המסך המפוצל

סכפ``ש באפי: ``אין כמו בבית``

פרק חמישי: No Place Like Home

מאת: JW

פורסם: 31-05-2002
32 תגובות
"There`s no place like home" הכריזה דורותי בסרט "הקוסם מארץ עוץ", והביטוי הפך לאחד השגורים והנפוצים ביותר בשפה האנגלית. ועדיין, ההשאלה שלו כשם הפרק הזה מקנה לו משמעויות חדשות, שחלקן עוד נסתרות מאתנו כרגע.

בעצם אפשר לומר שהפרק הזה היווה את תחילת העונה החמישית במהותה. לפני הכל, אפשר היה לשמוע את נשימת הרווחה הסימולטנית של כל הצופים, עם רגע החשיפה לגבי קיומה של דון. כל מי שחשב לאשפז את עצמו במוסד לחולי נפש יכול התחיל לבקש את המקדמה בחזרה. כן, כן, אף אחד מאתנו לא השתגע, אף אחד לא איבד את הראש. מעולם לא הייתה לבאפי אחות קטנה, זה הם ולא אנחנו.

אז מיהי דון? בתחילת הפרק היא מוצגת עדיין כאחות הקטנה והמעצבנת של באפי, כמו בכל הפרקים שלפניו. היא מציקה, מטרידה, מעיקה, מגושמת... ואז, לפתע, לאחר הכישוף וההכרה של באפי שהיא לא באמת אחותה, היא מקבלת מימד רשע, מפחיד ומאיים. כאילו היא שותפה למזימה לפגוע בבאפי, כאילו היא מתחזה במודע. למה ניתן לה המימד הזה? כדי לבלבל אותנו. ולמה לבלבל אותנו? כדי להעצים את התחושות כשנגלה מי היא (או מה היא) באמת. ומשם אנחנו מובלים לרחם עליה. היא חסרת ישע, חפה מפשע, לא מודעת, ומכיוון שחשדנו בה קודם שהיא רעה, כשמתגלה האמת היא נראית הרבה יותר תמימה. הצופים כאן למעשה עוברים את אותו תהליך שעוברת באפי בעצמה. בסופו של דבר, בסצינה האחרונה דון מצטיירת באמת כמעין קורבן, לגמרי לא מודעת למתרחש, והסימפתיה והרחמים מועצמים ע"י תחושת ה"אשמה": איך באפי יכלה להתאכזר אליה ככה? איך יכולנו לחשוב שהיא רעה?

בסצינה האחרונה הקשר בין באפי ודון כאחיות מעולם לא נראה חזק, הגיוני וטבעי יותר. הן קשורות זו לזו, מנחמות זו את זו, ו"אהבת האחיות" ביניהן ניכרת. דון כבר לא נראית מטרד אלא ילדה קטנה ומפוחדת. וזה אירוני, מפני שכבר שלושה פרקים מנסים בכוח לשכנע אותנו שהן אחיות מבטן ומלידה, נורמליות לכל דבר, למרות שאנחנו יודעים שמשהו לא בסדר. דווקא כשמתגלה לנו האמת על כך שדון היא לא באמת אחותה של באפי, החיבור ביניהן בולט יותר מתמיד. וזו למעשה הגדולה של הפרק. הוא הצליח לקחת מצב קיים ולא הגיוני, להפוך אותו על פניו כמה וכמה פעמים ולבסוף לצייר תמונה אחרת לגמרי - מבולבלת יותר ומלאה בפערי מידע - אבל שלמה והגיונית.



מה קורה עם ג`יילס וחנות הקסמים שלו? ניגוד לג`יילס המובטל של עונה רביעית (וכמה חזק היה הקטע עם תלבושת הקסמים שלו בהתחלה? אין מילים, תרתי משמע). זוכרים ב"רסטלס" שהוא "היה חייב לבחור"?, כשהכוונה היא בין העולם השפוי, הנורמלי והמבלבל (שיוצג ע"י אוליביה ועגלת התינוק) לבין העולם העל-טבעי והברור בגבולות הטוב והרע שלו (ספייק בסצינות השחור-לבן)? ובכן, הוא בחר. ובדרך הוא גם יצר מקום פגישות חדש לסקוביז. כמו ימי הספרייה הישנים והטובים.

עוד בפרק, חשנו בהעצמת רגשות הנחיתות וה"סירוס" של ריילי, שמנסה בכל כוח להפוך עצמו ליעיל למרות שאת מקומו הוא כבר לא ממש מוצא, וחשנו גם בהעצמת האובססיה הבלתי מוסברת של ספייק עם באפי. הוא עוקב אחריה, מתגרה בה בכוונה ומתרגש מנוכחותה.

קצת על "The Beast" או "החיה". אני מניח שכולם כבר הבינו שזו הולכת להיות רשעית העונה, ולמען האמת, זה די משמח. כבר מההתחלה היא מוצגת בצורה מעניינת - הנזירים מדברים כ"כ הרבה על "החיה", העוצמה שלה והמורא שהיא מטילה, ואז בניגוד לכל התחזיות מתפרצת אישה יפה בשמלה ונעלי עקב. למרות כל החוזק והעוצמה שלה, מה שלבסוף עוצר אותה הן נעלי העקב שהיא לא מסתדרת איתן, שגורמות לה בטעות לגמרי למוטט את הבניין על עצמה. כלומר, כבר מהשניה הראשונה היא מוצגת בדרך של ניגודים בין הציפיות שלנו לבין המציאות. כבר מהשניה הראשונה היא מפתיעה ושוברת מיתוסים.

למעשה, היא בדיוק מה שהיינו מצפים שרשע עונתי בסדרה כמו באפי יהיה: אמנם שנונה, מצחיקה, מאוד מודעת לעצמה, מורכבת וחזקה, אבל גם קצת משוגעת ולא קוהרנטית, שעדיין לא ברור לנו מה היא רוצה ולמה בדיוק היא צריכה את דון AKA "המפתח". בכל אופן, לי עלו אסוציאציות חזקות לראש העיר, לתקופת פרו-אדם הביוני.

את הפרק כולו אפפה אווירת מסתורין ומתח, שיצרה עוצמה, כוח ודרמטיות. החל מהפלאשבקים במנזר, הצגת האישה בשמלה האדומה, דרך סצינת הכישוף המהפנטת וכלה בחשיפת האמת שכולנו ציפינו לה. פרק מאוד מגובש, שמתאפיין בעלילה זורמת ואחידה. אחד הפרקים החזקים של העונה, ובהחלט ראוי לתואר "פרק פתיחת העלילה העונתית".



הקרב בין באפי ל"חיה" דומה בצורה מפליאה לאיזושהיא סצינת קרב מתוך "המטריקס".

באפי קוראת לספייק באופן מפתיע "וויליאם". מדוע?

נקודה מוזרה ביותר: במהלך שיחת הטלפון בין באפי וג`יילס, בערך בדקה ה- 28 של הפרק, טוענים כי ברקע מאחורי ג`יילס עובר לו סת` גרין משמאל לימין כשהוא מחזיק שקית. נשמע מופרך ביותר, אבל מי יודע?