ארכיון המסך המפוצל > 2010

הפילוסופיה האבודה

הפילוסופיה כפי שמשתקפת בעלילה, שמות הדמויות, וההתפתחות הפסיכולוגית שלהן.

מאת: סיון כהן
פורסם בתאריך: 02/02/2010

לחלק הקודם של המאמר

הפילוסופיה בסדרה באה לידי ביטוי בכמה רמות. ניתן לראות את קו ההפרדה הברור בין המסרים מהפילוסופיה המערבית לעומת המסרים מפילוסופית המזרח. יתרה מכן ניתן לראות מסרים חזקים מהעולם הדתי והמיתולוגי. בין המוטיבים ניתן למצוא הירוגליפים שחוזרים ושבים ותרגומם הוא 'the under world'  בנוסף לתבליטים מצריים בסגנון הפרעונים המציגים את  האל Anubis"" הקשור לממות ולחיים אחרי המוות.. יוצרי הסדרה .הודיעו כי שם נוסף לתמרת עשן הלא מוסברת הוא ""Cerberus, הכלב בעל שלושת הראשים ששמר על שערי הגיהנום, הפסל בעל ארבעת האצבעות הוא פסל של האל המצרי "Taweret" המגן על נשים בהריון ועל לידה. אותו פסל נהרס בשלב נסוים וישנה תאוריה שבגלל הריסתה הנשים באי אינם מסוגלות לשמור על הריונם.

אך הדרך בה הסדרה "עושה פילוסופיה" היא על ידי הצגת מיקרוקוסמוס חברתי שעסוק בשאלות מפתח של הפילוסופיה (המערבית והמזרחית). את העיסוק הזה הסדרה מציגה דרך העלילה, דרך שמות הדמויות וההקשרים ביניהם ודרך ההתפתחות ה"פסיכולוגית" של הדמויות - מפסיכולוגיה לפילוסופיה

דרך העלילה


העלילה של הסדרה מקדמת הרבה מהפילוסופיה שהיא מציעה. ניתן לתמצת חלק מפילוסופיה זו במסרים הבאים:

* מוסר סובייקטיבי - האם טובת החברה חשובה על טובתי האישית או טובת משפחתי הקרובה? (השפעה קירקרגוריאנית - האם היה נכון עבור מייקל לבגוד בחבריו ולהקריב אותם על מנת להציל את עצמו ואת בנו? האם היה נכון ללוק להקריב את אביו כדי להוכיח את שיוכו לקבוצת ה"אחרים"?)

* חירות -  באילו תנאים מתקיימת חירות ועל מה החירות חלה? (תחילה נדמה כי החירות נלקחה מהניצולים מעצם היותם תקועים באי, לאחר מכן חירותם כביכול נלקחת כאשר חלקם נלקחים בשבי. האם בכך הם אכן איבדו את חירותם?)

* אחרות - מיהו האחר? מהו עבורי? האם אני הוא האחר? ('the others" השפעה סאטריאנית ("hell is other people"
* המצב הטבעי לעומת המצב המדיני - קבוצה של אנשים שמרכיבים יחד חברה, כל אחד בעל תפקיד מסוים - האם נכון ליצור חברה בעלת חוקים או נכון יותר להישאר במצב הטבעי בו כל אחד דואג לעצמו? (Live together or die alone"" לפי תפיסתו של ג'ק או 'Each man for himself" לפי תפיסתו של סויר)

* מדע לעומת אמונה - מבחינה אפיסטימולוגית האם מה שאני יכול לדעת נעוץ באמונה או שמא מדובר בסיבתיות לוגית הנעוצה בפיזיקה ושאר המדעים? ("Man of science man of faith" - האם ג'ק הרופא המייצג את תורת דיוויד יום נכונה? ניתן להאמין רק לחוויות החושיות שלנו ולמידע אמפירי וכל הסבר שניתן לתופעות קשור רק לצורך האנושי לתת הסבר או שמא לוק המייצג את המאמין הגדול במשמעות, גורל ודארמה צודק?)

