Community, פרק שמיני

אני ממשיך ליהנות מהסדרה הזאת. זה לא היה הפרק הטוב ביותר העונה, אבל אני ממש אוהב את הדרך שבה הסדרה מצליחה מדי שבוע לצוות את הדמויות בינן לבין עצמן ועם דמויות חיצוניות בסיטואציות משעשעות.

הפעם אהבתי במיוחד את הציוות של פירס ו-ווהן. אני לא מת על צ'בי צ'ייס, ופירס היה הדמות הפחות אהובה עליי בסדרה בפרקים הראשונים שלה, אבל לאחרונה הוא כתוב בצורה מצוינת שמשחקת על נקודות החוזק של צ'ייס, ובהחלט יש תוצאות - הקטע שבו פירס מלווה את המילים של ווהן על בריטה היה פשוט קורע לגמרי, והרגע שבו פירס לא מצליח למצוא את הדרך החוצה מהקלידים היה אולי הכי מצחיק בפרק.

אהבתי גם את העובדה שבריטה חשבה שפירס הגן על כבודה, גם כשהוא ממש לא התכוון, ועוד יותר את העובדה שבסוף הוא כן עשה זאת, ו"שילם" על כך שהפך ל"קורבן" הבא של ווהן, למרות שנראה שהוא דווקא נהנה מתשומת הלב סביבו. אבל כנראה שהשיר של ווהן כן פגע בו, אחרת הוא לא היה שוכר את הראפר כדי שיעזור לו בשיר ה"נקמה" על ווהן - קטע נהדר שעזר להשכיח את העובדה שזו היתה (כך נדמה לי) הפעם הראשונה שבה לא קיבלנו את הציוות של טרוי ועאבד על רקע כותרות הסיום.

ואם כבר עאבד - מאוד מצאה חן בעיני הדרך שבה הוא הוצג בפרק. כן, היו המון רפרנסים וראינו שלטלוויזיה ולפנטסיה יש עדיין תפקיד חשוב בחיים שלו, אבל הפנייה שלו לבריטה והנימוקים שלו לבקשה שלו ממנה להתערב העידו על כך שהוא הרבה יותר מודע למה שמתרחש סביבו ממה שהוא רוצה להציג. בלי קשר לכך, ההידרדרות של ג'ף היתה משעשעת ואפשרה לג'ואל מקהייל להפגין שוב את הכישרון הרב והכריזמה הבלתי מבוטלת שלו.

העלילה של אנני וטרוי מתחילה קצת לחזור על עצמה, אבל אני עדיין מתקשה שלא לחבב את אליסון ברי שמצליחה להישאר מתוקה להפליא, למרות שכל העניין של "אני לא מסוגלת לומר לו שאני אוהבת אותו" הוא קלישאה שחוקה. היה נחמד לראות את פאטון אוסוולד (ספנס מ"מלך השכונה") בתפקיד אורח, אבל אי אפשר היה לתת לו קצת יותר זמן מסך? חבל...

ציון: 8.5.