ארכיון המסך המפוצל > 2010

הפרקים שעשו את העשור - חלק א\'

לרגל סיומו של עשור הנוטיז, איתן גשם בוחר את 50 הפרקים הגדולים ביותר בטלוויזיה. חלק ראשון מתוך שניים

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 01/01/2010

העלייה בקרנן של רשתות הכבלים והשיפור המשמעותי ברמת התסריטים הביאו לכך שהעשור האחרון היה עמוס במיוחד בפרקים איכותיים. עובדה זו הפכה את מלאכת הבחירה בפרקים הגדולים ביותר לקשה במיוחד. הרשימה הזו יכולה היתה בקלות להפוך גם לרשימת "100 הפרקים", ולמעשה, התחילה בכלל כ"עשרת הפרקים" והורחבה שוב ושוב עד שנמצאו 50 הפרקים ה"ראויים" מבחינתי לרשימה הזו.


הפרקים שנכנסו לרשימה הם אותם פרקים שהותירו חותם מיוחד, אלה שעשו מהלכים נועזים, שהיו מורכבים ומתוחכמים, ששילבו בין ז'אנרים שונים (מתח, דרמה, קומדיה, מסתורין), שהיה להם קצב משלהם, ובעיקר - אלה שהצליחו לגעת.


מטבע הדברים, הרשימה הזו הותירה בחוץ הרבה מאוד פרקים נפלאים - בין אם מכיוון שפשוט לא צפיתי בהן, בין אם שכחתי מהם בלהט הבחירה ובין אם דעתכם פשוט שונה מדעתי. היו סמוכים ובטוחים שברשימה הושקעה מחשבה רבה, ואתם יותר ממוזמנים לכתוב במסגרת התגובות על הפרקים שאתם אהבתם.


וכמובן, ההתייחסויות לפרקים הנבחרים כוללות ספוילרים לאותן סדרות. השתדלתי ככל הניתן להימנע מלהיכנס לפרטי פרטים לגבי תוכן הפרקים עצמם, אבל במקרים רבים לא ניתן היה להתייחס לגדולה של הפרק מבלי לגעת גם בעלילה, אז אם אתם חוששים מספוילרים בדקו היטב את שם הסדרה ואת מיקומו של הפרק מבחינת העונה ותחליטו אם אתם רוצים להימנע מלחשוף עצמכם לספוילרים.


הנה 50 הפרקים הגדולים של העשור:


מקום 50: "האו-סי", עונה 3, פרק 10, "The Best Chrismukkah Ever"
שודר ב-15/12/05
הסדרה הזו היוותה את אחת ההפתעות הנעימות של תחילת העשור, והעונה הראשונה היתה מהנה במיוחד (מה חבל שהעונות הבאות לא עמדו בסטנדרטים שלה). הפרק הזה היווה את שיאה הקריאטיבי של העונה ושל הסדרה בכלל, והביא לעולם את אחת ההמצאות היותר מקסימות ומחממות לב שראינו בטלוויזיה לאחרונה - ה"כריסמוכה". ברקע, סת' התקשה להחליט בין שתי הנשים המתוקות שניסו לכבוש את לבו, וסאמר עטתה על עצמה את מדיה של "וונדרוורמן". מה עוד אפשר לבקש?


מקום 49: "בטלסטאר גלקטיקה", עונה 3, פרק 4, "Exodus (Part 2)"
שודר ב-20/10/06
אחד משיאיה של הסדרה המצוינת הזו, בפרק שהצליח לייצר שוב ושוב רגעים מלהיבים ומפתיעים, ובהם סול טיי וההחלטה שהוא מקבל לגבי אלן, החזרה של רוזלין לעניינים ושיא הפרק - הכניסה  המפתיעה של ה"גלקטיקה" לשמי קפריקה החדשה והחילוץ המדהים והבלתי צפוי שלה עצמה ע"י ה"פגאסוס" שצצה משום מקום ומקריבה את עצמה למען הצלת הספינה האחות. פשוט טלוויזיה במיטבה.