* טוב לעומת רע - האם טוב ורע קיימים בצורתם האידיאית האפלטונית או שמא מדובר בתחומים רלטוויסיטים? ("Two players two sides one is light and one is dark" . האם "האחרים" טובים והניצולים רעים? האם מעשיהם מונעים מטוב למרות שהם מתפרשים כרע? האם ג'ייקוב והאויב שלו מייצגים את הטוב לעומת הרע?)

* מה עלי לעשות? - המתח בין פעילות המבוססת על חשיבה רציונאלית קרי מדע או פעילות המבוססת על רזי פילוסופיית המזרח - פעילות דהארמתית הנגזרת מתוך אי תלות בתוצאות המעשים, או שמא פעילות דאואיסטית בה מתמסרים לקצב הטבעי של הדברים ללא ניסיון להפריע לקצב זה.

* דטרמינזם לעומת בחירה חופשית - האם ישנה אפשרות ללקיחת אחריות אישית על החלטתנו ובחירותינו או שמא הכל נקבע מראש וללא קשר לבחירות שלנו תמיד נגיע לאותה נקודה?(דיוויד יום, הפילוסוף, טען שבחירה חופשית בעצם דורשת את הימצאותה של דטרמינזם על אף שהשניים כביכול סותרים זה את זה - אילו מעשיך לא נקבעו לפי האירועים שבאו לפניהם, הם כנראה מקריים לחלוטין. מה שיותר מזה, הם לא נקבעו לפי האופי שלך - רצונותיך, ערכיך, וכדומה. אם כן, כיצד אפשר לטעון כי אדם אחראי למעשה שלא נבע מאופיו? כיצד אפשר לומר כי אדם אחראי למעשה שקרה בצורה אקראית? נראה כי מבחירה חופשית נובע דטרמיניזם, שאם לא כן, הפועל ופעולותיו לא יהיו קשורים זה לזה באופן שלו נדרשים מעשים חופשיים. נראה כי בחירה חופשית סותרת את הדטרמיניזם, ומאידך, היא מחייבת אותו.

"Do you think we crashed on this place by coincidence -- especially, this place? We were brought here for a purpose, for a reason, all of us. Each one of us was brought here for a reason... The island brought us here. This is no ordinary place, you've seen that, I know you have. But the island chose you, too, Jack. It's destiny".
Vs.
 "Whatever he's told you, I want you to understand one thing. You have a choice"



דרך שמות הדמויות וההקשרים ביניהם

כמעט כל אחת מהדמויות בסדרה קרויה על שם פילוסוף, דמות תנכית, דמות ספרותית, מדען  או יוצר מהעבר. בנוסף שמות רוב הפרקים מתייחסים באופן ישיר ליצירות פילוסופיות / דתיות אחרות באותו משקל.
השימוש בשמות הדמויות ושמות הפרקים אינו מאפשר לצופה היודע פילוסופיה, אפשרות לטעון שהקשר בין הסדרה לפילוסופיה הוא מקרי. ניתן אפילו להעז ולטעון כי כל דמות בסדרה מייצגת ומקדמת את תורתו וייעודו של הדמות האמיתית שעל שמו נקראו, או לחלופין לטעון כי מדובר בדמות הפוכה - ב"תאום מראה". הכוונה היא שהדמות זהה לאדם עליה היא מבוססת אך היא מכילה אלמנטים הפוכים לחלוטין. ניתן להקביל זאת לתאומים שהם זהים במראה. הם נראים אותו דבר אך אחד כותב ביד ימין והשני כותב בשמאל, לשניהם שיעור מתולתל אך הכיוון של התלתלים הפוך. אם הם יעמדו אחד מול השני, הם יתפקדו כמראה זה לזה, בגלל השוני ביניהם (בהקשר זה קשה מאוד להתעלם ממוטיב המראה הנמצא בספריו של לואיס קרול, הרפתקאות עליסה בארץ הפלאות ומעבר למראה).

