ארכיון המסך המפוצל > 2010

הממיר 10/1/10

סקרבס, הכל דבש, בית הבובות, אברי גלעד, ארץ נהדרת, חברת yes ועוד

מאת: איתן גשם והמערכת
פורסם בתאריך: 10/01/2010

* עקב סיכום השבוע שעבר "הממיר" של השבוע כולל התייחסות גם לתכנים מהשבוע שעבר. כמו כן אנו חונכים תת-מדור חדש: "מה צפוי לנו השבוע?". תהנו!


10.  "סקרבס", עונה 8, פרקים 18 ו- 19. להפרד מסדרה אהובה זה לא פשוט. זה לומר שלום לחברים טובים, שארחנו בבית לעתים מאוד קרובות, ולא נראה יותר... לכתבה המלאה

וגם:

פרק הסיום הכפול של הסדרה (טוב, נו, של העונה) הנפלאה הזו בהחלט תאם את רוח הסדרה - הפרק ריגש אותי, הצחיק אותי וחימם לי את הלב. הפרק היה עמוס ברגעים מצוינים - טרק וג'יי די עושים "איייייייגל" אחד אחרון, הסצינה המקסימה של ג'יי די וקרלה, סיפור החולה שהשתלב יפה עם העלילה של ג'יי די, ד"ר קלסו מקבל את כל האהבה, קרלה ואליוט מתחרמנות מול הבנים ועוד. הדקות האחרונות של הפרק היו פשוט מושלמות : החל מהעימות האחרון עם השרת שהיה כתוב באופן גאוני ממש, דרך הגילוי על מה שד"ר קוקס באמת חושב על ג'יי די והדרך שבה ג'יי די מתמרן אותו לשם (ואיזה משחק מושלם של ג'ון סי. מקיגנלי בפעם המי יודע כמה) ועד לסצינה המרהיבה במסדרון עם כל הדמויות שליוו את ג'יי די בקריירה שלו שהייתה כל כך מרגשת ומצחיקה (הוץ' איז קרייזי!).  אבל אפילו הסצינה הזו התגמדה אל מול הסיקוונס היפהפה של ג'יי די שמביט בעתיד בספק-פנטסיה-ספק-נבואה שלו שלוותה בשיר מושלם ("The book of Love")  ובכל כך הרבה צחוק ודמע, שלא לדבר על הופעת האורח הקטנה והיפהפיה של ביל לורנס בשניות האחרונות של הפרק, ואפילו הפספוסים בסוף היו מרגשים. אחד מפרקי הסיום הכי מספקים והכי נפלאים שראיתי מימיי. 




ועוד 10.  "הכל דבש", עונה 2, פרק 1. אחרי שפולי נפטר, ובוודאי בעקבות פטירתה של שוש עטרי ז"ל חשבתי על יעל פוליאקוב ועד כמה יהיה לה קשה להמשיך ולעשות את הדברים הנפלאים שהיא עושה ב"הכל דבש". ובכל זאת, לאור ניסיון העבר ואומץ הלב הרב שהפגינה בכתיבה שלה, הייתה לי תחושת בטן שפוליאקוב תמצא את הדרך להמשיך את הסדרה ותשמור על הרמה הגבוהה שלה. אבל אני חייב להודות שלא דמיינתי שפוליאקוב (יחד עם כל שותפיה ליצירה) תצליח ליצור פרק כל כך מרשים כמו פרק הפתיחה של העונה השניה. זה היה פרק נוגע ללב, מרגש ומצחיק עד דמעות שהיה כתוב בצורה נפלאה. פוליאקוב השכילה, עם המון רגש וחכמה, לגעת בכל הדברים הקטנים שאופפים את האבל ומראים את האנושיות של כולנו: הקושי למצוא נושאי שיחה, הרכילות ש"רצה" מסביב, חוסר הטאקט, הרצון לקבל תשומת לב, הניצול של האבל כדי להשיג זיון, ה"מבוכה" שחשים המנחמים מול הצחקוקים של יעל (כאילו שהם רשאים לומר לה כיצד "מותר" להתאבל) וכו'. העובדה שמיטב סלבריטאי ארצנו הסכימו להגיע ולהציג את עצמם באופן הפתטי ביותר אומרת משהו לזכותם, אבל בעיקר נזקפת לזכות פוליאקוב שידעה למצוא את הדרך להגחיך אותם ולשכנע אותם להסכים לכך. אהבתי גם את הבחירות הקטנות לקראת סיום הפרק, עם האדם הלבקן שהופך לנושא השיחה של כולם ובעיקר את הסצינה הנפלאה האחרונה עם בני המשפחה שיושבים וצופים בפולי בשיאו באחד המערכונים הגדולים של הגשש. שיא הפרק היה, מבחינתי, דווקא בסצינת ה"מכות" בסלון, על רקע הצעקות של אמא שוש/נילי (שוש פוליאקוב בהברקת ליהוק אדירה. האשה הזו היא כוכבת!), ששיקפה את מהותה של המשפחה הזאת – מטורפים אבל אוהבים (ובמקרה הזה כואבים).  תענוג לראות יוצרת כל כך אמיצה וחסרת פשרות, כמו יעל פוליאקוב כן ירבו! (דעה דומה – בהמשך).

