ארכיון המסך המפוצל > 2010

אבודים, הפרקים הגדולים

שש עונות, אינספור פרקים מעולים; הנה העשרה הטובים ביותר

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 23/05/2010

The End
אבודים לא עוד
עשרת הרגעים הגדולים

כל כך הרבה פרקים מוצלחים היו לסדרה הזו, כך שמלאכת ההרכבה של הרשימה הזו בהחלט לא היתה קלה. לבסוף, אחרי התלבטויות רבות, גיבשתי את הרשימה, והנה היא לפניכם:


10. "Happily Ever After", עונה 6, פרק 11.
העונה השישית לקתה בבעיה אחת בסיסית - ה"פלאשים" לאותו "יקום מקביל" אמנם נתנו לנו נקודת מבט חדשה על עולם אחר שבו כל הדמויות המוכרות חיות וקיימות בדרך שונה ולעתים מפתיעה, אבל מאחר שהסדרה לא ממש הסבירה לנו מה אותו עולם "מקביל" ולמה צריך להיות אכפת לנו ממנו, הקשר שלנו לדמויות ולמה שקורה להן באותו יקום היה די רופף. הפרק הזה "תיקן" קצת את העניין הזה, גם אם באיחור. חזרתו המפתיעה של דזמונד לאי והעובדה שהוא שוב מוצא את עצמו מפרפר בין עולמות שונים כשהאירועים בכל אחד מאותם עולמים צרובים חזק בתודעה שלו לא רק עזרה לשפוך אור נוסף על הדמות המצוינת הזאת אלא גם - ובעיקר - הכניסה פתאום משמעות חדשה ומעניינת לסיפורים המתרחשים ביקום המקביל, וזהו הישגו הגדול של הפרק (המוצלח מאוד כשלעצמו) הזה.


9. "The Other 48 Days", עונה 2, פרק 7.
במהלך העונה השניה למדנו להכיר את הדמויות שנמצאו בחלק האחורי של המטוס ושרדו את ההתרסקות. הפרק הזה סיפק לנו הרבה מאוד מידע מרתק על האירועים שעברו עליהם במלך 48 הימים הקודמים, וזו בהחלט היתה חוויה מרנינה. הפרק הבריק במיוחד בשיטת הסיפור שלו שהיתה שונה מהרגיל – במקום "פלאשבקים" לדמות אחת, קיבלנו סריקה כרונולוגית של האירועים שקרו במהלך התקופה עם "קפיצות" בין אירוע משמעותי למשנהו. הקצב של הפרק היה מצוין במיוחד והוא נע בין קומדיה למתח, אימה ומסתורין. הגילוי על זהות ה"נוסע" שבכלל לא היה נוסע רק הוסיף מימד מרתק נוסף לפרק הזה. כמה חבל שלא זכינו לראות מספיק ממרביתן של הדמויות החדשות הללו.


8. "The Shape of Things To Come", עונה 4, פרק 9.
בן ליינוס תמיד היה דמות מרתקת והפרק הזה היווה את אחת מנקודות המפתח של הדמות. הסיפור על מותה הטראגי של אלכס היה עשוי מצוין - החל משינוי בהתנהגות של בן כשהוא שומע שהשבויה של קימי היא אלכס, דרך הניסיון שלו לבלף את קימי שלא אכפת לו ממנה ועד המוות המחריד שלה, באשמתו הישירה. המהלכים של בן בהמשך - איתורו של סעיד וגיוסו לשירותיו ובמיוחד הסצנה מלאת העצמה שלו עם ווידמור לקראת סיום הפרק היו משמעותיים ביותר לדמות ולסדרה, וקיבלו משמעות חשובה עוד יותר לקראת תומה.



7. "Flashes Before Your Eyes", עונה 3, פרק 8.
הפרקים שהתמקדו בדמותו של דזמונד תמיד היו חביבים עליי במיוחד, והפרק הזה לא היה שונה. במהלך הפרק מתברר מה עבר על דזמונד מאז הפיצוץ הגדול בסיום העונה השניה וכיצד הוא למד על יכולתו לראות את העתיד. ההרפתקאות שהוא עובר, ובמיוחד המפגש עם האישה המבוגרת שמתגלה בעתיד כאלואיז הוקינס היו מרתקות וחשובות מאוד להמשך הסדרה. אבל נקודת השיא של הפרק היתה הגילוי בסיומו על כך שלא את קלייר הוא ניסה להציל אלא את צ'ארלי שגורלו כנראה נחרץ - גילוי מפתיע ומעציב כאחד.


6. "Lafleur", עונה 5, פרק 8.
אחד הפרקים היותר מצחיקים של הסדרה, אבל באותה מידה הוא היה גם מרתק ומרגש. אחת הגדולות של "באפי" היתה בנכונות שלה להכניס את הצופים כבר בתחילת הפרק לסיטואציה מוזרה ולגרום להם לנסות להבין "מה לעזאזל הולך פה", תוך שהיא סומכת על האינטליגנציה שלהם. כבר בתחילת הפרק הזה אנו למדים שאותו "ראש אגף האבטחה" בשם לפלור הוא, בעצם, סוייר, ורק במהלך הפרק אנו מבינים לאט לאט איך הוא הגיע למצב הזה. הגילוי המדובר - מעבר לפן ההומוריסטי שהוא הכניס לפרק - עזר גם לחקור עוד קצת את הדמות של סוויר וקידם את אחת העלילות היותר מפתיעות של הסדרה - הרומן בין סוייר לג'ולייט שנשמע אולי מופרך תחילה, אבל הפך במהירות רבה לאחד האמינים והמרגשים יותר בתולדות הסדרה. הגילוי בסיום הפרק על הגעתם של ג'ק, קייט והרלי לשנת 1977 והפרצוף הנדהם של סוייר רק עזר עוד יותר לסגור פרק מוצלח במיוחד.