קצרה היריעה עבורי להיכנס לעומקם של השמות והיחסים בין הדמויות בעקבות השמות שעל שמות האנשים הגדולים מהעבר הם נקראים, אך על מנת לסבר את האוזן, ולהדגים את כמות המידע בפילוסופי המועבר לנו דרך הסדרה, צירפתי רשימה חלקית של השמות:

* ג'ון לוק - אחת הדמויות הראשיות בסדרה וכמובן שמו של ההוגה האנגלי מהמאה ה-17, אשר עסק במטאפיזיקה ובאפיסטמולוגיה כמו גם בפילוסופיה פוליטית. סיפור דמותו של לוק בסדרה, עוסקת רבות בשאלת ה"צדיק ורע לו". לוק הפילוסוף טוען שאדם מטבעו טוב, דבר היכול להסביר למה לוק בסדרה נותן את בטחונו שוב ושוב כמעט ללא עוררין (ובכך מאבד כליה לאביו הביולוגי שתחמן אותו). אביו של לוק בסדרה נקרא אנתוני קופר, פוליטיקאי בן זמנו של לוק שהפך לפטרונו. באחת העונות המאוחרות לוק מתחיל לקרוא לעצמו ג'רמי בנתהם, שהיה בעצמו פילוסוף בריטי ובעצם יצא נגד רעיונותיו של לוק בדבר זכויות האדם הבסיסיות ובכך בעצם מציג את היפוכו של הדמות.

* רוסו - בסדרה דניאל רוסו, אך הפנייה ברורה לז'אן ז'אק רוסו הפילוסוף הצרפתי, מהוגי האמנה החברתית, שניהל מעין דיאלוג עם לוק בדבר מהות טבע האדם. אם לוק טען שטבע האדם טוב מנעוריו, רוסו טען שטבעו רע. רוסו הפילוסוף ביסס את המושג פרא אציל, ואכן דמותה של רוסו בסדרה היא אישה צרפתייה פראית באמצע שנות חייה החיה בבידוד באי.

* דזמונד דיוויד יום - הפילוסוף הסקוטי דיוויד יום, ממשיכו של לוק, מיוצג בסדרה על ידי דמותו של הניצול סקוטי - דזמונד. יום הפילוסוף עסק בהגותו בעיקר בדטרמינזם, בחירה חופשית ולקיחת אחריות. לא בכדי דמותו בסדרה עסוקה בשאלה "מה עלי לעשות?" בהיבט של "האם ישנם דברים שצריכים לקרות?". אם כן, "האם אני יכול לשנות אותם?" ואם לא "מה אחריותי בעניין?". יום בסדרה הגיע לאי מספר שנים לפני הניצולים כששט מסביב לעולם באוניה שנסחפה לאי. חברתו פנלופה חיכתה לו כל שנות מסעו עד ששב אליה. שמה של פנלופה היא הפנייה ברורה לדמות של פנלופה באודיסיאה(פנלופה באודיסאה חוזרה על ידי 108 גברים עד שובו של אודיסאוס. 108 הינו כזכור אחד מהמוטיבים החזקים) אשר חיכתה לאודיסאוס עד שובו ממסעו.

* סעיד ג'ראר - על שמו של הוגה הדעות אדוארד סעיד, שביקר את גישת המערב כלפי המזרח. בספרו "אוריינטליזם" (1978), הוא טוען שמסורת ארוכה של דימויים שגויים ורומנטיים של אסיה והמזרח התיכון בתרבות המערב שימשה כהצדקה לשאיפות הקולוניאליות של ארצות הברית ואירופה. דמותו של סעיד בסדרה מוכיחה שלעיתים קרובות, כישוריו ורמת הידע שלו עולים בהרבה על אלו של חבריו המערביים והוא הופך במהרה לדמות מרכזית אשר שאר הניצולים נשענים על יכולתו לחלצם לא פעם.

