ארכיון המסך המפוצל > 2009

הממיר 27/12/09

מילה טובה לרשת, בית הבובות, הישרדות, דקסטר ועוד.

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 27/12/2009

* בשבוע הבא בטור: סיכום שנת 2009. שיהיה לכולם שבוע טוב ושנה חדשה טובה, בתקווה עשירה יותר בתכנים ודיונים איכותיים על טלויזיה.


10. "מד מן", עונה 3, פרק 6. לא מעט אנשים שצפו ב"מאד מן" טוענים שמדובר בסדרה שלא קורה בה שום דבר, בעצם. אני מעולם לא הסכמתי עם ההנחה הזו - בפרט בשתי העונות הראשונות - אבל בפרקים הראשונים של העונה השלישית של הסדרה הייתה לי תחושה שבאמת קורים הרבה פחות דברים, כאילו שמת'יו וויינר ואנשיו מבשלים את העונה בכוונה על אש קטנה רק כדי שבהמשך העסק יותנע פתאום במהירות ויפתיע אותנו... לכתבה המלאה.


9.  לוח השידורים לעונת השידורים הקרובה של "רשת" פורסם השבוע, ומגיע קרדיט לזכיינית הזו שחטפה (ובצדק) לא מעט על הראש על מהלכים קודמים שלה. הלוח החדש עמוס בתכנים המבוססים על יצירה מקורית ולא פחות חשוב - לא כולל אפילו תכנית ריאליטי חדשה אחת (ולמעשה, דומה שמלבד "רוקדים עם כוכבים" הבלתי נמנעת, אין שום תוכן ריאליטי בלוח). אז נכון, לא כל התכניות החדשות נשמעות מעניינות, הם עדיין עושים מהלכים טפשייים (ליאור שליין כאחראי על כל תכניות הסאטירה כשהוא עצמו מככב באחת מהתכניות הללו? הם באמת מצפים שזה יעבור בשקט מצד ה"קולגות" שלו?), ו"שבוע סוף" עדיין שם, ועוד בלי שני כהן. אבל לזכותם ייאמר שהם לפחות הבינו איפה הם חלשים והשתדלו - יותר מתמיד - להשקיע ביצירה מקומית, ועל כך - שאפו (איתן גשם).



8.5 "הישרדות", עונה 19, פרק 8. בשעה טובה הגיע האיחוד; 'פואה פואה' ו'גאלו' הפכו 'אייגה', הזדמנות מצויינת להתניע את העונה הזאת, שנדמה שבחציה הראשון היתה תקועה על ניוטרל... לכתבה המלאה.


8. "בית הבובות", עונה 1, פרק 10. יחסית לפרק מסוג ה"עומדים בפני עצמם" זה בהחלט היה פרק מעניין ומוצלח. הרעיון שניתן להשתיל אישיות של אדם שמת בתוך הבובות לא רק התניע את העלילה בפרק הזה אלא גם עשוי להצביע על ההתפתחות הטכנולוגית המרתקת אך מדאיגה של השימוש בבובות, ואהבתי את העובדה שהפרק לא התעלם מכך ונוהלו כמה דיאלוגים מאד מעניינים ביחס לסכנה האפשרית שכרוכה בעניין. מכל מקום, השימוש שנעשה בעובדה שמרגרט מצויה בגוף של אקו היה נהדר ושפך המון אור על הדמויות ומערכות היחסים ביניהן כפי שהן תופסות אותן - כל אחת לפי השקפתה. מאד אהבתי את ה"טוויסט" עם הגילוי על כך שהבן שלה יודע שזו, בעצם, היא ומכיר את "בית הבובות" כי הוא לקוח בעצמו. קצת פחות אהבתי את הטוויסטים בהמשך שהיו קצת צפויים מדי וקצת קיטשיים מדי, אבל בסך הכל זו הייתה עלילה די טובה. מצאה חן בעיני במיוחד עלילת המשנה עם טופר וה"חברה" שלו בדמותה של סיירה שנראתה קצת קריפית בתחילה, אבל בסופו של דבר התגלתה כבסיס להבנת הדמות של טופר הבודד כל כך שבסה"כ מחפש מעט חברה. העלילה של פול באלארד הייתה, כרגיל, קצת יותר משעממת, אבל לא פגעה בתחושה הטובה יחסית שקיבלתי מהפרק (איתן גשם).



