ארכיון המסך המפוצל > 2010

הממיר 7/3/10

חטופים, מדיום, האח הגדול, 15 דקות, yes, ארץ נהדרת ורון קופמן

מאת: איתן גשם והמערכת
פורסם בתאריך: 06/03/2010

10. יש הרבה סדרות תעודה מעניינות בזמן האחרון בטלוויזיה, אבל מבחינתי בלי תחרות המרתקת והמדהימה מכולן היא "הסרטים האבודים של מלחמת העולם השנייה" (ימי חמישי ב-22:15, ערוץ ההיסטוריה). מדובר בצילומים בצבע של מאורעות מהמלחמה ומסביב לה, דברים שהאופן הצבעוני היחידי שאנחנו רגילים לו הוא באמצעות סרטים וסדרות עלילתיים. ואכן, האסוציאציה ששבה ועלתה לי בעת הצפייה היא "אחים לנשק", ש"הסרטים האבודים" מזכירה אותה מאוד; הן בתחושה שהיא מקנה באמצעות העריכה המורכבת והמופתית (כולל עריכת הסאונד), והן בנראטיב הנובע מסיפוריהם ויומניהם ונטולי הכחל והשרק של חיילים אמיתיים, אחיות ועיתונאים במלחמה. סיפור מדהים לדוגמה מהפרק השני (מתוך עשרה), ששודר השבוע, מפיו של קצין שפיקד על יחידה בקרבות בצפון אפריקה: בעודם דולקים אחר הנאצים הנסוגים לכיוון טוניס הם נתקלו ביחידה של חיילים גרמנים שנכנעו מיד. מאחר שהם היו מפוחדים וטירונים, המפקד החליט שמספיק אדם אחד עם תת מקלע להוביל אותם אל נקודת האיסוף, ומינה למשימה חייל בשם קלייברג. כעבור כמה דקות נשמעו יריות תת מקלע וקלייברג חזר לבדו. המפקד הבין מיד שהבחור רצח את כל השבויים וכבר הניח את ידו על אקדחו כדי להוציא אותו להורג, כאשר חייל אחר שלו זינק אליו מיד ואמר לו, "אתה לא יודע? קלייברג יהודי, ההורים שלו נרצחו על ידי הנאצים". השילוב הזה בין סיפורים רבי העוצמה לבין צילומים מעוררי השתאות הופכים את הסדרה לחווייה יוצאת דופן. לא לחובבי תעודה בלבד. בכלל לא (yaddo‏, http://tv.agenda.co.il)

9. "איך פגשתי את אמא", עונה 5, פרק 1. "איך פגשתי את אמא" ממשיכה בדיוק איפה שהשארנו אותה, עם פרופסור טד מוסבי מול כיתה מלאה סטודנטים, ואם ילדיו. אבל כדי להבין את הכל טוב יותר, נחזור קצת אחורה בזמן... לביקורת המלאה.


ושוב 9. "חטופים", עונה 1, פרק 1. כשנודע לראשונה על כך שמתוכננת ב"קשת" סדרה על פדויי שבי התחושה הראשונה שלי הייתה חשש שהטלוויזיה המסחרית תהפוך נושא טעון כזה לעניין סנסציוני ותעסוק בו באופן רדוד ושטחי. פרק הפתיחה של הסדרה די הסיר את החששות שלי, בעיקר כי נראה שהסדרה דווקא מטפלת בנושא ברגישות וברצינות, ובעיקר שמה את הדגש על הדמויות עצמן ופחות על ה"סנסציה" שבסיפור. נכון, יש בחירות דרמטיות על גבול הסנסציה, כמו סיפור הרומן של נורית עם אחיו של אורי, אבל זה לגיטימי לגמרי כשמדובר בסדרת טלוויזיה. חלק מהבחירות היו מפתיעות במובן החיובי – ההחלטה להפוך דווקא את הדמות שמגלם אסי כהן – ה"כוכב" הגדול מבין שלושת השחקנים הראשיים – לחטוף שמת בשבי ומופיעה רק בדמיונה של אחותו היא בהחלט נועזת, והעובדה שאנשי "קשת" הצליחו לשמור על הגילוי הזה בסוד פועלת בהחלט לזכותם. גם הבחירה בפרק זמן של 17 שנה מאז החטיפה ועד החזרה הביתה מאד מעניינת וגודל הפער שעל החטופים להשלים כדי להדביק את המציאות רק גדל. אהבתי גם את העובדה שראש הממשלה היא אשה (הגיע הזמן, לא?...).

