ארכיון המסך המפוצל > 2010

Dear John

פרידה מלוטננט קולונל ג\'ון שפרד העשוי ללא חת ובעל 19 הנשמות

מאת: מיס קיטי פנטסטיקו
פורסם בתאריך: 11/04/2010

* הכתבה מכילה ספוילרים לכל העונות של סטארגייט אטלנטיס

אז סטארגייט אטלנטיס בוטלה לאחר חמש עונות כדי לפנות מקום לאחותה הקטנה "סטארגייט יוניברס" - שיקול שאני לא כל כך מבינה. אטלנטיס עצמה נולדה כספין-אוף לסדרת האם סטארגייט (1-SG) לאחר שהיבשת האבודה שהוקמה על ידי הקדמונים (גזע אנושי מתקדם שחי לפני עשרת אלפים שנה וכיום מי שנותר ממנו, חי בצורת אנרגיה טהורה לאחר ש"התעלה"), נתגלתה בגלקסיית פגאסוס הרחוקה. וכך, אל היבשת הזו, או בעצם עיר ממוחשבת ומשוכללת שהיא בעצם גם ספינת חלל, הממוקמת על פני האוקיינוס – נשלח צוות גדול מכדור הארץ שכלל מדענים, חוקרים ולוחמים, כדי לחקור ולהפעיל אותה.


הפיקוד הצבאי של העיר נפל כברירת מחדל (לאחר מותו של המפקד המקורי בידי הרפאים, גזע חייזרי מפחיד שניזון מאנרגיית חיים של אנשים) על מייג'ור (אז) ג'ון שפרד, השני בשרשרת הדרגות בעיר.


למען האמת, דמותו של ג'ון לא פותחה מספיק לטעמי, אבל בעצם זה משהו שמאפיין את כל הדמויות ב-SGA (סטארגייט אטלנטיס) וגם את סדרת האם, שבה הבילוי הכי טוב בעיני גיבוריה היה עבודה, רצוי בשעות הקטנות של הלילה, והסיפור התמקד רק לעתים רחוקות בחיים הפרטיים שלהם. אולי העובדה שלא היו להם כאלה, מסבירה את העניין...


כאמור, אנחנו לא יודעים הרבה על שפרד. הוא גם המפקד הצבאי של אטלנטיס וגם עומד בראשו של הצוות הראשי שלה, אחד מכמה שיוצאים למשימות בחוץ. אפשר לראות אותו כמעט כל הזמן במדים הכחולים/אפורים של חיל האוויר האמריקאי ועם נעליים צבאיות גבוהות, או מקסימום עם טי שירט שחורה ומכנסי קופיקו.

אין לנו מושג מאיפה הוא בא ומה היו אבני הדרך החשובות בעברו. פעם כשחייזרית יפה ביקשה ממנו לספר לה על המקום שממנו הוא בא, הוא אמר לה: "זה מקום מאוד נחמד, יש בו הרבה עצים וסטארבאקס בכל פינה".


שפרד וידידה


כן, יש לו חוש הומור, בצורה צינית ויבשה שכזו, הוא מאוד עקשן, מאוד לא פחדן, כבר איבדתי את הספירה כמה פעמים הוא התנדב להקריב את חייו ו/או לצאת למשימת התאבדות ו/או משימה מטורפת שסיכויי החזרה ממנה בשלום הם בסביבות האפס. כך שג'ון הוא בעצם פלקט של גיבור כל-אמריקאי מושלם.


בכנס מד"ב באוקלנד, ניו זילנד, השחקן שמשחק את שפרד, ג'ו פלניגן, אומר ב-Q&A שהמיקוד של הסדרה הוא בעלילה "הפיזית", באקשן, במאבק הקלאסי בין הטובים לרעים, כי אנשים מתחברים לזה ואוהבים את זה. אני מסכימה. אני מאוד אוהבת מתח ואקשן ולפחד שהגיבורים שלי לא ייצאו מזה בחיים (וברור שהם כן, זו סדרה אמריקאית, ולא של ג'וס..., גם אם זה אומר שפרקים רבים מספור סובלים מארומה עזה של דאוס אקס מכינה) ואת הקתרזיס בסוף.


ובכל זאת, לטעמי האישי, חסר בה את הטאץ' הסופי הזה שהיה גורם לה להפוך מסדרה טובה לסדרה טובה מאוד.
כתמיד, אני מחפשת את הדמות "הדפוקה" להיקשר אליה, ומשום כך אני מצפה שהסדרה תראה לי מה מניע את הדמויות, מהי "היבלת" הפנימית שלהן, מה עושה אותן למה שהן. אני רוצה שהכותבים יטילו בהן דופי, שיתנו לי להרגיש שהן פצועות אבל לא חסרות תקווה, לא מעבר לגאולה.
הצורה הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך תיאור של מערכות יחסים, רומנטיות ולא רומנטיות, שמאיר באור אחר את הדמות הנקשרת ומראה צדדים אחרים שלה, בעצם האינטראקציה שלה עם האחר.

אז הצד הרומנטי היה דליל מאוד באטלנטיס. בשתי העונות הראשונות היה כביכול מתח מיני בין ג'ון לבין המנהלת (האזרחית) של אטלנטיס, ד"ר אליזבת וויר, אבל מהר מאוד ירדו מזה, וטוב שכך, כי כל העניין נעשה בעיני בצורה לא אמינה כלל וכלל.