מקום 48: "אוז", עונה 4, פרק 8, "You Bet Your Life"
שודר ב-30/8/00
זהו הפרק שלדעתי היווה את שיא הסדרה. מבחינת הקצב וכמות האירועים המטורפת במהלכו הפרק תאם את רוח הסדרה. מה לא היה לנו שם? גלין פרש מהמירוץ למשרת המושל, היל גילה פרט חשוב על אסיר אחר וכמעט שילם בחייו, ראיין או'ריילי הראה שכדי לשרוד הוא מוכן לפגוע אפילו באחיו, שילינגר זוכה לביקור מפתיע, קלר ואו'ריילי משתפים פעולה כמו שרק שני שורדים נצחיים כאלה יכולים, סעיד זומם משהו בעצמו, אדביסי מסתבך, והכל מגיע לשיאו בסצנת עימות מדהימה בין שתי דמויות מפתח שמסתיימת בתוצאה שהותירה את הצופים המומים ונרעשים. חבל שהסדרה לא הצליחה לשחזר ימים נפלאים אלה בהמשך.


מקום 47: "האוס", עונה 4, פרק 15, "House's Head"
שודר ב-12/5/08
היתרון הגדול ביותר של סדרה שמבוססת על "נוסחה" הוא היכולת שלה לצאת מאותה שגרה ולהפתיע את הצופים בפרקים עמוקים יותר. בפרק הזה מנסה האוס בכל מאודו לנסות ולשחזר מה בדיוק קרה שגרם לו לאבד הכרה ומדוע בתת-ההכרה שלו הוא משוכנע שמישהו עומד למות. התוצאה היא מסע מרתק בנבכי מוחו המעוות של האיש שלא בוחל בשום אמצעי כדי להגיע לפתרון התעלומה שמטרידה אותו, והפתרון עצמו הותיר את הצופים המומים, והוביל לאירועי הפרק הבא שהיה מרגש ומפעים בפני עצמו.
וגם בתנועת הצופים


מקום 46: "אורות ליל שישי", עונה 2, פרק 14, "Leave No One Behind"
שודר ב-1/2/08
העונה השניה היוותה אכזבה קשה מבחינתי, אבל אם יש משהו חיובי אחד שאפשר להצביע עליו בעונה הזו זה הפרק הזה, שהתעלה לרמות של העונה הראשונה, ואף למעלה מכך. ההידרדרות של מאט והסיבות לה תוארו באופן אמין וחכם וסיפור הפציעה של סמאש טופל ביד מיומנת להפליא. הפרק היה עמוס בסצנות חזקות ומרגשות, כשמעל כולן בלטו שתיים: זו של סמאש שנותר בודד בחדר ההלבשה והסצינה הנדירה בעצמתה שבה אריק מכניס את מאט למקלחת כדי לעורר אותו, שהותירה אותי בהלם בעצמה והלהט שבה היא שוחקה ע"י שני השחקנים הנפלאים האלה. פרק מרהיב ביופיו.


וגם בתנועת הצופים


מקום 45: "בנות גילמור", עונה 3, פרק 7, "?They Shoot Gilmores, Don't They"
שודר ב-12/11/02
מכל הפרקים של הסדרה הזו, דומה שזה הפרק שהצליח לשלב באופן הטוב ביותר את העלילה הראשית עם עלילת "סטארז הולו" קלאסית ולעשות את זה באופן מקורי ומאתגר. מרתון הריקודים שעמד במרכז הפרק לא רק התאים לאווירה של העיירה אלא גם נתן קצב קצת יותר אינטנסיבי לעלילה, להתמקד קצת יותר בדמויות הראשיות, ובעיקר להביא לפיצוץ גדול בכל מה שנוגע למשולש הרומנטי של רורי-דין-ג'ס - אחת העלילות החשובות ביותר בסדרה. אבל הרגע האהוב עליי בפרק היה דווקא בסיומו, כאשר מתברר שקירק - מי אם לא הוא - הוא זה שזכה בתחרות עצמה ועל רקע כל הדרמה הגדולה הוא פותח בריקוד פרטי קורע מצחוק שסיפק את הקליימקס המושלם לפרק.
וגם בממיר