היו בפרק כמה סצינות חזקות מאד ועשויות היטב, כמו הסצינה שבה אחותו של עמי שומעת לראשונה על מותו (בחירה אמנותית לא הכי מקורית אבל נבונה לראות את הסצינה מרחוק), הסצינה של החטופים שיורדים מהמטוס ישר לתוך ההמולה ולא מצליחים להוציא הגה מרוב התרגשות, ההזיה הראשונה על עמי ועוד. כמו כן, היו כמה דברים קטנים ויפים ששיקפו יפה את הקושי של השבים הביתה להתרגל למציאות החדשה - אורי ששואל "איפה אמא?" ומגלה שהיא כבר נפטרה, היחס הקריר של ילדיו של נמרוד אליו, נמרוד שלא יודע איפה הבית נמצא, הצלם שמבקש מנמרוד וטליה "לשמור על הפוזה", נורית שוכחת מרוב התרגשות איפה המתג של האור ודווקא אורי זוכר טוב ממנה ועוד. גם השימוש בפלאשבקים נעשה באופן חכם ואמין ולא מוגזם מדי, ונראה שיש עוד המון מה ללמוד על הדמויות, וטוב שכך. היו גם דברים שלא ממש אהבתי – האקספוזיציה הייתה מעט מהירה ושטחית מדי, לטעמי, והקשתה עליי להתחבר לדמויות לפני שהתחילו כל הגילויים וה"אקשן", אין מחסור בקלישאות (הבת ה"מרדנית" מול האם ה"קשוחה", "האיש המלווה" שמגולם ע"י נבו קמחי שמאוהב באחות היפה) והיו כמה דיאלוגים לא הכי אמינים, אבל בסך הכל הייתה דרמה חזקה, משחק מצוין (במיוחד של יעל אבקסיס וישי גולן) ונותר מקום רב להתפתחויות מעניינות וללימוד הדמויות. בהחלט נראה מבטיח.



ועוד 9. "מדיום", עונה 5, פרק 5. משהו אפל עובר על אליסון. אאל"ט, זו הפעם השלישית העונה שהיא משחקת את תפקיד השופטת ומחליטה לא להסגיר פושעים, כי על פי מצפונה לפשע שלהם הייתה סיבה מוצדקת. זה די צורם בסדרה שבסך הכל, חוץ מתאורי הרצח הגרפיים, היא די מלוקקת עם ערכים "לכל המשפחה". הבנות מהוות רובן תפאורה, רוב הדיאלוגים נשמרים לברידג'ט (אולי כי סתם האחרות לא יודעות לשחק). לא אהבתי שסקנלון חיכה כל כך הרבה זמן עד שהוא הואיל להופיע ולהכיר בבת זוגו. לא ברור לי למה הוא ניסה להסתיר את הקשר, הרי בעבר זה היה בדיוק הפוך. אבל אולי העלילה השמרנית לא יכלה לסבול, טפו טפו, הריון מחוץ למסגרת נישואין (אפשר עוד לארגן איזה רופא עם נטיות קרימינאליות להפלות אם הם ממש רוצים). עם כל הביקורת, התוצאה הסופית היא פרק נחמד. (רכזת תרבות)


