המשרד, עונה 6, פרק 2

אחרי פרק פתיחה נהדר זכינו לפרק שני שלא נפל מקודמו. למעשה, קיבלנו כל מה שאפשר לצפות מפרק בסדרה הנפלאה הזו - התפתחות עלילתית חשובה, הרבה מאוד צחוקים והתפתחות יפה של הדמויות.

אבל עוד לפני שניגע בפרק עצמו, כמה מילים על קטע ה"טיזר" שהיה קורע במיוחד. הטבעיות שבה מייקל שואל את אוסקר על הקולונסקופיה שהוא עומד לעבור, התגובה ההמומה של אוסקר, הפרצופים של מייקל - פשוט מושלם. רגע קלאסי, אין מה להוסיף.

ועכשיו לעלילה המרכזית  אהבתי כל רגע בה, החל מהניסיונות הפתאטיים של מייקל לגלות על מה לעזאזל ג'ים ודייויד וואלאס מדברים בחדר הישיבות (במיוחד אהבתי את אנדי וה"רום סרוויס" שלו. והקטע שבו מייקל יוצא מתחת לשולחן בזריזות ומגיע מול דייויד וואלאס כאילו לא קרה כלום המחיש בפעם המי יודע כמה את הגאונות הקומית של סטיב קארל), דרך השיחה של מייקל עם וואלאס והניסיון של מייקל להשחיר את דמותו של ג'ים (במיוחד אהבתי את זה שפתאום טובי פלנדרס הוא "מקור אמין". מה מייקל לא יעשה כדי להשיג את מה שהוא רוצה), הגילוי על כך שג'ים דווקא ניסה לקדם את מייקל והניסיונות המגוחכים של מייקל להסתיר את מה שאמר לוואלאס ולהחזיר את הגלגל אחורה (המהירות שבה מייקל הספיק להשחיל את המילים: "That's what she said" כשג'ים מטיח בפניו שהוא "דפק אותו" הרגה אותי. פשוט הרגה אותי), ועד ה"רעיון" של וואלאס, הדילמה של מייקל, ההחלטה שלו לקבל את ה"דיל" וההודעה שלו לאנשי המשרד על כך. הקטע שבו הוא הציג את המעבר שלו לתפקיד "מנהל שותף" כ"קידום" כבר השאיר אותי על הרצפה.

העלילה הזו לימדה אותנו הרבה על הדמויות של ג'ים ושל מייקל וכמה הן עברו - זהו אותו ג'ים שבעבר הביע חלחלה מהאפשרות שהוא יחליף את מייקל כמנהל ועכשיו הוא מנסה לקדם את עצמו  לתפקיד הזה (ובל נשכח שעכשיו יש לו משפחה וצאצא בדרך) ואותו ג'ים שכאשר הושאר כמנהל לא ידע להתמודד עם העובדים במשרד. האם הוא יוכל להשתפר ולהיות מנהל אמיתי, או שמא מייקל צדק והוא עדיין לא מוכן לתפקיד המנהל? ועוד יותר מעניין לראות את מייקל שמצד אחד מתנהג באופן אנוכי לחלוטין לאורך הפרק, עסוק לגמרי בעצמו, כתמיד ("לא, הם מדברים עליי!" הוא אומר לקריד, שבתגובה אומר לו שזה באמת נשמע יותר הגיוני, וכרגיל, מתגלה כמלך אמיתי), ומצד שני, באמת מפחד לאבד את ג'ים וה"משפחה" שלו ולבסוף הולך (כנראה) נגד מה שהוא באמת חושב כדי לפייס את ג'ים ומתוך רגשות אשם. מעניין מאוד.

אז מה יהיה עכשיו? האם מייקל וג'ים יוכלו לעבוד יחד? האם ג'ים יבסס את סמכותו כמנהל שותף? ואיך יגיב דווייט? אה, רגע... בעצם, כבר ראינו איך יגיב דוויייט... הצרחה שלו בסיום הפרק היתה היסטרית לגמרי והראתה עוד ניצוץ מהגאונות של ריין ווילסון (ויש שיגידו שזו היתה צריכה להיות בדיוק התגובה של ווילסון ב"אמי" כשהוא גילה שהוא הפסיד לג'ון קרייר).

ואם בדווייט עסקינן - עלילת המשנה שלו ושל טובי כצמד הבלשים שיוצאים לבדוק את הגרסה של דאריל היתה מבריקה ממש. הקטע שבו הם רואים את אחותו של דאריל וחושבים שהיא דאריל היה מצחיק בטירוף, אבל הרגע המצחיק ביותר היה התגובה (האותנטית והתמימה) של דווייט כשדאריל שואל אותו במפגיע על אחותו. אני מאד אוהב לראות את דווייט בתור "בלש", ואהבתי את העובדה שהוא צדק בסוף, ועוד יותר מכך את העימות בינו לבין דאריל על ה"תלונה להנהלה", והכי אהבתי את הפתרון של העלילה - טובי האומלל מספר למצלמה ששניהם הגישו תלונות הדדיות והשאירו אותו קבור בתוך הניירת. רגע פשוט מושלם, וכל כך מתאים לכל הדמויות. יופי של כתיבה!

אפילו העלילה השלישית בחשיבותה של פאם והניסיונות שלה לעודד את אנשי המשרד לא להגיע לחתונה ללא הצלחה יתרה עבדה לא רע בכלל. פרק מעולה, שמחזק את תחושת האופטימיות שהשרה הפרק הקודם. ציון: 10.