ארכיון המסך המפוצל > 2010

Community, עונה 1, פרק 15

הפרק \"Romantic Expressionism\" שודר ביום חמישי, 4/2/10. ספוילרים לפרק

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 10/02/2010

פשוט אדיר. מה כבר אפשר לומר על הסדרה הזאת? נראה כאילו הם לא מסוגלים לפקשש, כרגע.

אם החלק הראשון של הפרק היה קצת יותר רגוע מהרגיל, החלק השני שלו כבר הפגיז לכל הכיוונים. העלילה הראשית הייתה מצוינת: אהבתי את החיבור בין אנני לבין ווהאן ואת העובדה שהיא לא נשארת תקועה עם הקראש שלה על טרוי; אהבתי את שיתוף הפעולה של ג'ף ובריטה בפרק הזה (הנה, כשלא מנסים לבנות מתח רומנטי מזויף ביניהם וכותבים את הדמות של בריטה באופן קצת פחות שקוף פתאום אפשר לראות את הניצוצות שרצו לראות שם מלכתחילה). הדרך שבה הם שנכעו את טרוי שאנני דלוקה עליו הייתה משעשעת, והאינטראקציה של טרוי עם אנני הייתה היסטרית לגמרי ואמינה במובן זה שאפשר היה להבין למה היא נותנת עדיפות לווהאן למרות הרגשות שלה כלפי טרוי, והסיום עם השיר של ווהאן הראה את הגדולה האמיתית של הסדרה הזאת – היכולת לשלב בין הצחוק לבין הרגש בלי להפוך את העסק לדביק מדי. וכבר הזכרתי שאליסון ברי היא מלכה? איזו תגלית!




העלילה המשנית עם החבורה שצופה בסרטים הגרועים (מוזר שבסדרה שמסתמכת כל כך הרבה על רפרנסים לתרבות הפופ לא הזכירו את "Mystery Science Theater 3000" האגדית בהקשר הזה – זה היה כל כך מתבקש!) ופירס שלא מצליח להשתלב ואפילו מגייס צוות כותבים שיעזרו לו למצוא בדיחות עבדה היטב. במיוחד אהבתי את הנוכחות של סנור צ'אנג שם (הברקה תסריטאית) והאינטראקציות שלו עם פירס. הקטע בסוף שבו פירס "מרביץ" נפילה מושלמת לא רק היה מצחיק בפן של הסלפסטיק אלא גם היווה סוג של בדיחה פנימית על המיומנות הגבוהה של צ'בי צ'ייס לאורך הקריירה שלו בהומור פיסי ובעיקר בנפילות מתוזמנות היטב.

אבל עם כל הכבוד לכל הדברים האלה, רגע השיא של הפרק היה בשיחה הקבוצתית שבה דנו במתח המיני בין הדמויות. צפיתי בסצינה  הזו כמה פעמים, ואין לי מה לומר מעבר לכך שזו פשוט שלמות גאונית. כל כך הרבה רבדים היו כאן – עצם העובדה שהכותבים שוב משתמשים בהומור פנימי וצוחקים על כל הקטע של "המתח המיני" בין הדמויות כשהם עושים "סלט" מהכל; העירוב בין גברים ונשים בכל הקטע הזה הוסיף נופך עוד יותר משעשע והדיאלוגים היו מהירים מתמיד וחדים כמו תער. אה, כן, והפרצופים שעאבד עשה שם... אני פשוט אומר שלקח לי הרבה זמן להסדיר את הנשימה. דני פאדי הזה הוא גאון. אין מילה אחרת.


    
והקטע בסוף עם שחזור ה"סרט" המעפן היה קורע לגמרי, אלא מה.

ציון:10

תגובות (5)