8.5 "הכל דבש", עונה 2, פרק 9. אני מאד אוהב את קו העלילה של הסדרה שיעל כותבת. הוא מספק הרבה רגעים משעשעים, המון בדיחות פנימיות ולא מעט רגעים חזקים. קצת פחות אהבתי את הדמות של ישראל ואת ההתאהבות של יעל בו, אבל בפרק הזה העניין נעשה בצורה קצת יותר טובה ואמינה. אהבתי, למשל, את הסצינה בבית הקפה שבו החברים של יעל מסתלבטים עליה ועל היכולות המיניות של ישראל שתואמת מאד את רוח הסדרה והרגישה מאד במקום, ובמיוחד את המוות הפתאומי של ישראל. אז כן, המוות עצמו ממש לא היה מפתיע (כי אפילו בסדרה כזו מי שעושה שורות משלם על זה בסוף), אבל סצינת המוות עצמה הייתה עשויה היטב (במיוחד אהבתי את התגובות של חנה לסלאו ברקע). חוץ מזה, סוף סוף קיבלנו קצת נפח לחברים האחרים במשפחה, והמתח שנוצר בין יעל היה החלק החזק של הפרק, עבורי, החל מאביתר הדביל שהולך להוציא צו של בית משפט בניגוד לעצת חברו, דרך התגובות של נילי/שוש והפה הגדול שלה ועד לעצבים של יעל. שתי סצינות היו מוצלחות במיוחד בעיני: זו שבה נילי/שוש יושבת ברקע של הדיאלוג של יעל וחנה לסלאו ולא מפסיקה להפריע ("אמא!" "מה???") וזו שבה המשפחה עושה רושם טוב על הרב עד שיעל נכנסת ועד מתברר האופי האמיתי של המשפחה, שמשאיר את הרב בהלם, ואותנו... קצת פחות... עושה רושם שלקראת סיום העונה הסדרה בהחלט חוזרת לעצמה מבחינה קריאטיבית, וטוב שכך.


8. "אבודים", עונה 6, פרק 6. פרק טוב. כתוב היטב ומבוצע בהתאם, החל בקרב המצוין בין סעיד ליפני ועד לרבדים היפים שעיבו את דמותו של סעיד יותר מאי פעם. לטעמי, עם הפרק הזה הפכה דמותו של סעיד להיות המורכבת ביותר בסדרה. תמיד ראינו אותו מנסה להתנער ללא הועיל מעברו האלים, מהדבר הזה שמאפיין אותו בחדות בעיני כל אחד שמתוודע אליו – איש אפל שמסוגל לכל - אבל רק הפעם כשהוא צעק שהוא אדם טוב הבנתי את הטרגדיה של האיש. מייחל כל כך להיות משהו שהוא אינו ושלעולם לא יהיה. מקריב את אהבתו כי הוא לא באמת מאמין בעצמו. ההקבלה הפעם נעשתה מאד יפה, הכי יפה, כאשר גם על האי וגם באל.איי. סעיד נכנע לרוע: פעם אחת כדי להגן על משפחתו ופעם אחרת כי הוא לכאורה נגוע. אבל הנגע הזה, העובדה שהוא אינו שולט בעצמו, נראית כמו אלגוריה מושלמת לאיש שהוא סעיד. (yaddo‏,http://tv.agenda.co.il)


7.5 "Glee", עונה 1, פרק 7. פרק שמתמקד בסו סילבסטר לא באמת יכול להיות רע, ואכן הפרק הזה היה בסה"כ חביב למדי. העימות בין סו לוויל היה מוצלח וההשתלטות של סו על המקהלה סיפקה הרבה רגעים משעשעים (כמו השמות שהיא נותנת לכל אחת מהדמויות בלי טיפה של טאקט ועוד) ובעיקר חידדה בצורה יפה את סוגיית האאוטסיידריות של מרבית הדמויות במקהלה. פחות אהבתי את המניעים של סו שנראו קצת מאולצים, וגם הדרך שבה היא סחטה את המנהל לא הייתה הכי משכנעת. לעומת זאת, הסצינה באודיטוריום הייתה חזקה ועשתה את העבודה היטב. העלילות האחרות, לעומת זאת, היו פחות טובות – עלילת התינוק של וויל וטרי עדיין מגוחכת ופתטית, והסצינה באולטרסאונד לא הייתה מצחיקה, אלא מביכה. סיפור ההריון של קווין גם לא הכי מוצלח, אבל בפרק הזה היה עשוי בצורה סבירה החל מההתערבות של רייצ'ל וההקרבה שהיא עושה על מנת למנוע את הפרסום ועד הגילוי מצד סו והתגובה שלה לכך שקווין לא שיתפה אותה בסוד. ההזנחה של חלק מדמויות המשנה עדיין פושעת ממש, לטעמי, וצריך לסיים כבר את עלילות ההריון הדביליות כמה שיותר מהר, אבל לפחות הפעם הם עשו שימוש טוב בדמות של סו, אז היה שווה את זה. 