9.5  "הישרדות", עונה 19, פרק 10. ההתפרקות של גאלו היא מהמרשימות ביותר בתולדות הסדרה... לכתבה המלאה

ועוד 9.5  "בית הבובות", עונה 1, פרק 11 לאחר הפרק העשירי בו קיבלנו איזושהי אתנחתא מהעלילה המתמשכת, הפרק שלפני סיום העונה החזיר אותנו חזרה לעניינים, ובגדול... לכתבה המלאה 

9.  "בית הבובות", עונה 1, פרק 12. פרק סיום העונה הראשונה (אם לא מחשיבים את "הפרק האבוד" שלא שודר בארה"ב) סיפק את הסחורה ובגדול. אחרי ציפייה רבה גילינו סוף סוף פרטים מעניינים על אלפא, מה מניע אותו, איך הוא מונע מ"בית הבובות" מלהגיע אליו, מה הוא רוצה מאקו ואיך הוא מתאהב בה ומהו ה- "End Game" שלו. המשחק של אלן טודיק היה פשוט מבריק, ואיימי אייקר קיבלה סוף סוף הזדמנות להראות את הכישורים שלה (והוכיחה שוב שהיא שחקנית אדירה). הפרק היה עמוס בגילויים, אבל הגילוי המוצלח מכולם היה על כך שד"ר סונדרס היא, בעצם, "בובה" – לא רק עצם הגילוי (שעליו נרמז כבר בפרק קודם) אלא הדרך שבה הוא נעשה, כשהתברר של"וויסקי" ול"אלפא" עבר משותף, ושהחתכים בפניה של הד"ר קשורים קשר ישיר לאקו. גם הקטעים שבהם אלפא משתיל את 30 הזהויות במוחה של אקו היו מעניינים, ולמרות שהיה צפוי שאקו תתקוף דווקא אותו הכיוון הזה מאד מעניין ופותח המון אפשרויות להמשך. האכזבה היחידה שלי הייתה מסיום הפרק, שהרגיש קצת אנטי-קליימטי – ציפיתי למשהו קצת יותר מעניין מאשר הימלטות סתמית של אלפא. אז עכשיו אנחנו יודעים שאקו יכולה להכניס לתוכה עשרות זהויות ולשמור על הזהות שלה ושהיא יודעת על קרוליין – בהחלט עושה חשק לחכות לעונה הבאה.




