ארכיון המסך המפוצל > 2009

הממיר 13/9/09

דמג\'ס הסתיימה בקול גדול, דם אמיתי ממשיכה להרשים, מגרש ביתי לא עושה חשבון, וגם משהו על תודעת השירות של \"יס\", על \"כוכב נולד\" ועוד

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 13/09/2009

10. "האוס", עונה 5, פרק 2. בינתיים, אני מאוד מאוד מרוצה מהעונה הזאת. הפרק השני נפתח באחד הפתיחים היותר חזקים שאני זוכר בסדרה הזאת, גם בזכות המוזיקה וגם בגלל האירועים, שהיו מסתוריים ומפחידים כדבעי. לביקורת המלאה.

ועוד 10.  "סקראבס", עונה 8, פרק 2. נכון, "סקרבס" כבר נמצאת הרבה מעבר לשיאה, אבל  לגברת הזקנה יש מדי פעם אס מתחת לשרוול, ופעם בכמה זמן מבליח פרק חזק שמזכיר את הימים הגדולים ההם. לביקורת המלאה.


9.5 ""Damages", עונה 2, פרק 13. העונה השניה של הסדרה לא הייתה יציבה ברמתה כמו העונה הראשונה. אם בעונה הראשונה הייתה תחושה שהתסריטאים יודעים בדיוק מה הולך לקרות בכל רגע נתון, בעונה השניה הרושם היה שונה מעט. לא פעם חשתי שיותר מדי עלילות מתפזרות ליותר מדי כיוונים ויותר מדי טוויסטים נועדו לשם הרושם, ופחות לשם פיתוח העלילה. אבל אז בא פרק הסיום המבריק של העונה ועשה עבודה מצוינת בסגירת כל הקצוות באופן מספק וראוי לחלוטין. הפרק שילב היטב בין שימוש בטכניקות סיפוריות מעניינות, בלי להגזים יותר מדי (למשל: השימוש ב"הילוך האיטי אחורה" בסצינת היריה) , וסצינת החלום של פאטי בפתיחה הייתה פשוט מעולה, והזכירה לי קצת את פרק הסיום של העונה השניה של "הסופרנוס" בדרך שבה היא כיוונה את פאטי למקום הנכון. כמעט כל הטוויסטים בפרק היו מעולים ושירתו את העלילה – החל מהחיסול של השוטר הקריפי מסר ע"י ווס, המהלך המפתיע של פין גרטי, השיחה של פאטי עם דייב פל והדיל ה"מסריח" שהם סוגרים ביניהם, הגילוי על כוונותיה של אלן (שלא היה כל כך מפתיע), שהוביל לגילוי (המפתיע בהחלט והחשוב של הפרק) על התרגיל המבריק שפאטי רקחה, ועד הטוויסט המרתק על כך שפאטי בעצם לא נורתה ע"י אלן אלא נדקרה ע"י גריטי במעלית ובכל הסצינה עם אלן בעצם דיממה קשות בלי שיכולנו לדעת על כך. הפרק היה כתוב בצורה מבריקה, וחבל רק שהעונה כמכלול לא עמדה בסטנדרטים שלו. ועדיין – מדובר בסדרה ראויה ביותר שכדאי לתת לה צ'אנס.


וגם:


מה אני מצפה מהטלוויזיה שלי?! שתפתיע,שתרגש,שתעניין. רצוי שתגיד משהו, אך זו אינה חובה. את כל אלו ויותר עשתה העונה השניה של דמג'ס שהסתיימה השבוע. הסדרה הזאת בנתה עצמה בעונה הראשונה על הטריק של חשיפת טפח והסתרת טפחיים. בעונתה השנייה השתכלל הטריק הזה לדרגת אומנות: בכל פרק, ניתן לנו עוד פלשבק ועוד פלשפורווד רק כדי לגלות בפרק האחרון לעונה, שכל מה שחשבנו היה שגוי. אומנם, הסוף שבו פאטי היתה מעורבת בחקירה, נראה קצת מאולץ, אך ברור כי הוא נעשה על מנת להשאיר פתח לעונה השלישית ולכן לא העיב על התחושה הטובה בסיום העונה (טיימר).


