ארכיון המסך המפוצל > 2009

דקסטר, עונה 4, פרק 1

הפרק \"Living the Dream\" שודר ביום ראשון, 27/9/09. ספוילרים לפרק

מאת: MooTzk
פורסם בתאריך: 29/09/2009

העונה הרביעית של "דקסטר" היא עונת מפתח, בעיניי, לסדרה המצוינת הזו. אחרי שתי עונות מופתיות ואחת שלא עמדה ברף הגבוה שהסדרה הציבה לעצמה, העונה הזאת תקבע האם זו יצירת מופת אמיתית שנזכור גם שנים לאחר ירידתה מהמסך, או עוד סדרה שגמרה את הסוס מהר ונמשכה יותר מדי? לצערי, הפרק הראשון מצביע יותר לכיוונה של האופציה השניה.


מספר חודשים לאחר סיום העונה הקודמת, הריסון מורגן כבר נולד, ובין הבכי הבלתי פוסק שלו בלילות וכניסתה הרשמית של אסתר למועדון הטינאייג'רים המעצבנים, דקסטר נוהג במכוניתו בלילה, נחוש לספק את היצר הפנימי הבלתי נשלט שלו - הרצון לישון.


את ההשפעות המיידיות של השינויים האחרונים בחייו אנחנו מגלים לראשונה בסצנת בית המשפט (שהיא גם אחת המוצלחות בפרק), בה דקסטר - תמיד מחושב ובשליטה - מפשל על דוכן העדים ובכך גורם לזיכויו של רוצח. ראינו בעבר את דקסטר חם מזג ומבולבל, אבל אף פעם לא כל כך מרושל. זה היה טאץ' נחמד שעזר לצופים להתחבר לעולם החדש של דקסטר האבא - השלב הבא אחרי דקסטר איש המשפחה שהוצג לנו בעונה הקודמת. אממה, מה שהיה יפה בפעם הראשונה הפך לצפוי בפעם השניה ומעיק בפעם השלישית: בחייכם, יש מישהו שלא ראה מקילומטרים את ההירדמות של דקסטר באוטו מול הבר, או את התאונה בסוף הפרק?


ה"רצח השבועי" כבר מזמן אינו היילייט בסדרה, כך שעל הכשלון במעקב עוד אפשר לסלוח. הסוף, לעומת זאת, היה פשוט מרגיז, ולו רק בגלל שהסצנה נמרחה (חזרתי ובדקתי: כל הסיפור לקח משהו כמו 50 שניות, והרגיש כמו 5 דקות), והתחושה הכללית היתה שהם קצת הגזימו עם כל העייפות הזאת. עם זאת, למרות האקספוזיציה הלא מבטיחה, אני מצפה להרבה מהדרכים שבהן דקסטר יתמודד עם ההשפעה המכרעת (ודי שלילית, יש לציין) שיש לבנו על הקריירות שלו כמומחה לדם וכרוצח סדרתי.



הסדרה במיטבה כשהיא מתמודדת עם נושאים בעייתיים כאלה, ועם נוכחותו של ג'יימס רמאר המצוין, שלדעתי יהיה חלק מרכזי בקו העלילה הזה, יש סיבה להיות אופטימיים.


קו העלילה הנוסף שהוצג ויספק לנו את הנבל העונתי הוא של "רוצח השלשות", הלא הוא ג'ון לית'גו. לא ראינו ממנו הרבה, אבל לית'גו לא הצליח לרתק בסצינות המועטות שניתנו לו בפרק. גם בסצנה המסקרנת כביכול, זו שבה הוא בוכה במקלחות, נשארתי אדיש בסופו של דבר. אם כי, מוקדם מדי לשפוט אותו.


הטוויסט המעניין לסיפור היה חזרתו של לאנדי (קית' קאראדיין) לעסק, הפעם לא כסוכן FBI אלא מתוך מרדף אישי, מה שהופך את כל העסק להרבה יותר מעניין. אני חושב שאפשר לצפות להרבה מטעמים מלית'גו את קאראדיין השנה, ואני מנחש שבדרך נגלה גם כמה דברים לא נעימים במיוחד על האחרון. החלק היותר מעיק של חזרתו היה הפגישה עם דברה - משולש עם אנטון ולאנדי נשמע לי כמו הדבר האחרון שארצה לראות.


על אש קטנה מתבשל גם המסע של דברה להריסת התדמית המושלמת של הארי, שכרגע לא מעניין במיוחד ומן הסתם יקבל נפח ככל שהיא תתקרב ללורה מוסר ולגילוי הסיפור האמיתי על דקסטר ואבא שלהם. חוץ מזה, אי אפשר שלא לחייך אחרי כל ה-motherfucking fucking fuck שלה. התגעגעתי.


הרומן של בטיסטה ולגוורטה נראה די הגיוני בהתחשב ביחסים ובכימיה שלהם בעבר, אבל קשה לי להתנער מהתחושה שזה קו עלילה שחשבו עליו אחרי שהגיעו למסקנה ש"טוב, באמת שאין לנו מה לעשות עם הדמויות האלה העונה". אני דווקא אוהב את לגוורטה יותר מרוב הצופים, והיא במיטבה כשהיא בשיאם של קונפליקטיים אישיים מול מקצועיים (ג'יימס, מיגל). כשהיא מעורבת בתככים בתוך תחנת המשטרה (כמו עם פסקל) היא קצת מעיקה, לכן אני מקווה שהרומן הזה ייקטע במהירות האפשרית. או שבטיסטה ימות, אחד מהשניים.


סה"כ, פרק פתיחה מאכזב לעונה שאני מקווה מאוד שתוכל לשחזר את ימי הזוהר (והם היו זוהרים) של הסדרה המעולה הזו. ציון: 6.

תגובות (30)