7. ציפיתי להרבה מסדרת התעודה "תצחיק אותם" ששודרה השבוע בערוץ 8, גם כי די קשה לפספס עם הנושא הזה של תולדות ההומור האמריקני וגם כי הפרויקט הקודם של מייקל קנטור היה "ברודוויי: מחזמר אמריקני", אחת מסדרות התעודה המענגות שראיתי. מבין ששת פרקי הסדרה, דווקא זה שציפיתי ממנו להכי מעט, הפרק השלישי שעסק בסלפסטיק ובא אחרי שני פרקים מאכזבים, היה מצוין באמת. ובכל זאת, כסדרה נראה שיש בה משהו מפוספס מהותית. היא לא מאוד מחדשת ולא נורא מצחיקה. אולי כדאי לשלוח אליהם את מודי בר און שילמד אותם איך עושים את זה (yaddo,|rlm| http://tv.agenda.co.il)


6. אם תושב זר היה מזפזפ בטעות למשדר ערב הגמר של תוכנית "האח הגדול", הוא יכול היה להתבלבל בקלות ולחשוב שהעם היושב בציון מכתיר עליו מלך חדש. למעשה, בהרבה מובנים זהו אכן העניין. אפשר לומר הרבה דברים על התופעה של האח הגדול: שהיא ראויה, שהיא לא ראויה, כרגע זה אינו הדיון אלא מבחן התוצאה. ערב הגמר של התוכנית הכה בסנוורים את העם. רייטינג של 37% ושיח ציבורי ענף. שיא חדש של יותר משני מיליון סמסים למתמודדים רק בגמר עצמו, גבוה יותר משל העונה הראשונה. אורות מרצדים, קונפטי צבעוני ועם שלם ששואג את השם "אלירז", כשזה, הגיבור החדש על שלל הערכים והנורמות שהוא מייצג ומביא אתו, עושה את דרכו במורד המדרגות של הוילה בנוה-אילן.
אפשר מחד לומר שאבדנו את עצמנו לדעת. שהציבור מבולבל. שבמקום שאג'נדה פוליטית ועניינים ברומו של עולם יעסיקו אותו, הוא מהופנט במשך שלושה חודשים לעלילות סער ואיילה. אבל אפשר גם אחרת. אפשר לומר שבפוליטיקה (ולא שזה תירוץ) אנחנו אולי מבינים פחות, אבל גם שהעם אינו לא אכפתי - ההפך הוא הנכון. פשטני אולי, אבל כשנותנים לו אפשר לראות שבעם מפעם לב נרגש ורודף צדק. כזה שנלחם כדי להגן על גיבורי התרבות והאידיאלים שלו, גם אם בעזרת סמסים. כי אם לפשט את העונה הנוכחית של "האח", הרי שבקו הסיום הובאו לדין הציבורי שני ארכיטיפים נכונים לשיטתם אך שונים בתכלית, והעם היה צריך לבחור מי מייצג אותו. הציבור לקח על עצמו את המשימה בלי משוא פנים. כמו בעונה הקודמת, הקביעה הציבורית היא אינה קביעה פופוליסטית, הצבעה לחתיך, ליפה או לחזק יותר. להפך. "האח הגדול" מביא אותנו בקו הסיום אל החלטה עקרונית וערכית, כזו שבסופו של יום מבטאת מה מניע אותנו מבפנים ובמה אנחנו באמת מאמינים. (שגיא אישה)