מקום 44: "הפמליה", עונה 3, פרק 9, "Vegas, Baby, Vegas"
שודר ב-6/8/06
כמה מהפרקים הטובים ביותר של הסדרה היו אלה שבהם החבורה יצאה קצת מהוליווד ונסעה למקומות אחרים, וזה, לטעמי, היה הפרק המוצלח מכולם. הדמויות הראשיות (חוץ מוינס, כמובן, אבל למי אכפת ממנו) היו במיטבן החל מטרטל (ששפט בתחרות חשפניות) וארי (שבעיית ההימורים שלו שבה להטריד אותו), דרך אריק שסבל מההטרדות של סת' גרין ובמיוחד ג'וני דרמה ששוב קיבל את העלילה המוצלחת מכולן שהגיעה לשיאה עם התקרית המביכה שלו עם המסז'יסט. לדעתי, כשדרמה במרכז העניינים, הפרקים מוצלחים יותר, ובפרק הזה הוא היה בשיאו. השילוב שלו עם הנוכחות של סת' גרין שהוסיפה המון צבע לדמות הדי אנמית של אריק הפכו את הפרק למצחיק במיוחד.
וגם בממיר, ציון 8


מקום 43: "גיבורים", עונה 1, פרק 17, "Company Man"
שודר ב-26/2/07
בסופו של דבר הסדרה הזאת נחשבת לאחת האכזבות הגדולות של העשור, ואחת הסיבות לכך היא פער האיכות העצום בין העונה הראשונה (במיוחד באמצעה) לבין העונות שבאו אחריה. הפרק הזה היווה את שיאה של הסדרה. הוא התמקד בדמות המעניינת ביותר בסדרה (נואה בנט) ולא "גלש" לעלילות רבות מדי (הבעיה המרכזית של הסדרה), סיפק לנו הרבה מידע מעניין על עברה המסתורי של הדמות, שמר על מתח גבוה בזכות ניסיון החטיפה בבית משפחת בנט, יצר כמה סצנות מרשימות ויזואלית (ובפרט זו בה קלייר יוצאת מהבית אחרי המפגש הרדיואקטיבי) ובעיקר הצליח להביא את הסדרה לשיא אמוציונאלי בזכות המעשים שעושה בנט בסיום הפרק, והרגעים המרגשים שלו עם קלייר. מי חשב אחרי פרק כזה שהסדרה תידרדר כל כך? מצד שני, בראיין פולר המוכשר כל כך -שכתב את הפרק - עזב את הסדרה זמן קצר לאחר מכן כדי לכתוב את "החיים על פי נד", והנה לכם סיבה טובה לנפילה הזו.
וגם בממיר


מקום 42: "הבית הלבן", עונה 2, פרק 10, "Noel"
שודר ב-20/12/00
בסדרה שהצטיינה בדיאלוגים מהירים, עלילות מפותלות ומסרים ליברליים תכופים היה מעט מפתיע לגלות פתאום פרק שנוגע עמוק בנבכי הנפש ומתמקד כל כך בדמות אחת. אמנם הפרק לא זנח גם עלילות אחרות, אבל הוא התמקד באופן ברור בסיפורו המרתק של ג'וש שניסה להבין למה המוסיקה שמתנגנת בראשו מפריעה לו כל כך. דמותו של הפסיכולוג - בגילום אדם ארקין בהופעת אורח פנטסטית - מסייעת לג'וש ולנו הצופים לחוות מסע נדיר לתוך נפשה של הדמות, והתוצאה הסופית פשוט נפלאה. זה היה הפרק ששכנע אותי שמעבר ליכולת כתיבת הדיאלוגים המופלאה שלו ארון סורקין מסוגל - כש"נחה עליו הרוח" - לכתיבה פסיכולוגית מורכבת ומעניינת.