5. "Numbers", עונה 1, פרק 18.
אם בפרקים מצחיקים עסקינן, זה היה לטעמי הפרק הכי מצחיק ומהנה של הסדרה. במהלך הפרק (העמוס מאוד באירועים) למדנו איך הרלי נהיה מפורסם ואיך הזכיה בלוטו הפכה אותו דווקא לאיש אומלל שהמזל הרע רודף אותו. הרגעים הקטנים בהם כל אותם דברים נוראים קורים לאלה שמסביבו וההשתלבות של המספרים שוב ושוב בתוך העסק הפכו את הפרק לחווייה מהנה במיוחד. גם האירועים על האי, ובמיוחד הקטע עם הגשר שהרלי עבר בקלות וכמעט הרג את צ'ארלי והמפגש של הרלי עם רוסו היו משעשעים ומרתקים במיוחד. עונג צרוף.



4. "Through The Looking Glass", עונה 3, פרקים 21, 22.
הפרק הכפול שסיים את העונה השלישית סימן באופן ברור נקודת מפנה חשובה בסדרה - לא עוד פלאשבקים על עברן של הדמויות ועלילה מדשדשת לעתים, אלא אירועים בקצב מסחרר, בריתות ויריבויות משתנות בין הדמויות המוכרות והסתכלות קדימה. הפרק היה עמוס ברגעים גדולים ומרגשים, והכיל שני שיאים נפרדים: המוות הטראגי והבלתי נמנע של צ'ארלי שהיה עשוי בצורה מעולה ממש ("Not Penny's Boat") והגילוי על כך שמה שראינו מג'ק בעצם משקף את העתיד ולא את העבר ("We Must go Back, Kate!"). אלה היו שעתיים טלוויזיוניות מוצלחות במיוחד.


3. "Pilot", עונה 1, פרקים 1, 2.
מה נאמר ומה נגיד - אחד מפרקי הפיילוט הטובים יותר של העשור החולף וכנראה בכלל. קשה היה שלא להתלהב מהסדרה אחרי הפרק הכפול הזה - הבימוי התזזיתי ברמה הקולנועית (במיוחד בסצנות שבסמוך לאחר ההתרסקות), המעברים המושלמים בין הזמנים, הדרך המדהימה שבה תוארה ההתרסקות, הגילויים על הדמויות הראשיות, החברות האמיצה שנרקמת ביניהם, האלמנטים המשונים על האי (דב קוטב? מפלצת שתוקפת טייסים?! דיבורים בצרפתית בווקי טוקי???) והסטנדרטים הקולנועיים - כל אלה חברו יחד כדי ליצור תחושה עזה של ציפייה לבאות. הרבה זמן לא ציפיתי לבואה של סדרה חדשה כמו הסדרה הזאת אחרי הפרק הזה. והיא לא אכזבה.


2. "Walkabout", עונה 1, פרק 4.
אם פרק הפיילוט הוליד ציפיות לקראת סדרה גדולה מהחיים, הפרק הזה כבר הסיר את כל החששות שהיו - אם היו - לגבי עתידה של הסדרה. לאורך רוב הפרק הוא נראה כמו פרק "רגיל". כן, למדנו קצת על ג'ון לוק, אחת הדמויות היותר צבעוניות מבין חבורת השורדים, אבל לא באמת למדנו עליו משהו מרתק. ואז באו הדקות האחרונות של הפרק והגילוי על כך שלוק הוא, בעצם, אדם נכה, והפכו את השטיח מתחת לרגליים שלנו. פתאום הכל נראה כל כך שונה ומיוחד, אבל לא שמנו לב לזה. למעשה, הטוויסט היה מבריק במיוחד כי הוא השיג אפקט כפול: גם הפתיע אותנו אבל גם לימד אותנו משהו חדש ומפתיע על הכוחות המיוחדים של האי הזה, שמסוגל לגרום לנכים להלך כאחד האדם. וזה כבר הפך את העסק למרתק במיוחד. גם היוצרים של הסדרה אמרו בדיעבד שבמהלך הכתיבה של הפרק הם הרגישו שהוא מהווה נקודת ציון משמעותית מאד בסדרה.



1. "The Constant", עונה 4, פרק 5.
הפרק שלטעמי היה הטוב ביותר בכל הטלוויזיה בשנת 2008 ואחד מארבעת הפרקים הגדולים של העשור החולף כולו, הוא גם הפרק הטוב ביותר בסדרה, בעיניי. הסיבה לכך היא שהוא שילב בתוכו את כל האלמנטים שהפכו את הסדרה למיוחדת ומוצלחת כל כך - קצב מסחרר, עלילה סוחפת, שימוש באלמנטים פנטסטיים (מסע בזמן) כדי לקדם את הנראטיב ולגעת באחת הדמויות, מתח, דרמה, ומעל הכל – סיפור רומנטי מרגש וגדול מהחיים. מעבר לעובדה שזה היה פרק מאתגר מאוד גם עבור אלה שכתבו אותו וגם עבור אלה שצפו בו, הפרק הצליח לגעת בי ולטלטל אותי יותר מכל פרק אחר של הסדרה, ולמעשה, הותיר אותי פעור-פה אל מול תצוגת הכתיבה, הבימוי והמשחק המושלמים שבו. זו היתה, לדעתי, יצירת המופת של הסדרה.

תגובות (11)