ועוד 6. "15 דקות". yes עשו השבוע מהלך מפתיע שלא ממש הבנתי את כל המשמעויות שלו. ביום חמישי האחרון הסתיימו שידורי 30 הפרקים הראשונים של "15 דקות", ובסה"כ אפשר לסכם ולומר שבדומה ל"דני הוליווד" יש כאן רעיון מעניין עם ביצוע לא הכי אחיד ברמתו והיקף רחב מדי שגורם למסמוס של הרעיונות הטובים ולמריחה רבה מדי של הסיפור, אם כי יש מדי פעם הברקות (דוגמא טובה היא השיר "נוהל שכן" שיוצר מהומת אלוהים – רעיון מעניין, אבל ביצוע מוגזם שהפך לקצת דבילי). אבל זה לא העיקר - בתזמון מתוכנן היטב עם סיום "האח הגדול", ערוץ 20 "עבר לשליטה" של התכנית המפוברקת "מגה סטאר", ולפי מה שהבנתי הסדרה הולכת להית משודרת מחדש במקביל בערוץ "יס סטארז" ובערוץ 20 ולאחר מכן ימשיכו הפרקים ה"חדשים" בשילוב כלשהו בין הסדרה עצמה (ב"יס סטארז") לבין המצלמות שילוו את הדמויות בערוץ 20. כאמור, לא ממש הבנתי את המשמעות של המהלך, אבל הוא מותיר אותי חצוי – מצד אחד, בהחלט נשמע כמו מהלך שיווקי חכם שעשוי למשוך צופים לסדרה, אבל באותה נשימה גם מבאס לשמוע שסדרה שטיפלה באופן מעניין בתופעת הריאליטי ו"האח הגדול" בלי להתבייש לבקר אותה משתמשת ב"טריקים" זולים כאלה במקום להתעסק בעיקר.
מכל מקום, הפרומואים החדשים לסדרה שבהם המשתתפים מציגים את עצמם על רקע קטעים מהתכנית שמוציאים אותם אידיוטים מוצלחים למדי.


5. השבוע פורסם ש-yes מתחילה להפעיל את שירותי ה- VOD למנוייה. בהחלט מהלך שיש לברך עליו, אלא שאז התברר גם שכדי לקבל את השירות יש צורך בהתקנת מפענח "מקס" מסוג HD שמשמעותו עלות חודשית נוספת מעבר ל"מקס" ה"רגיל", יש חובה בהתקנת אינטרנט במהירות 2.5 מגה לפחות, ואם בכך לא די אז 70% מהתכנים הם בתשלום נוסף, כשעיון ברשימת התכנים המוצעת בשלב זה מעלה כי כל הסדרות שודרו כבר ב-yes באינספור שידורים ושידורים חוזרים. במצב הנוכחי, כשאין כמעט תכנים ב- HD ובמחירים כאלה, לא ברור לי למה כדאי לי להתחבר לשירות שמצריך ממני גם מאמץ וגם כסף תמורת תפוקה לא מלהיבה.


4. "24", עונה 8, פרק 10. עברנו כבר יותר משליש עונה, ועדיין התחושה היא שהעלילה בעונה הזו ב"ניוטרל". קו העלילה של הסוכנת דנה וולש הוא מועמד ראוי לתואר "הגרוע ביותר בתולדות הסדרה" (ומעורר געגועים אפילו לעלילת "קים והנמר" שהפכה לקאלט) והשילוב של פרדי פרינז ג'וניור והמשחק העצי והמחריד שלו רק הופך את העסק למגוחך אפילו יותר (ליבי, ליבי לקייטי סקהוף שצריכה להתמודד עם הטקסטים האלה. מגיע לה הרבה יותר). גם העלילה של "האח של הנשיא שפתאום קיבל מצפון" די מטופשת וחסרת היגיון, אם כי התרגיל שג'ק ארגן הפעם עם זיוף המוות שלו היה לא רע. מנגד, הסיפור על ה"מחבל המתאבד" שמנטרלים לו את הפצצה מרחוק (הלוואי שזה היה קל כל כך במציאות) לא לגמרי עבד לי. גם העניין הרומנטי שג'ק מגלה פתאום ברנה נראה קצת מאולץ. משהו דרמטי צריך לקרות כדי לעורר את העונה הזו מרבצה.