7. "דקסטר", עונה 4, פרק 6. הכיוון שאליו הולכת העונה, כשדקסטר מבין שה"טריניטי" מאד מזכיר לו את עצמו בהחלט מעניין, והקטעים שבהם דקסטר יוצר עמו קשר במטרה להבין אותו ואת מניעיו היו מהטובים בפרק, בפרט הסצינה עם הכד והאפר והתגובה הקריפית של טריניטי (משחק מעולה של ג'ון לית'גו). קצת פחות אהבתי את הסיפור של דקסטר וריטה שהרגיש קצת מלאכותי, למרות שמצאה חן בעיני העובדה שדקסטר קיבל את השיעור הטוב ביותר דווקא מטריניטי. די אהבתי את הנחישות של דב לפתור את התעלומה בעצמה ואת העובדה שהיא מקשה על דקסטר דווקא מפני שהוא מנסה לגונן עליה מפני טריניטי ומפני עצמו. עלילת ה"רומן" של אנג'ל ומריה הייתה פשוט משעממת, ואני מקווה שהגיעה לקיצה בפרק הזה. בסה"כ פרק לא רע שקידם את העלילה, אבל היה בו יותר מדי ריטה והייתי שמח לראות יותר מהעימות בין דקסטר לטריניטי (איתן גשם).



בשולי הממיר


* ב"חוק וסדר: כוונה פלילית" התארחו השבוע, בשני פרקים שונים, דוריס רוברטס (אמא של, "כולם אוהבים את ריימונד") ומאליק פנצ'ולי ("רוק 30", סנג'יי מ"העשב של השכן").


* ב"ניפ/טאק" התארח ריצ'רד ברגי ("סנטינל", "עקרות בית נואשות").


***


מסביב למסך המפוצל


כשבוחנים את סדרות המדע בידיוני ששודרו בשנים האחרונות למען האמת לא מוצאים שלל כה רב, בוודאי לא כמו שהייתי רוצה שיהיו. למען האמת, למעט הערוץ המדע בידיוני מעט מאד רשתות גדולות היו מוכנות, לפחות עד השנה האחרונה, לגעת בכלל בסדרות מהסוג הזה. ולא, אני לא מחשיב את "צ'אק" כסדרת מדע בידיוני, אלא על סדרות חייזרים, או סדרות שמתרחשות בחלל או על סדרות שעוסקות במסע בזמן. לפוסט המלא. (D1D1, הטלוויזיה על פי D1D1, ברטרוספקטיבה לסדרות המד"ב הטובות והגרועות שהיו לנו)


כך מנוהל ערוץ 10 כמעט מיום היווסדו: מתוך לחץ היסטרי שמשודר מלמעלה, ומנטאליות של כיבוי שריפות, ללא חזון מקצועי ארוך טווח, במטרה ברורה לצמצם הפסדים ולשרוד. הפאניקה מחלחלת אל כל המחלקות ומדביקה כמו וירוס את מרבית בעלי התפקידים. רגע אחד זה הערוץ המגניב שמביא לכם את דנה מודן, אסי כהן ואסף הראל, במשנהו הוא ערוץ ריאליטי שמתהדר בפורמטים מועתקים וקנויים כמו "הדוגמניות" ו"לרדת בגדול", כשלפתע מחליט המנכ"ל החדש-ישן, מודי פרידמן, להשליך עשרות מיליוני דולרים על שידורי ספורט ישירים ויקרים, שאמנם מייצרים בוננזת רייטינג חד-פעמית אך אינם משפיעים על הרגלי הצפייה הקבועים לאורך זמן. לכתבה המלאה. (ירון טן ברינק, העין השביעית, על הערוץ הכושל מכולם)


יש הרבה כלים ב"חיים ע"פ אגו", וגם שאלות - כמה שוקל הכלי? מה גודל הכלי? כמה עולה הכלי? דניאל בן אבן, המנכ"ל שמשווק את הטרקטורונים, מסביר, לאחר שדחף את מחירי סחורתו בפרצופו של הצופה, ש"חשוב שכשאתה בא לכלי אתה בודק שיהיה לו אוויר, שמן, מים וברקסים". מרכיבים אלה בולטים בהיעדרם בתוכנית המיועדת להגשים בשלט רחוק את "תשוקותיו של הגבר הישראלי הממוצע", ועולה השאלה מדוע לא שמו ברקס להפקה הזאת לפני שהיא יצאה לדרך. לכתבה המלאה (דאה הדר, עכבר העיר, על התוכנית החדשה של גיא ושי בערוץ אגו)


מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר מנסה לחסוך, אז הוא מקבל את ההחלטה הכי גרועה שאפשר להעלות על הדעת: לקצר את מבט לעשרים דקות. ועוד החלטה דומה: לקצץ בהפקות מקור. אם יש משהו טוב שאפשר להגיד על ערוץ 1, זה מתמצה בשתי מלים: חדשות ודוקומנטציה. לכתבה המלאה. (אורה עריף כץ, טחנות רוח, על הרפורמה החדשה של מוטי שקלאר בערוץ 1)


הבשורה הקומית המרכזית של "המשרד" היא מותו המבורך של הפאנצ'ליין המסורתי והחלפתו בצורת הומור עמוקה יותר, הנשענת על דמויות מורכבות, ניואנסים של משחק, והדגשת המופרכות – הטרגית, לעיתים - של המצב האנושי בכלל. התוצאה עבור הצופה, היא על פי רוב פחות נחרות צחוק ויותר חוסר נוחות מענג. לכתבה המלאה. (שרון קנטור, נענע10, בוחרת ב"המשרד" גרסת הממלכה לסדרה המשפיעה של העשור)