ג'ון ואליזבת מביטים במתח המיני המתרחק מהם והלאה

לעתים (רחוקות) ג'ון פוגש איזו "ילידה" מושכת, הוא קצת עושה לה עיניים אבל לא ממש ברצינות, ואז חוזר הביתה, לנקות את הנשק שלו. ודווקא שם היה פוטנציאל נפיץ למשהו טוב: קראו לה לארין, היא היתה "נוודת חלל" - בעיקרון היא, צוותה ושאר "בני עמה" מסיירים בחלל בספינות. הספינות הן הבית שלהם. אמנם בכל פעם שהיא פגשה את שפרד, משום מה היא נהגה לקשור, להכות ולהפעיל עליו מניפולציות, אבל היי, גם יחסים סאדו-מזוכיסטיים הם יחסים, לא?
אבל, לצערי, התסריטאים נתנו לעניין הזה לשכוך ולהישכח.


Solitary man


עם התקדמותה של הסדרה, היתה גם "התעגלות-מה" בדמותו של שפרד, אך בכל זאת הנסתר היה רב על הגלוי. בראיון אחר עם פלניגן הוא מספר שפגישות הפקה רבות נסובו על הדיון עד כמה "לפתוח" החוצה את דמותו. פלניגן עצמו גרס שלדמות יש בעיות אינטימיות ולכן יש להסתיר לרוב את רגשותיו. מצד שני, עם התקדמות העלילה וככל שחברי המשלחת שהו יחד וחוו אפיזודות ארוכות של פחד וחוויות של בין חיים למוות – היה ברור שלשפרד אכפת מחבריו, חייהם וגורלם. אחר כך הוא נטש את פסאדת ה"לא אכפת לי" ושוב ושוב הצהיר שיעשה הכול כדי לא להשאיר אותם מאחור.

בפרק "שרידים" (בעונה החמישית) אנחנו מקבלים רמזים למה שגורם לשפרד "לתקתק". בהזיה שלו שבה אויב ותיק מענה אותו, שפרד בעצם מודה בפעם הראשונה "בקול רם" שהוא רדוף על ידי כישלונות עבר שלו להציל אחים לנשק (ראינו את זה גם בפרק "פנטום" בעונה השלישית – פרק הזיות נוסף, שמתאר כיצד בעבר שפרד מנסה להציל לוחם עמית פצוע באפגניסטן) – כישלונות שגרמו לו בשלב הראשון להיסגר ומאוחר יותר לפעול באובססיביות כדי להציל את חייהם של חבריו ופקודיו (שהוא בעצם אחראי על חייהם).


בהמשך שודר הפרק "מנודים" (עונה רביעית) שנכתב על פי רעיון של פלניגן (שהיה בעברו עיתונאי בסיאטל וכתב גם את הסיפור לפרק "התגלות" בעונה השנייה), ובו שפרד מקבל הודעה על מותו של אביו. הוא נוסע לכדור הארץ להלוויה ואנחנו נזכרים באישה לשעבר שהוזכרה קצרות אי שם בתחילת הסדרה וגם מופתעים לגלות ששפרד הוא בן למשפחה עשירה ושהיו לו יחסים מורכבים מאוד עם אביו ואחיו.



באותו כנס בניו זילנד, פלניגן עומד על הבמה, לבוש ברישול חמוד, ומספר שגם הוא הופתע. הוא לא תיאר לעצמו את הדמות שהוא מגלם וחשב שהוא מכיר – כיורש, אבל ברגע שהמידע הזה עליו נקבע ככזה, הוא הופך להיות קאנוני וסופי.


אחרית דבר ומבט לעתיד


קשה להיפרד מסדרה אהובה שבוטלה בפתאומיות ונסתיימה בפרק מאכזב-משהו, והדחף שבי מיד אץ-רץ לו לסדר תפקיד המשך לפלניגן בהשראת הפרק הלפני אחרון (שבעצם צולם אחרון), "וגאס", פרק מצוין ואולי אף הטוב ביותר, על אף שהוא שונה מאוד משאר פרקי הסדרה (ולמרות זאת, אין בזה כדי להביע הסתייגות או תלונה לגבי הכתיבה ועלילות הסדרה).


"וגאס" עשוי להיות פיילוט מצוין אם רק ישכיל לא ליפול למלכודת של כניסה למשהו שכבר ראינו, כמו לטריטוריה של "זירת הפשע לאס וגאס" שאיתה הפרק מתכתב. הסדרה אינה חייבת להיות עוד סדרה על בלש החוקר תופעות על-טבעיות, והיא גם אינה חייבת ליפול לקלישאה של הבלש עם הג'ינס והמקטורן הבלוי, בעל העבר האפל, דמות חידתית שמסתירה את רגשותיה ומדברת בקול נמוך וצרוד.


CSI - Crime Stargate Investigation


הבלש ג'ון שפרד הוא הנגטיב של קולונל ג'ון שפרד. הוא חולק עמו את העבר הצבאי ואת טראומת המלחמה, אבל הוא לוקח למקומות אחרים את הכאב הקהה שהוא סוחב על כתפיו 24/7, את ההסתגרות, צריבת האובדן וההתעלמות מכל הנשים היפות מסביבו שרוצות בקרבתו (האחות בבית החולים שנותנת לו מידע, וגם החיוך המסתורי של העיתונאית גורם לי לחשוד...).


כך או כך, המשימה של כותבי הסדרה החדשה – אם וכאשר יבחרו לקחת אותה (בחינם!) – ניתנת בהחלט ליישום, לטובתם, רווחתם ושמחתם של כל מעריצי סטארגייט אטלנטיס ברחבי העולם.

תגובות (10)