3.  "ארץ נהדרת". פשוט לא ייאמן איך בדיוק שבוע אחרי התכנית הטובה ביותר של העונה קיבלנו את התכנית הגרועה ביותר שלה, בלי תחרות בכלל. לא היה שם מערכון אחד שאפשר לכנות אותו "סביר", מלבד זה של ליטל מעתוק. מערכון החקירה של ליברמן הרגיש כמו רעיון מצוין, אבל איזה ביצוע סתמי מאכזב, ואני לא מתכוון לביצוע עצמו של אסי כהן שהיה מבריק כתמיד, אלא של הכתיבה העצלה והצפויה. אותם דברים נכונים לגבי מערכון "ציר הרשע" שהרגיש כמו משהו שנזרק לחלל האוויר בישיבת צוות כותבים ונשמע טוב על הנייר, אבל בפועל היה די משעמם, ואפילו אינפנטילי. מערכון הבנק בכלל נראה כמו בזבוז זמן מוחלט – לא מצחיק ולא מעניין. דווקא המבזקים שהיו נקודת החולשה בפעם הקודמת היו הפעם מוצלחים מהרגיל ויובל סמו ו"הישראלי היפה" שלו היה טוב כמו תמיד. גם המערכון של ליטל מעתוק היה הפעם לא רע, למרות שאפיון של ההורים שלה היו צפוי מקילומטר, לפחות זה נעשה קצת מצחיק ואפילו הייתה שם איזו אמירה על ניתוק של הורים מילדיהם, והליהוק של ששון גבאי תמיד טוב. אשר לפאנל הפותח עם כוכבי "האח הגדול" – לא ממש התעניינתי בו כיוון שהחיקויים שלו לא אומרים לי דבר, אבל אפילו אם החיקויים עצמם היו הכי מצחיקים בעולם זה עצוב מאד – התכנית הזאת הראתה לאורך העונה שהיא מסוגלת לגעת בסוגיות פוליטיות וחברתיות בלי לפחד ולנסח אמירות מעניינות, אלא שהפעם הרגשתי שגם הכותבים הרימו ידיים והחליטו לכוון למכנה המשותף הנמוך ולהתחנף לצופים. חבל מאד.

2. צריך להגיד תודה לבבית ל- HOT על עבודת ההכנה המרשימה שלהם לקראת טקס האוסקר. השנה ההכנה מתבטאת, מסתבר, בכך שכשהם משדרים את אותם סרטים שהם תמיד משדרים בערוץ "הוט גולד" (שפעם היה ערוץ שהיה אפשר למצוא בו סרטים טובים באמת לקראת האוסקר), הם מוסיפים בסוגריים "שזכה/תה בפרס האוסקר" אחרי שמו של אחד השחקנים או של הבמאי. אני בהחלט מריחה את ריח האיכות באוויר. (מורן)

ועוד 2. השבוע שודר משחק של נבחרת ישראל בכדורגל נגד רומניה בערוץ בתשלום שבבעלות "צ'רלטון". בניסיון שקוף למשוך עניין למשחק המשמים הזה הציב הערוץ בעמדת הפרשן את לא אחר מאייל ברקוביץ', המועמד מטעם עצמו לתפקיד מאמן הנבחרת, ובעמדת המגישה באולפן את מי אם לא אופירה אסייג, האשה והתופעה. התוצאה? המשחק עצמו היה שעמום מוחלט, וברקוביץ' היה מאופק מהרגיל ולא ניפק את ה"יציאות" המפורסמות שלו. לאחר המשחק, לעומת זאת, קיבלנו מופע ביזארי של אופירה ואייל, כשהראשונה מתייחסת לשני כאילו הוא כבר המאמן הממונה של הנבחרת שבכלל הגיע לאולפן על תקן שמי שעושה "סקאוטינג" אחר השחקנים העתידיים שלו, ואם זה לא הספיק אז לקראת סיום השידור קיבלנו גם "סרט תעמולה" פתטי שהורכב מכל מיני "אנשים ברחוב" שהתבקשו "להביע את דעתם" לגבי השאלה מי צריך להיות מאמן הנבחרת, ובאופן מפתיע כולם חשבו שברקו הוא האיש הנכון. 100% תמיכה - אכן משקף את קשת הדעות הרחבה ברחוב הישראלי. איזו בדיחה עלובה.


