המשרד, עונה 6, פרק 8

זה היה פרק מוצלח למדי, למרות שיש לי איזו הסתייגות או שתיים ממה שקרה בו.

מעניין מאוד - לפני שני פרקים ראינו שפאם לא מסוגלת להתמודד עם המחשבה שמייקל סקוט יוצא עם אמא שלה. והנה, בפרק הזה היא ממש יצאה מגדרה כדי שהזוגיות הזו לא תתפרק. האמת? הקטע הזה הותיר אותי מעט חצוי. מצד אחד, בהחלט אפשר להבין מדוע פאם שינתה את דעתה - לא זו בלבד שמייקל התגלה כחבר לחיים מתחשב, עדין וחם מול עיניה המשתאות של פאם, גם אפשר היה לראות שאמא שלה באמת מאושרת. מצד שני, הוא עדיין מייקל סקוט ובכל זאת - לא חלף כל כך הרבה זמן מאז שהיא כמעט ירדה מהפסים רק מהמחשבה על הזוגיות הזו. אז אפשר לומר שהיא לא רצתה, ובצדק, להיות ה"תירוץ" שלו, אבל זה היה יותר מזה. היא באמת רצתה להשאיר אותם ביחד.

בכלל, בפרקים האחרונים אנחנו רואים פחות ופחות מפאם החייכנית והמתוקה ויותר פאם כועסת, עצבנית ולא תמיד רציונאלית. הקטע שבו היא החליטה שהיא רוצה להכניס למייקל אגרוף אמנם בא ממקום ברור (הוא שבר את ליבה של אמא שלה ביום ההולדת שלה ובאופן דבילי לגמרי), ועדיין זה היה ילדותי מאוד ומתאים יותר למייקל מאשר לה. אפשר לתלות את ההתנהגות של פאם בכתיבה מרושלת. אני דווקא חושב שזו כתיבה חכמה שמפתחת את הדמות באופן עדין ויפה.

הבעיה היחידה שלי עם העלילה הזו היה העניין של האגרוף של פאם. הכל נבנה בצורה כל כך דרמטית, שהיה ברור שחייב להיות סיום חזק, אחרת כל האפקט יילך לאיבוד. העובדה שבסוף פאם "ויתרה", ואז התחרטה אבל הכניסה סטירה במקום אגרוף קצת פגעה בכל הסיפור.

ובכל זאת, העלילה הזאת היתה עשויה היטב. מאוד אהבתי את הדרך שבה מייקל התייחס לאמא של פאם, ולא פחות מכך את ההתנהגות שלו אחרי ששינה פתאום את דעתו כש"נפל לו האסימון" לגביה, וכל הקטע שכולם במשרד חיכו לראות את האגרוף של פאם היה משעשע ומוצלח.

עלילת המשנה של דווייט ואנדי היתה מצחיקה במיוחד. נכון, לא היתה שם הרבה פואנטה בסוף, אבל זה הרגיש כל כך מתאים לשתי הדמויות האלה (במיוחד לאנדי) והתחרות המוטרפת שלהם מי יעשה את ה"טובה" אחרון היתה פשוט היסטרית.

בכלל, כמו תמיד היו הרבה רגעים משעשעים ויפים. במיוחד אהבתי את הקטע שבו טובי "מלמד" את פאם איך להכניס את האגרוף בצורה נכונה. זו היתה סצינה מתבקשת במיוחד: סוף סוף רואים מטובי "שנאה" אמיתית כלפי מייקל במקום להפך, ובל נשכח שטובי דלוק על פאם והקטע הזה מאפשר לו לצאת "מגניב" בעיניה. העובדה שכל הסצנה התרחשה לנגד עיניו של מייקל שהבין בדיוק מה הולך הפכה אותה למוצלחת עוד יותר.

אבל הבדיחה האהובה עליי בפרק הייתה בקטע שבו ג'ים "מסכל" את הניסיון של פאם לחמוק מארוחת הצהריים המשותפת, וכשהוא מזכיר את ה"נייר שהגיע" קריד הופך לקריפי מתמיד, ואז המשפט שלו על כך ש"הנייר הזה לא היה אמור להגיע", היה כל כך מתבקש שלא יכולתי להפסיק לצחוק במשך רגעים ארוכים. איזו דמות קאלט!

הפרק הזה היה קצת פחות חזק מהפרק הקודם שדן ביחסים של מייקל ואמה של פאם, אבל עדיין עשה את העבודה היטב. ציון: 9.