מקום 41: "ורוניקה מארס", עונה 1, פרק 1, "Pilot"
שודר ב-22/9/04
לאחר ירידתה של "באפי" מהאוויר קיוויתי למצוא סדרה שתוכל למלא את מקומה בלבי. אחרי שצפיתי בפרק הראשון של הסדרה הזו ידעתי שעומדת בפניי סדרה מיוחדת במינה. הפרק השיג באופן מרשים את כל המטרות שפרק מסוגו צריך להגיע אליהן: הציג את הסגנון המיוחד של הסדרה שמשלב את טכניקת ה"פילם נואר" עם סדרת נעורים לכל דבר, פרש את המידע הבסיסי הנוגע לעלילה העונתית ו"התעלומה הגדולה" שבמרכזה כמו גם את "התעלומה הקטנה" (מי אנס את ורוניקה במסיבה?), חשף מידע מעניין על ההיסטוריה של הדמויות ובה בעת גם הותיר לא מעט ליד הדמיון, וחשוב מכל - גרם לי להתאהב מיידית בדמות של ורוניקה (וגם בדמות של קית') וגרם לי להיקשר רגשית אליה ואל התעלומה הגדולה (שבחוכמה רבה מצד התסריטאים היתה קשורה בנימי נפשה של הדמות הראשית). יופי של פיילוט, יופי של סדרה.
וגם בממיר, ציון 8


מקום 40: "פיירפליי", עונה 1, פרק 5, "Out Of Gas"
שודר ב-25/10/02
אני מאוד אוהב את הטכניקה של ה"פלאשבקים", כל עוד היא נעשית במידה, באמינות ובאופן שבו השימוש בעברן של הדמויות מלמד אותנו משהו מעניין עליהן בהווה. הפרק הזה הוא דוגמא מצוינת לשימוש נבון ומוצלח בטכניקה הזו - מל מוצא את עצמו במצב שבו החמצן בקושי מגיע למוחו, ומנסה בכל כוחו להציל את הספינה ואת אנשיו, ותוך כדי כך משחזר במוחו כיצד הגיעו הוא ואנשיו ל"סרניטי". במציאות שבה אנשי הרשת הקשו על יצירת אקספוזיציה הולמת לסדרה, הפרק הזה שימש כמעין השלמה חשובה לפרק ה"מבוא" של הסדרה וסייע רבות להבנת הדמויות והמניעים שלהן.
והנה ניתוח הפרק


מקום 39: "הסופרנוס", עונה 4, פרק 13, "Whitecaps"
שודר ב-8/12/02
הפרק שחתם את העונה הרביעית היווה גם אחד משיאיה של הסדרה. הרבה דברים קרו בפרק הזה, החל מהשחרור של כריס ממכון הגמילה, דרך אדריאנה שמתקשה להמשיך בחיים הכפולים שנחתו עליה, רכישת בית החוף במהלך המפתיע של טוני, הקומבינה שג'וניור מארגן לעצמו כדי להינצל מהמשפט וכלה בתכנון הדרמטי לחיסולו של כרמיין לופרטצי שלא יצא לבסוף אל הפועל אבל הותיר אחריו משקעים והשלכות שעוד יצוצו ביתר שאת בהמשך הדרך, כמו תמיד. אבל שיאו של הפרק הוא, כמובן, בפרידה המפתיעה של כרמלה וטוני שתחילתה בסצנה המצוינת שבה כרמלה זורקת אותו מהבית, וסיומה בסצנה שבה טוני מנסה לחזור הביתה בכוח ומבין שמקומו אינו שם, שהיתה אחת הסצינות הכי טעונות, עמוסות רגשית ומופתיות של העשור האחרון. וואו.
גם בממיר וגם בעשרת רגעי העשור של yaddo