1. היו ימים שבהם רון קופמן היה עיתונאי רציני. כסגן עורך מדור הספורט של "הארץ" הוא יצר מערכת שלא דופקת חשבון ומביאה סיפורים מעניינים על ימין ועל שמאל. אלא שהימים האלה חלפו להם מזמן, וההצלחה המסחרית של קופמן ב"יציע העיתונות" כנראה שלא רק עלתה לו לראש אלא גם גרמה לו לשכוח מערכים עיתונאיים בסיסיים. ביום חמישי האחרון ערוץ הספורט – בו עובד קופמן – הגיע עם סקופ על פגישה חשאית של בעלי מכבי תל אביב בכדורגל עם המאמן דרור קשטן, כנראה ללא ידיעתו של המאמן הנוכחי אבי נמני. יפה מאד, אלא שבמהלך התכנית "יציע העיתונות" קופמן התייחס לידיעה ובחר "להביא את הצד של נמני" תוך שהוא מתייחס לאחרון כאילו הוא חבר שלו ולא מושא סיקור, מצטט "מקורבים", משמיץ יריבים של נמני ועוד. אבל זה עוד כלום לעומת העניין המדהים הבא - במהלך התכנית חשף קופמן כי בימים אלה מתנהל תחקיר של מערכת התכנית "עובדה" על נמני, ועשה ככל יכולתו בכדי לפגוע בלגיטימיות ובאמינות התחקיר ולהציגו כאילו עומדים מאחוריו בעלי אינטרסים. במלים אחרות: קופמן ניצל את הבמה שניתנה לו בתכנית טלוויזיה כדי לפגוע בתחקיר עיתונאי המצוי בעיצומו. פשוט לא ייאמן איזו חוצפה. מעניין מה רון קופמן העיתונאי (לשעבר) היה חושב אם עיתונאי אחר היה מנסה לחבל לו בתחקיר במסווה של "דאגה" לשלומו של מושא הסיקור שלו. בעצם, אני יודע בדיוק מה קופמן היה אומר – שזו בושה וחרפה ושאנשים כמוהו מוציאים שם רע לחלטורה.


בשולי הממיר

* ב"מדיום" התארחה בלית' דאנר ("הף", "פגוש את ההורים").


* רובין ווייגרט ("דדווד") חזרה להתארח ב"מרפאה פרטית".


* סינת'יה ווטרוס (ליבי מ"אבודים") הופיעה בפרק של "שומרת סוד". גם ג'ושוע מולינה הנהדר ("ספורט באוויר", "הבית הלבן") התארח והתאחד עם מרי מק'קורמק (שכיכבה גם היא ב"בית הלבן"). (אסף רזון)


* דייויד היולט ("סטארגייט אטלנטיס") התארח ב"המפענחת".


* ב"שני גברים וחצי" הופיע אדי ואן היילן בתפקיד עצמו.


* ב"בית הבובות" הופיע גלן מורשאוור (ארון פירס מ"24").


***


מה יהיה לנו השבוע?
7-13 במרץ


ביום ראשון: שידור ישיר של טקס האוסקר 2010 (Hot Gold + yes 1), ופתיחת העונה החמישית של "סטארגייט: אטלנטיס" (Hot Zone)


ביום שלישי: טקס האוסקר 2010 בשידור ערוך ומתורגם (Hot Gold + yes 1), ומתחילה "טקסי דרייבר", סדרה ישראלית על נהגי מוניות (yes stars דרמה)



ביום חמישי: ב"חוק וסדר: כוונה פלילית" ישודר פרק קרוס-אובר עם "שומרת סוד" (yes stars אקשן)


ביום שבת: מתחילה הקומדיה החדשה "משפחה מודרנית" (yes stars קומדיה), והעונה השניה של "ילדי האנרכיה" (HOT3)


רצועה יומית א'-ה':
בכורות ל-"עספור", דרמה ישראלית יומית ול-"סטטוס", תכנית אקטואליה עם קרנית גולדווסר ועידן קוולר (HOT3)



* השבוע ב-Hot VOD: עונה חמישית של "הפמליה" החל מיום חמישי. "ממזרים חסרי כבוד" של קוונטין טרנטינו (2009).