8.5 "המשרד", עונה 5, פרק 21. אחד הדברים שאני כל כך אוהב ב"המשרד" הוא האותנטיות שלה. אם הפרק הקודם הסתיים במייקל ופאם שיוצאים מאושרים לדרך חדשה, בתחילת הפרק הזה אנו חוזים ב"התמודדות" (או שמא- התמוטטות) של מייקל עם ההבנה שלדבר על העסק החדש זה נחמד אולי "על הנייר" (Pun Intended), אבל בפועל זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה. אהבתי מאד את העובדה שפאם הייתה שם בשבילו לעודד אותו, ואת כל הדינאמיקה שלהם, החל מה"קרב" על האוכל, דרך רשימת הפעולות שהיא מכינה עבורו וכלה ב"מסע גיוס הנבחרת החלומית", ועוד יותר אהבתי את היפוך התפקידים בסיום הפרק. חוץ מזה, קיבלנו את חזרתו של ראיין לעניינים. מדהים לחשוב שמייקל עדין רואה בליצן הזה  - שממנהל בכיר הגיע לעבודה בבאולינג (ואפילו לא מתבייש לגנוב נעליים משם)– כמי שיכול לתרום משהו בכלל לחברה החדשה. אבל נו, זה מייקל סקוט... הבחירה ב"משקיעה הפוטנציאלית" כלא פחות מאשר סבתו של מייקל הייתה משעשעת למדי, והעובדה שהיא ממש לא התרשמה מהמצגת של מייקל וחבריו, חרף התחנונים של מייקל והקריצות של ראיין הייתה עוד יותר מצחיקה. בכל מקרה, הגילוי שהמשרד שהם הצליחו למצוא הוא באותו בניין של "דנדר-מיפלין" בהחלט פותח פתח לאפשרויות משעשעות בהמשך. גם עלילת המשנה עם כל המשרד שמנסה להרשים את צ'ארלס באופן פתטי, וג'ים שנגרר למשחק הכדורגל בעל כורחו ע"י דווייט (שסוף סוף נראה שגם הוא יכול להיות מניאק לא קטן כנקמה על ההתעללויות שספג מהקולגה) הייתה מוצלחת למדי ולימדה אותנו עוד קצת על ג'ים ועל צ'ארלס, ובהחלט יש פוטנציאל לעניין רב בהמשך גם בגזרה זו.

8. "צ'אק", עונה 2, פרק 21. וואו.בתחילתה, היתה "צ'אק" רק סדרה חמודה. לאט לאט, וככל שחלפו להם הפרקים, השתדרג אצלי הסטטוס לסדרה שפשוט חייבים לראות, וכל צפייה בפרק חדש, היתה תענוג טהור.לביקורת המלאה.



ועוד 8. "דם אמיתי", עונה 2, פרק 5. הפרק הזה היה קצת לא מאוזן, מבחינתי, למרות שהיה טוב ברובו. לביקורת המלאה


7. "לגדול בלי בושה". עונה 5, פרק 6. המגמה של העונה הזו נמשכת -  הסדרה עדיין עשויה מצוין ויש הרבה רגעים טובים, אבל גם חוסר עקביות ברמה בין העלילות השונות. הפעם העלילה הראשית, עם פרנק שנזרק בבושת פנים מהבית ועושה את ה"מחאה" שלו הייתה די חסרת פואנטה. רק כשליאם נכנס לעניינים וראינו את ה"בונדינג" שלהם בקמפינג המאולתר העלילה הפכה להיות יותר מעניינת. העלילה היותר מוצלחת הפעם הייתה של מיקי והסמים האבודים. הדמות הוצגה באופן אנושי מאד, וקל היה להזדהות אתה. אפשר גם להבין את פאדי שרואה בו כלא יוצלח, ולמרות שהסיום היה די צפוי, ה"נאום" של מיקי היה די מרגש, וטוב היה לראות אותו חוזר לעניינים. הסיפור של שיין וקלי (הזונה) היה קצת יותר מאופק הפעם, והידרדר קצת לפן הקלישאתי. חבל, הסיפור הזה הרגיש הפעם מבוזבז. העונה הזו בהחלט יותר טובה מקודמתה, אבל זה עדיין לא בדיוק זה. 


