
עונג צרוף. אין לי מלים אחרות לתאר את התחושות שלי כלפי הסדרה הזאת, והפרק הזה היה מעולה אפילו בסטנדרטים שלה.
"סודות והדרכים בהן הדמויות מתמודדים איתם" היתה התמה של הפרק הנוכחי, אבל הסדרה לא נסחפה לקלישאות השחוקות והפרק היה בנוי מצוין, מצחיק עד דמעות וכמו תמיד, הייתה שם הרבה נשמה, שלא תמיד שמים לב אליה בשל הדיאלוגים המהירים כל כך.
אהבתי שהחזירו את הפרופסורית (לוריין סטמייל המעלפת) שהכימיה שלה עם ג'ף אוכלת בלי מלח את (היעדר) הכימיה שלו עם בריטה (אם כי מאד אהבתי את הציוות שלו עם אנני בעבר). כל העלילה הזאת הייתה עשויה היטב – החל מהגילוי על הזוגיות שלהם; הדיאלוגים המעולים שלהם; ההתנהגות הקריפית והקורעת של הדיקן לידם (הוא שם את ג'ף במקום השני ברשימת הסטודנטים השווים! ואת הפרופסורית רק במקום השביעי... ענק!); ה"משבר" ביניהם על רקע הגדרת היחסים ביניהם (הצחיקה אותי במיוחד השורה של הדיקן – "חכו רגע, אני אביא את טפסי הפרידה"); ההבנה של ג'ף שלא אכפת לו מהגדרות והעובדה שהתברר בסוף שהזוג הזה כאן להישאר שעשתה לי טוב על הלב. קצת פחות אהבתי את הגילוי של בריטה על כך שכן אכפת לה מג'ף ומהחיים הרומנטיים שלו, אבל אני יכול לחיות עם זה (כל עוד לא יממשו את זה).
אבל זה היה עוד כלום לעומת הסיפור של טרוי ובריטה. אני מאד שמח שהכותבים ממשיכים למצוא ציוותים חדשים בכל פעם בתוך החבורה, וזה בהחלט היה זיווג מעניין "לשחק עליו".
בפרקים האחרונים בריטה הרבה יותר נסבלת ואנושית, וטוב לראות שהכותבים הבינו שהדמות שלה לא הכי עבדה ופועלים בדרך הנכונה לגביה. אבל עם כל הכבוד לה, השוס האמיתי היה טרוי - הקטע בהתחלה שהוא הולך על רקע מוסיקת שחורים קלאסית רק כדי להגיע לאולם הריקודים היה ענק, וכל מה שהיה קשור בו ובריקודים היה קורע מצחוק (בכלל, דונלד גלובר הוכיח את עצמו כמלך ההומור הפיסי בסדרה, ויפה שהכותבים הולכים עם זה). אז נכון, היה ברור מקילומטר שברגע האחרון הוא יגיע וירקוד ו"יציל את היום" אבל כשזה נעשה בצורה כל כך מצחיקה ואנושית, למי אכפת?
חוץ מזה, היו עוד ה-מון דברים נפלאים בפרק: התגובות ההיסטריות של אנני בכל פעם שהיא חושבת ש"גונבים" לה את טרוי, חשבון הטוויטר של פירס וכל מה שקשור אליו, בדיחות ג'ים בלושי וכמובן הקטע עם עבד שרוקד בסיום הפרק (דני פאדי הזה פשוט גאון. גאון!). גם קטע הסיום על רקע הכותרות היה מצחיק להפליא.
לאחרונה פורסם שהרשת הזמינה 25 פרקים בעונה הזו. הרבה פעמים אלה דווקא בשורות לא טובות, כי כמות כזו של פרקים עלולה לפגוע באיכות הסדרה, אבל יש לי הרגשה שבכל מה שנוגע לסדרה הזו וכל האנשים שמעורבים בעשייתה – The More, The Merrier!
ציון: 10.
הרשמה לאתר תאפשר לך לעקוב, מכל מחשב ממנו תתחבר, אחרי תגובות חדשות בכתבות שקראת (מתמשכים), לשלוח ולקבל מסרים מהירים מיתר גולשי האתר, לנהל עמוד אישי וכן לצפות בתוצאות סקרים שהשתתפת בהם.
אנחנו כמובן לא נעשה שימוש בכתובת המייל שלך לשום מטרה שאינה קשורה לתפעול השוטף של האתר.
הכניסה לאתר תבוצע באמצעות כתובת המייל.
נא לשלוח אך ורק ציטוטים שהתוכן שלהם מתייחס לטלוויזיה. לדוגמא:
סדרה אחת שמצטטת סדרה אחרת ("את מי את הולכת לפגוש בשעה כזו, את ספייק ודרוסילה" [בנות גילמור]),
או התייחסות לתרבות הצפיה בטלויזיה ("אין לך טלוויזיה? אז לאן מופנים כל הרהיטים שלך?" [חברים]).
סתם משפטים מגניבים/ מצחיקים/ שנונים מתוך סדרות אינם מתאימים להיות ציטוט בראש המסמ"צ. תודה!
המסך המפוצל הוא מגזין טלוויזיה עברי מקוון, הפועל באופן עצמאי, לא תלותי, מסחרי או רווחי, במטרה כנה של שירות קהילת צופי הטלוויזיה בישראל. הוא הוקם ביולי 2001, ומוגש באהבה לאנשים שאוהבים טלוויזיה ע"י אנשים שאוהבים טלוויזיה.
המסך המפוצל מחפש תמיד כותבים חדשים. אם אתם אוהבים טלוויזיה, יש לכם מה להגיד ורוצים שקולכם ישמע, אנו מזמינים אתכם לשלוח אלינו מייל ולהצטרף לצוות הכותבים באתר.