ועוד 9. "הכל דבש", עונה 2, פרק 1 (דעה נוספת). השנים שחלפו מאז העונה הראשונה של "הכול דבש" היו בסימן אבל, הלוויות ושבעה אצל יעל פוליאקוב. אז מה עושים כשהחיים שלך מתנהגים אליך כאילו את משחקת בקומדיה שחורה והבדיחה היא על חשבונך? מגייסים את אימא, את הגששים ואת החברים המפורסמים, וכותבים על זה. הפרק הראשון בעונה של "הכל דבש" היה הדבר הכי קרוב שנעשה בטלוויזיה הישראלית לפרק המופתי "The body" מבית מדרשו של ווידון. הוא השכיל להראות את הכאב באיבוד אדם קרוב וכיצד כל דמות מגיבה לו אחרת (אח אחד נעשה המבוגר האחראי, אח אחר מאבד רסן ושותה בלי חשבון והאחות לא יכולה להפסיק לצחוק, על עצמה ועל כל האחרים). רק מה? כאן לא מדובר באמריקנים מאופקים, כאן זה לא "מגדלים באוויר" וכאן בני המשפחה יכולים לקלל זה את זה, ולהרביץ אחד לשני במטאטא. כל העסק הזה של המוות מתעצם עוד יותר במנהג השבעה, ובמוות של מפורסם אנשים באים לראות ולהיראות ואולי גם למצוא זיון בשירותים. הסלבס שהופיעו בפרק לא התביישו לצחוק על עצמם (והגדילו לעשות חנה לסלאו וציפי שביט). הקודש התערבב בחול בקטעים כמו זה שבו לסלאו אומרת ליעל כמה קשה לאבד אב ומיד מספרת על האיבר של זה שהטריד אותה מינית. כולם מנחמים, מרכלים, אוכלים סנדוויצ'ים ותוהים על דמותו המסתורית של לבקן שבא להלוויה (הברקה תסריטאית שהוסיפה נופך פנטסטי לפרק)  שבסוף מסתבר לאכזבת כולם כסתם חשמלאי. הפרק מסמן את פוליאקוב כיוצרת שלא פוחדת להתמודד עם נושא כל כך קשה ועוד בסדרה המוגדרת כקומית, בתסריט שלא היה מבייש אפילו את לארי דיוויד. הנה הוכחה שאפשר לעשות דרמה קומית ישראלית נהדרת וגם להתרפק על גדולת העבר. יופי (eternally).

ושוב 9.  עם כל הביקורת (המוצדקת והלא מספיק נוקבת אפילו) על ההתנהלות של YES בקידום של "Glee" אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שהפרומואים לסדרה עצמם דווקא מוצלחים מאד ועושים המון חשק לצפות בסדרה. אז אולי תלמדו שם ב- YES שפרומו אחד מוצלח שנוגע בנקודות החוזק של הסדרה ומשלב מוסיקה טובה ואווירה כיפית הרבה יותר אפקטיבי מ- 900 באנרים שרצים על המסך באמצע הצפיה בתכנים אחרים?

8.5   "הישרדות", סמואה - עונה, 19, פרק 8. בשעה טובה הגיע האיחוד; 'פואה פואה' ו'גאלו' הפכו 'אייגה', הזדמנות מצויינת להתניע את העונה הזאת, שנדמה שבחציה הראשון היתה תקועה על ניוטרל... לכתבה המלאה

8. "עונת החתונות". במבט ראשון עונת החתונות נראית אנכרוניסטית שלא לומר דינוזאורית, מעין רימייק מיושן לדאבל דייט. אבל לאחר כמה דקות של צפייה אתה נשאב לתוכה ולא יכול להפסיק לגחך ולצחוק. לגחך על המציאות האיומה ולצחוק מהגיחוך שיוצרים הפופאפים. בשלב מסוים אתה מבין שעונת החתונות היא לא אנכרוניסטית, אלא פשוט הקדימה את זמנה: ריאליטי ישראלי כשעוד לא ידעו בישראל מה זה ריאליטי. אני לא בטוח שהפורמט של שידור יומי הוא האידאלי, אבל גם כך היא בהחלט עושה את העבודה (טיימר).

ועוד 8. "האח הגדול". נפל דבר בבית האח הגדול – תומר הביסקסואל סחף אחריו בקסמיו את שני המינים. שבעה דיירים העניקו לו חסינות מהדחה. רק לשם ההשוואה, אפילו הדיירים הותיקים המוכרים והפופולאריים ביותר קבלו כל אחד רק ארבעה קולות. האהדה כלפי תומר היא חוצת מגדרים, קליקות ומחנות אויב, והחל מהשבוע הוא גם הכוכב הכריזמטי שנבחר ללא עוררין להוביל את הקליפ ההודי שהוטל על הדיירים להפיק. דומה בינתיים שהוא מממש את הדימוי שטרח להמציא עצמו. לפחות בעיני דיירי הבית הוא באמת "גורג'ס" ובאת "פביולס" – שתי המילים שתופסות חלק נכבד מאוצר המילים שלו. בעיקר כשהוא מדבר על עצמו (ע' בר, מתוך ע' קווירית גיליון 23) לפוסט המלא



