ארכיון המסך המפוצל > 2010

Community, עונה 1, פרק 14

הפרק \"Interpretive Dance \" שודר ביום חמישי, 21/1/10. ספוילרים לפרק

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 26/01/2010

עונג צרוף. אין לי מלים אחרות לתאר את התחושות שלי כלפי הסדרה הזאת, והפרק הזה היה מעולה אפילו בסטנדרטים שלה.

"סודות והדרכים בהן הדמויות מתמודדים איתם" היתה התמה של הפרק הנוכחי, אבל הסדרה לא נסחפה לקלישאות השחוקות והפרק היה בנוי מצוין, מצחיק עד דמעות וכמו תמיד, הייתה שם הרבה נשמה, שלא תמיד שמים לב אליה בשל הדיאלוגים המהירים כל כך.


אהבתי שהחזירו את הפרופסורית (לוריין סטמייל המעלפת) שהכימיה שלה עם ג'ף אוכלת בלי מלח את (היעדר) הכימיה שלו עם בריטה (אם כי מאד אהבתי את הציוות שלו עם אנני בעבר). כל העלילה הזאת הייתה עשויה היטב – החל מהגילוי על הזוגיות שלהם; הדיאלוגים המעולים שלהם; ההתנהגות הקריפית והקורעת של הדיקן לידם (הוא שם את ג'ף במקום השני ברשימת הסטודנטים השווים! ואת הפרופסורית רק במקום השביעי... ענק!); ה"משבר" ביניהם על רקע הגדרת היחסים ביניהם (הצחיקה אותי במיוחד השורה של הדיקן – "חכו רגע, אני אביא את טפסי הפרידה"); ההבנה של ג'ף שלא אכפת לו מהגדרות והעובדה שהתברר בסוף שהזוג הזה כאן להישאר שעשתה לי טוב על הלב. קצת פחות אהבתי את הגילוי של בריטה על כך שכן אכפת לה מג'ף ומהחיים הרומנטיים שלו, אבל אני יכול לחיות עם זה (כל עוד לא יממשו את זה).


אבל זה היה עוד כלום לעומת הסיפור של טרוי ובריטה. אני מאד שמח שהכותבים ממשיכים למצוא ציוותים חדשים בכל פעם בתוך החבורה, וזה בהחלט היה זיווג מעניין "לשחק עליו".


בפרקים האחרונים בריטה הרבה יותר נסבלת ואנושית, וטוב לראות שהכותבים הבינו שהדמות שלה לא הכי עבדה ופועלים בדרך הנכונה לגביה. אבל עם כל הכבוד לה, השוס האמיתי היה טרוי - הקטע בהתחלה שהוא הולך על רקע מוסיקת שחורים קלאסית רק כדי להגיע לאולם הריקודים היה ענק, וכל מה שהיה קשור בו ובריקודים היה קורע מצחוק (בכלל, דונלד גלובר הוכיח את עצמו כמלך ההומור הפיסי בסדרה, ויפה שהכותבים הולכים עם זה). אז נכון, היה ברור מקילומטר שברגע האחרון הוא יגיע וירקוד ו"יציל את היום" אבל כשזה נעשה בצורה כל כך מצחיקה ואנושית, למי אכפת?


חוץ מזה, היו עוד ה-מון דברים נפלאים בפרק: התגובות ההיסטריות של אנני בכל פעם שהיא חושבת ש"גונבים" לה את טרוי, חשבון הטוויטר של פירס וכל מה שקשור אליו, בדיחות ג'ים בלושי וכמובן הקטע עם עבד שרוקד בסיום הפרק (דני פאדי הזה פשוט גאון. גאון!). גם קטע הסיום על רקע הכותרות היה מצחיק להפליא.


לאחרונה פורסם שהרשת הזמינה 25 פרקים בעונה הזו. הרבה פעמים אלה דווקא בשורות לא טובות, כי כמות כזו של פרקים עלולה לפגוע באיכות הסדרה, אבל יש לי הרגשה שבכל מה שנוגע לסדרה הזו וכל האנשים שמעורבים בעשייתה – The More, The Merrier!


ציון: 10.

תגובות (3)