6. "מגרש ביתי", עונה 6, פרק 12. בזמן שאמריקה חנכה את "מלרוז פלייס" ואת העונה השנייה של "90210", אני הסתפקתי בגילטי פלז'ר היחידי שאני צריך (ואפילו זה יותר מידי). "מגרש ביתי", בעונותיה הראשונות, ניסתה להיות דרמת נעורים רצינית שפונה אל קהל הנוער. אבל ההתחסדות הזו נעלמה כבר מזמן, ונראה כאילו שעכשיו סוף סוף "מגרש ביתי" – סדרת הנעורים ששרדה יותר מכל אחרת – מבססת את מעמדה בתור מלכת הסבון, או "בוורלי הילס הדור הבא האמיתי". הפרק השבועי באמת היה מהנה במיוחד, עם הגילוי שלפייטון יש (כנראה) סרטן, עם ההתוודות של סאם על כך שהיא גרמה בעקיפין לתקיפה על ברוק, בריחתה מהבית והצטרפותה לאדם שרצח בתחילת העונה את שחקן הכדורסל הצעיר (ואני אפילו לא אזכיר את האומנת בתחילת העונה שתכננה לחטוף את ג'יימי ולבסוף נורתה לפחות 10 פעמים). כל נסיון לעומק בדמויות או בסיפור הוזנח לחלוטין לטובת התקדמות עלילתית סבונית נטו- וככה, גבירותיי רבותיי, צריך טראש להראות. לא כמו איך ש"90210" נראית (ג'וני).



ועוד 6. האם ייתכן שקונאן או'בראיין קורא את המדור הזה? רק לפני מספר שבועות קוננתי (תרתי משמע?) כאן על כך שקונאן ואנשיו זנחו את מערכוני האולפן הנהדרים והמופרעים שהפכו את התכנית לקאלט של ממש. והנה, באחד מהפרקים ששודרו השבוע, תראו מי חזר – בדיוק אותה דמות שאזכרתי כזו שאני הכי מתגעגע אליה – "The Interupter"! אפשר לראות את מערכון ה"חזרה" (מופרע ומשעשע כתמיד) בכתובת: http://tinyurl.com/p594jp


ושוב 6. "שבוע סוף" סיימה את העונה בתכנית סיכום שהייתה, רוב הזמן, סבירה ביותר. הסתמכות גבוהה על הדמויות החזקות (אך ללא הגזמה), סיפור ה- origin של ספיר, פחות אקטואליה מהרגיל (נקודת החולשה הקבועה של התכנית) - סיום עונה מוצלח, יחסית (שלמקו).


5. "אחת שיודעת", עונה 2, פרק 21. עוד פרק מאכזב למדי בעונה המאכזבת הזו. אוקיי, הקטע עם סדר פסח היה חביב, וכבר ראינו ב- "האו.סי." שגוש שוורץ מאד אוהב להכניס את סעודת החג לעלילות הסדרות שלו, ובצדק, כי יש בזה משהו מחמם לב. הבעיה היא שהעלילות מסביב היו משעממות וצפויות –הסיפור על הסבא של נייט וה"דיל" שלו עם בלייר היה שקוף ובלתי מעניין בעליל, אם כי לפחות הוציא מלייטון מיסטר עוד תצוגת משחק משובחת. וזה עוד היה מרתק לעומת העלילה של סרינה והנישואין שלא היו בספרד (וה"התחזות" שלה לחברה של דן) שהולידה בעיקר פיהוקים ארוכים, והשחקן שמגלם את גבריאל (שהופיע השבוע גם בפרק של "ריפר") מלוקק ומעצבן במיוחד. לעומת זאת, צ'אק היה במיטבו בפרק החל מהדינאמיקה שלו עם ג'ני וההתנצלות הכנה שלו כלפיה (שהיו מוצלחים באופן מפתיע), ועד לדברי העידוד שלו לנייט שהשתמעו כמו ויתור על בלייר. הגילוי בסיום הפרק על הקשר בין גבריאל לפופי אולי הוסיף קצת עניין אבל לא הפך את העסק למעניין באמת, וחבל.