הסדרה של העשור

מאושר וטוב לבב נכנסתי לאתר של yes וחיפשתי את הטלפון של שרות לקוחות. בדף של "צור קשר" נתקלתי בכותרת גדולה של מעוניין להצטרף ל-yes? אז זהו שלא. nice try! ענה לי נציג. הוא היה מופתע לשמוע שמישהו צופה בהולמרק אולם ניכר עליו שאני לא הראשון שפונה בנושא. לאחר שיחה קצרה הוא העביר אותי ל"קשרי לקוחות". מכאן השיחה היתה די מצחיקה. הנציג מקשרי לקוחות ענה בצורה מופתעת. לפוסט המלא. (mymodemsux2, רנדומלי, מנצל את ירידת ערוץ הולמרק בשביל להתנתק מ-yes)


מדינת היהודים היא כנראה הקרקע הפוריה ביותר לתוכניות תחקירים נועזות. שני כללים חשובים מתקיימים פה. אין דבר שהישראלים שונאים יותר מלצאת פראיירים, ומצד שני שחיתויות וקומבינות הן כבר חלק מה-DNA המנטלי שלנו. התחושה שהאזרח הקטן מסתובב איתה, לפיה הוא מוקף רמאים מסדר גודל כזה או אחר, ומצד שני מי שאמור לדאוג לו בדיוק מסתכל לכיוון השני או יצא לצהריים, מאפשרת לתוכניות מסוג זה לשגשג - דווקא כאן. לכתבה המלאה. (סמדר שילוני, ynet, בודקת מי לוקח בקרב בין "כלבוטק" של גינת ל"שומר מסך" של לוי)


בעיה: כל מי שרוצה אי פעם לקדם את החיים שלו, להשכיל וללמוד להעריך את מה שיש לו, ולו הדבר הקטן הזה של לשבת בשירותים בשקט או לדחוף את האצבע לאף ולהוציא חתיכה, צריך להיכנס לאח הגדול, אתה לא יכול לעשות את הדברים האלה בתוכנית. לפוסט המלא. (יובל דרור, מאבד תמלילים, מרכז אמרות שפר של בנצי שני)


על פי שני הפרקים הראשונים לפחות, "בין השורות" היא לא סדרה שמחה. הבדיחות בה, גם אלה הבאמת-מצחיקות, בדרך כלל כוללות סאבטקסט צורם או ציני. העיסוק בגסיסת הפרינט, בבעיות השתלבות של עולים בתוך חברה ישראלית, באיבוד המורשת התרבותית על ידי הדור הצעיר הוא מעציב. לכתבה המלאה. (דניס ויטצ'בסקי, וואלה! תרבות, על "בין השורות", הדרמה ישראלית דוברת רוסית שעלתה השבוע בלווין)


"הסופרנוס", "הסמויה" ו"המשרד", דיוויד צ'ייס, דיוויד סיימון וריקי ג'רווייס - שלוש סדרות אלה ושלושה יוצרים אלה הביאו את הטלוויזיה, בתקופה שהיתה אמורה להיות דמדומיה של יצירת המקור לפי אחד האנשים רבי העוצמה והניסיון בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית, לשיא פריחתה היצירתית ולשיאים שעבור מיליונים ברחבי העולם היו לא פחות ממרגשים. יותר מזה: מעבר לשלוש יצירות המופת הטלוויזיוניות האלה, התאפיין העשור בעושר יוצא מגדר הרגיל - חריג אפילו במושגים של תעשיית הטלוויזיה האמריקאית, הפורה, הניסיונית והנועזת ממילא. לכתבה המלאה. (שי גולדן, הארץ, מסכם את העשור היצירתי ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית)


חטאו הטלוויזיוני היחיד של אהרון הוא ויקטוריה ספלינג, הידועה בשם טורי. אשה שכל הופעה טלוויזיונית שלה מהולה באי-נוחות הנובעת לא רק מכישורי המשחק הקלוקלים שלה אלא בעיקר מהמיקום האי סימטרי של נחיריה. ספלינג, שליהק את בתו ל"בוורלי הילס" בתפקיד דונה מרטין הבתולה הצדקנית והוריש לה במותו רק 800 אלף דולר מהון של 900 מיליון דולר, דן את הציבור לסדרת ריאליטי מחרידה ומצליחה יחסית (כבר ארבע עונות) העוקבת אחר מעלליהם שלה ושל בעלה, השחקן דין מקדרמוט, כזוג צעיר הבונה מלון דרכים לפרנסתו (ואחרי עונה וחצי חוזר להוליווד). לכתבה המלאה. (ליאת אלקיים, הארץ, סופדת לאהרון ספלינג, האיש והאגדה)

תגובות (71)