ארכיון המסך המפוצל > 2010

אבודים כחוויה פילוסופית

לרגל שידור העונה השישית, סיון כהן מגישה ניתוח פילוסופי מעמיק של מהותה ומסריה.

מאת: סיון כהן
פורסם בתאריך: 02/02/2010

* נכתב במקור כעבודה במסגרת M.A. באוניברסיטת תל אביב, המסלול לפילוסופיה, מידע ותרבות דיגיטלית. לאתר העבודה.

"Lost is the most extraordinary complexed exciting book the whole world was reading on television"
(Jack Bender, Executive Producer of "Lost" -  July 13, 2009 Press Release - Israel)


בתור תלמידה לפילוסופיה, תמיד התעניינתי במסרים הפילוסופיים שאנו מקבלים ממגוון המדיות והספרות. הבנתי שישנה האפשרות ללמד פילוסופיה וישנה האפשרות לחוות אותה. בתור ילדה גדלתי על הספרות הקלאסית - "עליסה בארץ הפלאות", "רובינזון קרוזו", "הקוסם מארץ עוץ", "מסעות גוליבר" ועוד - ספרות שהעניקה את החוויה של הפילוסופיה, ספרות שהעלתה תמיד עוד ועוד שאלות: מה המצב הנכון, השלם? מהי האמת? האם הכל תלוי פרספקטיבה (רלטיוויסטי)? כיצד שבים הביתה? למה הבית הוא מקום כה חשוב? ועוד.

כשנתקלתי ב"אבודים" ציפיתי לחוות סדרה העושה פחות או יותר את מה שהספרים שאהבתי בתור ילדה עשו, קרי התמודדות עם הקושי הפילוסופי והפסיכולוגי של ללכת לאיבוד. עד מהרה גיליתי שהסדרה עושה זאת ועוד. היא מרחיקה אותנו "הרחק הרחק מקנזס". בעידן מהפכת המידע, "אבודים" לקחה את מושג "חווית הפילוסופיה" לדרגה חדשה לגמרי. הימצאות הפילוסופיה והפניות תרבותיות כאלה ואחרות, נמצאות במלוא מובן המילה כמעט בכל פרט בסדרה. בדרך זו יצרה הסדרה מכלול פילוסופי שלם במסווה של סדרה הוליוודית.

הסדרה אינה עוסקת רק במישור הפיזי של החיים, אלא גם במישור המטאפיסי והאפיסטימולוגי. יוצריה בחרו להתמודד עם שלל שאלות אוניברסליות, שאלות איתן הפילוסופיה בחרה להתמודד מראשית דרכה, הן הפילוסופיה המערבית והן פילוסופיית המזרח.
מבין כלל הנושאים בהם היא נוגעת, הנושא המרכזי איתה היא מתמודדת הוא נושא ההליכה לאיבוד. הסדרה מקדמת פילוסופיה זו, את הפילוסופיה של עצמה מתוך הכותרת שלה, קרי הליכה לאיבוד, או כפי שאתייחס למושג מעתה - "אבידות".



"Nothing is ever really lost, or can be lost"
(Walt Whitman "Continuities")

"אבודים" כחוויה פילוסופית

ניתן ללמוד אודות העולם וניתן לחוות אותו. מבלי להוריד מחשיבותה של חווית הלמידה, החוויה הפילוסופית משאירה לעיתים חותם גדול יותר ומעבירה את המסר הפילוסופי בדרך חזקה יותר. יוצרי "אבודים" הבינו את חשיבות העברת החוויה הפילוסופית, ממש כפי שהבינו קודמיהם, היוצרים של "עליסה בארץ הפלאות", "הקוסם מארץ עוץ", "מסעות גוליבר", "האודיסיאה", "רובינזון קרוזו" ועוד. בכל אחת מהיצירות הללו הגיבור או הגיבורים עזבו, בין אם במכוון ובין אם לא, את הבית - הידוע והמוכר - והגיעו לארץ זרה. על פניו ניתן לטעון שהגיבורים הללו אבדו, או לכל הפחות איבדו את הדרך. הם צעדו במסלול מסוים, וברגע נתון הם כבר לא בדרך, או לפחות לא בדרך הנכונה. הם הלכו לאיבוד כביכול, מבלי לדעת כיצד לשוב.

המסר המרכזי המועבר שוב ושוב הינו - חייבים להיות במקום הנכון. חייבים לדעת היכן נמצאים, ואם לא נמצאים שם, אז לפחות לדעת כיצד להגיע לשם. לא בכדי דורותי מקבלת את ההנחיות "Follow the Yellow Brick Road" שכן אלמלא הליכתה  בדרך - היא תהיה אבודה. מועבר לנו מסר, כקוראים או כצופים, של "There is no Place Like Home". אילו לא נהיה בבית, לא נהיה במקום המוכר לנו, ונמשיך להיות אבודים. בכל הספרים הללו כל גיבור עבר תלאות וייסורים על מנת לחזור הביתה, להיות בדרך, ולהפסיק להיות אבוד.

מהו מושג ה"אבידות"? האם ישנה חלוקה ברורה ומוגדרת של - נמצא, אבוד או בדרך? האם בכלל יש דרך? אם יש, האם צעידה שאינה בדרך מצביעה על אבידותי? וכמובן שאלת השאלות: האם בכלל ניתן ללכת לאיבוד?