ושוב 8. הדבר הכי טוב שהיה בפרק של "המנטליסט" הוא צמצום הנוכחות של הגיבור הראשי. עם הקטנת מינון המבטים היהירים והטריקים הפסיכולוגיים ג'יין נבלע קצת ברקע ומשאיר מקום לסיפור. ודווקא הסיפור הפתיע לטובה – אמנם כמעט-סטנדרטי אבל לדעתי מעט יותר עמוק מן המקובל. הפרק הוא בסופו של דבר על משפחה ועל שושלת. האם מתגאה בשם המשפחה שמייצג אמת ומהימנות, אבל בפועל מתגלים שם שקרים והסתרות שגם הם, בסופו של דבר, קשורים לעניין המשפחה. מעניין שלבעלה יש שלוש "שושלות" שונות וסמליות – הבן שהולך בדרכו אבל הוא הרבה פחות מוצלח, השותף הצעיר והמוצלח שנראה שהפך לבן אלטרנטיבי, והבת שאיש לא ידע על קיומה, מסוממת, בעייתית, ובסופו של דבר כמו בטרגדיה יוונית נהרגה בטעות ע"י אחיה. ובכל זאת יש מקום תסריטאי להבנה העמוקה של ג'יין באנשים - שהביאה אותו "להטיל" את התינוקת אל חיקה של האם-סבתא, זו שכל-כך גאה במושג המשפחה, ולהתחיל תהליך של פיוס במשפחה המסוכסכת הזאת. זה נכון - תינוקות באמת גונבים את ההצגה


7.5.  "מצב האומה". אהבתי את "משחק מכור" בזמנו, וממש לא התלהבתי מליאור שליין בקדנציה שלו בערוץ 10, כך שהחזרה הזאת לשורשים בהחלט משמחת אותי. אני מתחבר הרבה יותר לשליין כשהוא יושב על משבצת המנחה-ציניקן-מחובר-למציאות מול גורי אלפי והמוח החולני, המופרע והנפלא שלו (פוחלצים! איך הוא חושב על הדברים האלה, לעזאזל?). מי שנראתה כאילו התכנית הזאת הפיחה בה רוח חיים היא אורנה בנאי שירתה פאנצ'ים על ימין ועל שמאל והייתה נינוחה ומכווננת מתמיד (הבדיחה שלה על שני כהן הייתה ההברקה של התכנית). דווקא שי אביבי – אחד האנשים שאני הכי אוהב ומעריך בתעשיה – קצת אכזב הפעם, ודי נבלע על רקע מבול הבדיחות מסביב. לא התלהבתי גם מההופעה של ציפי ליבני שהייתה מאד מאולצת. לעומת זאת, הקטע של עזאם עזאם היה שוס אמיתי. היו לי קצת בעיות עם התכנית – יותר מדי בדיחות סתמיות ולא מצחיקות, חסרה הנוכחות של עינב גלילי והשנינות שלה ושליין עדיין משדר את אותה זחיחות שהורסת את ה- Delivery הכל כך חשוב של הבדיחות, אבל בסך הכל יש שם פוטנציאל גדול ומספיק בדיחות מוצלחות כדי להחזיק תכנית.

7. מזל שהפרסומת החדשה של מתי כספי שודרה בדיוק לפני "ארץ נהדרת" – יכולתי להזדהות עם "אברי גלעד" ולהיות נגעל ומוקסם גם יחד. בפרסומת לחברת ביטוח מתעללים בשירו הנפלא "לא ידעתי שתלכי ממני", והופכים אותו לפסקול על רקע מתי בתפקיד עצמו, נפרד ממכונית הרוסה ונזכר בפלאשבקים ברגעי ההתאהבות הרומנטיים בה... שוב סלבריטאי מושפל, שוב התעללות בקלאסיקה – אז למה האמביוולנטיות? כי זה מצחיק. וכי זה מסתדר נפלא עם מתי כספי, האיש בעל הפנים הקפואות שגם הלחין את שירי האהבה המרגשים ביותר בעברית וגם מוכיח (כשבא לו) חוש הומור נונסנסי נפלא. מקווה שהוא מרגיש טוב עם המיזם הזה, כי השורה הבאה בשיר (שנחתכה כמובן בפרסומת) היא "ואת עצמי אני שונא...”. את הפרסומת עצמה אפשר לראות בכתובת הבאה: http://vimeo.com/8640878 (אסף רזון).


