ארכיון המסך המפוצל > 2009

Parks and Recreation, עונה 2, פרק 2

הפרק \"The Stakeout\" שודר ביום חמישי, 24/9/09. ספוילרים לפרק

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 27/09/2009

באופן אישי, לא אהבתי את העונה הראשונה שבה נראה היה שהכותבים מתאמצים כל כך לחמוק מההשוואה ל"המשרד" שהם שכחו לפתח את הדמויות, ולא מצאו את הדרך לכתוב את הדמויות בצורה ה"נכונה" לסדרה מסוג זו. בניגוד לכך, את הפרק הראשון בעונה הזו דווקא אהבתי. הוא היה הרבה יותר חד וממוקד, ולכן באתי עם ציפיות גבוהות יותר לפרק השני, ואכן לא התאכזבתי.


הפרק היה טוב מאוד, ואהבתי את החלוקה לשלוש העלילות שבכל אחת מהן יש גבר ואישה בסיטואציה מסוימת, כאשר עלילה אחת (של לסלי וטום) תופסת, מטבע הדברים, את עיקר זמן המסך ומשתלבת עם עלילה אחרת (הדייט של מארק ואן) שמרגישה יותר "ברקע".


נתחיל עם לסלי וטום. עד עכשיו טום היה עסוק בעיקר בלהעיר הערות סרקסטיות (ובדרך כלל לא הכי מצחיקות) על לסלי, ולא ממש ראינו את האישיות שלו באה לידי ביטוי. בפרק הזה ראינו לפחות איזשהו ניצן ראשון של פיתוח אישיות. השיחות שלו עם לסלי, הניסיון להיכנס לאוטו שהוביל לדיאלוג עם השוטר ולמעצר ובעיקר הכרת התודה שלו כלפי לסלי בסיום ("אולי תעזבי כבר את מארק. מגיע לך יותר מזה"), סוף סוף רואים בן אדם מתחת לכל הבדיחה המהלכת הזאת (והלא לגמרי מצחיקה הזו).


אבל לסלי היתה, כמובן, הדמות החשובה יותר. העובדה שהיא היתה מוכנה להודות בפני השוטר בפתטיות שלה כדי להציל את טום היתה מהלך נועז ויפה מצדה, ובכלל, עושה רושם שלמרות הדמיון בינה לבין מייקל סקוט בחוסר המודעות העצמית והחשיבות העצמית, הדמות שלה מצטיירת כסימפטית יותר וככזו שמוכנה גם להודות בכישלונות ולעשות דברים מתוך טוב לב אמיתי. בהחלט עושה רושם שבשני הפרקים הראשונים הדמות עוברת תהליך חיובי.


אשר לאן ומארק - הם אמורים להיות מן ג'ים ופאם כאלה. שני הנורמאליים בחבורה שמסתכלים על הטירוף שמסביב ועסוקים ברומנטיקה שלהם. הכותבים, בחכמה, הבינו שלא כדאי להשקיע הרבה מדי זמן בדייט שלהם, והסתפקו במספר סצנות קצרות שהמחישו שיש כימיה טובה בין שתי הדמויות, אבל שילבו אותן בעלילה באופן מוצלח - תחילה עם לסלי והתגובה שלה לדייט שלהם, אח"כ בשימוש החכם שלהם כגורם ש"מלשין" למשטרה על טום ולבסוף בתחנת המשטרה.


העלילה השלישית עם רון וההרניה שלו היתה מצחיקה למדי, במיוחד לאור השילוב בין שתי דמויות עצורות ומאופקות כמוהו וכמו אפריל האפאטית, שהוביל ללא מעט רגעים משעשעים של הומור פיסי וורבאלי.


בסך הכל עוד סימן מעודד לבאות, ונראה שהסדרה מתחילה "למצוא את עצמה". ציון: 8.5.

תגובות (2)