4.  "בניחוש חוקר", עונה 3, פרק 7. משהו רע מאוד עובר על "בניחוש חוקר" בעונה הזו. לאחר התחלה לא רעה (אבל גם לא מדהימה), נראה כאילו עכשיו, אחרי 2 עונות, המיץ כבר יצא והשטיק מתחיל לחזור על עצמו. הדיאלוגים של שון וכל הסובבים אותו, שעד עכשיו היו כנראה הדבר הטוב ביותר בתוכנית הזו, פשוט לא עובדים רוב הזמן. הכימיה בין הדמויות, נראה כאילו שהחלידה: שוב שון מתווכח בכאילו עם אביו ומוציא עליו טינה מימי ילדותו. שוב שון וג'ולס מתקרבים, ואל תדאגו כי בפרק הבא אפילו לא יזכירו את זה. והדבר הנוראי ביותר הוא שאפילו עלילות החקירה פשוט לא מצליחות לתפוס אותי. בפרק של השבוע, פשוט מאוד לא הצלחתי לעקוב אחרי מה שקורה, לא הבנתי למה ג'ולס הייתה צריכה להיכנס לתוך קבוצת הגלגיליות, לא הבנתי בכלל מי הייתה הגופה הזו שנזרקה לאגם, או למה היא נזרקה לשם ולמה בכלל היה צורך לרצוח אותה- הכל הרגיש לי מאוד חפיפניקי וסתמי, חסר היגיון, ולא הרגשתי שום ניסיון אמיתי לעניין אותי במה שקורה שם. בתור סדרה קלילה כל כך, "בניחוש חוקר" תאלץ להתאמץ קצת יותר עם איכות הכתיבה שלה, אחרת יהיה מישהו אחד פחות שיקנה את ההתחזות של שון (ג'וני).

 3. "מועדון לילה". החדשות הטובות הן שסוף סוף הם מצאו חברת קאסט ראויה מהמין הנשי, וזו, בעצם אותה חברה שהייתה להם בקנה כל הזמן – אורנה בנאי, שבהחלט נראית כמשתלבת בטבעיות באווירה של התכנית. החדשות הרעות הן שהשתלבות באווירה הזו אומרת שגם היא נשמעת צעקנית מדי ולא מצחיקה מספיק. אני לא רוצה להיכנס שוב לחוסר הנוחות שהצעקנות של קטורזה או נוסבאום יוצרות אצלי, וגם כשיוצאת להם בדיחה טובה, היא נבלעת בים של צעקות שמוציאות את החשק להתלהב מהעניין. אבל זה עוד מילא – בפרק הזה כמות שביעות הרצון העצמית שלהם כבר התחילה לעבור גבולות, בעיקר במה שנוגע לאורחים בפרק – הקטע עם עידו רוזנבלום ש"בא להתארח" וזאת "במקרה" אחרי שהסתלבטו על חשבונה של יונית (לא נמאס?), כלומר: בא לשתי דקות, התחבק עם כולם והלך – היה מיותר לגמרי, וההתלקקות על צביקה הדר כבר שברה שיאים של חנופה עצמית (אם כי לפחות הוא הסתלבט קצת על נוסבאום בצורה שקצת שעשעה אותי). לקטע האחרון שאחרי הפרסומות כבר לא מצאתי את עצמי נשאר, וזה אומר הכל.


2. אני מנוי ב"יס" שנים רבות, ולצערי, התרגלתי כבר לסימן המעטפה המעצבן שתקוע לי באמצע המסך לעתים, שמסמן על "הודעה" ש"יס" מבקשת שאקרא. אני, באופן אישי, לא מסוגל לצפות במסך כשהדבר הזה מרצד שם, ולכן פיתחתי עם השנים מיומנות זריזה – לחיצה על המקש האמצעי שפותח את ההודעה היה מביא לפתיחה מהירה של חלון בצבע כחול, ואז בשתי נגיעות זריזות במקשים הנכונים אני מוחק את ההודעה עוד לפני שהמסך מגיב, ותוך שניה מוצא עצמי חזרה במקום הנכון. אלא מה? "יס" מצאו שיטה חדשה לעצבן אנשים בעלי אופי נוח כמוני – עכשיו, בחלק מהמקרים (לא כולם) כשאני פותח את ההודעה אני מגיע למסך "אינטראקטיבי" שלוקח לו לפחות 5-6 שניות לעלות. ההודעות האלה מוציאות אותי מהכלים, אבל אפילו לזה התרגלתי. אלא שהשבוע באמת שהגיעו מים עד נפש – אני פותח את ההודעה, מגלה שזה מסך אינטראקטיבי ולא כחול, מסנן קללה עסיסית, ומגיע להודעה. ונחשו, ילדים, מה הייתה ההודעה שציפתה לי שם? הנה התשובה: "סקר חדש מעלה – "יס" מנצחת בקרב הצופים בסקר שביעות רצון מהשירות שלה!". כן, כן. מה ששמעתם. "יס" מפריעה לי לצפות בשקט ולהנות משידוריה, בשביל לבשר לי שהיא מאד מרוצה מעצמה, ולצטט לי (בטח באופן מגמתי) איזה סקר מטופש של עיתון בודד. אז יש לי חדשות בשבילכם, "יס" – אני ממש לא מרוצה מהמהלך המטומטם שלכם. אולי תעלו הודעה באמצע השידור לצופה מסכן אחר ותודיעו לו על כך שאני לא מרוצה?