6.  "ארץ נהדרת".  שתי התכניות הראשונות של העונה לא ממש הבריקו. היו כמה רעיונות טובים ("תוצאות בחינות הבגרות", המנהל חובב הטוויטר, מומי, טל ברודי, הראיונות ברחוב עם הדמות של יובל סמו) וכמה חיקויים יפים (מרינה מקסימיליאן בלומין, אברי גלעד, אבי מלר ועוד) אבל גם הרבה רגעים מביכים (במיוחד בפאנלים, למשל הקטעים של עודד בן עמי שהיו מהחלשים ביותר שזכורים לי) ומיותרים. האמת היא שזו תופעה שקורית כמעט בכל תחילת אותה בתכנית - הם עדיין בשלב שבו הם מחפשים את עצמם ומנסים לראות מה עובד ומה לא. אבל מה שמצא חן בעיניי בתכנית של השבוע היה הנכונות של התסריטאים להתעמת עם שני הנושאים שעשו כותרות בשבוע האחרון – המערכון ה"חדש" על המתנחלים שהיה מצוין והמשך הצחוקים על חשבונו של אברי גלעד (על כך –בהמשך). בעבר, הכותבים של "ארץ" גילו נטיה לא להחריף עימותים דומים (מישהו אמר "אבי נמני"?) וטוב לראות שהפעם הם לא נרתעו "לתקל" את הנושאים הללו. שימשיכו כך.

5. עוד על פרסומות: הפרסומת החדשה ל"הוט מג'יק" , עם חברי "הבורר" ובראשם איבגי שבאים "להסדיר עניינים" עם החוצפן שמקליט את התכנית שלהם במקום לראות אותה, מצחיקה מאד ועושה שימוש טוב בטאלנטים (על חשבון דילול הכבוד ליצירה האמנותית המקורית, כרגיל). אבל בפרסומת שמיד אחריה ה מופיע אותו איבגי, עם אותן מניירות לחשניות, בתפקיד דוד מהביטוח עם עצות ביטוחיות. ככה מבלבלים את הצופה וגורמים לו לזלזל בשתי הפרסומות גם יחד, וזה לא לטובת אף אחד מן המפרסמים. גם הפרסומת לביטוח היא דו-משמעית: שוביניסטית ומעצבנת מצד אחד, אבל מציגה בתור "האופציה האטרקטיבית" את מירי נבו – בהריון, מלאה, ויפה מאד – ואוי לנו שזה נחשב חדשני (אסף רזון).


3.  "להעלות את הרף" הסתיימה השבוע, כשבחברת HOT בחרו לשדר בבת אחת את שלושת הפרקים האחרונים לעונה. מה זה החרטא הזה?

2.   כשראיתי את החיקוי (המבריק) שאסי כהן עשה לאברי גלעד, אחד הדברים הראשונים שעברו לי בראש הוא "מעניין איך אברי יגיב. הוא בטח יעשה הרבה רעש על כמה שהוא שונא את החיקוי". ואכן, התגובה לא ממש איחרה, וגלעד מיהר להתבכיין על החיקוי שממש הורס לו את הדימוי. כן, כן, זה האיש שבעברו היה סאטיריקן שנון והיום הוא פשוט בדיחה עצובה, שעושה טלוויזיית ביבים וועוד מהין להתנשא עליה. הנה, הוא הוכיח במחי התבכיינות אחת עד כמה החיקוי שלו היה מוצדק, ובפרט המסר שלו. האיש צבוע וצדקן. ולחשוב שפעם באמת הערצתי אותו ואת שותפו ליצירה ארז טל (הלא פחות גרוע ממנו, אם כי לפחות לא בכיין כמוהו).


1. חברת YES רוצה שכולם ידעו שעונה שניה של "סרוגים" עולה ביום ראשון. אז איך מודיעים לכולם? קדימונים? מודעות בעיתונים? באנרים באינטרנט? כמובן, אבל ליתר ביטחון הם גם יצרבו את ההודעה על מסך הטלוויזיה שלכם, למשך שבוע שלם. כזכור, חווית צפייה גדולה מהחיים.