***

מסביב למסך המפוצל

אבודים 6: כל הניתוחים והתיאוריות של הפרק השישי. ספוילרים. לכתבה המלאה (חן חדד, עכבר העיר)

ביום שני הקרוב יצוין יום האישה הבינלאומי המתקיים כמדי שנה ב-8 במרץ. באופן אבסורדי בחר ערוץ 2 לחגוג את המאורע בשידור טקס "מלכות היופי", במסגרתו 20 עלמות חן יתקבצו על במה אחת ויפזרו חיוכים מאובנים למצלמות. לכתבה המלאה (dana_me, עכבר cafe, על שיבוץ טקס מלכת היופי ביום האישה הבינלאומי שחל ביום שני)

נדמה שהבעיה של השידור הציבורי נוגעת אך ורק לעובדיו. רק מעטים מהעמיתים בארגוני תקשורת אחרים "מעיזים" להביע תמיכה גלויה. רובם מתקשים להסתיר את השמחה לאיד, ולא מבינים שאם תיסגר רשות השידור, גם השידור המסחרי ישקע עמוק יותר בבוץ שהוא מבוסס בו ממילא. לטור המלא (כרמית גיא, העין השביעית, על סוגיית השידור הציבורי)

הבעיה מתחילה כשהבדיחה היא כבר לא על פרחה מסולקנת עם מספיק ספריי שיזוף כדי למלא בריכה אולימפית, אלא על הורים בלתי מתפקדים עם תינוקות שהולכים להפוך לאנשים בוגרים עם בעיות נפשיות. לכתבה המלאה (ליהי אלבז, נענע, על "בת 16 ובהריון" של MTV)

שילוב הלוקים בתסמונת דאון בסדרות נעשה גם מטעמים מציצניים. אולי זה נסלח, בעמותות של אנשים עם מוגבלויות טוענים כי כל ייצוג מעורר מודעות לבעיה - ומודעות היא דבר חיובי. בעלי התסמונת משולבים בתוכניות באופן לא פוגעני ונהפכים לחלק מן העולם. עם זאת, לעתים קרובות יש אידיאליזציה של הליקוי, שאינו משרת את הלוקים בו. אם הכל כל כך פשוט, איפה הבעיה? לכתבה המלאה (רותה קופפר, עכבר העיר, על אופנת המוגבלויות בטלוויזיה האמריקאית)

כן, אני יודע, אסי כהן כשרוני. אני מת על טל פרידמן, שלתחושתי הולך וקמל בדבר הזה. פה ושם יש הברקות, נכון. ועלמה זק וכולי. אבל עדיין, רוב המסה בנויה להאדיר את מה שמואדר (לטוב או לרע) ממילא בחיי היומיום שלנו: סלבריטאים, פוליטיקאים, אירועים חדשותיים. ומכאן תחושת התיעוב: לוקחים את כל האנשים הריקים האלה, ובעזרת חיקויים מנסים לרוקן אותם מתוכן שממילא אין להם, והתוצאה - ואקום רוחני מאיים. לפוסט המלא (דוקטור פאוסטוס, חיים בתהיתי, על ערב שישי של קשת)

סקופ סצנסציוני ב"חמש עם רפי רשף". יובל דרור מדווח.




* שתי המתחרות בתחום הטלויזיה הרב-ערוצית, yes ו-HOT, פנו לרשות להגבלים עסקיים בבקשה להקים גוף אחד שירכוש סרטים במשותף מהאולפנים הגדולים בחו"ל.

* בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברות HOT ו-yes הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב הטענה: ערוץ 20, ששידר את "האח הגדול", לא הועבר בצורה רציפה ובשידור ישיר

* חברת HOT הודיעה על השקתה הרשמית של מערכת ממוחשבת חדשה לניהול קשרי הלקוחות (CRM). המערכת החדשה תאפשר ללקוחות לקבל מענה ישיר בכל הנוגע לחיובים וחשבונות מכל נציג שירות ללא צורך בהפניה למחלקות השירותים השונות - טלוויזיה, אינטרנט וטלפון.



רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר

המסך המפוצל
בפייסבוק

תגובות (26)