מקום 38: "מד מן", עונה 3, פרק 13, "Shut The Door, Have A Seat"
שודר ב-8/11/09
(זהירות, ספוילרים כבדים לפרק שטרם שודר בישראל!)  ועוד אמרו על הסדרה הזו שלא קורה בה שום דבר. הא! כל התהליכים שנבנו בקפידה לאורך העונה, ולמעשה, לאורך הסדרה מגיעים לשיא אמוציונאלי עצום בפרק הזה, ולמעשה, חייו של דון דרייפר משתנים ללא היכר - מצד אחד, נישואיו לבטי מתפרקים באופן סופי ובטי נוסעת לרינו עם הנרי פרנסיס והוא נותר ללא מגורים. מצד שני, בחיים המקצועיים חל מהפך דרמטי, עם יציאת המשרד מעבדות לחירות ולדרך חדשה כשהוא עצמו מהווה אחד מהשותפים. מה שהפך את הפרק למרתק במיוחד היה הדרך שבה נבנה המהלך העסקי הנועז הזה, שהייתה מעין מחווה לסרטי ה"עוקץ" הותיקים, והיה עשוי בתחכום וביעילות, תוך שמירה על האותנטיות של הדמויות המעורבות והיגיון עלילתי. למעשה, העלילה הזו נראתה כמו לא שייכת לסדרה האיטית והמהורהרת הזו, אבל במבט לאחור היא נראית כל כך מתבקשת ונכונה, וז בדיוק הגדולה של הפרק הזה, שהותיר אותי מצפה בכיליון עיניים לעונה הבאה.


מקום 37: "אנג'ל", עונה 4, פרק 22, "Home"
שודר ב-7/5/03
אם יש תכונה אחת שאני מעריך אצל יוצרים טלוויזיוניים זו היכולת לקחת סיכונים ולבצע מהלכים בלתי שגרתיים. הרעיון לשלוח את אנג'ל ואנשיו לעבוד - מתוך רצון חפשי - עבור מקור הרוע של "וולפראם והארט" והכל מתוך מחשבה ששם יוכלו לנצל את משאבי ארגון הרשע לטובת הכלל, לא זו בלבד שהיה מבריק ברמה התסריטאית, אלא גם היווה מטאפורה חכמה לחיים עצמם - אותו אדם פשוט שעובד עבור תאגיד גדול ומשכנע את עצמו שהוא באמת יוכל לעשות מעשים טובים. מי ינצח? הרצון הטוב או הכסף? הפרק עצמו היה עשוי מצוין. השימוש בדמות של ליילה וברעיון שהיא לא סיימה עדיין את החוזה שלה היה גאוני, והדרך שבה אנג'ל הובל לתוך המלכודת, כשכל אחד ואחת מהחבורה שסביבו משכנעים את עצמם שהם רוצים להיכנס גם הם לשם היו עשויים באופן מושלם ואמין לחלוטין. הפרק הזה הותיר אותי - יותר מתמיד - חסר סבלנות לקראת הגעתה של העונה שאחריו, וזה אומר הכל.
והנה הסכפ"ש


מקום 36: "הסופרנוס", עונה 6, פרק 18, "Kennedy & Heidi"
שודר ב-13/5/07
קשה להסביר במילים כמה שהפרק הזה היה מטריד, מהמם וקשה לעיכול. לא זו בלבד שהסדרה אמרה שלום לדמות משמעותית ביותר, היא עשתה את זה כמעט בנון-שלנטיות, וכשאנו מתקשים לעכל מה מדהים יותר - מותו של כריס? העובדה שטוני הוא זה שרוצח אותו בדם קר? העובדה שטוני בכלל רואה זאת כ"ניצול הזדמנות" להיפטר ממנו? או שמא הדרך שבה הוא מנסה לשכנע את סביבתו בעדינות שמותו של כריס לא היה נורא כל כך בלי לחשוף את כוונותיו האמיתיות? שיאו של הפרק היה במסע המוזר שטוני עובר בלאס וגאס שמביא אותו למסקנה הסופית שהמזל דווקא שיחק לו הפעם, ושעכשיו חייו ייראו טוב יותר בלי הקוץ בישבן שהוא כינה "אחיינו". לאורך החצי השני של העונה הזו עשה דייויד צ'ייס מאמץ רב להציג את דמותו של טוני במלוא כיעורה, ונדמה לי שזה היה שיא השיאים. ומה שמדהים זה שלמרות הכל חלק לא מבוטל מהקהל המשיך להזדהות עם טוני ועם המניעים שלו גם אחרי הפרק הזה, וזה - אולי יותר מכל - סימל מה שצ'ייס ניסה להגיד על הקהל שלו.
וגם בממיר