* ריצ'ארד אלפרט - על שמו של ריצ'ארד אלפרט הפרופסור היהודי לפסיכולוגיה שעשה הסבה להינדואיזם ושינה את שמו לבאבא ראם דאס (בתרגום חופשי - משרתו של האל). ידוע בחיבורו לטימותי לירי, ממקדמי הטיפול והשימוש בסם LSD, אלפרט ידוע בעיקר כהיותו חוקר של סמים משני תודעה. דמותו של אלפרט בסדרה אינה מזדקנת והוא מופיע כמעין יועץ / משגיח על כל ענייני התושבים הילידים של האי. באחד הפרקים הוא מבצע טקס דמוי בחירת הדלאי לאמה העתידי בניסיונו להבין האם לוק מיועד להיות המנהיג הבא של הקבוצה.

* אלואיז הוקינג - על שם סטיבן הוקינג הפיזיקאי התיאורטיקן בתחומי הקוסמולוגיה והפיזיקה הקוואנטית. ספרו הידוע ביותר נקרא "קיצור תולדות הזמן, נושא שמאוד קשור להלך הרוח של הסדרה אך בעיקר לדמות עליה היא נקראת. מתברר כי הוקינג בסדרה מופיעה כמנהיגת קבוצת הילידים באי וככל הנראה גורשה ממנו. על כן היא לוקחת על עצמה תפקיד של מעין מסבירת חוקי המשחק באי לניצולים. בנה (גם בנו של צרלס ווידמור אשר דמותו מנסה להרוס את מסעו של דזמונד בים ובכך מתפקד כמעין דמות פוסידון כפי שגולם באודיסאה) הוא דניאל פאראדיי, המקושר ללא ספק לפיזיקאי והכימאיסט האנגלי מהמאה ה-19, מייקל פאראדיי אשר עסק בתחום של אלקטרומגנטיות והולכה חשמלית. דניאל בסדרה מאוהב בבחורה בשם שרלוט סטייפלס לואיס אשר שמה הוא הפניה ישירה לסופר קלייב סטייפלס לואיס (שניהם הם C.S. Lewis), של "סיפורי נרניה".

* מיקאיל באקונין - שמו של מהפכן רוסי, מנהיג המהפכה האנרכיסטית ברוסיה ואחד ממתנגדיו החזקים של קארל מרקס. האנרכיזם של באקונין האמיתי נמצא בסתירה מוחלטת לצייתנות הנאמנה של באקונין בסדרה, שכן הוא אחד הבודדים שלא הטיל ספק באף אחת מההוראות שניתנו לו על ידי מנהיג ה"אחרים" - בן.

* בנימין ויעקב - בנג'מין ליינוס וג'ייקוב הם מהדמויות המסתוריות ביותר באי. כשהצופים נחשפים לראשונה לבן הוא טוען ששמו הנרי גייל ושהוא הגיע לאי בתאונת כדור פורח. ב"הקוסם מארץ עוץ", שם דודה של דורותי הוא הנרי גייל. אותו דוד הוא הוא הקוסם מארץ עוץ שהגיע לעוץ בכדור פורח וכך גם עוזב אותה. שם משפחתו של בן, ליינוס, לפי אחת המסורות, הוא שם בנו של האל היווני אפולו, אשר הרג בטעות את בנו בתחרות.