בשולי הממיר


*אריק פלדינו (מלוצ'י מ- ER). ושריף אטקינס (גאלאנט מ- ER) התארחו (כל אחד בפרק אחר) של "להעלות את הרף".
 
* קרלוס ג'אקוט (קן מהפרק "אן" ב"באפי", ששיחק גם ב"אנג'ל" ו"פיירפליי") הופיע בפרק של "זירת הפשע: מיאמי". סטפני ניזניק ("אוורווד") וג'ורדן הינסון (זואי מ"אאוריקה") התארחו בפרק נוסף.

* אריק אסטרדה כיכב בתפקיד עצמו ב"קוראים לי ארל"
 
* אדם בולדווין (ג'יין מ"פיירפליי" וקייסי מ"צ'אק") התארח בפרק של "זירת הפשע: ניו יורק"


* סטיבן שיריפה (בובי בקלה מ"הספורנוס") התארח בפרק של "בטי"

* ג'יי קרנס ('דאץ'' מ"המגן") ומרסי רוז ביירנס (בתה של סטלה ב"איך פגשתי את אמא") התארחו בפרק של "האוס". ג'ודי גריר ("משפחה בהפרעה") התארחה גם היא בפרק אחר.
 
* לסלי הופ (טרי באוור מ- "24") הופיעה בפרק של "המנטליסט"
 
* לארה פלין בויל ("טווין פיקס", "הפרקליטים") התארחה ב"חוק וסדר".גם שון אסטין ("שר הטבעות") הופיע בפרק בסדרה הזו.


* טום ארנולד התארח בפרק של "חוק וסדר: כוונה פלילית". בפרק אחר הופיעו לי טרגסן (ביצ'ר מ"אוז") וכריס באוור (אנדי, "דם אמיתי")


* ב"ניפ/טאק" התארחו השחקנים הבאים: רוז מגאוון (פייג' מ"מכושפות"), וויין נייט (ניומן מ"סיינפלד") ובארי בוסטוויק (ראש העיר ב"ספין סיטי"  ובראד מ"מופע הקולנוע של רוקי").


* ויקטור גרבר (ג'ק בריסטו מ"אליאס") הופיע בפרק של "האחות ג'קי"


* סינתיה ניקסון (מירנדה מ"סקס והעיר הגדולה"), לורה אלן (לילי מ"4400") ואן מורגן גילברט (יטה מ"נני") כיכבו כולן ב"חוק וסדר: מדור מיוחד"



***


מסביב למסך המפוצל


אף אחד לא נתן למרינה להתרפק על תפקיד המנחה. תקעו אותה בפוזה של מראיינת מאחורי הדלפק, כשאיתה בפריים, סט הסכינים המהודר של השף. ככה הורגים מנחה על הרגע הראשון. מסדרים לה פריים רוצח, לא אסטטי, ועדיף עם סכינים. לא ברור איך יוצרים פינת שיחה במקום שאין למצלמה גישה אליו. ואם זה לא הספיק, אז בכל פעם שהיא ניסתה לנהל שיחה עם מישהו ממרואייניה, מיהר חיים לקטוע אותה ולהציע לכולם לשתות משהו, או לאכול משהו, או אלוהים יודע מה. קצת נתקע לי בגרון, האמת. וגם לה, אני מתארת לעצמי (עדי בנטוב לן, Lan2Lan, על מועדון ארוחת הערב) לפוסט המלא


הדבר הכי בולט ב"מצב האומה" הוא שהיא ממש, אבל ממש דומה ל"עד הבחירות זה יעבור", ששודרה בערוץ 10: ליאור שליין המנחה יושב בצד ימין של המסך, גורי אלפי ואורנה בנאי ממוקמים בצד השני של השולחן. הדאחקות עובדות על אותם שטאנצים, ציפי לבני שוב מגיעה להתארח בתוכנית – גורי אפילו שחרר על זה בדיחה. במילים אחרות, אין פה כמעט שום דבר חדש. מדובר בלא יותר מניסיון להוכיח שעם אותה תוכנית, ערוץ 2 יביא תמיד יותר רייטינג מערוץ 10 (רב-ערוצית, באה לבקר, על ערב שני החדש של רשת) לפוסט המלא