מקום 35: "מד מן", עונה 2, פרק 13, "Meditations In An Emergency"
שודר ב-26/10/08
פרק מופתי שחתם עונה מופתית. האיום הקיומי על עתיד האנושות שימש כמטאפורה נאה לחייו של דון שברגע האמת מגלה את הצד המתגונן המוצלח שבו: בפן המקצועי הוא מצליח לסכל את המהלך הכוחני של דאק, ובפן הפרטי הוא מצליח לשכנע את בטי (שמצידה חווה הרפתקה מינית מפתיעה, שהיוותה מין סוד פרטי שלה כמעין "קונטרה" לסודות של דון) לתת לו צ'אנס נוסף ולהציל - לפחות באופן זמני - את נישואיהם. אבל הסצנה הזכורה ביותר בפרק מגיעה מכיוון מפתיע לחלוטין - פיט מתוודה באופן מפתיע על אהבתו לפגי, שמצידה מהממת אותו (ואת כולנו) בסיפור כל האמת על התינוק. סצנה מלאת עוצמה, מפעימה ומטרידה שמשקפת כל כך את הסדרה הזו.
וגם בתנועת הצופים


מקום 34: "אבודים", עונה 1, פרק 18, "Numbers"
שודר ב-2/3/05
הפרק הזה מהווה דוגמא מצוינת לגדולתה ולעוצמתה של הסדרה הזאת - שילוב מבריק בין עלילה סוחפת, מסתורין מהסוג שגורם לך לצאת מדעתך כדי לנסות ולהבין מה הולך כאן לעזאזל, הומור משובח בכמות רבה ודמות אחת (הרלי) שקשה שלא להזדהות עמה וליפול בקסמיה. ההישג הגדול של הפרק - ושל הסדרה כולה - הוא בכך שהוא לא גילה לנו, למעשה, שום דבר על מהותם של המספרים (מלבד התפקיד המשמעותי כל כך שהם משחקים בחייו של הרלי) וגרם לצופים לרצות עוד יותר לדעת עליהם עוד ועוד. אחד הפרקים הכי מהנים שיצא לי לצפות בהם בטלוויזיה.
וגם בממיר, ציון 9



מקום 33: "24", עונה 3, פרק 18, "Day 3: 06:00 - 07:00"
שודר ב-18/4/04
בסדרה שמהותה היא אקשן אחד ארוך וקצב אירועים מטורף, הפרק הזה בלט במיוחד בזכות הדילמה המוסרית הנוראה שג'ק באוור מוצא עצמו עומד בה, ובעיקר בזכות הפתרון שלה והדרך שבה הוא נעשה. הבחירה של התסריטאים דווקא בדמותו של ראיין שאפל כקורבן הפוטנציאלי היתה מבריקה ממש - הנה איש "אפור" ולא ממש סימפטי שאפילו בזמן שג'ק מצוי בדילמה שלו מוצג באופן הכי לא הירואי ואלטרואיסטי האפשרי, ובכל זאת, מדובר באדם שאנו מכירים ושג'ק מכיר היטב, שחייו עומדים מול חייהם של רבים אחרים. הפרק כולו היה עשוי היטב ומרתק במיוחד, אבל מה שייזכר ממנו זו סצנת הסיום המדהימה שבה ג'ק יורה בשאפל ורוצח אותו ממש בדם קר, כשרגע אחרי המעשה הוא מתקשה לעכל את מה שעשה, והפרק פשוט מסתיים לו ברגע המצמרר הזה, במין אנטי-קליימקס מושלם שהותיר אותי המום לגמרי מול המסך.
גם בממיר, גם בעשרת רגעי העשור של yaddo וגם משהו כללי על העונה השלישית