לג'ייקוב מיוחס לרוב התואר "הוא". מעט מאוד ידוע על טבעו, מטרותיו וסוגו של ג'ייקוב. הדברים שידועים לנו עליו: הוא מנהיגם של ה"אחרים", אך לא וודאי אילו אחרים, כי מסתמן שיש כמה קבוצות; בדומה לריצארד הוא אינו מזדקן; הוא מסוגל לצאת מהאי והוא הלך לפגוש חלק מתושבי האי הנוכחיים בשלבים מוקדמים יותר של חייהם והשפיע על הפיכתם לאנשים שהינם; הוא מייצג צד אחד של הדיכוטומיה של היין ויאנג, טוב ורע. יש לו אויב (Nemesis), שהינו הצד משלים, הצד שנתפש כצד ה"רע", על אף שלא ברור אם קיים דבר כזה -  טוב ורע בעולם ה"אבודים". אנו מקבלים תחושה מאוד חזקה של מסתוריות כמעט דתית בכל הנוגע אליו. ידוע לנו שיש לו רשימה של אנשים ראויים; בני אדם שחוטאים בחטאים האנושיים, פחד, כעס, חולשה וכו' אינם ראויים להיכנס לרשימה שלו ועל כן אינם זכאים להפוך לחלק מקבוצת "האחרים". באחד הפרקים רואים תהליך שנדמה כשטיפת מוח דמוי "התפוז המכני", בו רץ על המרקע הכיתוב ""God Will Love You as he Loved Jacob כמטרה להעביר את המסר שג'ייקוב ייחודי, שלם מבחינה מטאפיזית. כידוע, בתורה, בנימין היה הבן האהוב על יעקב.



דרך ההתפתחות ה"פסיכולוגית" של הדמויות - מהפסיכולוגיה לפילוסופיה

הבעיה הפסיכולוגית הבסיסית והראשונית בסדרה המגרה את חושינו כצופים, ומאתגרת את "בריאותם הנפשית" של הניצולים, היא כיצד קבוצה של אנשים זרים מתמודדים, כיחידים וכקבוצה, כנגד מצב הנתון של להיות נטוש באי בודד.

תחילה מדובר על ההתמודדות ה"נורמטיבית" (עד כמה שניתן לטעון שסיטואציה כזו היא בגדר הנורמה). מבררים מי נשאר בחיים, מי פצוע, מה אבד, מה נשאר, היכן ישנים, כיצד משיגים מזון ועוד.
עד מהרה מובן, שעל אף החשיבות של ההתמודדות הפסיכולוגית של בני אדם בסיטואציה כזו, הקלפים בסדרה נטרפים שוב ושוב כך שעד שהגיבורים מסתגלים למצב מסוים, המצב לחלוטין משתנה ובעצם יוצר צורך בקפיצה בין הפסיכולוגיה לפילוסופיה, במיוחד לאפיסטמולוגיה. המצב הזה לא חל רק על הניצולים אלא גם על הצופים העוקבים אחרי מעלליהם ומנסים להבין את ההתרחשויות.

השאלה עוברת מ"איך אני יכול להתמודד?" ל"איך אני יכול לדעת?". ההתפתחות הפסיכולוגית של הדמויות בסדרה היא בעצם התפתחות בחקירה הפילוסופית שלהם את העולם, במיוחד כאשר העולם עבורם אינו אותו עולם שהכירו.

הדוגמא הטובה ביותר להמחיש את המעבר מהפסיכולוגי לפילוסופי הוא הכנסת הקוד למחשב כל 108 דקות. ג'ק, המייצג את הרציונליזם בביטויו המובהק ביותר, שואל את דזמונד:
"Did you ever think that maybe they put you down here to push a button every 100 minutes just to see if you would?!" (Season Two, the Orientation).

ואכן כמה פרקים אחר כך, לוק נתקל בסרט הדרכה בו מוסבר שהלחיצה על הכפתור הוא חלק מניסוי, הבא לבחון, על ידי תצפיות של 24 שעות אחר האנשים הלוחצים על הכפתור, כיצד אותם אנשים מתנהגים כשהם משוכנעים שהמטרה שלהם היא מטרה עילאית של "הצלת העולם". עד כאן אנחנו עמוק בתוך החקירה הפסיכולוגיסטית.
אך מהר מאוד מבינים ששוב החבילה נטרפה, ובעצם לא ברור מי צופה במי ואת מי בוחנים.

השאלה הופכת מפסיכולוגית לפילוסופית: באי בו חוקי הזמן והמרחב המוכרים אינם חלים, שקיימים בו דברים שאינם מתקבלים על הדעת מבחינה רציונלית, שישנם מספר קבוצות של תושבים המשקרים באופן תמידי, אך על פניו על דברים שרירותיים לחלוטין - סוגיית ההתמודדות עם המצב תופסת מקום פחות חשוב מסוגיית היכולת לדעת. השאלה האפיסטמולגית בסדרה היא כיצד רוכשים ידיעה?