1. השבוע התבשרנו שמיי פיינגולד הוציאה סינגל חדש. יופי לה, באמת. אלא שהידיעה הזו נשמעת תמוהה משהו. אני לא צופה ב"כוכב נולד", והתכנית הזו מעניינת אותי כקליפת השום, אבל אפילו הדיוט נולד כמוני יודע שהפרס לזוכה בתחרות הוא חוזה מובטח בחברת תקליטים. לא צריך להיות מבין גדול במוסיקה כדי לדעת שהוצאה של סינגל היא לא עניין של ימים, אלא עסק מורכב שלוקח זמן רב. ואכן, קראתי לעומק את הידיעות שדיווחו על הסינגל החדש ושמתי לב שצוין במפורש שפיינגולד חתומה בחברת התקליטים "הליקון". יתרה מזאת, הקלדה של מספר מלים ב"גוגל" הביאה אותי לכתבה באתר הרשמי של "קשת" ("מאקו") שבה סופר על כך שבאותו יום שבו יצא הסינגל של פיינגולד, תוכנן לצאת סינגל אחר של להקה שבה היא חברה, דרך חברת התקליטים "פונוקל", אלא ש"הליקון" טרפדו את המהלך. במלים אחרות: האתר של "קשת" שבה משודרת "כוכב נולד" (!) כותב ברחל בתך הקטנה שהזמרת שהגיעה לגמר התכנית (!!) שבה הפרס לזוכה הוא חוזה מובטח בחברת תקליטים, הייתה חתומה – בשעה שהתחרות הייתה בעיצומה – בלא פחות משתי חברות תקליטים (!!!). ואני שואל: האם זה הוגן כלפי מתחרים אחרים שאינם חתומים בחברת תקליטים ובאמת רוצים לזכות בתחרות כדי להגיע ליעד הנכסף? והאם הצופים שהשקיעו כספים רבים במשלוח הודעות טקסט עבור זכייתה של פיינגולד היו מודעים לכך שהיא כבר "זכתה", הלכה למעשה, בפרס? ומה היו עושים אותם צופים לו ידעו זאת? האם לא חבל על הכסף שזרקו לפח? ואיפה התקשורת בכל הסיפור הזה? מה היה כל כך קשה להם לעלות על העניין הזה ולעשות קצת רעש (שהרי לא יעלה על הדעת ש"טדי הפקות" לא ידעו על החוזים הללו)? האם יש סיבה למה שתקו כולם באופן מעורר תמיהה? ועוד שאלה אחת: מה היה קורה אם פיינגולד הייתה - שומו שמיים - זוכה בתחרות? לא היה נוצר כאן פלונטר רציני (מבחינת חוזים)? מזל שהצופים הדיחו אותה בהמוניהם, ופתרו לכל הצדדים המעורבים את כאב הראש הזה...

בשולי הממיר

* בפרק של "צ'אק" – התארחו סקוט באקולה מ"זינוק לאתמול" (שנתן הופעת אורח גם ב"כריסטין הישנה") וצ'בי צ'ייס.

* ב- CSI: מיאמי התארח הראפר ומפיק-העל פי. דידי בשני פרקים. כן התארח השחקן הישראלי המצוין מארק איווניר.


הראפר Method Man (וו טנג קלן) ששיחק גם ב"הסמויה" הגיע שוב להתארח ב- CSI. 


* ג'נין גרופאלו התארחה בפרק של "גריק".

תגובות (42)