מקום 32: "באפי קוטלת הערפדים", עונה 5, פרק 22, "The Gift"
שודר ב-22/5/01
זה יכול היה להיות סיום מושלם לסדרה כולה, ואף אחד לא היה מתלונן. פרק סיום פשוט עצום, שתחילתו בסצנת ה-"Previously" הכי מושקעת והכי מרשימה ויזואלית שראיתי אי פעם בטלוויזיה ובסצנה קטנה אבל כל כך משמעותית למהות הסדרה של באפי וערפד רנדומלי בסמטה, והמשכו בסדרה של אירועים בקצב מסחרר שהביאה לסיומו של קו העלילה הסוחף כל כך של העונה, ושיאו, כמובן, ברגע שבו באפי מבינה מה היא צריכה לעשות ושולחת את עצמה למות מוות הירואי באחת הסצנות הכי מרגשות של העשור האחרון. כמו תמיד, דווקא בשיא העצב וההלם, ווידון ידע לסיים את הפרק באופן המושלם על רקע הכיתוב המקסים על הקבר של באפי שהותיר חיוך קטן על רקע הדמעות ופרץ הרגשות שהפרק עורר.
והנה הסכפ"ש


מקום 31: "בטלסטאר גלקטיקה", עונה 2, פרק 10, "Pegasus"
שודר ב-23/9/05
זה היה הפרק שיותר מכל גרם לי לשנות את דעתי על הסדרה, ומסתם "סדרה טובה" היא הפכה ל"צפייה חובה" עבורי. הרעיון שקיימת ספינה שכולם חשבו שהושמדה ומתגלה כחיה ובועטת היה מבריק, במיוחד בזכות הדרך שבה הוא אמר משהו מעניין על האנושות - אם ברגעים הראשונים היתה אידיליה וכולם שמחו לראות האחד את השני, מהר מאוד היא התפוגגה והמתחים והבדלי הגישות הברורים בין המעורבים נחשפו במלוא כיעורם. נוכחות דמותה של האדמירלית קיין הוסיפה המון עניין לסדרה, וכבר אז ניתן היה לנחש שכל הסיפור שלה לא ייגמר טוב, אבל איזה סיפור מרתק זה היה!
וגם בממיר, ציון 9


מקום 30: "אבודים", עונה 1, פרק 1, "Pilot"
שודר ב-22/9/04
אחרי שסיימתי לצפות בפרק הפתיחה של הסדרה הזו הבנתי שהטלוויזיה שהתרגלתי אליה עד כה כבר לא תהיה זהה אחריו. מדוע? כי הפרק הציב סטנדרטים קולנועיים גבוהים כל כך ברמת ההפקה, הבימוי והמשחק, שהיה ברור שלא ניתן יהיה להתעלם מהם בעתיד. הדקות הראשונות של הפרק, עם התיאור האותנטי עד אימה של התמודדות הדמויות עם ההתרסקות וההשלכות שלה היו מפעימות ממש, והשימוש באפקט המצלמה הרועדת שיווה תחושה של אותנטיות חזקה והיה נבון במיוחד. הפרק שתל את הזרעים הראשונים למסתורין הגדול שמסביב לאי: דובי הקוטב, הדמויות המסתוריות שמסביב, האישה שדוברת צרפתית, וכמובן, המפלצת המפחידה. סיום הפרק, כשהדמויות ממלמלות לעצמן "לאן לעזאזל הגענו?" היה פשוט מושלם והולם כל כך.
וגם בממיר


מקום 29: "פיירפליי", עונה 1, פרק 4, "Janestown"
שודר ב-18/10/02
זה היה הפרק שגרם לי להתאהב בסדרה הזו מעל הראש. הרעיון שעמד בבסיס הפרק היה אחד הגאוניים שראיתי בעשור האחרון והבחירה דווקא בדמותו של ג'יין - הטיפוס הכי נכלולי ומרוחק בחבורה - כמי שהפך, מבלי לדעת זאת, לאלילם של תושבי העיר, היתה מושלמת והפכה את העסק להרבה יותר מצחיק. במיוחד אהבתי את הדרך שבה (כמו תמיד בסדרות של ווידון) הצופים חווים יחד עם הדמויות את תחושת ה"מה הולך פה?!" ויחד איתם מגלים את הפתרון המפתיע. אבל מה שהפך את הפרק למוצלח במיוחד היה העובדה שמעבר לקומדיה החזקה בפרק, בסופו של דבר הוא הצליח לומר משהו מעניין ומפתיע גם על דמותו של ג'יין עצמו וגם על תופעת ההערצה ועד כמה היא אבסורדית ושטחית. שיא הפרק היה בסצנה המדהימה שבה אותו נער זינק כדי להציל את חייו של ג'יין שמעתה ואילך ייאלץ להתמודד עם המחשבה שהנער הזה היה מוכן להקריב את עצמו רק בגלל המחשבה שהוא (ג'יין) באמת גיבור ולא הפחדן שהוא באמת. נפלא.
והנה הניתוח