מטוס מתרסק על אי. קבוצת ניצולים נותרת כמעט לחלוטין ללא פגע על אף ההתרסקות הקשה. כבר מהיום הראשון באי מובן שמשהו בו לא תקין. ניתן לטעון שהגיבורים "אינם עוד בקנזס". אף אחד לא בא לחלצם, יתרה מכך מתברר שאף אחד לא מודע לכך שהם שרדו.
כבר בלילה הראשון, השורדים מבינים שהחוקים השתנו. האי שנחתו עליו, שעל פניו אינו מיושב על ידי בני אדם, מכיל קבוצת אנשים אשר בוחרים לא לחשוף את עצמם תחילה, אך חוטפים והורגים חלק מהניצולים. מהר מאוד מובן כי יש להם עניין מיוחד ולא ברור בנשים בהריון ובילדים.


בנוסף, ספק יצור, ספק תוצר טכנולוגי עשוי עשן, מסתובב באי ומסוגל להרוס וכנראה לצלם ולתעד את מחשבתם של כל מי שנקרה בדרכו. דובי קוטב חיים באי, אשר בכלל ממוקם באוקיינוס השקט. מתגלה מערכת בונקרים תת קרקעיים ובהם סרטי הדרכה של קבוצת מדענים אשר הגיעו לאי בשנות ה-70 לערוך ניסויים במגוון תחומים. תחום חקירתם העיקרית הוא המבנה הגיאולוגי המיוחד של האי אשר התברר כמכיל כוחות ריפוי ומאפשר לעשות מניפולציות על מושג הזמן. מובן כי באי ישנו מתח בין תפיסות המרחב והזמן, אשר מתברר לניצולים ולקהל בו זמנית כפועלים אחרת, ועל כן הופכים את האי למוקד עניין גדול לאנשים מסוימים.

כל ממצא באי מורה ומוכיח בוודאות - האי הזה אינו המוכר והידוע, הוא אינו הבית וודאי שכל אחד מהניצולים חש בו "אבוד".



ה"אבודים" בעולם מחוץ לאי

המעניין בסדרה, הוא שמתברר כי הדמויות אינן "אבודות" רק בהגיעם לאי. כל דמות היתה "אבודה" עוד קודם. יתרה מזאת, הדמויות קשורות זו לזו במוטיבים רבים גם לפני הגיעם לאי. אך הגאונות הגדולה של הסדרה לדעתי, היא שהקהל הצופה ב"אבידותם" של גיבורי הסדרה, הן באי והן מחוצה לו, נמצא בדיוק באותו מצב "אבידות" כביכול. אותה "אבידות" שנמצאת ברזי העלילה רק מתגברת ככל שהסדרה מתקדמת.

בשל כך ובשל עומקה של הסדרה, המתאפיינת בקווי עלילה רבים, משמעויות נסתרות הנמצאות בפרטיה הקטנים והמסתורין אשר אופף אותה ואת האי אליו התרסקו ניצולי הטיסה, משכה הסדרה סקרנות והתעסקות גדולה. הוקמו לה פורומים ואתרי מעריצים רבים כשביניהם, אתר אנציקלופדי שלם המכיל רק ערכים אשר קשורים לסדרה. יוצרי הסדרה פרסמו ספרים שנכתבו על ידי דמויות פיקטיביות בסדרה בהם זרעו רמזים אודות המסתורין בסדרה. הוקמה לחברת התעופה הפיקטיבית "Oceanic" אתר משלה בה כביכול ניתן לרכוש כרטיסי טיסה, ואדם הנקרה לאתר ללא ידע מוקדם אינו יודע כי כל מטרתה הוא לספק רמזים אודות עלילת הסדרה.

"הוצאת" הנארטיב החוצה לעולם האמיתי מקדמת את הסדרה מבחינה רעיונית פילוסופית. כפי שהאי או הגיבורים באי בצורה כלשהי מצליחים לעשות מניפיסטציה של מחשבותיהם לאובייקטים, מצבים ואנשים, כך גם בעצם הסדרה עושה. במילים אחרות "אבודים" עושה את מה שגיבוריה עושים - מניפיסטציה של רעיונות למציאות. אלמנטים פיקטיביים רעיוניים הופכים בדרך זו למציאות ולחלק מהעולם המציאותי.

אך העניין לא נגמר כאן. כפי שהבדיוני מחלחל למציאותי, המציאותי מחלחל גם לבדיוני. אלמנטים מהעולם האמיתי - החדשות, הספורט וכו' - נכנסו לסדרה בניסיון להוכיח כי העולם החיצוני אכן קיים מחוץ לאי (כאשר בן מראה לג'ק שקבוצת הבייסבול – הרד סוקס ''Red Sox זכו באליפות העולם בניסיון להראות לו שהעולם החיצוני אכן ממשיך להתקיים, הקבוצה בעולם האמיתי של הצופים בבית אכן זכתה לראשונה באליפות זו.) הגבולות הברורים בין העולם של הצופים לעולמם של גיבורי סדרה מתמוססים. מה שפעם היה ברור כדיכוטומיה של שני צדדים כבר לא עובד בצורה זו.

לחלק הבא של המאמר

תגובות (4)