הרייטינג הגבוה של התכנית הזו לא נובע מהצורך לחקור בצורה אנתרופולוגית את המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית (ויסלחו לי המתיפייפים שכן טוענים זאת כדי לישון טוב בלילה אחרי שהם סיימו עוד מנה ממכרת של האח). אני גם לא חושב שאנשים רבים צופים בה רק בגלל הצהוב, החטטנות ואפקט 'הזבוב שעל הקיר.' אני חושב שאנחנו, כצופים, פשוט צמאים לסיפור טוב, לדרמה מרגשת ונוגעת, שקשה למצוא בטלוויזיה של ישראל. נכון, יש הרבה סדרות ישראליות טובות שצצו על המסך בשנים האחרונות, אבל העונות הבאות שלהן תמיד לא וודאיות, ימי השיבוץ שלהן תמיד משתנים, תמיד רואים כמעט את אותם השחקנים, ולפעמים אפילו נדמה שלמרות שמדובר בסצנות שונות (כיפות, רווקוּת תל-אביבית, חתונה, בורגנות או אמהות) – עדיין מדובר באותו סיפור אהבה מסובך שממחזר את עצמו (דוד אלהרר-ברוש, מיסטר נורמל, על האח הגדול) לפוסט המלא


אילו היתה משודרת בערוץ אחר, "דיבור חדש" יכלה להוות חבית חומר נפץ של פוטנציאל להפוך לתוכנית שלא רק מסקרת סדר יום, אלא לוקחת בו חלק פעיל. אבל על הבמה השקטה של ערוץ 8, יש לקוות שיהיה זה עניין של שבועות עד שהכל יתפרץ ויהפוך לחגיגה אחת גדולה, כי כשאתה על התפר שבין הידענות המעונבת של לונדון וקישנבאום לשיחות הסלון של "טינופת", המסלול לשם הוא כמעט ובלתי נמנע (אלכס פולונסקי, נענע, על דיבור חדיש) לפוסט המלא

נקודת המוצא של גיא גיאור מצוינת. איזה גבר לא היה רוצה ש-22 בנות ירדפו אחריו בשמלות ערב ועקבים? אני מניחה שגבר שבאמת מחפש אהבת אמת, אבל היי, למה אני הורסת לבנות את הפנטזיה? הרי כל בחורה שיש לה קצת כבוד עצמי ו/או חיפוש בגוגל, יכלה להבין זאת בעצמה. ואולי הן כן גיגלו ופשוט רוצות להיות בעונה הבאה של “הרווקה”… (maya567, טלוויזיה=מציאות, על הרווק) לפוסט המלא




"כל עונה מתחילה עם אותה רמת חששות, כל דמות היא אתגר, תמיד מההתחלה, שוב אני צריכה למצוא מנגנונים חדשים, שהם לא שחוקים ושקופים. מעונה לעונה קשה להמציא את עצמך ולחדש, לא לשעמם את הצופים. תמיד יש את הלא נודע. תמיד. בדרך כלל אני יודעת על הדמויות שאני משחקת בהתראה של יומיים. לכן תמיד יש מתח ודריכות לקראת הצילומים. זה לא פשוט לי, גם לקראת העונה השביעית" (קובי בן-שמחון, הארץ, מראיין את עלמה זק על הצלחה, אמהות וארץ נהדרת). לכתבה המלאה


***


מה יהיה לנו השבוע?



ראשון 10/1 - "סרוגים" - פרק ראשון בעונה השניה (yes Stars Drama וגם ב-HD. אבל אתם בטח כבר יודעים את זה).

שני 11/1- "משפחת סימפסון" (עונה 18) שוב על מסך הערוץ הראשון. 

שני 11/1- אופרת הסבון "ימי חיינו" מסיימת את שידורה בישראל. ביום חמישי תרד גם "צעירים חסרי מנוח". 

רביעי 13/1- "האחות ג'קי": פרק סיום העונה הראשונה (HOT3).

שישי 15/1 - תחילת האודישנים לעונה התשיעית של "אמריקן איידול" (Yes stars Base / Hot Family, שלושה ימים לאחר השידור בארה"ב).

שבת 16/1 - "סטרדיי נייט לייב 35" - מייגן פוקס פותחת את עונת 2009-2010 (yes Stars Comedy).

תגובות (64)