מקום 28: "החיים על פי נד", עונה 1, פרק 1, "Pilot"
שודר ב-3/10/07
אח, איזה פרק פתיחה מענג, שמייד גרם לי להבין שעומדת לנגד עינינו סדרה מיוחדת במינה. השילוב בין העיצוב הויזואלי המרהיב, סיפור המסגרת שמשלב קסם רב עם אלמנטים טראגיים ממש והתעלומות הבלשיות שמוסיפות עניין רב עשה את העבודה והפיל אותי ברשתה של הסדרה. הדמויות הוצגו באופן מקסים, העלילה קלחה וקריינות הרקע שהפריעה לי מעט בתחילה התגלתה כבחירה קריאטיבית נבונה מאוד. באופן אישי, דווקא לא התחברתי בזמנו לפיילוטים של הסדרות הקודמות שיצר בריאן פולר, אבל הפרק הזה הפיל אותי מהכיסא.
וגם בתנועת הצופים


מקום 27: "זהות בדויה", עונה 2, פרק 13, "Phase One"
שודר ב-26/1/03
כבר הזכרתי שאני אוהב מהלכים תסריטאיים נועזים, וקשה למצוא פרק שמתאים יותר לתיאור הזה מהפרק הנ"ל שעוד שודר בזמן צפיית שיא לאחר ה"סופרבול". במשך עונה וחצי בנו ג'יי ג'יי אברהמס ואנשיו בעמל רב עולם שלם של ריגול, סוכנים כפולים, סוכנים משולשים ועלילות מורכבות ומסובכות, והנה, בפרק אחד עשתה הסדרה את הלא ייאמן, ובן רגע - למול עיניי המשתאות - נפל פתאום כל הדומינו והכל נראה גמור: 6SD נפלה, סלואן נלכד וסידני ו-ווהן מצאו עצמם זו בזרועות זה. ולא, זה לא היה סתם חלום, אלא מציאות שהעמידה את הסדרה בפני אתגרים חדשים. בדיעבד התברר שהסדרה לא ממש התגברה על הסיטואציה החדשה הזו ואיכות הפרקים (באופן כללי) די ירדה לאחר הפרק הזה, אבל קשה שלא להתפעל מהאומץ של אברהמס ואנשיו למשוך לעצמם את השטיח מתחת לרגליים ולהעמיד לעצמם אתגרים חדשים כדי שלא לשעמם את הצופים.
וגם בממיר



מקום 26: "סטודיו 60", עונה 1, פרק 1, "Pilot"
שודר ב-18/9/06
אם היו לי ציפיות גבוהות מהסדרה הזו כבר כששמעתי על הפקתה, בא הפרק הזה והעלה אותן לשמיים. למרבה הצער, הסדרה לא עמדה בציפיות שהוא יצר, וחבל, כי מדובר בפרק מעולה במיוחד, והפיילוט השני הטוב ביותר שנתקלתי בו בעשור הזה. הפרק הציג באופן מושלם את הדרך שבה מוצאים עצמם דני ומאט חוזרים לתפקיד הכותבים הראשיים של תכנית הבידור המצליחה, לימד אותנו על הדמויות הראשיות ומה שמניע אותן, הציג את הדמויות שמסביב, שלח ביקורת מרומזת ולא שקופה מדי על הדרך שבה מתנהלת הטלוויזיה כיום, יצר מספר סיטואציות משעשעות ודרמטיות, כלל מספר דיאלוגים שנונים במיוחד והגיע לקליימקס האולטימטיבי כשדני ומאט מציגים עצמם בפני חברי הצוות וחילופי התפקידים בצמרת התוכנית הושלמו. חבל רק שיתר הפרקים לא התעלו לרמה הזו.
וגם בממיר, ציון 9


הפרקים שעשו את העשור - חלק ב'

תגובות (5)