יחד עם גיבורי הסדרה, גם הצופים מתחבטים בשאלה זו ומנסים להבין אילו כלים מתודיים וקוהרנטיים יש לנו על מנת להגיע לתשובות אמיתיות. הצגת הסדרה ללא חוקיות זמן ליניארית היא אחת הדרכים שהיוצרים השתמשו על מנת למנוע ידיעה. כל משחק המעבר בזמן יוצר מצב בו נחשף לנו, תחילה רק כצופים, אך אחר כך גם לגיבורים במעברם בזמן, עוד טפח. בדרך זו מתגלים גם השקרים, ניסיונות ההטעיה, והדמויות שכל מטרתם היא להרחיק את כל שאר הקבוצה מהאמת.
כאשר משחקי הזמן מסתיימים, הקבוצות באי מתערבבות, יחסי הנאמנות שלהם משתנים והשקרנים מגלים את עצמם כשקרנים, דבר שמבלבל עוד יותר את הדמויות והצופים ומקשה להפריד את האמת מהשקרי, לקבוע דרכים מהימנות יותר שיובילו לידיעה.

אם מסתכלים על עניין רכישת הידע מפרספקטיבת הצופים, הם מנסים לרכוש ידיעה על ידי ניתוח מדוקדק של כל הפרטים (וישנם הרבה פרטים) שההפקה זורעת הן בסדרה והן בכל המדיות האינטראקטיביות הקשורות לסדרה. התנועה לקידום המידע החופשי הייתה גאה במאמץ של מעריצי הסדרה לשתף אחד את השני בכל גילוי וגילוי, כל ספר שנקרא, כל ציור התלוי על הקיר, כל דגם של מכונית ועוד, עובר ניתוח מדוקדק בניסיון למצאו את הקשר בין אותו פרט לגילוי סודה של הסדרה. זה נעשה תוך מחשבה שאולי כיחידים לא נצליח לפצח את הסודות בסדרה, אך כקבוצה אולי כן נצליח.

שיתוף המידע ככלי לרכישת ידע, יצר מצב מצחיק. הקהל "האבוד" בתוך רזי הסדרה, הצופה בגיבורי הסדרה ה"אבודים", נצפים בעצמם על ידי יוצרי הסדרה שגם הם לעיתים הולכים לאיבוד במבול הפרטים, הרמזים, הזמנים ועוד.

דוגמא מובהקת לכך היא שבעונה השניה, כאשר התגלה הבונקר בו כל פריט נבחר במיוחד משנות ה-70, מכונת הכביסה והמייבש היו דגמים משנות ה-2000. כאשר הצופים עלו על זה, מבול של תיאוריות שטף את הרשת על בסיס פרט שולי זה. יוצרי הסדרה התוודו במסיבת עיתונאים, שהדגמים שהם בחרו נראו להם "רטרו", כביכול משנות ה-70, והם לא חשבו שהצופים ייחסו לכך חשיבות. אך מכיוון שהתיאוריות הרחיקו לכת, הפרק הבא שצולם הכיל את השאלה אודות המכונות על ידי הדמויות בסדרה. ליבי שאלה את הוגו אם המכונה והמייבש לא נראים לו חדשים בהרבה משאר החפצים ואם זה לא גורם לו לתהות לגבי טיבו של הבונקר.

ניתן לסכם ולומר, שתוך ניסיון לרכוש ידיעה, הגיבורים "האבודים" נצפים על ידי הצופים ה"אבודים" אשר נצפים על ידי היוצרים שלעיתים גם "אבודים". וכך תהליך רכישת הידע בסדרה נוצר מתוך מצב ראשוני של אבידות.

לחלק הבא של המאמר

תגובות (0)