמשך כל ימי התסריט בסדרה הדמויות ישנו על אותם מצעים!) ו-3. בחינה מדוקדקת מ-א-ו-ד של התצלומים והרישומים בשלב הכנת החדר לקראת צילום (המקביל לשלב איפור והלבשת השחקנים. 30 שניות הייתם בלוקיישן!). שימו לב במיוחד ל: מצעים, כאמור, וכן וילונות ותריסים ומיקומם ביחס לחלון ולאור, שטיחים ותמונות – צבעיהם ומיקומם, הדברים הקטנים שעל השידות בחדר שינה / השולחן בחדר עבודה / השיש במטבח / הטלוויזיה בסלון, הצבע הכללי של הספרים שהשיגו הארט לספריה, והתאמתם לחדר, שומר המסך ותמונת הדסקטופ של המחשב.


תזוזות שלט, כסא ומטאטא, מתוך הסרט "אהבה זה כל הסיפור"


שמירה על הקונטיניואיני-בתוך-הסצינה לא דורשת חלוקה לימי תסריט, כי אם כל הדברים שקשורים לימי תסריט עדיין לא מוכנים כשהסצינה מתחילה, אבוד לכם. היא כן דורשת תשומת לב מ-א-ו-ד מדוקדקת לכ-ל מה שקורה בסצינה כולל הכל, זיכרון טוב לפרטים קטנטנים, וכאמור, יכולת לעבור את כל דקות הסצינה מבלי למצמץ. כמעט. שימו לב במיוחד ל: מתי כל אחד מהשחקנים עושה כל תנועה פיזית שהיא, כולל הרמת כל אחד מהגפיים, אכילה או שתיה, הבעת פנים, הזזת אצבע, מצמוץ, סיבוב הראש או הטייתו, נשימה עמוקה במיוחד ו/או הרמת גבה. וכמובן, מה כל אחד מהשחקנים אמר – בדיוק! – ואיזה תנועה הוא עשה בכל שלב של הדברים. אצל כל השחקנים במקביל. בנוסף, לכל תנועה של חפץ דומם על הסט, מכיוון עשן הסיגריה עד לגודל הצל שמטיל העץ. על מנת לסייע בכל זה, אתם יכולים לנהל רישום מדוקדק של כל מה שאתם רוצים לזכור – כל עוד זה לא גורם לכם להסיט את עיניכם מהסט או למצמץ.


יש מי שיאמר שזה בלתי אפשרי לשמור על כל הפרטים האלה, והוא למעשה צודק. אפשר רק להשתדל מאוד, וללמוד אילו פרטים יקפצו מיד בעריכה ואילו אפשר לרמות. יש מי שיאמר גם שאף אחד לא ישים לב אם הפינה של השמיכה היתה מקופלת או לא, ואם הגופיה מתחת לחולצה בסצינה אחת לבנה-בז'ית ובסצינה אחרת לבנה-אפרפרה. למעשה, יש מי שאומר את הדברים אלה ממש בכל סט שהוא, בכל זמן שהוא – דיונים על הירידה הדקדקנית להחריד לפרטים של מנהלי המשכיות לדורותיהם מתנהלים שוב ושוב (לא קראו לי אף פעם גסטאפו-קונטיניואיטי, מה פתאום). לרוב, בסופו של דבר מגיעים הנוכחים לפשרה, ולמסקנה שלוורוד הקצת שונה של הקוקיה או למידת השחיקה של הגלגלים ברכב אף אחד לא ישים לב.
ומי שכן, מגיע לו.

תגובות (23)